מסכת מנחות דף ל״ב עמוד א׳

אמרתי לו רבי מה טעם אתה עושה אותם פתוחות והלא בתורה סתומות הן אותו ריוח שלאחר ובשעריך הוא סתום (שמאל של שיטה) והריוח באמצע השיטה:

אמר לי הואיל ובתורה אינן סמוכות הנך שתי פרשיות שזו כתובה בואתחנן וזו כתובה בוהיה עקב לפיכך אנו עושין פתוחות:

מאי לאו אפתוחות קאמר רב זה דהלכה כר"ש:

אטבא דסיפרי גלועי"ן עץ סדוק הנושק דפי קונטרס שלא יכפלו:

אית ליה מנהגא כדמפרש אם יבא אליהו כו':

מנעל לכתחילה למ"ד אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו קסבר מנעל השתא לכתחילה לא עד שיבא אליהו ויורה כו'. למ"ד אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו מכלל עד שיבא אליהו ויאמר לא תחלצו במנעל חולצין כו':

תפילין קדושתן חמורה ממזוזה שיש בהן ד' פרשיות:

הכא סתומות בס"ת והכא פתוחות במזוזה אלא ש"מ במזוזה נמי סתומות הן:

ועושה ריוח מלמעלה וריוח מלמטה מן הצדדים לא פירש ושמא כיון דכורך מאחד כלפי שמע צריך לכתחילה כדי לגול בהיקף כעין ס"ת. מ"ר:

והאידנא נהוג עלמא בסתומות פירש בקונטרס דכשיש כתוב בתחילת שיטה ובסוף שיטה והריוח באמצע זו היא סתומה ואנו נוהגין להניח חלק מעט בתחילת שיטה ואחר כך מתחיל והיה אם שמוע ושמא גם זה קרוי סתומה ור"ת מפרש דכשמסיים מסיים פסוק באמצע שיטה ומניח עד סוף שיטה כשיעור למשפחותיכם זו היא פתוחה ואם לא נשתייר בסוף שיטה כשיעור חלק למשפחותיכם מניח שיטה שניה ומתחיל וכותב בשלישית וזו היא פתוחה וסתומה כל שכותב בתחילת שיטה וסוף שיטה ומניח חלק באמצע כדי לכתוב בו שם שתי אותיות או יותר וזו היא סתומה סדורה כל שכותב והולך השיטה עד חציה או עד שלישיתה ומניחה ומתחיל לכתוב בשיטה שתחתיה כנגד הנחה של שיטה העליונה וזו היא סדורה זה מצא ר"ת בסידור קדמונים ובמסכת סופרים מצא איזו היא פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה ואיזו היא סתומה כל שהניח באמצע שיטה וכמה יניח בראש שיטה ויהא נקראת פתוחה כדי לכתוב שם של ג' אותיות גמר כל הפרשה בסוף הדף ושייר שיטה אחת מלמעלה ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם של ג' אותיות מתחיל מלמעלה ועוד בירושלמי בפ"ק דמגילה קאמר בהדיא דפתוחה מראשה פתוחה מתוך כל הני קשה אמנהג דידן דשבקינן חלק בראש שיטה ואח"כ מתחילין והיה אם שמוע והש"ס קאמר דהאידנא נהוג עלמא בסתומות ושמא סמכינן אההיא דירושלמי דפליג אש"ס דידן דמסקינן הכא כי אמר רב אריוח ולא אפתוחות והתם פסיק רב בהדיא כמ"ד פתוחות והכי איתא התם מזוזה אית תנא תני פתוחות ואית תנא תני סתומות שמואל בר שילת בשם רב הלכה כדברי מי שאומר פתוחה שאין זה מקומה פתוחה מראשה פתוחה פתוחה מסופה פתוחה פתוחה מכאן ומכאן סתומה ודבר תימה הוא דלפי הירושל' משמע לכאורה דאם מסיים פרשה באמצע שיטה ואחר כך מתחיל לכתוב באמצע שיטה שתחתיה שזו היא נקראת סתומה ואיך יתכן זה מי גרע מפתוחה מראשה לחוד או פתוחה מסופה לחוד ונראה לפרש דקאי לפרושי מילתיה דרב דהא דאמר הלכה כדברי מי שאמר פתוחה כגון שיעשה פתוחה מראשה או פתוחה מסופה או פתוחה באמצע ומכאן ומכאן סתומה והאי מכאן ומכאן דקאמר אסתומה דבתר הכי קאי ולא אפתוחה דקמיה דההיא פתוחה באמצע איקרי ואע"ג דבעלמא מקרי סתומה כי ה"ג לא חיישינן גבי מזוזה דכיון דטעם משום דאין זה מקומה ומתיישב בכך דלא קשיא ההיא דירושלמי אש"ס שלנו אליבא דרב. מ"ר:

מנעל לכתחילה איכא בינייהו אע"ג דקי"ל (ב"ב דף קיד:) רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה ולרבה אין חולצין במנעל לכתחילה עכשיו נוהגין לחלוץ במנעל לפי שאין אנו בקיאין בסנדל אי נמי במילתא דקאמרי משמיה דאחריני אפשר דהלכה כרב יוסף. מ"ר:

דילמא להשלים פירש בקונטרס שאם חסרה מזוזה שיטה אחת אי לאו דאין מורידין היו נוטלין שיטה אחת מס"ת ותופרין במזוזה והא דאמרינן בירושלמי בפ"ק דמגילה דתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור אחד ההיא בשלא תפר העורות זה בזה ויש עוד לפרש להשלים כגון דפרשת שמע בסוף עמוד והוסיף פרשת והיה אם שמוע בגליון שלמטה או פרשת והיה אם שמוע בתחלת עמוד והוסיף שמע בגיליון שלמעלה מ"ר:

הא מורידין עושין אע"ג דנוהגין בתפילין של יד ד' שיטין ובשל ראש ז' שיטין ובמזוזה כ"ה שיטין אם שינה לא פסול. מ"ר:

תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס ושניהן פסולין אגויל וס"ת כשירה אגויל כדמוכח בפרק המוציא יין (שבת דף עט:) ותימה דלא חשיב ליה בהדי אין בין ספרים לתפילין ומזוזות בפ"ק דמגילה (דף ח:) ויש לפרש דלא איירי בדבר שכתובין בו כדאשכחן (שם דף ז:) גבי אין בין שבת ליום הכיפורים דלא חשיב אכילה וגבי אין בין יום טוב לשבת דלא חשיב סקילה אי נמי משום דתפילין ומזוזות לאו מחד טעמא מיפסלן אגויל ולא דמו לאשורית דהוי מחד טעמא משום דכתיב והיו. מ"ר:

אידי ואידי בתפילין הא דכתבינהו אקלף במקום שיער והא דכתבינהו אדוכסוסטוס במקום בשר. פירוש אף במקום בשר וה"ה במקום שיער דלא הכשיר תפילין אלא על הקלף וקשה דלא משני אלא אידי ואידי במזוזה והוי השתא שינה בזה ובזה מענין אחד דמזוזה כשירה אשניהם ולא מיפסל כלל אלא מחמת שינוי מקום דלמאי דמוקי לה אתפילין מיפסלי אדוכסוסטוס מתרי טעמי חדא דדינם אקלף וחדא דדין דוכסוסטוס אשיער והוא שינה וכתב במקום בשר וכענין זה קשה בפרק המוציא יין (שבת דף עט:) דמשני התם איפכא אידי ואידי אמזוזה גבי הא דאמר רבא התם דוכסוסטוס הרי הוא כקלף וכותבין עליו תפילין והא תניא תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס למצוה והא תניא שינה בזה ובזה פסול אידי ואידי אמזוזה הא דכתב אקלף במקום שיער והא דכתב אדוכסוסטוס במקום בשר והשתא קשיא דה"ל לשנויי אידי ואידי אתפילין דכשירין אשניהם והוי שינוייא מענין אחד כענין שפירש כאן ופירש שם הר"ר יוסף דמדלא תירץ כן נראה דתפילין אם שינה לכתוב בקלף במקום שיער לא פסל כמו שלא פסל אם שינה ממצותן וכתב אדוכסוסטוס ובענין זה נוכל לתרץ בשמעתין דלכך לא תירץ אידי ואידי אמזוזה דכיון דכשירה כששינה מצוותה וכתבה אקלף ה"ה דכשירה כשכתבה אדוכסוסטוס במקום בשר ועוד יש לתרץ דלא הוי מצי לשנויי הכא אידי ואידי אמזוזה דכל כמה דלא אשמעינן דמזוזה כשירה משניהם לא שייך למיתני שינה בזה ובזה פסול אבל כל דין תפילין כבר אשמעינן ובענין זה יש לתרץ בפרק המוציא יין (שם). מ"ר:

הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות וכו', פי' בס"ת והכא במזוזה פתוחות וק"ל דהא בספר תורה הם רחוקות זה מזה חדא בעקב וחדא בואתחנן ואלמלי היו סמוכות וסתומות בס"ת הוה מקשה שפיר אך עתה שהם רחוקות איך מקשה שיחשוב שיעשה מס"ת כאלו הם סמוכות זו לזו ושיעשם סמוכות כסדר שהם עם פרשיו' שלאחריהם והלא אם יגזז כל מה שביניהם אז אינם לא פתוחות ולא סתומות, ולומר שדעתו שמזוזה כשרה אעפ"י שיש כמה פרשיות בין שמע לוהיה אם שמע כמו שהם בס"ת זה לא מצינו בשום פרשיות שבתורה שתכשר כי אם בב' פרשיות לבד, ועוד דאפי' לא יעכבו מ"מ אינם מן המנין וכי דלית להו לעשות כאלו אינם שם נמצאו פתוחות כל כך קלף שבמכתב שביניהם: וי"ל דמ"מ מאחר שהם סתומות בס"ת כשיפסיק אותם או יתפור אותם הרי הם סתומות שהרי שמע בין סתומה גמורה להיות כתב מכאן ומכאן וא"כ יחתוך כתב של פרשת של אחר הרויח שבנתים לצד שמאל שהוא יהיה מיותר וכן נמי יחתוך כתב של צד ימין של והיה אם שמע שהוא מיותר ונמצא דלכשידבקם הם סתומית שהרי יהיה כתב מכאן ומכאן וריוח באמצע אם ידביקם בשיטה אחת וכן כי יניח חלק ביניהם כגון ששמע מסיימת באמצע ויניח חלק בין שתיהם כמלא שיטה מ"מ הואיל ואחת משלמת באמצע שיטה והשנית מתחלת באמצע קרי לה ג"כ סתומה: וא"ת הרי שלפעמים שמע תסיים בסוף שטה מ"מ תהיה סתומה כגון שהתחיל פרשה שלאחריה באמצע שיטה לפי סדור הקדמונים הואיל ופרשת והיה אם שמע ע"כ מתחלת באמצע הואיל והוא סתום א"כ אע"פ ששמע תסיים בסוף שיטה הואיל ויש אויר בהתחלת שיטה שניה הרי הוא סתומה ודעת המקשה היה שיעשה כל המזוזה מב' פרשיות של ס"ת שכן משמע אין עושין מהם מזוזה דמשמע שכל המזוזה נעשית מהם ולא ס"ד להשלים ולהכי הוה פריך לדעת המקש' כמו שפירשתי אע"פ שנוכל למצוא דרך שעשו פתוחות מ"מ פריך שפיר דמשמע דבכולי גווני שעושים מספר תורה כשרה אם מורידין וכיון דלפעמים תעשה סתומה אלמלי בעינן להו פתוחות הוה קשיא. אי נמי לעולם ס"ד דמקשה דאין עושין כל ב' פרשיות מס"ת אלא אחת מהם מס"ת והשנית נשלמת בגליון חלק שתחתיה כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ובחלק הדף יכתוב והיה אם שמע ומ"מ הוה ס"ד דמקשה דחדא מן הפרשיות שבמזוזה נעשית מספר תורה דאם לא נעשה רק מקצתה או רובה ולא לפחות אחת מהן אין זה נקרא עשית מזוזה מספר תורה כיון שאין שם אפי' פרשה אחת שלמה, וכיון שבעינן שיהיה שם פרשה אחת מספר תורה והאחרת ע"י השלמה אם כן לא משכחת לה אלא בכי האי גוונא כגון ששמע מסיימת בסוף הדף ומפרשה שלאחריה נכתב תיבה אחת ג"כ בסוף הדף כדי לעשות הפרשה סתומה שהרי אם תתחיל פרשה שלאחריה בראש הדף הבא אינה סתומה ואם ישאר מפ' שמע מעט לכתוב בראש הדף הרי אין לו פרשה שלימה שיעזר בה מספר תורה וג"כ אם יהיה שפ' והיה אם שמע תתחיל בראש הדף ויכתוב בגליון של מעלה פ' שמע גם ז"א שהרי אם פ' והיה מתחלת בתחלת הדף אינה שלימה שהרי צריך מפרש' שלפניה כדי לעשותה סתומה ואותו הכתב יהיה יתר בין פ' שמע שיכתוב ובין והיה הנכתבת ולמחקו ג"כ אין לכתוב על המחק ואם הפרשה בסוף הדף הרי אין פרשת והיה אם שמוע שלימה, על כן לא משכחת לה אלא בגוונא דפרישית כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ויש תיבה אחת מפ' שלאחרי' בסוף הדף כדי לעשות פרשה סתומה ופרש' שאחר שמע בספר תורה היא והיה כי יביאך דמשנה תורה ואם תיבת דוהיה לבד בסוף הדף הרי יש בה לעשות ממנה פרשה שהרי יש בה ג' אותיות ומהם ג' אותיות מכאן נעשית הפרשה סתומה וגם מאותה תיבה דוהיה יכול להשתמש שהרי ממנה יתחיל פ' והיה אם שמוע וכיון דלפי דעת המקשן לא אשכחת לה אלא גבי האי גוונא א"כ פרי' שפיר דבספר תורה הויא סתומה ובמזוזה בעיא פתוחות ומשני ליה להשלים ולא שיהיה שם פרש' אחת מספר תורה כדס"ד אלא שיש די גם בקצת פרשה אחת וישלימנה שתחת הדף או שלמעלה לדף וכל פרשה השניה הנכתבת ואז יעשם פתוחות ומתפילין נמי ס"ד שיעשו כמו שפירשנו מספר תורה:

אידי ואידי בתפילין, ויש לתת טעם דשנוי פסל טפי בתפילין מבמזוזה מפני שקדושתן חמורה. והא דכתבינהו אקלף במקום שער, מפני שצריך להיות בקלף במקום בשר, והא דכתבינהו אדוכסוסטוס במקום בשר, פי' אפי' במקום בשר דהואיל ודינם להיות נכתבים במקום בשר בקלף אם כתבם ג"כ בדוכסוסטוס במקום שער שפסולין אע"פי שדין דוכסוסטוס במזוזה להיות במקום שער מ"מ הואיל וגם בקלף שדינם בו פסולין במקום שער כ"ש שיפסלו בו בדוכסוסטוס אבל אין לפרש דוקא במקום בשר (הואיל ואין דרכו) אבל במקום שער כשרין, דא"כ אמאי קאמר אידי ואידי אתפילין והלא לפי זה הדעת אין חלוק בין תפילין למזוזה דכיון דמאי דפסלינן בתפילין אדוכסוסטוס דוקא במקום בשר שגם שם מזוזה פסולה אבל במקום שער כשרין כמזוזה וכן נמי מזוזה משמע דכי מכשרינן לה בקלף הוי במקום תפילין דהוא במקום בשר א"כ אין חלוק ביניהם, וליכא למימר דמזוזה כשרה בכל גווני בין בקלף בין בדוכסוסטוס בין במקום שער בין במקום בשר, וברייתא דקאמרה קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שער אתפילין קאי ומאי דקאמר מזוזה על דוכסוסטוס ר"ל בין במקום שער בין במקום בשר ומאי דמשמע אבל אקלף לא היינו למצוה כדמשני, וא"ת א"כ הויא לצדדין דלגבי תפילין אמרי' לעכב, הא לא קשיא דאי לאו דגלי לן בריית' דשינה בין בזה בין בזה פסול דמוקמינן אתפילין הוה אמינא דגם בתפילין הוי למצוה דכן צריך לומר מדקאמר תלמודא דשנה קאי אתפילין ואידך דמזוזה למצוה, דמ"מ ליכא למימר הכי שהרי כמו שדין קלף במקום בשר בא לפרש בתפילין שאמר שהם על הקלף כמו כן דוכסוסטוס במקום שער משמע שבא לפרש מזוזה שאמר על דוכסוסטוס דלכל הפחות למצוה לפי המסקנא ובעי במקום שער ולא כמו שפירשנו שר"ל מזוזה על דוכסוסטוס בכל צדדיו, ועוד איך נאמר שדוכסוסטוס במקום שער קאי אתפילין והוא לא הכשירו אלא אקלף כדקאמר תפילין על הקלף ואין לומר דעל הקלף למצוה ועל הדוכסוסטוס במקום שער בדיעבד שהרי אין מפרש מזה כלום וא"כ צ"ל דקאי אמזוזה וא"כ אע"ג דנימא למצוה אין לנו לומר למצוה אלא לגבי הדברים שבאנו להכשיר בהם המזוזה כגון הקלף ועל זה שקיל וטרי דמאי מזוזה אדוכסוסטוס דמשמע אבל אקלף לא הוי למצוה אבל בדיעבד כשר אבל ממאי דאמר דוכסוסטוס במקום שער שבא לפרש דין מזוזה כדפרי' מזה יש לנו לומר גם בדיעבד, שהרי יש לנו לומר דהברייתא אינה לצדדין וכמו דקלף במקום בשר דתפילין הוי לעכב כמו כן דוכסוסטוס במקום שער דמזוזה הוי לעכב ומה שאנו מוציאי' מכלל הברייתא לומר שאינו בעיכוב אלא למצוה כגון קלף בדיעבד במזוזה הא לבד יצא מן הכלל אבל מקום בשר בדוכסוסטוס אין להכשיר במזוזה, וגם במקום שער בקלף אין להכשיר במזוזה שהרי לא באנו להכשירם בקלף אלא כדין תפילין דהיינו במקום בשר וא"כ דמזוזה פסולה אקלף במקום שער ואדוכסוסטוס במקום בשר אי נימא דכמו כן שינה דתפילין לא מפסלי אלא אקלף במקום שער ואדוכסוסטו' במקום בשר א"כ אין חלוק ביניהם הילכך צריך לומר כמו שפירש' דבמקום בשר ר"ל אף במקום בשר, הילכך איכא שלשה פסולין בתפילין ב' דדוכסוסטו' דפסולין בו דהיינו בין במקום שער בין במקום בשר ואקלף במקום שער, ובמזוזה ליכא רק ב' פסולין קלף במקום שער דוכסוסטו' במקום בשר, הילכך מהא בריית' דשינה אתפלין ועוד דשינה משמע אע"פי שעשאם כדין חבירו הילכך צריך לאוקמי אתפילין דאפי' כתבם כדין מזוזה דהיינו אדוכסוסטו' במקום בשר דהוא הכשר מזוזה אבל מזוזה אע"ג דפסלי' דוכסוסטו' במקום בשר וקלף במקום שער הואיל וכשרה בקלף במקום בשר כתפילין לא מצי קאי שינה בזה ובזה ששינה מקומה במה ששנה דינה להיות נכתבת בין בששנה דינה לעשותה כדין חבר שלה דהיינו תפילין דהוא דכתביה בקלף ובמקום בשר, וז"א דהרי אנו רוצים להכשירה במקום הכשר תפילין הילכך צריך לאוקמי שנה אתפילין כנ"ל:

פרש"י בד"ה מנעל לכתחלה כו' השתא לכתחלה לא עד שיבא כו' כצ"ל:

בד"ה הכא סתומות אחת שתים שלש כזה כס"ת כו' עכ"ל לכאורה לא שייך הכא דהיינו כקובא שאמרו לעיל גם שהיא צורת סתומה כיון דבס"ת קאמר בפשיטות מצי לאשכוחי סתומות ואולי טעות נפל בפירושים ודו"ק:

בד"ה ומשני למצוה כו' אדוכסוסטוס אבל אם שינה אין כו' הד"א ובד"ה והתניא כו' בתפילין קמיירי דאם כו' הד"א כצ"ל:

תוס' בד"ה והאידנא כו' כשיעור למשפחותיכם כו' כשיעור חלק למשפחותיכם כו' מראשה מתוך כל הני קשה כו' ובד"ה מנעל כו' דקאמרי משמיה דאחריני כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה הא מורידין כו' ובשל ראש ד' שיטין ובמזוזה כ"ה כו' עכ"ל כצ"ל ובתיקון שלנו כ"ב שיטין כן הוא בש"ע:

בד"ה תפילין כו' אין בין שבת ליוה"כ דלא חשיב אכילה וגבי כו' עכ"ל לא ידענא מאי האי דלא חשיב גבי אין בין שבת ליוה"כ דליכא למימר דקאי נמי אסקילה שכתבו גבי אין בין שבת לי"ט הא חשיב ליה שם דקתני אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה בכרת והיינו זדונו בידי אדם היינו סקילה ודו"ק:

בא"ד א"נ משום דתפילין ומזוזות לאו מחד טעמא מיפסלו אגויל ולא דמי כו' עכ"ל ר"ל דלית ביה טעמא דמפסלן אגויל אלא מהל"מ ולא דמי לאשורית דחשיב שם דאית ביה טעמא דקרא מדכתיב והיו בהווייתן יהו וק"ל:

בד"ה אידי ואידי כו' דכל כמה דלא אשמועינן דמזוזה כשירה משניהם לא שייך כו' עכ"ל הא ודאי דבתפילין נמי אינו מפורש דכשר משניהם ואדרבה שהוא פסול אדוכסוסטוס אבל כיון דבברייתא קמייתא אשמועינן דכשר אקלף ובאידך ברייתא אשמועינן שינה פסול היינו תפילין אדוכסוסטוס במקום בשר שפיר קתני בברייתא השלישית דשינה בזה ובזה דהיינו בין ששינה בהכשר קלף במקום בשר ובין ששינה בפסול דוכסוסטוס דהיינו במקום שער בתפילין ששינה לכתוב בקלף במקום שער ובדוכסוסטוס במקים בשר שהוא פסול אבל במזוזה לא הוזכר בשום ברייתא מה דינו בקלף ולא שייך למתני ביה שינה בקלף לגבי מזוזה וכעין זה יש לתרץ בהיפך שם בהמוציא יין ודו"ק:

גמ' לא אריוח כעין זה פסחים דף יג ע"א תענית יח ע"א:

שם והאידנא נהוג עלמא בסתומות עיין תשובות מהרי"ק שורש נד: