דף ביאור

מסכת מנחות דף ע״ה עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף ע״ה עמוד א׳

מסכת מנחות דף ע״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־379 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מה כאן במנחת מרחשת מתן שמן בכלי דכתיב (ויקרא ב׳:ז׳) סלת בשמן תעשה ובמנחת מחבת כתיב יציקה ובלילה (שם):

סלת בלולה האי קרא במחבת כתיב וה"ה לשאר מנחות:

ואי אפשר לבוללן כדמפרש לקמן:

כיצד עושה למנחת מחבת ומרחשת נותן מתן שמן בכלי ונותן הסלת בשמן:

כיצד הוא עושה מיירי מכל מנחות דעלמא נותן מתן שמן בכלי וכו':

מאי היא מאי טעמא אי אפשר ללחמי תודה שיהו נבללין חלות:

אמר ר' שמואל להכי אי אפשר דחצי לוג שמן היה בתודה ולא יותר כדשמעינן לקמן בפ' שתי מדות (מנחות דף פח. ע"ש) וחציו של חצי הלוג לרקיקין וחציו לרבוכה ואי אמרת דבוללן כשהן חלות היאך יכול לבלול חלות בחצי חצי לוג אלא ודאי כשהן סלת בוללן:

ע"א שפיר קאמרי ליה רבנן שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי דתודה אי אפשר לבוללה חלות ונבללין סולת וה"ה למחבת ומרחשת דנבללין סולת אמר ר' שמואל אמר לך רבי שאני התם בתודה דלא אפשר דרביעית שמן היא כדאמרן חצי לוג לתודה דהיינו רביעית לוג לחלות ואי אפשר לבוללן חלות אבל מנחת מחבת ומרחשת שאין בהן חלות כ"כ דאפשר לבוללן חלות נבללין חלות מ"ר זצ"ל להאי לישנא ל"ג מאי היא (אמר רבי):

ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 75a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

מה להלן יציקה ובלילה אף כאן יציקה ובלילה תימה למה לי למילף מג"ש דקרבנך קרבנך תיפוק לי דמרבינן בסמוך מדכתיב מנחה לרבות כל המנחות ליציקה ולא ממעטינן אלא מנחת מאפה ומצינו למימר דעיקר ג"ש למתן שמן בכלי אתיא ויציקה ובלילה דהכא הוא הדין דבלאו ג"ש הוה ידעינן מדכתיב מנחה ועוד נראה דבלילה נמי איצטריך ג"ש דמדכתיב מנחה לא מרבינן אלא יציקה לחודה דעל יציקה כתיב ומרבינן מיניה פתיתה לכל מנחות דפתיתה ויציקה כתיבי בההוא קרא ומיהו צריך לדקדק דבמנחת סולת ובמנחת העומר דלא כתיב בהו (בלילה) מתן שמן בכלי קודם לעשייתן (חולין) תינח מחבת ומרחשת דכתיב קרבנך אלא שאר מנחות מנלן ואם נפרש מדכתיב מנחה במחבת מרבינן כל מנחות לשלשה מתנות שמן א"כ היכי דממעטינן מאפה מיציקה מדכתיב עליה והיא נמעט נמי ממתן שמן בכלי קודם לעשייתן דהנך תיבות גבי הדדי כתיבי ויצקת עליה שמן מנחה היא ונראה לפרש דגבי שלשה מתנות שמן כל המנחות למידות זו מזו בלא שום ג"ש מסברא בעלמא דכיון דטעונות מתנות שמן נלמד סתום מן המפורש כעין גלוי מילתא בעלמא והא דצריך הכא קרבנך לג"ש היינו משום דכיון דבמחבת כתיב יציקה אחרונה ובמרחשת כתיב מתן שמן בכלי בתחילה ה"א שזו דינה בכך וזו דינה כך אבל אחר שמלמדינו בג"ש ליתן האמור של זה בזה ה"ה בכל המנחות חוץ ממאפה דמיעטה רחמנא מיציקה ומשום דכתיבי מיעוטי גבי יציקה הוא דאיצטריך ליה מנחה לרבות כל המנחות ליציקה:

שפיר קאמרי ליה רבנן ומאי היא תימה מעיקרא פשיטא ליה דשפיר קאמרי רבנן ואח"כ בעי מאי היא ועוד שאין מתרץ כלום אקושיא זו ונראה לפרש דלאו קושיא היא אלא בניחותא קאמר דשפיר קאמרי ליה רבנן כדחזינן בתוספתא דחזר בו רבי דאמר נראין דבריהן מדבריי ומאי היא כלומר מאיזה טעם אמר ר' שמואל בר רב יצחק רביעית שמן היא ומתחלקת לכמה חלות ולאחר אפייתן יבישות הן ובולעות שמן מחמת האור וברביעית שמן לא ספקא להו:

ומה חלות שאין טעונות משיחה כו' צריך לדקדק אי שייך כאן כל חד וחד תיקום בדוכתיה:

כמין כי צייר בקונט' כמין טי"ת ובפירושי חומש פי' גימל ויש מפרישים כמין נון או כמין כ' ובערוך פירש דתניא בכריתות (דף ה:) המלכים מושחין כמין נזר והכהנים כמין כי יוונית פירוש יצק שמן על ראש [אהרן] ויורד אילך ואילך כמין שני מרגליות וזהו צורתו:

אימא להוציא מנחה כו' הקשה בקונטרס גבי פתיתה נמי לפרוך אימא להוציא מנחת כהנים ותירץ דמסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי בדין מנחת מחבת שכן פתיתה כתיבא ביה בהדיא ושתיהן מנחת יחיד ונפש כתיב בפרשה למעט שתי הלחם ולחם הפנים דציבור הן:

Tosafot on Menachot 75a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

ושאר השמן נאכל לכהנים, ואינו מחזירו לחלות, ל"ה ונ"ל דאית ליה בלילה דחלות אינו דומה למשיחת רקיקין דבוללן בחצי לוג שלהם ומותר חצי הלוג דרקיקין שנשאר לאחר משיחתן נאכל לכהנים, והני תרי תנאי דהאי בריית' אליבא דר' שמעון פליגי דאית ליה דרצה מביאה מחצה חלות וחצי רקיקין הבאין בפני עצמן, פי' אם הביא מנחת מאפה כולה רקיקין:

למעוטי מאי, פי' בכלי דמתני' למעוטי מאי מפתיתה דלמעוטי מנחת מאפה ליכא למימר כדמפרש לקמיה דמדגבי יציקה כתי' תרי מיעוטי עליה והיא וגבי פתיתה לא כתיב ש"מ מיציקה מיעט לה למנחת מאפה ולא מפתיתה, ל"ה: וקשיא דמאחר דלא ממעט מאפה אמאי נקט הנעשות בכלי דמשמע אבל שאינן נעשות בכלי לא הא אפי' אותן שאינן נעשות בכלי טעונות פתיתה: י"ל דאע"ג דלא בא למעט מנחת מאפה הוצרך לומר נעשית בכלי משום דאי תנא כל המנחות היה בכלל גם שתי הלחם ולחם הפנים דאקרו מנחה הילכך לא מצי תני כל המנחות והוצרך למתני הנעשות בכלי מ"מ לא ממעט כל אותן שאינן נעשות בכלי אלא ה"ק כל אותן שנעשות בכלי טעונות פתיתה אבל אותן שאינן נעשות בכלי יש מהם טעונות פתיתה ויש מהם שאינן טעונות פתיתה דמנחת מאפה טעונה פתית' ושתי הלחם ולחם הפנים אינן טעונות פתיתה:

לרבות כל המנחות לפתיתה, ואע"ג דמנחה לא סמיך לפתים משום דקרא הכי כתי' פתות אותה פתים ויצקת עליה שמן מנחה היא אפ"ה דריש ליה הכי משום דמנחה אכוליה קרא קאי, ל"ה. ר"ל דקאי בין איציקה דסמיך ליה בין אפתיתה דמקמי יציקה דמרבה שאר מנחות: וא"ת היכי משמעמיניה רבויא לשאר מנחות, י"ל דמשום דקאמר דיפתתנה ויצוק עליה שמן משום דמנחה היא משמע דמשום דהיא מנחת חובה כך א"כ כל מנחה יש להיות חובה כמו זו ואפי' מנחת מאפה: וא"ת א"כ מהאי טעמא נמי מרבה מאפה ליציקה והרי אמרי' לעיל למעוטי מנחת מאפה מיציקה, וי"ל דאה"נ דמפשטיה דמנחה היא הוה לן לרבויי ליה נמי ליציקה כמו לפתיתה אלא משום דאיכא מעוט דממעט ליה מיציקה כדקאמר בתר הכי ממעטי' ליה ומ"מ דוקא מיציקה דאית בה מעוטא ממעטי' לה אבל מפתיתה דלא קאי לה מעוט מרבינן לה מקרא דמנחה היא כדפי':

יכול שאני מרבה שתי הלחם ולחם הפנים, פי' לפתיתה וקשה ולמה יפתות אותם והלא אין קרב מהם כלום ע"ג המזבח ולא דמו למנחת מאפה שקריבה למזבח, וי"ל דהאי סברא ליתא כי אם לר"ש דאמר דכל מנחה שאינה נקמצת אינה נפתתת, אבל לרבנן דסברי דאע"ג דאינה נקמצת כגון מנחת כהנים דישנה בפתיתה הילכך ס"ד נמי דלחם הפנים ושתי הלחם דאע"ג דאינם בקמיצה דלהוו בפתיתה לכך אצטרי' למעטינהו מפתיתה: וא"ת ואמאי ממעטי' ליה מפתיתה מאי שנא ממנחת כהנים דאינה נקמצת ואפה"כ הויא בפתיתה כמו כן נמי נימא הכי: וי"ל דלא דמיא משום דמנחת כהנים אע"ג דאינה נקמצת מ"מ קריבה היא למזבח, אבל אלו שאינם קרבים אין לנו לרבותם לפתיתה לצורך הדיוט, והיינו דקאמר מרבה כו' יצא שתי הלחם שאין ממנו לאשים {*) הג"ה בגירסאות שלפנינו ליתא כל זה, ואפשר היתה הגירסא כן לפני הרב כאן כמו שהוא לעיל דף ס' ע"ב בסוגי' דהגשה ע"ש. הצעיר יג"מ} ומאי דקאמר ומה ראית לרבות שאר מנחות קאי אמנחת כהנים דאי משום מנחת מאפה הוה ליה למימר מרבה אני אותה לפותתה לפי שנקמצת אלא משום מנחת כהנים קאמר דאינה נקמצת וקאמר דהיא בפתיתה ולכך קאמר דהואיל דאינה נקמצת אמאי פתתינן לה טפי משתי הלחם דהוה לן לרבויי שתי הלחם ולכך קאמר דאין ממנה לאשים (משום דאין לאשים):

מאי תלמוד', פי' דלמעוטי מנחת מאפה אתיא דילמא להוציא מנחת כהנים איזהו דבר שצריך שני מעוטין פי' כגון עליה והיא. זו מנחת מאפה, שיש בה שני מינין ר"ל חלות ורקיקין. ואי קשיא גבי פתיתה נמי ליפרוך אימא להוציא מנחת כהנים. תריץ מנחת כהנים הוה לן לרבויי כדין מנחת מחבת שכתוב בה פתיתה משום דיש בה מנחו' יחיד ונפש כתיב בפ' מנחה ולמעט שתי הלחם דצבור (ל"ה). וגם יציקה לא צריך למעט שתי הלחם ולחם הפנים שאפי' שמן אינן טעונין כדמפ' להו בפ' כל המנחות באות מצה:

Rashba on Menachot 75a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מָה כָּאן – מַתַּן שֶׁמֶן בִּכְלִי, אַף לְהַלָּן – מַתַּן שֶׁמֶן בִּכְלִי. וּמָה לְהַלָּן – יְצִיקָה וּבְלִילָה, אַף כָּאן יְצִיקָה וּבְלִילָה.

קטע 2

חַלּוֹת – בּוֹלְלָן, דִּבְרֵי רַבִּי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: סוֹלֶת.

קטע 3

תָּנוּ רַבָּנַן: ״סֹלֶת בְּלוּלָה״, מְלַמֵּד שֶׁנִּבְלֶלֶת סוֹלֶת. רַבִּי אוֹמֵר: חַלּוֹת בּוֹלְלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַלּוֹת בְּלוּלֹת״. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא לַחְמֵי תוֹדָה נֶאֱמַר בָּהֶן ״חַלּוֹת״, וְאִי אֶפְשָׁר לְבוֹלְלָן כְּשֶׁהֵן חַלּוֹת, אֶלָּא סוֹלֶת!

קטע 4

כֵּיצַד עוֹשֶׂה? נוֹתֵן שֶׁמֶן בִּכְלִי קוֹדֶם לַעֲשִׂיָּיתָן, וְנוֹתְנָהּ, וְנוֹתֵן שֶׁמֶן עָלֶיהָ וּבוֹלְלָהּ, וְלָשָׁהּ, וְאוֹפָהּ, וּפוֹתְתָהּ, וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְקוֹמֵץ.

קטע 5

רַבִּי אוֹמֵר: חַלּוֹת בּוֹלְלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַלּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן״. כֵּיצַד עוֹשֶׂה? נוֹתֵן שֶׁמֶן בִּכְלִי קוֹדֶם לַעֲשִׂיָּיתָהּ, וְנוֹתְנָהּ, וְלָשָׁהּ, וְאוֹפָהּ, וּפוֹתְתָהּ, וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וּבוֹלְלָהּ, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְקוֹמֵץ.

קטע 6

״אִי אֶפְשָׁר״ דְּקָאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי, מַאי הִיא? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: רְבִיעִית שֶׁמֶן הִיא, הֵיאַךְ מִתְחַלֶּקֶת לְכַמָּה חַלּוֹת?

קטע 7

הַחַלּוֹת טְעוּנוֹת בְּלִילָה, וּרְקִיקִין מְשִׁיחָה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״חַלּוֹת בְּלוּלֹת״, וְלֹא רְקִיקִין בְּלוּלִין. שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה חַלּוֹת שֶׁאֵינָן טְעוּנוֹת מְשִׁיחָה – טְעוּנוֹת בְּלִילָה, רְקִיקִין שֶׁטְּעוּנִין מְשִׁיחָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנִין בְּלִילָה! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חַלּוֹת בְּלוּלֹת״ – וְלֹא רְקִיקִין בְּלוּלִין.

קטע 8

״רְקִיקִין מְשׁוּחִין״, וְלֹא חַלּוֹת מְשׁוּחוֹת. שֶׁיָּכוֹל – וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה רְקִיקִין שֶׁאֵינָן טְעוּנִין בְּלִילָה – טְעוּנִין מְשִׁיחָה, חַלּוֹת שֶׁטְּעוּנוֹת בְּלִילָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנוֹת מְשִׁיחָה! תַּלְמוּד לוֹמַר ״רְקִיקִין מְשׁוּחִים״ – וְלֹא חַלּוֹת מְשׁוּחוֹת.

קטע 9

מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רָבָא: לָא לִישְׁתְּמִיט וְלִכְתּוֹב ״חַלּוֹת מְשׁוּחוֹת וּרְקִיקִין בְּלוּלִין״.

קטע 10

כֵּיצַד מוֹשְׁחָן? כְּמִין כִּי, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל וְכוּ׳. מַאי ״כְּמִין כִּי״? אָמַר רַב כָּהֲנָא: כְּמִין כִּי יְוָונִי.

קטע 11

תָּנוּ רַבָּנַן: מִנְחָה הַבָּאָה מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין, מֵבִיא לוֹג שֶׁמֶן, וְחוֹצֵהוּ – חֶצְיוֹ לַחַלּוֹת וְחֶצְיוֹ לָרְקִיקִין.

קטע 12

וְחַלּוֹת בּוֹלְלָן, וּרְקִיקִין מוֹשְׁחָן, וּמוֹשֵׁחַ אֶת הָרָקִיק עַל פְּנֵי כּוּלּוֹ, וּשְׁאָר הַשֶּׁמֶן מַחְזִירוֹ לַחַלּוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מוֹשְׁחָן כְּמִין כִּי, וּשְׁאָר הַשֶּׁמֶן נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.

קטע 13

תַּנְיָא אִידַּךְ: רְקִיקִין הַבָּאִים בִּפְנֵי עַצְמָן, מֵבִיא לוֹג שֶׁמֶן וּמוֹשְׁחָן, וְחוֹזֵר וּמוֹשְׁחָן, עַד שֶׁיִּכְלֶה כׇּל שֶׁמֶן שֶׁבַּלּוֹג. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: מוֹשְׁחָן כְּמִין כִּי, וּשְׁאָר הַשֶּׁמֶן נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.

קטע 14

מַתְנִי׳ כׇּל הַמְּנָחוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּכְלִי טְעוּנוֹת פְּתִיתָה.

קטע 15

גְּמָ׳ לְמַעוֹטֵי מַאי? אָמַר רַב פָּפָּא: לְמַעוֹטֵי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים.

קטע 16

תָּנוּ רַבָּנַן: ״פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים מִנְחָה״ – לְרַבּוֹת כׇּל הַמְּנָחוֹת לִפְתִיתָה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֹתָהּ״.

קטע 17

״וְיָצַקְתָּ... שָׁמֶן מִנְחָה״ – לְרַבּוֹת כׇּל הַמְּנָחוֹת לִיצִיקָה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף מִנְחַת מַאֲפֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עָלֶיהָ שָׁמֶן״.

קטע 18

אוֹצִיא אֶת הַחַלּוֹת וְלֹא אוֹצִיא אֶת הָרְקִיקִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הִיא״. מַאי תַּלְמוּדָא? אֵימָא לְהוֹצִיא מִנְחַת כֹּהֲנִים!

מסכת מנחות דף ע״ה עמוד א׳

מסכת מנחות דף ע״ה עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור