דף ביאור
מסכת מנחות דף מ״ו עמוד א׳פרק 4 התכלת
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף מ״ו עמוד א׳
מסכת מנחות דף מ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־268 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
שֶׁאִם הוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה שֶׁמְּעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. (וְאֵיזֶה הוּא) [וְאֵיזוֹ הִיא] זִיקָּה שֶׁלָּהֶן – שְׁחִיטָה.
אָמַר עוּלָּא: בָּעוּ בְּמַעְרְבָא – תְּנוּפָה עוֹשָׂה זִיקָּה, אוֹ אֵינוֹ עוֹשָׂה זִיקָּה?
פְּשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁחִיטָה עוֹשָׂה זִיקָּה, מִכְּלָל דִּתְנוּפָה אֵינָהּ עוֹשָׂה זִיקָּה.
דְּרַבִּי יוֹחָנָן גּוּפָא קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דִּשְׁחִיטָה עוֹשָׂה זִיקָּה, וּתְנוּפָה אֵינוֹ עוֹשָׂה זִיקָּה? אוֹ דִלְמָא, שְׁחִיטָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ, וּתְנוּפָה מְסַפְּקָא לֵיהּ? תֵּיקוּ.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה בַּר חֲנִינָא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וְהָא כִּי כְּתִיב ״קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה׳ לַכֹּהֵן״ בָּתַר תְּנוּפָה כְּתִיב, וּפְלִיגִי בֶּן נַנָּס וְרַבִּי עֲקִיבָא.
וְלִיטַעְמָיךְ, בָּתַר תְּנוּפָה וְלָא בָּתַר שְׁחִיטָה?!
אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימְרָא, מֵעִיקָּרָא קָאֵי, וּמַאי ״קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה׳ לַכֹּהֵן״ – דָּבָר שֶׁסּוֹפוֹ לַכֹּהֵן. הָכָא נָמֵי, דָּבָר שֶׁסּוֹפוֹ לַכֹּהֵן.
וּשְׁחִיטָה עוֹשָׂה זִיקָּה? ורְמִינְהִי: עַד שֶׁלֹּא שְׁחָטָהּ נִפְרַס לַחְמָהּ – יָבִיא לֶחֶם אַחֵר וְשׁוֹחֵט.
מִשֶּׁשְּׁחָטָהּ נִפְרַס לַחְמָהּ – הַדָּם יִזָּרֵק, וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל, וִידֵי נִדְרוֹ לֹא יָצָא, וְהַלֶּחֶם פָּסוּל.
נִזְרַק הַדָּם, תּוֹרֵם מִן הַשָּׁלֵם עַל הַפָּרוּס.
עַד שֶׁלֹּא שְׁחָטָהּ יָצָא לַחְמָהּ – מַכְנִיסָהּ וְשׁוֹחֵט.
מִשֶּׁשְּׁחָטָהּ יָצָא לַחְמָהּ – הַדָּם יִזָּרֵק, וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל, וִידֵי נִדְרוֹ לֹא יָצָא, וְהַלֶּחֶם פָּסוּל. נִזְרַק הַדָּם – תּוֹרֵם מִמַּה שֶּׁבִּפְנִים עַל שֶׁבַּחוּץ.
עַד שֶׁלֹּא שְׁחָטָהּ נִטְמָא לַחְמָהּ – מֵבִיא לֶחֶם אַחֵר וְשׁוֹחֵט; מִשֶּׁשְּׁחָטָהּ נִטְמָא לַחְמָהּ – הַדָּם יִזָּרֵק, וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל, וִידֵי נִדְרוֹ יָצָא, שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא, וְהַלֶּחֶם פָּסוּל.
נִזְרַק הַדָּם – תּוֹרֵם מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שְׁחִיטָה עוֹשָׂה זִיקָּה, כֵּיוָן דְּהוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה בִּשְׁחִיטָה, אִיפְּסִיל לֵיהּ לֶחֶם – תִּיפְּסֵל נָמֵי תּוֹדָה.
שָׁאנֵי תּוֹדָה, דְּרַחֲמָנָא קַרְיַיהּ ״שְׁלָמִים״, מָה שְׁלָמִים קְרֵבִים בְּלֹא לֶחֶם, אַף תּוֹדָה קְרֵבָה בְּלֹא לֶחֶם.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: אִם תִּמְצָא לוֹמַר תְּנוּפָה עוֹשָׂה זִיקָּה, אָבַד הַלֶּחֶם –