דף ביאור

מסכת מנחות דף כ״ו עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף כ״ו עמוד ב׳

מסכת מנחות דף כ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־457 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

בשמאלו וחישב כלומר אם חישב עליה כל זמן שהוא בשמאלו לאו מחשבה היא ולאו חיוביה כרת האוכלו שאין מחשבה פוסלת אלא במי שראוי לעבודה ושמאל בלא כלי לר"ש אינו כשרה כדאמרינן לעיל בא לעובדה ביד עובדה בימין:

פסלתו מתנתו מה שניתן בשמאלו ושוב אין לו תקנה בחזרה:

מ"ט משום דבעי לקדושיה בכלי כו' ואספו שפסול עוד להקדישן בכלי דאי לא הוי בעי עוד האי קומץ קידוש כלי לא הוה מפסיל דהוה כדם שנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו שכשר כדאמרינן במס' יומא בפ' הוציאו לו (יומא דף מח.) נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר:

לא בעו מתן כלי דאי בעי לית ליה תקנתא בחזרה כדפרישית דהוה ליה כנשפך על הרצפה מן הצואר שפסול דנפקא לן מולקח מדם הפר דם מהפר יקבלנו וקידוש קומץ במקום קבלת דם ושמאל בלא כלי הרי היא כרצפה דכי אכשר רבי שמעון שמאל בקבלה לא הכשיר אלא בכלי:

לרבי יהודה מסייע ליה דאמר כשעובדה ביד בעינן ימין הכא נמי קתני יחזיר לימינו:

לרבי ינאי לימא תיהוי תיובתא דאמר אפילו בהמיינו וכל שכן בשמאל והכא קתני יחזיר לימינו:

דאמר כתנא דהקטר דקתני לעיל הקטר חלבים ואברים כו' ומכשר עבודת קומץ בשמאל ואפילו ביד:

ולאו לצדדין קתני כדתרצה רבי יהודה בריה דרבי חייא לעיל:

ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 26b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

אין הקטרה פחותה מכזית בפ' כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות דף נח.) פליגי אביי ורבא וקיימא רבא כרבי יהושע בן לוי דהכא ואביי כרבי יוחנן וצ"ע בפ' אלו עוברין (פסחים דף מג:) דאמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שאמרה תורה משרת וכל משרת זעירי אמר אף שאור בבל תקטירו כמאן כר' אליעזר דדריש כל אי הכי אפילו חמץ בפסח נמי אין הכי נמי ולאפוקי דאביי והשתא מרבי יוחנן מיהא תקשי דכרבי אליעזר הוי ולא מ"ל דלאפוקי מדאביי דהא ר"י קאי כאביי וי"ל (דאביי) אפילו מ"ד דלא דריש כל וכל דריש וצריך עיון דממשרת דריש מדפריך לקמיה והא משרת להכי הוא דאתא. מ"ר:

יש הקטרה בפחות מכזית בהקטר שומשום בסוף הקומץ זוטא (לעיל מנחות טז:) מודה דאין דרך הקטרה בכך והא דמשמע בכל דוכתי דאין הקטרה בפחות מכזית כדאמר לעיל דאם לא נשתייר כזית חלב אין זורק את הדם הכא היינו טעמא משום דיש קומץ פחות משני זיתים וחצי קומץ מרבין בפרק כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות נח.) ובריש אלו עוברין (פסחים מג:) מדכתיב כל שאור. מ"ר:

קומץ מאימתי מתיר את השיריי' לאכילה הוה מצי למינקט אימורים דכמה דלא (פסחים נט:) מיקטרי אימורים לא מישתרי בשר באכילה אלא משום דכי נטמאו או שאבדו מישתרי בשר לא פסיקא ליה אבל קומץ פסיקא ליה. מ"ר:

אלא עם בא השמש כו' מקומץ ולבונה לא קשה היאך הם קריבין אחר התמיד דשמא כיון שנקמצו קודם הוי כאברים שנתותרו שהתירתן הקמיצה ומנחת כהנים וכהן משיח אף על פי שאין בהם קמיצה יש בהם קידוש כלי כדאמרינן (זבחים דף מה:) דכל דבר שאין לו מתירין משקידש בכלי חשיב כמתירין. מ"ר:

תורת העולה ריבה אכתי דרשינן מינה בפ' יוצא דופן (נדה מ:) תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו. מ"ר:

ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת מהעולה לא ממעט עיכולי קומץ ולבונה כיון דאיתנהו על מזבח החיצון אבל קטורת על מזבח הפנימי. מ"ר:

Tosafot on Menachot 26b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

אפי' קרטין שבה, פי' אפי' קרטין שלמין וחשובין שבה אין מחזירין ולעיל קתני קטורת ומוקי לה איהו בפוקעין, ל"ה: ויש להקשות על מה שפי' אפי' קרטין שלמים וחשובים דכ"ש דאם חשובים הם הוו טפי עיקר קרבן ואין ראוי להעלותן כמו שאין עיקר הקרבן קרב בלילה והרי לדבר שאין לו חשיבות יש לנו לומר שיחזירהו בפוקעין אבל לדבר שיש חשיבות לא: וי"ל דאדרבה הוי איפכא דלא קפיד הכתוב להחזיר כי אם דבר חשוב ולא דבר שאינו חשוב כדאמרי' בזבחים אלא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם לומר לך עכולי בשר אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי גידים ועצמות אלמא לא קפיד הכתוב להחזיר הפוקעין כי אם דבר חשוב ולכך נקט אפי' קרטין דחשיבי:

עכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי קטורת סמי מכאן קטרת, וא"ת כמו כן נימא עכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי קומץ ולבונה ומנחת כהן משיח ונסכים ואי נסמיה לכולהו א"כ לא משכחת בריית' במאי מתוקמא בפוקעין לר' אלעזר דמוקי לה בפוקעין: ונ"ל דלא ממעט מדין עולה לפוקעין אלא קטורת לבד הואיל ואינה על מזבח החיצון ור"ל אשר תאכל את העולה וכל דכוותיה דישנם על מזבח החיצון ואותם אתה מחזיר ולא עכולי קטורת שאינם באותו מזבח, אי נמי כיון דאקרא אחרינא בריש פ' ויקרא על העצים אשר על האש אשר על המזבח סמיך דכתיב על העצים אשר על המזבח משמע כל שישנו על העצים וקטורת אינה על העצים אבל הנך ישנם על העצים אבל מעל המזבח לא ממעטי דמזבח החיצון מיירי קרא דהוא מזבח העולה מ"מ שם מזבח כולל כל מזבח אף מזבח הזהב, ומה שהביא את העולה דמשמע דמקרא דעולה ממעט להו רישא דקרא אייתי, אי נמי דעולה מיכתבא בהדיא והנך מתרבו מעל העצים מכעין העולה הוצרך להזכיר עולה ולכך קאמר עכולי עולה וכו' ולא קאמר עכולי דעל העצים אתה מחזיר: וא"ת אימא דעולה פרט ועל העצים כלל והוי פרט וכלל עולה אין מידי אחרינא לא, ונ"ל דעל המזבח חזר וכלל ואתרבו מכעין הפרט כל דדמי לעולה דישנם על מזבח החיצון ואע"ג דסמיכי כללי להדדי אמרי' כל מקום שאתה מוצא שני כללות סמוכין זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט, וא"ת דלא דמי כללא קמא לכללא בתרא כללא קמא רבי מיניה דמזבח החיצון וכללא בתרא רבי אפי' פנימי, הא אמרי' תנא דבי ר' ישמעאל כי האי גוונא דריש בפ' קמא דזבחים:

Rashba on Menachot 26b · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

וְחִישֵּׁב עָלֶיהָ בֵּין חוּץ לִמְקוֹמוֹ בֵּין חוּץ לִזְמַנּוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

קטע 2

(לֹא) חִישֵּׁב עָלֶיהָ חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן.

קטע 3

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֵּיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לִשְׂמֹאל – פְּסָלַתּוּ מַתְּנָתוֹ, מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּבָעֵי קְדוּשָּׁה בִּכְלִי, וְכֵיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לִשְׂמֹאל – נַעֲשָׂה כְּדָם שֶׁנִּשְׁפַּךְ מִצַּוַּאר בְּהֵמָה עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, שֶׁפָּסוּל.

קטע 4

מִכְּלָל דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא בָּעוּ מַתַּן כְּלִי, תְּיוּבְתָּא דְּרַב נַחְמָן, תְּיוּבְתָּא.

קטע 5

לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא מְסַיְּיעָא לֵיהּ, לְרַבִּי יַנַּאי לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא?

קטע 6

אָמַר לָךְ רַבִּי יַנַּאי: אֲנָא דַּאֲמַרִי כְּתַנָּא דְּהֶקְטֵר, וְלָאו לִצְדָדִים קָתָנֵי.

קטע 7

הִקְטִיר קוּמְצָהּ פַּעֲמַיִם – כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: ״פַּעֲמַיִם״ – וְלֹא פַּעֲמֵי פַעֲמַיִם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״פַּעֲמַיִם״ – וַאֲפִילּוּ פַּעֲמֵי פַעֲמַיִם.

קטע 8

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי זֵירָא: יֵשׁ קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים, וְיֵשׁ הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

קטע 9

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: אֵין קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים, וְאֵין הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת. וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: יֵשׁ קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים, וְיֵשׁ הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת.

קטע 10

אִיתְּמַר: קוֹמֶץ מֵאֵימָתַי מַתִּיר שִׁירַיִם בַּאֲכִילָה? רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: מִשֶּׁמָּשְׁלָה בּוֹ (אֶת) הָאוּר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִשֶּׁתַּצִּית בּוֹ (אֶת) הָאוּר בְּרוּבּוֹ.

קטע 11

אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַבָּה בַּר רַב יִצְחָק: אַסְבְּרַהּ לָךְ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר קְרָא: ״וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן״, אֵין כִּבְשָׁן מַעֲלֶה קִיטוֹר עַד שֶׁתַּצִּית הָאוּר בְּרוּבּוֹ.

קטע 12

אֲמַר לֵיהּ רָבִין בַּר רַב אַדָּא לְרָבָא: אָמְרִי תַּלְמִידֶיךָ אָמַר רַב עַמְרָם, תַּנְיָא: אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לִיקְרַב בַּלַּיְלָה, כְּגוֹן אֵבָרִים וּפְדָרִים, שֶׁמַּעֲלָן וּמַקְטִירָן מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וּמִתְעַכְּלִין וְהוֹלְכִין כׇּל הַלַּיְלָה כּוּלָּהּ.

קטע 13

דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לִיקְרַב בַּיּוֹם, כְּגוֹן: הַקּוֹמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשׁוּחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים, שֶׁמַּעֲלָן וּמַקְטִירָן מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ?

קטע 14

וְהָא אָמְרַתְּ דַּרְכָּן לִיקְרַב בַּיּוֹם! אֶלָּא, עִם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁמִּתְעַכְּלִין וְהוֹלְכִין כׇּל הַלַּיְלָה – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה״ – רִיבָּה.

קטע 15

וְהָא עִם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ – לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ שֶׁתַּצִּית הָאוּר בְּרוּבּוֹ. לָא קַשְׁיָא: כָּאן לִקְלוֹט, כָּאן לְהַתִּיר.

קטע 16

רַבִּי אֶלְעָזָר מַתְנֵי לַהּ ״מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״, וּמוֹקֵים לַהּ בְּפוֹקְעִין, וְכֵן כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: בְּפוֹקְעִין.

קטע 17

וּמִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי הָכִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יַנַּאי: קְטֹרֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אֲפִילּוּ קְרָטִין שֶׁבָּהּ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתָן! וְתָנֵי רַב חֲנִינָא בַּר מִנְיוֹמֵי בִּדְבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחְזִיר, וְאִי אַתָּה מַחְזִיר עִיכּוּלֵי קְטֹרֶת! סְמִי מִיכָּן קְטֹרֶת.

קטע 18

אָמַר רַבִּי אַסִּי: כִּי פָּשֵׁיט רַבִּי אֶלְעָזָר בִּמְנָחוֹת, בָּעֵי הָכִי – בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: קוֹמֶץ שֶׁסִּידְּרוֹ, וְסִידֵּר עָלָיו אֶת הַמַּעֲרָכָה, מַהוּ? דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ, אוֹ אֵין דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ? תֵּיקוּ.

קטע 19

בָּעֵי חִזְקִיָּה: אֵבָרִין שֶׁסִּידְרָן וְסִידֵּר עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעֲרָכָה, מַהוּ? ״עַל הָעֵצִים״ אָמַר רַחְמָנָא דַּוְקָא עַל הָעֵצִים, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּכְתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״, אִי בָּעֵי הָכִי עָבֵיד, אִי בָּעֵי הָכִי עָבֵיד? תֵּיקוּ.

קטע 20

בָּעֵי רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: אֵבָרִין שֶׁסִּידְּרָן בְּצִידֵּי הַמַּעֲרָכָה, מַהוּ? אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר ״עַל״ מַמָּשׁ – לָא תִּיבְּעֵי לָךְ,

מסכת מנחות דף כ״ו עמוד ב׳

מסכת מנחות דף כ״ו עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור