דף ביאור
מסכת מנחות דף ע״ז עמוד ב׳פרק 8 התודה היתה באה
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף ע״ז עמוד ב׳
מסכת מנחות דף ע״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־519 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
מַתְנִי׳ מִכּוּלָּם הָיָה נוֹטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכׇּל קׇרְבָּן תְּרוּמָה לַה׳״, ״אֶחָד״ – שֶׁלֹּא יִטּוֹל פָּרוּס, ״מִכׇּל קׇרְבָּן״ – שֶׁיְּהוּ כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁוִין, שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִקׇּרְבָּן עַל חֲבֵירוֹ. ״לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה״, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ״ – מִן הַמְחוּבָּר, ״אֶחָד״ – שֶׁלֹּא יִטּוֹל פָּרוּס, ״מִכׇּל קׇרְבָּן״ – שֶׁיְּהוּ כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת (שָׁווֹת) [שָׁוִוין], שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִן הַקׇּרְבָּן עַל חֲבֵירוֹ, ״תְּרוּמָה לַה׳״ – אֵינִי יוֹדֵעַ מִכַּמָּה הִיא,
הֲרֵינִי דָּן: נֶאֱמַר כָּאן ״תְּרוּמָה״, וְנֶאֱמַר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר ״תְּרוּמָה״, מָה לְהַלָּן אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, אַף כָּאן אֶחָד מֵעֲשָׂרָה.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֱמַר כָּאן ״תְּרוּמָה״, וְנֶאֱמַר בְּבִכּוּרִים ״תְּרוּמָה״, מָה לְהַלָּן אֵין לָהּ שִׁיעוּר, אַף כָּאן אֵין לָהּ שִׁיעוּר.
נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה: דָּנִין תְּרוּמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ תְּרוּמָה, מִתְּרוּמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ תְּרוּמָה, וְאַל יוֹכִיחַ בִּכּוּרִים, שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֵיהֶן תְּרוּמָה.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: דָּנִין תְּרוּמָה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, מִתְּרוּמָה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, וְאַל תּוֹכִיחַ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, שֶׁנֶּאֱכֶלֶת בְּכׇל מָקוֹם.
תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה לַה׳״, וּכְתִיב בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר ״מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה״ – לִגְזֵירָה שָׁוָה.
לָמַדְנוּ לִתְרוּמָה שֶׁהִיא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ מִכַּמָּה הִיא חַלָּה. הֲרֵינִי דָּן: נֶאֱמַר כָּאן ״לֶחֶם״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם ״לֶחֶם״, מָה לְהַלָּן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה, אַף כָּאן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ, נֶאֱמַר כָּאן ״לֶחֶם״, וְנֶאֱמַר בְּלֶחֶם הַפָּנִים ״לֶחֶם״, מָה לְהַלָּן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת, אַף כָּאן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת.
נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה? דָּנִין מִנְחָה הַבָּאָה חָמֵץ עִם הַזֶּבַח, מִמִּנְחָה הַבָּאָה חָמֵץ עִם הַזֶּבַח, וְאַל יוֹכִיחַ לֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁאֵינוֹ בָּא חָמֵץ עִם הַזֶּבַח.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ, דָּנִין מִנְחָה הַבָּאָה מֵאָרֶץ וְחוּצָה לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן, מִמִּנְחָה הַבָּאָה מֵאָרֶץ וְחוּצָה לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן, וְאַל יוֹכִיחוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁאֵין בָּאוֹת אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ.
תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״תָּבִיאוּ״, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״תָּבִיאוּ״? שֶׁכׇּל מַה שֶּׁאַתָּה מֵבִיא מִמָּקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא כָּזֶה, מַה לְּהַלָּן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה אַף כָּאן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה.
אִי מָה לְהַלָּן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת, אַף כָּאן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תִּהְיֶינָה״.
לָמַדְנוּ עֲשָׂרָה לְחָמֵץ, עֲשָׂרָה לְמַצָּה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ״.
נֶגֶד חָמֵץ, הָבֵא מַצָּה. נִמְצְאוּ עֶשְׂרִים עֶשְׂרוֹנוֹת לַחְמֵי תוֹדָה, עֲשָׂרָה לְחָמֵץ, וַעֲשָׂרָה לְמַצָּה.
יָכוֹל עֲשָׂרָה שֶׁבְּמַצָּה לֹא יְהוּ כּוּלָּן אֶלָּא מִמִּין אֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת וְגוֹ׳״. נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים וּשְׁלִישׁ לְכׇל מִין וּמִין, וְשָׁלֹשׁ חַלּוֹת לְעִשָּׂרוֹן, וְנִמְצְאוּ לַחְמֵי תוֹדָה אַרְבָּעִים. נוֹטֵל מֵהֶן אַרְבַּע וְנוֹתֵן לְכֹהֵן, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָלִים לַבְּעָלִים.
אָמַר מָר: ״וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ״ – מִן הַמְחוּבָּר. אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב ״וְאֶת כׇּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ״ – הָתָם מַאי מְחוּבָּר אִיכָּא?
כִּדְרַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי: שֶׁלֹּא יְנַתֵּחַ בָּשָׂר קוֹדֶם שֶׁיִּטּוֹל אֵימוּרִין.
אָמַר מָר: נֶאֱמַר כָּאן ״תְּרוּמָה״, וְנֶאֱמַר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר ״תְּרוּמָה״.
וְנֵילַף מִתְּרוּמַת מִדְיָן? דָּנִין תְּרוּמָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת מִתְּרוּמָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת, וְאַל תּוֹכִיחַ תְּרוּמַת מִדְיָן שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת.
וְנֵילַף מִתְּרוּמַת חַלָּה? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: דָּנִין דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה׳״ מִדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״תְּרוּמָה לַה׳״, לְאַפּוֹקֵי תְּרוּמַת חַלָּה דְּלֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה לַה׳״.
בָּעֵי רָבָא: תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה, חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וָחוֹמֶשׁ, אוֹ אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וָחוֹמֶשׁ?
כֵּיוָן דְּאִיתַּקַּשׁ לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא ״בּוֹ״ וַ״חֲמִשִּׁיתוֹ״ מִיעֵט רַחֲמָנָא?
מְדַמַּעַת, אוֹ אֵינָהּ מְדַמַּעַת? תֵּיקוּ.
אָמַר מָר: תַּלְמוּד לוֹמַר ״תִּהְיֶינָה״. מַאי תַּלְמוּדָא?