דף ביאור

מסכת מנחות דף ו׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף ו׳ עמוד א׳

מסכת מנחות דף ו׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־450 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מצותו בכך גזירת הכתוב שלא יהא אבנט אלא של כלאים דכתיב (שמות כח) תכלת וארגמן וגו' ואמרינן יבמות (דף ד:) מדשש כיתנא תכלת עמרא:

רב שישא בריה דרב אידי אמר להכי איצטריך קרא משום דאיכא למימר ניהדר דינא ונייתי במה הצד דטריפה מותרת לגבוה:

מקריבין כקריבין דמום פסול בכהן כמו בזבח אבל טריפות לא פסיל בכהנים דתנן בבכורות בפרק מומין אלו (בכורות דף מה:) ואלו כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן להכי איצטריך קרא:

אמר ליה רב אחא [סבא] לרב אשי ואכתי ל"ל קרא הא איכא למימר:

יוצא דופן יוכיח שכהן יוצא דופן כשר לעבודה וקרבן יוצא דופן פסול דאמרינן בת"כ כי יולד פרט ליוצא דופן:

מה ליוצא דופן שאינו קדוש בבכורה דפטר רחם כתיב (שמות יג) תאמר בטריפה שקדושה בבכורה אם נולד עם טריפתו הלכך איצטריך קרא:

בעל מום יוכיח שקדש בבכורה ואסור לגבוה אף אני אביא טריפה ולמה לי קרא:

הצד השוה כו' ולמה לי קרא:

ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 6a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

מה לכלאים שכן מצותו בכך ואע"ג דאפשר לקיים בטלית של צמר מ"מ בסדין של פשתן שחייב בציצית לא אפשר לקיים בכך וא"ת ולימא גיד הנשה במחובר יוכיח דאין מצותו בכך ושרי לגבוה כדאמר בריש ג"ה (חולין צ:) וכי תימא מה לג"ה שכן מחובר הנך יוכיחו וי"ל כיון דאין לו היתר אלא על ידי חיבור לא שייך למיעבד מיניה יוכיח:

בעל מום נמי הותר בעופות ונ"ל דהשתא מצי למילף ממחוסר אבר ויוצא דופן ולבסוף כשאמר שכן מומן ניכר אתי הכל שפיר:

שכן מומן ניכר ואין לומר דמחוסר זמן ואותו ואת בנו ומוקצה ונעבד ורובע ואתנן ומחיר יוכיחו דכל הני יש להם קול יותר מטריפה בבני מעיים שאין יודע כלל כי היכי דחשיב יוצא דופן מומו ניכר משום דיש לו קול ומחיה דשריא להדיוט ואסורה לגבוה אין ללמוד טריפה דמה לחיה שכן אין במינה לגבוה ושכן מומה ניכר:

דומיא דערלה וכלאי הכרם וא"ת והא אמרינן פ' כל שעה (פסחים דף כה.) ובכל הבשר (חולין דף קטז.) זאת אומרת כלאי הכרם עיקרן נאסר הואיל והיתה להם שעת הכושר קודם השרשה ויש לומר דכלאים דכתיבי בהאי קרא איירי בענבים שעושין מהם יין לנסכים כדדרשינן (פסחים דף מח.) מן המאתים ממותר ב' מאות שנשתיירו בבור הנהו לא היתה להם שעת הכושר דדוקא דחרצן שנזרע הוא שהיתה לו שעת הכושר קודם השרשה ומן החרצן אין עושין נסכים וא"ת אותם ענבים עצמן היתה להם שעת הכושר קודם שהוסיפו מאתים וי"ל דמה שנתוסף באיסור אחר שנעשה כלאים שגדל אחרי כן לא היה לו מעולם (אחרי כן) שעת הכושר והאי דמיתסר אף מה שגדל קודם לכן לפי שא"א להבדיל זה מזה להפריש תערובתם:

כתב רחמנא כל אשר יעבור אע"ג דמוכח דהיכא שהיתה לו שעת הכושר לא ילפינן ממשקה ישראל אפ"ה מייתי ליה בכל דוכתא בפ' כל האסורין (תמורה דף כט.) גבי נעבד משום דע"י תלתא קראי מסקינן דאין לחלק:

שקמצן זר אונן כו' והוא הדין שתויי יין ופרועי ראש במיתה ומחלי עבודה כדאמרינן בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג:) ותנא ושייר:

בן בתירא אומר יחזור ויקמוץ בימין למאי דמוכח בגמרא דהוא הדין אכולהו פסולי דלעיל יש לתמוה דלא עריב פסול שמאל בהדי פסולי דלעיל וי"ל משום דס"ד דשמאל כיון דאית ליה הכשירא ביום הכיפורים קבוע עבודה ולא תועיל בה חזרה:

חסר שקמצו בראשי אצבעותיו אגב דמפרש יתר חוזר ומפרש חסר כיוצא בו אף על גב דצרור וגרגיר וקורט משום חסר הוא:

Tosafot on Menachot 6a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

מה להצד וכו' תאמר בטריפה והיינו התשובה הילכך איצטריך קרא לעיל מה לבעל מום שכן עשה בו מקריב הקרבן כקריבין תאמר בטריפה, ובקרבן אסור לפי המסקנא וזאת הפירכא לפי המסקנא היא ויש במקומות אחרים כיוצא בה בתלמוד, לת"ו: ולי נראה דא"צ לומר דהויא לפי המסקנא אלא דפריך הכי תאמרבטרפה דאין ממה הצד לך להוכיח דטרפה תפסל בק"ו דבעל מום איכא איסורא דלא יוכל להיות כטריפה דהיינו דבעל מום עשה בו מקריב כקריבין אבל בטריפה אפי' היתה פסולה לקרבן כדפרי' לא תוכל לפסול המקריב כמותה הילכך לאו דוקא בק"ו וגם לקרבן לא מפסלא:

בן בתירא, אכונהו פליג אזר ואונן וכל הנך ל"ה. וקשיא לי אטמא איך אפשר לו להקריב והלא מטמא הקומץ בנגיעה ואע"ג דנימא דמיירי דנטמא בשרץ ודאינו מטמא כלים כדפי' בפ' כל הזבחים מ"מ אוכלין מטמא: ונ"ל דאטמא לא פליג דמאי דפריש דפליג אכל הנך הוי טעמא כדמפרש בגמרא דהואיל דחזינן דקאמר בן בתירא דיש תקנה לקומץ בשמאל לקמוץ בימין אע"ג דשמאל הוי פסול מדבעי חזרה כמו כן יש לנו לומר בשאר פסולין דאית להו תקנה בחזרה כשאפשר לתקן אבל בטמא דאם טמאו ליכא תקנתא לא פליג, מ"מ יש להקשות אמאי תנא טמא דכיון דמטמא המנחה פשיטא דפסולה, אלא נראה דמיירי דנטמא בשרץ שאינו יכול לטמאות הכלי גם המנחה אינו מטמא כי אם במה שנגע לבד הילכך אם יחזור וימלאנו ונהי דבקומץ בשמאל לאו ביחזור וימלאנו מתוך ביתו מיירי כדפי' בגמ' מ"מ אית לן הכשרא בהכי:

Rashba on Menachot 6a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

גליון הש"ס

תוס' ד"ה דומיא וכו' וא"ת הא אמרינן פכ"ש והרמב"ן בחי' לב"ב דף עז ד"ה ה"ג אין אותיות נקנות במסירה כתב דהכא אשגירות לישנא הוא וכלאי כרם לאו דוקא:

ד"ה כתב וכו' מסקנינן דאין לחלק עי' חולין דף קמ ע"א תוס' ד"ה למעוטי וצ"ע:

Gilyon HaShas on Menachot 6a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מָה לְכִלְאַיִם שֶׁמִּצְוָתוֹ בְּכָךְ.

קטע 2

רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר, לִיהְדַּר דִּינָא וְתֵיתֵי בַּ״מָּה הַצַּד״ – מָה לִמְלִיקָה שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתָהּ אוֹסַרְתָּהּ, חֵלֶב וָדָם יוֹכִיחוּ.

קטע 3

מָה לְחֵלֶב וָדָם, שֶׁכֵּן בָּאִים מִכְּלַל הֶיתֵּר – מְלִיקָה תּוֹכִיחַ.

קטע 4

וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁאֲסוּרִין לַהֶדְיוֹט וּמוּתָּרִין לַגָּבוֹהַּ, אַף אֲנִי אָבִיא טְרֵפָה – אַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרָה לַהֶדְיוֹט תְּהֵא מוּתֶּרֶת לַגָּבוֹהַּ, מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן מִצְוָתָהּ בְּכָךְ!

קטע 5

אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: מֵעִיקָּרָא דְּדִינָא פִּרְכָא, מֵהֵיכָא קָא מַיְיתֵית לַהּ? מִבַּעַל מוּם –

קטע 6

מָה לְבַעַל מוּם, שֶׁכֵּן עָשָׂה בּוֹ מַקְרִיבִין כִּקְרֵיבִין.

קטע 7

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא סָבָא לְרַב אָשֵׁי: יוֹצֵא דּוֹפֶן יוֹכִיחַ, שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ מַקְרִיבִין כִּקְרֵיבִין, וּמוּתָּר לַהֶדְיוֹט וְאָסוּר לַגָּבוֹהַּ.

קטע 8

מָה לְיוֹצֵא דּוֹפֶן, שֶׁכֵּן אֵינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה.

קטע 9

בַּעַל מוּם יוֹכִיחַ, מָה לְבַעַל מוּם שֶׁכֵּן עָשָׂה בּוֹ מַקְרִיבִין כִּקְרֵיבִין, יוֹצֵא דּוֹפֶן יוֹכִיחַ.

קטע 10

וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁמּוּתָּרִין לַהֶדְיוֹט וַאֲסוּרִים לַגָּבוֹהַּ, וְכׇל שֶׁכֵּן טְרֵפָה שֶׁאֲסוּרָה לַהֶדְיוֹט תְּהֵא אֲסוּרָה לַגָּבוֹהַּ.

קטע 11

מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן לֹא הוּתְּרוּ מִכְּלָלָן, תֹּאמַר בִּטְרֵיפָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ.

קטע 12

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: טְרֵפָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ מַאי הִיא? אִילֵימָא מְלִיקָה דְּעוֹלַת הָעוֹף לַגָּבוֹהַּ, בַּעַל מוּם נָמֵי בְּעוֹפוֹת אִשְׁתְּרוֹיֵי אִשְׁתְּרִי, תַּמּוּת וְזַכְרוּת בַּבְּהֵמָה, וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בָּעוֹפוֹת!

קטע 13

אֶלָּא, מְלִיקָה דְּחַטַּאת הָעוֹף לַכֹּהֲנִים – כֹּהֲנִים מִשּׁוּלְחַן גָּבוֹהַּ קָא זָכוּ.

קטע 14

וְאֶלָּא פָּרֵיךְ הָכִי: מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן מוּמָן נִיכָּר, תֹּאמַר בִּטְרֵיפָה שֶׁכֵּן אֵין מוּמָהּ נִיכָּר! מִשּׁוּם הָכִי אִיצְטְרִיךְ קְרָא.

קטע 15

וּטְרֵיפָה מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל״ – מִן הַמּוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל!

קטע 16

מִ״כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבוֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט״ – נָפְקָא, פְּרָט לַטְּרֵיפָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת.

קטע 17

צְרִיכִי, דְּאִי מִ״מַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל״ הֲוָה אָמֵינָא לְמַעוֹטֵי הֵיכָא דְּלֹא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, דֻּמְיָא דְּעׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, אֲבָל הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר אֵימָא תִּתַּכְשַׁר, כְּתַב רַחֲמָנָא ״כׇּל אֲשֶׁר יַעֲבוֹר״.

קטע 18

וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״כׇּל אֲשֶׁר יַעֲבוֹר״, הֲוָה אָמֵינָא לְמַעוֹטֵי הֵיכָא דְּנִטְרְפָה וּלְבַסּוֹף הִקְדִּישָׁהּ, דֻּמְיָא דְּמַעֲשֵׂר. אֲבָל הִקְדִּישָׁהּ וּלְבַסּוֹף נִטְרְפָה, דִּבְעִידָּנָא דְּאַקְדְּשַׁהּ הֲוָה חַזְיָא, אֵימָא תִּתַּכְשַׁר. כְּתַב רַחֲמָנָא ״מִן הַבָּקָר״, צְרִיכִי.

קטע 19

מַתְנִי׳ אֶחָד מִנְחַת חוֹטֵא וְאֶחָד כׇּל הַמְּנָחוֹת, שֶׁקְּמָצָן זָר, אוֹנֵן, טְבוּל יוֹם, מְחוּסַּר בְּגָדִים, מְחוּסַּר כִּיפּוּרִים, שֶׁלֹּא רָחַץ יָדָיו וְרַגְלָיו, עָרֵל, טָמֵא, יוֹשֵׁב, עוֹמֵד עַל גַּבֵּי כֵלִים, עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, עַל גַּבֵּי רַגְלֵי חֲבֵירוֹ – פָּסוּל.

קטע 20

קָמַץ בִּשְׂמֹאל – פָּסוּל, בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: יַחְזִיר וְיַחֲזוֹר וְיִקְמוֹץ בְּיָמִין.

קטע 21

קָמַץ וְעָלָה בְּיָדוֹ צְרוֹר, אוֹ גַרְגֵּר מֶלַח, אוֹ קוֹרֶט שֶׁל לְבוֹנָה – פָּסוּל, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: הַקּוֹמֶץ הַיָּתֵר וְהֶחָסֵר – פָּסוּל. וְאֵיזֶהוּ הַיָּתֵר – שֶׁקְּמָצוֹ מְבוֹרָץ, וְחָסֵר – שֶׁקְּמָצוֹ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו.

קטע 22

גְּמָ׳ לְמָה לִי לְמִתְנָא ״אֶחָד מִנְחַת חוֹטֵא וְאֶחָד כׇּל הַמְּנָחוֹת״? לִיתְנֵי ״כׇּל הַמְּנָחוֹת שֶׁקְּמָצָן זָר וְאוֹנֵן״!

קטע 23

לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִיצְטְרִיךְ, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא מִנְחַת חוֹטֵא טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר, וּמִפְּנֵי מָה אֵינָהּ טְעוּנָה? שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר, וּבַדִּין הוּא שֶׁתְּהֵא חַטַּאת חֵלֶב טְעוּנָה נְסָכִים,

מסכת מנחות דף ו׳ עמוד א׳

מסכת מנחות דף ו׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור