דף ביאור
מסכת מנחות דף מ״ח עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף מ״ח עמוד א׳
מסכת מנחות דף מ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־318 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
והשאר נאכלות בפדיון כדמפרש ואזיל:
הא דלא כרבי אלא כרבי אלעזר בר' שמעון דאמר שחיטה לא מקדשא לפיכך אפשר להו בתקנה זו קודם זריקה שעדיין אין להם שום קדושת הגוף והרי הן כתחלתן ומושך איזה שתים שירצה וזורק הדם עליהן ומקדשן ומתירן ואלו שנשארו בקדושת דמים שלהן אסורות עד שיפדו ופודן ככל קדושת דמים ואוכל כל מה שירצה:
דאי רבי כיון דאמר שחיטה מקדשא נהי דשתים מהן אין להן אלא קדושת דמים וישנן בפדיה דכבשים מידי דחזו להו קמקדשי ואינך קדושת דמים בעלמא עלייהו ונפקי לחולין ומביא מעות ואומר בכל מקום שהן השתים שאינן מקודשות יתחללו על מעות הללו ובלא פדיה לא מתאכלי דלא שריא להו זריקת הכבשים מיהו היכא פריק להו והיכי משתרו והרי אינו מכיר אלו הן שאינן מקודשות:
ואי מפיק להו לכולהו אבראי ופריק להו לתרתי מינייהו:
כיון דכתיב בשתי הלחם:
לפני ה' והניף הכהן אותם על לחם הבכורים וגו' (ויקרא כ״ג:כ׳) שמע מינה פנים נינהו:
איפסלו להו המקודשות ביוצא ומתוך שאין אתה מכירן הרי כולם פסולות:
ואי דפריק להו גואי ואוכלן כהן בפנים לארבעתן השתים חולין והשתים קודש קמעייל חולין לעזרה:
ועוד 28 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 48a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
הא דלא כרבי משמע דלרבי אלעזר ברבי שמעון לא מקדשא שחיטה כלל אלא זריקה דאי מקדשא היאך מושך אחר שחיטה דילמא הני לא קידשה השחיטה ונראה שמקדשת הכל [ולא] כמו גמר קדושה אבל לרבי שהוא גמר קדושה אי אפשר לקדש זה בלא זה:
כיון דכתיב לפני ה' אפסיל ליה ביוצא אע"ג דגבי לחמי תודה נמי כתיב לפני ה' (ויקרא ז) ונאכלין בכל העיר הכי קאמר כיון דכתיב לפני ה' אלמא בעינן פנים ומיפסיל ביוצא מדאיתקש לחטאת כדאמר באיזהו מקומן (זבחים דף נה.) ופרק התערובות (שם עז.) מייתי כה"ג וגרסינן אי אבראי איפסילו ביוצא:
לעולם כרבי ואין התנור מקדש כיון דלא קדשי כולהו כדפרישית אי נמי כמאן דאמר (לעיל מנחות דף ז.) אין כלי שרת מקדשין אלא מדעת:
מושך שנים מהן וזורק דמן שלא לשמה תימה הא כיון דהוזקקו בשחיטה אבד הלחם אבדו הכבשים אבדו הכבשים אבד הלחם וי"ל דשחיטה דהני כבשים לא קבעה כיון דלא נתברר מי הם המוקדשין וכולהו לא חזו:
חטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן ואפילו היה עובר דומיא דעולה דעובר בלאו דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ופ' כיצד צולין (פסחים ד' פה.) אין עשה דואכלו את הבשר דוחה לאו דועצם לא תשברו בו ולא אמרינן עמוד וחטא בשביל שיזכה באכילה לא דומה אכילה להקטרה דאיכא תקנת קרבן ועדיפא ואפילו היכא דאיכא תקנת קרבן לא אמרינן אלא היכא דנשחט כדאמרינן לעיל (מנחות דף מז.) אבד הלחם אבדו הכבשים ולא שרינן לשוחטן שלא לשמן וגבי תודה שנתערבה בתמורה דחבירתה אין לה תקנה אע"ג דליכא אלא איסורא דחולין בעזרה פ' התודה (לקמן מנחות פ:) וטובא איכא מיהו קצת קשה דבפרק התערובות (זבחים עח.) אמרינן נתערב בדם התמצית ישפך לאמה ולא אמרי' חטא בדם התמצית בשביל שתזכה בדם הנפש וי"ל דמשום גזירה הוי כדמסיק התם והא דתנן בהקומץ (לעיל מנחות כג.) נתערב קומצה בשיריה לא יקטיר דאע"ג דגופה דמנחה היא לא אמרינן חטא בשירים בשביל שתזכה בקומץ כיון שיש להן שני שמות:
או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן ונ"ל דאפי' לשמן כשרין דהא אין לך דבר שכשר שלא לשמן ופסול לשמן ונראה לי דאתיא כתנא דבי לוי דסמוך דלמאן דפסל בהו שלא לשמן אם כן מאי שנא מחטאת יולדת דהויא מחוסר זמן קודם זמנה:
חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת תימה יזרוק כדי לאוכלן חי דכי האי גוונא תנן פרק שתי הלחם (לקמן מנחות דף צט:) וי"ל דאין זה זכות ואין לחטא בכך ואין לדמות למה שהתירו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב שבת (שבת ד' ד.):
Tosafot on Menachot 48a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף מ״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־318 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 111 מילים
נפתחת ב״וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָלוֹת בְּפִדְיוֹן. אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב…״
- קטע 210 מילים
נפתחת ב״דְּאִי רַבִּי, כֵּיוָן דְּאָמַר שְׁחִיטָה מְקַדְּשָׁא, דְּפָרֵיק…״
- קטע 317 מילים
נפתחת ב״אִי דְּפָרֵיק לְהוּ מֵאַבָּרַאי, כֵּיוָן דִּכְתִיב ״לִפְנֵי…״
- קטע 413 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא: לְעוֹלָם כְּרַבִּי, וּפָרֵיק…״
- קטע 513 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְהָתַנְיָא, כְּשֶׁהוּא…״
- קטע 614 מילים
נפתחת ב״הָא וַדַּאי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא,…״
- קטע 735 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב…״
- קטע 823 מילים
נפתחת ב״וְלָאו מִי אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי זֵירָא:…״
- קטע 921 מילים
נפתחת ב״תָּנֵי רַבִּי חֲנִינָא טִירָתָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן:…״
- קטע 108 מילים
נפתחת ב״שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כָּךְ, הִפְסַדְתָּ אֶת…״
- קטע 1112 מילים
נפתחת ב״אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן: וְכִי אוֹמֵר לוֹ…״
- קטע 1227 מילים
נפתחת ב״וְהָתְנַן: אֵבְרֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֵבְרֵי עוֹלָה, רַבִּי…״
- קטע 136 מילים
נפתחת ב״אַמַּאי? לֵימָא: ״עֲמוֹד וַחֲטָא בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה״!…״
- קטע 1417 מילים
נפתחת ב״עֲמוֹד וַחֲטָא בְּחַטָּאת בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה בְּחַטָּאת –…״
- קטע 1524 מילים
נפתחת ב״וּבַחֲדָא מִילְּתָא מִי אָמַר? וְהָא תַּנְיָא: כִּבְשֵׂי…״
- קטע 1612 מילים
נפתחת ב״וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת, לֹא יִזְרוֹק. וְאִם זָרַק…״
- קטע 176 מילים
נפתחת ב״וְאַמַּאי? לֵימָא: ״עֲמוֹד חֲטָא בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה״!…״
- קטע 1817 מילים
נפתחת ב״עֲמוֹד חֲטָא בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה בְּשַׁבָּת –…״
- קטע 1927 מילים
נפתחת ב״וּבְתַרְתֵּי מִילֵּי לָא אָמַר? וְהָתְנַן: חָבִית שֶׁל…״
- קטע 205 מילים
נפתחת ב״וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב אחא · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
מהעיר לוד היה דיין בעירו.
מקור: מסכת מנחות דף מ״ח עמוד א׳ · קטע 7 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: לֵימָא…”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת מנחות דף מ״ח עמוד א׳ · קטע 5 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְהָתַנְיָא, כְּשֶׁהוּא פּוֹדָן –…”
לשון המקור
וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָלוֹת בְּפִדְיוֹן. אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא: הָא דְּלָא כְּרַבִּי.
דְּאִי רַבִּי, כֵּיוָן דְּאָמַר שְׁחִיטָה מְקַדְּשָׁא, דְּפָרֵיק לְהוּ – הֵיכָא?
אִי דְּפָרֵיק לְהוּ מֵאַבָּרַאי, כֵּיוָן דִּכְתִיב ״לִפְנֵי ה׳״, אִיפְּסִיל לְהוּ בְּיוֹצֵא. אִי גַּוַּואי, הָא מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה.
אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא: לְעוֹלָם כְּרַבִּי, וּפָרֵיק לְהוּ גַּוַואי, וְחוּלִּין מִמֵּילָא קָא הָוְויָין.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְהָתַנְיָא, כְּשֶׁהוּא פּוֹדָן – אֵין פּוֹדָן אֶלָּא בַּחוּץ.
הָא וַדַּאי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאִי רַבִּי – הָא אִיפְּסִלוּ לְהוּ בְּיוֹצֵא!
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, מִיהָא דְּאִיתְּמַר: תּוֹדָה שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל שְׁמוֹנִים חַלּוֹת – חִזְקִיָּה אָמַר: קָדְשׁוּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא קָדְשׁוּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים.
וְלָאו מִי אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי זֵירָא: הַכֹּל מוֹדִים הֵיכָא דְּאָמַר ״לִיקְדְּשׁוּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים״ דְּקָדְשָׁה, הָכָא נָמֵי דְּאָמַר ״לִיקְדְּשׁוּ תַּרְתֵּי מִתּוֹךְ אַרְבַּע״.
תָּנֵי רַבִּי חֲנִינָא טִירָתָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: שָׁחַט אַרְבָּעָה כְּבָשִׂים עַל שְׁתֵּי חַלּוֹת – מוֹשֵׁךְ שְׁנַיִם מֵהֶן, וְזוֹרֵק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן.
שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כָּךְ, הִפְסַדְתָּ אֶת הָאַחֲרוֹנִים.
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן: וְכִי אוֹמֵר לוֹ לְאָדָם ״עֲמוֹד וַחֲטָא בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה״?!
וְהָתְנַן: אֵבְרֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֵבְרֵי עוֹלָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יֻתְּנוּ לְמַעְלָה, וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת בְּשַׂר חַטָּאת לְמַעְלָה כְּאִילּוּ הִיא עֵצִים, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תְּעוּבַּר צוּרָתָן וְיֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.
אַמַּאי? לֵימָא: ״עֲמוֹד וַחֲטָא בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה״!
עֲמוֹד וַחֲטָא בְּחַטָּאת בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה בְּחַטָּאת – אָמְרִינַן, עֲמוֹד וַחֲטָא בְּחַטָּאת בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה בְּעוֹלָה – לָא אָמְרִינַן.
וּבַחֲדָא מִילְּתָא מִי אָמַר? וְהָא תַּנְיָא: כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן בֵּין לִפְנֵי זְמַנָּן בֵּין לְאַחַר זְמַנָּן – הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל.
וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת, לֹא יִזְרוֹק. וְאִם זָרַק – הוּרְצָה לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב.
וְאַמַּאי? לֵימָא: ״עֲמוֹד חֲטָא בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה״!
עֲמוֹד חֲטָא בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה בְּשַׁבָּת – אָמְרִינַן, עֲמוֹד חֲטָא בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה בַּחוֹל – לָא אָמְרִינַן.
וּבְתַרְתֵּי מִילֵּי לָא אָמַר? וְהָתְנַן: חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּגַת הָעֶלְיוֹנָה, וּבַתַּחְתּוֹנָה חוּלִּין טְמֵאִין – מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטׇהֳרָה יַצִּיל.
וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: