דף ביאור
מסכת מנחות דף ס״ד עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף ס״ד עמוד א׳
מסכת מנחות דף ס״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־529 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
אבל גבי עומר דלא איתעביד צורך גבוה כדאמרינן (ברבי ישמעאל) לעיל דבחמש שביחא מילתא טפי אימא כרבנן ס"ל דאמרי דבשבת עבדינן כל מה דבעי ליה כבחול ואי הוה בעי טפי עבדינן ובחול בשלשה:
אבל התם מילתיה דרבי חנינא דאיכא פרסומי מילתא בשלשה בני אדם טפי מביחיד אימא רבי ישמעאל כרבנן ס"ל ועבדינן בשלשה לפרסם הדבר שקצירת העומר במוצאי ט"ו בניסן מפני הביתוסים שאומרים אין העומר בא אלא באחד בשבת:
אבל הכא לגבי שלש סאין לא איתעביד צורך גבוה כהלכתו אליבא דרבי ישמעאל דקאמר בחמש שביחא מילתא:
בין שנראה הלבנה בעליל לכל העולם:
אם נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת ללכת ולהעיד לב"ד שהרי א"צ כיון דבעליל נראה ב"ד נמי ראוהו:
אבל התם גבי לבנה דאיכא מכשילן לעתיד לבא דזימנין דלא יראה בעליל ויאמרו העדים כמו שראינוהו אנו כן ראוהו ב"ד ולא נחלל שבת ואיכא מכשול דלא יהא חדש נקבע כהלכתו:
דליכא צורך גבוה דאינו קרבן ולא ניתנה שבת לדחות אותו היום משום דבר אחר:
אבל הכא דאיכא צורך גבוה דבחמש שביחא מילתא:
ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 64a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
שחט שתי חטאות של ציבור לא נקט עולות משום דאיכא עולות טובא (כמו שפי') אבל חטאות ליכא אלא אחת ברוב פעמים:
ואפי' נתכפר בשניה לא דמיא לבעיא דבסמוך בתר מחשבתו אזלינן או בתר מעשיו דהתם אם יבא אליהו ויאמר שהיא כחושה בבני מעיים היה מביא שמינה ולא דמי נמי לטעה בדבר מצוה ועשה מצוה:
להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב לא דמי לאופה מיו"ט לחול דבפרק אלו עוברין (פסחים דף מו:) דפטרינן מטעם הואיל ומקלעי ליה אורחין ונימא הכא נמי הואיל ופטר ליה אתינוק פטור נמי אדגים דהתם הוא דאפייתו חזיא לצורך יו"ט אבל הכא צידת דגים לא חזיא בשבת:
שתים מייתינן כו' לא מצי למיפשטה מהא דתניא בפ"ב דביצה (דף יז.) ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת ממלא נחתום חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד דביו"ט דקיל לא חיישינן ולא דמי לשבת דלא ניתן לדחות והא נמי דשרינן גבי ינוקא דאשפוך חמימיה להחם אגב אימיה בעירובין (דף סח.) היינו על ידי עובד כוכבים כדפירש שם בקונט' וכן [פירש] ר"ח ואפי' מיירי ע"י ישראל ניחא דהכא ליכא אלא איסורא דרבנן ובמקום מילה דהיא גופא דחיא שבת לא גזור:
Tosafot on Menachot 64a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רשב"א
שאמדוהו לגרוגרת, פי' שאם יאכל גרוגרת אחת ירפא ואפי' בזה אחר זה, דכולן למצו' נתכונו פטורין דהזריז לחול' משובח, ל"ה. ונר' דמיירי דלא ידעו האחרונים שאכל הגרוגרת ראשון דא"כ אמאי ליפטרו הרי ידעו שאכל כבר כדירפו אתו: וא"ת וא"כ מאי רבותא אשמעי' דפטור בזה אחר זה טפי מביחד כיון דלא ידעו שאכל כשתלשום. וי"ל דאפ"ה לא נימא דהוו להו לדעת קודם שיתלשו אם קדם להם שום אדם וקמ"ל דאין להם לחקור זאת אלא שכל הזריז הרי זה משובח כדפי' רש"י: ומ"מ עדיין יש להקשות מאי רבותא איכא טפי מאפי' אם הבריא בראשון הא מ"מ לא ידעו כשתלשום שאכל והבריא, אלא נראה לומר דהרבותא הוי דלא נימא דבתר מעשיו אזלינן והרי לא אהני מעשיו לחולה קמ"ל דבתר מחשבתו נמי אזלינן לפטור (ואע"ג דאי בתר מחשבתו הוה מחייב וכמו כן דבתר מחשבתו אזלינן לפטור) אע"ג דאי בתר מעשיו הוה מחייב אפ"ה פטור:
Rashba on Menachot 64a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ס״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־529 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 15 מילים
נפתחת ב״אֵימָא לָךְ כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ.…״
- קטע 239 מילים
נפתחת ב״אִי נָמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי…״
- קטע 343 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַבָּה: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי חֲנִינָא…״
- קטע 420 מילים
נפתחת ב״מִי לָא קָאָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים…״
- קטע 523 מילים
נפתחת ב״מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי…״
- קטע 632 מילים
נפתחת ב״אִי נָמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי…״
- קטע 736 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי…״
- קטע 818 מילים
נפתחת ב״מִי לָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָתָם, כֵּיוָן…״
- קטע 927 מילים
נפתחת ב״מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי…״
- קטע 1030 מילים
נפתחת ב״אִי נָמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי…״
- קטע 1129 מילים
נפתחת ב״אִיתְּמַר: שָׁחַט שְׁתֵּי חַטָּאוֹת שֶׁל צִיבּוּר, וְאֵינוֹ…״
- קטע 1239 מילים
נפתחת ב״וּמִי אָמַר רַבָּה הָכִי? וְהָא אָמַר רַבָּה:…״
- קטע 1312 מילים
נפתחת ב״אִיבָּעֵית אֵימָא: סְמִי כְּחוּשָׁה מִקַּמָּיְיתָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא:…״
- קטע 1423 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה…״
- קטע 1531 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: לָאו הַיְינוּ דְּרַבָּה וְרָבָא? דְּאִיתְּמַר:…״
- קטע 1618 מילים
נפתחת ב״וְעַד כָּאן רַבָּה לָא קָא פָּטַר אֶלָּא…״
- קטע 1747 מילים
נפתחת ב״וְאִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ דְּרַבָּה…״
- קטע 1825 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבָּה: חוֹלֶה שֶׁאֲמָדוּהוּ לִגְרוֹגֶרֶת אַחַת, וְרָצוּ…״
- קטע 1929 מילים
נפתחת ב״בָּעֵי רָבָא: חוֹלֶה שֶׁאֲמָדוּהוּ לִשְׁתֵּי גְּרוֹגְרוֹת, וְיֵשׁ…״
- קטע 203 מילים
נפתחת ב״פְּשִׁיטָא, שָׁלֹשׁ מַיְיתִינַן,…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת מנחות דף ס״ד עמוד א׳ · קטע 2 — “…כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן…”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת מנחות דף ס״ד עמוד א׳ · קטע 14 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה כְּחוּשָׁה בִּבְנֵי…”
לשון המקור
אֵימָא לָךְ כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ.
אִי נָמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא הָתָם, אֶלָּא דְּאִיתְעֲבִיד לֵיהּ צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ, וְלָא צְרִיךְ אַחוֹלֵי שַׁבָּת, אֲבָל הָכָא, דְּלָא אִיתְעֲבִיד לֵיהּ צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ, וּצְרִיךְ לְאַחוֹלֵי שַׁבָּת – אֵימָא כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ.
אֶלָּא אָמַר רַבָּה: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, דִּתְנַן: רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: בַּשַּׁבָּת נִקְצָר בְּיָחִיד, בְּמַגָּל אֶחָד וּבְקוּפָּה אַחַת, וּבַחוֹל – בִּשְׁלֹשָׁה, בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת וּבְשָׁלֹשׁ מַגָּלוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד חוֹל – בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת וּבְשָׁלֹשׁ מַגָּלוֹת.
מִי לָא קָאָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הָתָם, כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר – לָא טָרְחִינַן, הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר – לָא טָרְחִינַן.
מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָכָא, אֶלָּא דְּלֵיכָּא פַּרְסוֹמֵי מִילְּתָא, אֲבָל הָתָם, דְּאִיכָּא פַּרְסוֹמֵי מִילְּתָא – אֵימָא כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ.
אִי נָמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הָתָם, דְּאִי בְּחַד אִי בִּשְׁלֹשָׁה – צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ מִיתְעֲבִיד כְּהִלְכָתוֹ, אֲבָל הָכָא, דְּלָא אִיתְעֲבִיד כְּהִלְכָתוֹ צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ – אֵימָא כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ.
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי יוֹסֵי אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, דִּתְנַן: בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַּעֲלִיל וּבֵין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַּעֲלִיל – מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם נִרְאָה בַּעֲלִיל – אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת.
מִי לָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר – לָא טָרְחִינַן, הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר – לָא טָרְחִינַן.
מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָכָא, אֶלָּא דְּלֵיכָּא נִמְצֵאתָ אַתָּה מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא, אֲבָל הָתָם, דְּנִמְצֵאתָ אַתָּה מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא, אֵימָא כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ.
אִי נָמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָתָם, אֶלָּא דְּלֵיכָּא צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ, וְלֹא נִיתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת, אֲבָל הָכָא, דְּאִיכָּא צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ, וְנִיתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת – אֵימָא כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ.
אִיתְּמַר: שָׁחַט שְׁתֵּי חַטָּאוֹת שֶׁל צִיבּוּר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא אַחַת. אֲמַר רַבָּה, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אַמֵּי: חַיָּיב עַל הַשְּׁנִיָּה, וּפָטוּר עַל הָרִאשׁוֹנָה. וַאֲפִילּוּ נִתְכַּפֵּר לוֹ בַּשְּׁנִיָּה, וַאֲפִילּוּ נִמְצֵאת רִאשׁוֹנָה כְּחוּשָׁה.
וּמִי אָמַר רַבָּה הָכִי? וְהָא אָמַר רַבָּה: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, אַחַת שְׁמֵינָה וְאַחַת כְּחוּשָׁה – שָׁחַט שְׁמֵינָה וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט כְּחוּשָׁה – חַיָּיב, כְּחוּשָׁה וְאַחַר כָּךְ שְׁמֵינָה – פָּטוּר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: הָבֵא שְׁמֵינָה לְכַתְּחִלָּה וּשְׁחוֹט!
אִיבָּעֵית אֵימָא: סְמִי כְּחוּשָׁה מִקַּמָּיְיתָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָהִיא – רַבִּי אַמֵּי אַמְרַהּ.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה כְּחוּשָׁה בִּבְנֵי מֵעַיִין, מַהוּ? בָּתַר מַחְשַׁבְתּוֹ אָזְלִינַן, וְגַבְרָא לְאִיסּוּרָא קָא מִיכַּוֵּין, אוֹ דִלְמָא בָּתַר מַעֲשָׂיו אָזְלִינַן?
אֲמַר לֵיהּ: לָאו הַיְינוּ דְּרַבָּה וְרָבָא? דְּאִיתְּמַר: שָׁמַע שֶׁטָּבַע תִּינוֹק בַּיָּם, וּפָרַשׂ מְצוּדָה לְהַעֲלוֹת דָּגִים וְהֶעֱלָה דָּגִים – חַיָּיב. לְהַעֲלוֹת דָּגִים, וְהֶעֱלָה דָּגִים וְתִינוֹק – רָבָא אָמַר: חַיָּיב, וְרַבָּה אָמַר: פָּטוּר.
וְעַד כָּאן רַבָּה לָא קָא פָּטַר אֶלָּא כֵּיוָן דְּשָׁמַע, אָמְרִינַן נָמֵי דַּעְתֵּיהּ אַתִּינוֹק, אֲבָל לֹא שָׁמַע – לָא.
וְאִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ דְּרַבָּה וְרָבָא, דְּאִיתְּמַר: שָׁמַע שֶׁטָּבַע תִּינוֹק בַּיָּם, וּפָרַשׂ מְצוּדָה לְהַעֲלוֹת דָּגִים וְהֶעֱלָה דָּגִים – חַיָּיב, לְהַעֲלוֹת דָּגִים וְהֶעֱלָה תִּינוֹק וְדָגִים – רַבָּה אָמַר: פָּטוּר, וְרָבָא אָמַר: חַיָּיב. רַבָּה אָמַר פָּטוּר – זִיל בָּתַר מַעֲשָׂיו, וְרָבָא אָמַר חַיָּיב – זִיל בָּתַר מַחְשַׁבְתּוֹ.
אָמַר רַבָּה: חוֹלֶה שֶׁאֲמָדוּהוּ לִגְרוֹגֶרֶת אַחַת, וְרָצוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וְהֵבִיאוּ עֲשָׂרָה גְּרוֹגְרוֹת בְּבַת אַחַת – פְּטוּרִין, אֲפִילּוּ בְּזֶה אַחַר זֶה, אֲפִילּוּ קָדַם וְהִבְרִיא בָּרִאשׁוֹנָה.
בָּעֵי רָבָא: חוֹלֶה שֶׁאֲמָדוּהוּ לִשְׁתֵּי גְּרוֹגְרוֹת, וְיֵשׁ שְׁתֵּי גְּרוֹגְרוֹת בִּשְׁתֵּי עוּקְצִין, וְשָׁלֹשׁ בְּעוֹקֶץ אַחַת – הֵי מִינַּיְיהוּ מַיְיתִינַן? שְׁתַּיִם מַיְיתִינַן, דְּחָזוּ לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא שָׁלֹשׁ מַיְיתִינַן, דְּקָא מְמַעֲטָא קְצִירָה?
פְּשִׁיטָא, שָׁלֹשׁ מַיְיתִינַן,