דף ביאור
מסכת מנחות דף נ״ד עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף נ״ד עמוד א׳
מסכת מנחות דף נ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־245 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
רב כהנא מתני משום רבי חנינא בן תרדיון אמרו מחמיצין:
תפוח של תרומה:
שרסקו ונתנו לעיסת חולין:
לימא ר' חנינא היא דאמר חימוץ מעליא היא ואישתכח דאיחמצה בתרומה ואסורה:
נוקשה לשון רעוע כלומר חמץ שפל:
מנחת חוטא חריבה היא וקשה לקמוץ שלא יהא קומץ חסר כשהוא מוחק בגודל מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה נושר מן הקמח יותר מדאי:
מגבלה במים ותהא נוחה לקמוץ דרחמנא לא אסר אלא שמן:
ר' יצחק סבר כמות שהוא עכשיו משערינן לקומץ הוה ליה קומץ מעליא ורבי אילא סבר לכמות שהן כאילו היה קמח משערינן ונמצא יתר או חסר דאי עבה היא העיסה חסר נפחה כמלא הקומץ סלת יותר משאם היה הקמח ואם רך היא נתרבה נפחו [במלא קומץ] וחסר סלתו:
ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 54a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
תפוח שריסקו ונתנו לעיסה וחימצה הרי זו אסורה משנה היא במסכת תרומות פ"י (מ"ב) ואמרינן עלה בגמרא בירושלמי תני ר' יוסי מתיר ר' אחא ר' אבהו בשם ר"י בר ר' חנינא מה פליגא במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו מותר רבי יוסי בדעתיה כמה דו תמן אין תבשילו ברור כן אומר אין חימוצו חימוץ ברור פירוש דשרי גבי שבת בישול שאינו ברור דתנן פ' כירה (שבת דף לח:) גבי ביצה לא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר וכולה סוגיא איתא נמי התם בפ' כירה (ה"ג) ובריש מסכת חלה ובפסחים בפ' כל שעה (ה"ד) בסופו:
אין לך שקשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא קצת קשיא דלעיל בסוף פרק קמא (מנחות דף יא.) ה"ל למתניא גבי מחבת ומרחשת זו היא אחת מעבודות קשות שבמקדש:
ומר סבר חריבה מכל דבר ואפי' ר"ש בן לקיש דאמר בהקומץ רבה (לעיל מנחות דף כג.) הוא עצמו משכשכו בשירי הלוג היינו אחר קמיצה אבל קודם קמיצה לא כדדריש התם שלא יקבע לה שמן בעוד שלא נקמצה:
ת"ש בשר זקנה כו' תימה מאי קושיא הא פלוגתא היא במתני' (לעיל מנחות נב:) דר"מ אמר אף (אם) [היא] היתה חסירה כו' סבר לכמות שהן משערין כדאמרי רבה ורב יוסף לעיל (מנחות דף נג:) ורבי יהודה סבר כמות שהוא משערין וי"ל דלא דמי דהתם טעמא דר"מ משום דעשרון סולת אמר רחמנא ולא עשרון עיסה ור' יהודה סבר דעשרון סולת קרינא ביה:
דמעיקרא לא הוה ביה והשתא אית ביה מדרבנן תימה דבריש המצניע (שבת צא.) בעי רבא הוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה ונמלך עליה לאכילה מהו מאי קא מבעיא ליה הא כיון דאילו לא תפחה ונמלך עליה לאכילה פטור דליכא שיעורא בשעת הנחה דמשום דתפחה לא מחייב טפי דהא אפילו עבד עקירה והנחה בחדא במחשבה אפילו לבתר דתפחה פטור דלכמות שהן משערינן מדאורייתא:
Tosafot on Menachot 54a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רשב"א
וכן בטומאת פגול, דקיימא לן בפ' כיצד צולין (דף פה) דהם מטמאין הידים אפי' לא נגעה בהן טומאה משום חשדי כהונה וקאמר בשר עגל של פגול שלא היה בו כביצה ותפח ועמד על כביצה טמא מכאן ולהבא מדרבנן לטמא הידים דסד"א הואיל וטומאת פגול ונותר לטמא הידים אפי' כי איכא שיעורא מעיקרא מדרבנן הוא דכולי האי לא עביד רבנן דלימרו דכמו שהן עכשיו משתערין לטמא טומאת אוכלין בכביצה הואיל ולית בה שיעור' מעיקרא קמ"ל, ל"ה. (תפ"ך): וקשיא דלמאי אצטריך ליה למימר סד"א, אלא לישני ליה דבטומאה דרבנן מיירי ולא לחיובי כרת דאורייתא לבד: וי"ל דלהכי אצטריך משום דאיכא למימר דהא תינח אי מתני' חיוב פגול ונותר דכרת דאורייתא מיירי דאצטריך למתני נותר לאשמוע' מדאורייתא משערינן להו כמו שהן עכשיו ולגלויי דגם (כשאין טומאה) [בטומאה] מדאורייתא קאמר אלא לפי התירוץ אומר דלגבי טומאת פגול מיירי ומדרבנן היא דנשער נמי להן למאי אצטרי' למתני וכן בנותר ופגול הא סבר תנא דנימא מכאן ולהבא דמתרצינן ליה מדרבנן וכיון דלגבי טומאת אוכלין דכביצה אמרינן דמשערינן להבא מדרבנן נמי א"כ ממילא ידעינן דהוא הדין לכל שאר טומאות כגון טומאת ידים דפגול ונותר ולהכי קאמר דאצטריך למתני להו משום דכיון דידים דידהו הוו מדרבנן הוה ס"ד דלא עבדי רבנן בהו להחמיר גם בטומאה דרבנן וקמ"ל:
Rashba on Menachot 54a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף נ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־245 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 116 מילים
נפתחת ב״בְּתַפּוּחִים. מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמְרוּ:…״
- קטע 214 מילים
נפתחת ב״כְּמַאן אָזְלָא הָא דִּתְנַן: תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ, וּנְתָנוֹ…״
- קטע 320 מילים
נפתחת ב״כְּמַאן? לֵימָא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא,…״
- קטע 420 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אִילָא: אֵין לְךָ הַקָּשָׁה לִקְמִיצָה…״
- קטע 514 מילים
נפתחת ב״לֵימָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: כְּמוֹת…״
- קטע 620 מילים
נפתחת ב״לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּמוֹת שֶׁהֵן מְשַׁעֲרִינַן, וּבְהָא…״
- קטע 711 מילים
נפתחת ב״תְּנַן הָתָם: בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח, וּבְשַׂר זְקֵנָה…״
- קטע 820 מילים
נפתחת ב״רַב וְרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִי: מִשְׁתַּעֲרִין…״
- קטע 917 מילים
נפתחת ב״מֵיתִיבִי: בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ כְּשִׁיעוּר,…״
- קטע 101 מילים
נפתחת ב״מִדְּרַבָּנַן.…״
- קטע 1125 מילים
נפתחת ב״אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: וְכֵן בְּפִיגּוּל, וְכֵן…״
- קטע 127 מילים
נפתחת ב״אֵימָא: וְכֵן בְּטוּמְאַת פִּיגּוּל, וְכֵן בְּטוּמְאַת נוֹתָר.…״
- קטע 1319 מילים
נפתחת ב״סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְטוּמְאַת פִּיגּוּל וְטוּמְאַת…״
- קטע 1416 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: בְּשַׂר זְקֵנָה שֶׁהָיָה בּוֹ כְּשִׁיעוּר,…״
- קטע 1525 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבָּה: כֹּל הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא הֲוָה בֵּיהּ,…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב כהנא [השני] · אמוראים · דור ראשון לאמוראים
תלמיד מובהק של רב ולמד תורה גם משמואל.
מקור: מסכת מנחות דף נ״ד עמוד א׳ · קטע 1 — “…גַּמְלִיאֵל אָמְרוּ: מַחְמִיצִין. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי לַהּ בְּרַבִּי חֲנִינָא…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת מנחות דף נ״ד עמוד א׳ · קטע 8 — “…מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן, שְׁמוּאֵל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וְרֵישׁ…”
לשון המקור
בְּתַפּוּחִים. מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמְרוּ: מַחְמִיצִין. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי לַהּ בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דִּתְנַן: תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ, וּנְתָנוֹ בְּתוֹךְ הָעִיסָּה, וְחִימְּצָה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
כְּמַאן? לֵימָא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא, וְלָא רַבָּנַן? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, נְהִי דְּחָמֵץ גָּמוּר לָא הָוֵי, נוּקְשֶׁה מִיהָא הָוֵי.
אָמַר רַבִּי אִילָא: אֵין לְךָ הַקָּשָׁה לִקְמִיצָה יוֹתֵר מִמִּנְחַת חוֹטֵא. רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי אָמַר: מִנְחַת חוֹטֵא מְגַבְּלָהּ בַּמַּיִם, וּכְשֵׁרָה.
לֵימָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: כְּמוֹת שֶׁהֵן מְשַׁעֲרִינַן, וּמָר סָבַר: לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ מְשַׁעֲרִינַן.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּמוֹת שֶׁהֵן מְשַׁעֲרִינַן, וּבְהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר מַאי ״חֲרֵיבָה״? חֲרֵיבָה מִשֶּׁמֶן, וּמָר סָבַר חֲרֵיבָה מִכׇּל דָּבָר.
תְּנַן הָתָם: בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח, וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֵךְ, מִשְׁתַּעֲרִין לִכְמוֹת שֶׁהֵן.
רַב וְרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִי: מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן, שְׁמוּאֵל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמְרִי: מִשְׁתַּעֲרִין לִכְמוֹת שֶׁהֵן.
מֵיתִיבִי: בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ כְּשִׁיעוּר, וְתָפַח וְעָמַד עַל כְּשִׁיעוּר – טָהוֹר לְשֶׁעָבַר, וְטָמֵא מִיכָּן וּלְהַבָּא!
מִדְּרַבָּנַן.
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: וְכֵן בְּפִיגּוּל, וְכֵן בְּנוֹתָר. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּאוֹרָיְיתָא, הַיְינוּ דְּאִיכָּא פִּיגּוּל וְנוֹתָר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּרַבָּנַן, פִּיגּוּל וְנוֹתָר בִּדְרַבָּנַן מִי אִיכָּא?
אֵימָא: וְכֵן בְּטוּמְאַת פִּיגּוּל, וְכֵן בְּטוּמְאַת נוֹתָר.
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְטוּמְאַת פִּיגּוּל וְטוּמְאַת נוֹתָר דְּרַבָּנַן הִיא, כּוּלֵּי הַאי בִּדְרַבָּנַן לָא עֲבוּד רַבָּנַן, קָא מַשְׁמַע לַן.
תָּא שְׁמַע: בְּשַׂר זְקֵנָה שֶׁהָיָה בּוֹ כְּשִׁיעוּר, וְצָמַק פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר – טָמֵא לְשֶׁעָבַר, וְטָהוֹר מִיכָּן וּלְהַבָּא.
אָמַר רַבָּה: כֹּל הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא הֲוָה בֵּיהּ, וְהַשְׁתָּא לֵית בֵּיהּ – הָא לֵית בֵּיהּ, וְכֹל הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא לָא הֲוָה בֵּיהּ וְהַשְׁתָּא הֲוָה בֵּיהּ – מִדְּרַבָּנַן.