מסכת חולין דף ע״ט עמוד א׳

ואזדא שמואל לטעמיה דאית ליה חוששין בבהמות לזרע האב:

הנולדים מן הסוס נקבה:

אע"פ שאביהן חמור מותרין פרד זכר בן סוס נקבה עם פרדה נקבה בת סוס נקבה ולא אמרינן אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור שצד סוס וחמור יש בשניהם להא לא חיישינן ממה נפשך אי חוששין לזרע האב שניהם שוין שבשניהם יש צד סוס וחמור ואי אין חוששין הרי כולן מין סוס:

אבל פרדים הנולדים מן הסוס נקבה אסורים עם פרדים הנולדים מן החמור נקבה דשמא אין חוששין לזרע האב והוי האי כוליה סוס והאי כוליה חמור:

זו דברי ר' יהודה דאמר (שמא) אין חוששין לפיכך אסורים:

אבל חכמים אומרים כולן מותרים שבשניהם יש ב' צדדין. ומדקרי שמואל לחנניה בלשון חכמים ש"מ סבירא ליה דהלכתא כחנניה:

מיפשט פשיטא ליה ומשום הכי אסר:

או ספוקי מספקא ליה ומשו"ה אסר:

ולחנניה כתיב אותו וכתיב בנו וא"ת ולשתוק מאותו ומבנו ולכתוב בן וי"ל דלא מדכתיב את בנו ולא כתיב בן קדריש אלא בן נמי משמע דכרוך אחריו:

מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש כו' קמ"ל לא דמי לחציו עבד וחציו בן חורין (חגיגה דף ב:) דאסור בחציה שפחה וחציה בת חורין משום דאתי צד עבדות ומשמש בצד חירות דהכא כלאים אמר רחמנא דוקא תרי מיני וכל פרדות הבאין מסוס וחמור מין אחד הוא:

עייל הנך דדמיין להדדי משמע דרבי אבא סבר כרבי יהודה וכן אביי דאמר עבי קליה בר חמרא וכן רב פפא דאמר רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה בר חמרא כולהו סבירא להו כרבי יהודה ובפרק ב' דייני גזרות (כתובות דף קיא:) אמרינן הלכה כרבי יהודה בפרדות ושור או שה דאותו ואת בנו מתרגמינן תורתא או שיתא (ויקרא כב) משמע דאין נוהג בזכרים והיינו דלא כחנניה ומיהו שמואל פסק כחנניה ועוד דסתם מתניתין דסוף פרק אלו מומין (בכורות מה:) אלו כשרים באדם ופסולים בבהמה אותו ואת בנו מוקי לה התם כחנניה ועוד דחנניה כרבי יונתן ובפרק השואל (ב"מ דף צה:) אמר דאביי סבר לה כרבי יאשיה. ורבא סבר לה כרבי יונתן וקי"ל כרבא לגבי דאביי ומיהו אפילו קיימא לן כרבי יהודה בפרדות כדפסיק בס"פ בתרא דכתובות (דף קיא:) אין להתיר אותו ואת בנו בזכרים דהא מסקינן הכא דרבי יהודה ספוקי מספקא ליה וא"ת דמסקינן בשמעתין בסמוך דבין לרבי אליעזר ובין לרבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע האב אי לאו ואמאי מספקא להו והא אמרינן לקמן בפרק הזרוע (חולין דף קלב.) גבי מתנות לר' אליעזר מבעי ליה אם שור אם שה לחלק ורבנן נפקא להו לחלק מאת זובחי הזבח ולר' אליעזר מאת זובחי הזבח אתא לכדרבא דהדין עם הטבח וא"כ מדבעי להו קרא לחלק מכלל דאין חוששין לזרע האב כדמשמע לעיל וי"ל דודאי אי חוששין לזרע האב לא צריך קרא לחלק אבל משום דמספקא להו שמא אין חוששין קבעי קרא לחלק משום דילמא אין חוששין ואתא קרא לחלק ואי חוששין לרבנן אתא קרא דמאת זובחי הזבח לכדרבא דהדין עם הטבח ולר' אליעזר אתא אם שה לחייב במתנות כדדרשי רבנן ומשום דמספקא ליה לרבי אליעזר אי אתא לחלק או לחייב במתנות פטר ר' אליעזר דהמוציא מחברו עליו הראיה וא"ת הא דקאמר רבי יוחנן התם דדרשי רבנן אם שה לרבות את הכוי דחייב במתנות היכי דמי אי בצבי הבא על התיישה כדמסיק בשמעתין דבהכי פליגי והתם נמי בריש ההוא שמעתא אמרינן הכי א"כ סברי דחוששין לזרע האב ואתא קרא לרבויי דחייב בכל המתנות דאי אין חוששין א"כ לא צריך רבוי וא"כ לא צריך קרא לחלק ונראה לפרש דלרבי יוחנן כוי דהתם לא מיתוקם אלא בתייש הבא על הצבייה ובין חוששין לזרע האב ובין אין חוששין איצטריך קרא לחייב בכל המתנות וא"ת דמשמע התם דלא פטר ר' אליעזר אלא ממתנות וכסוי אבל אהא דאמרו רבנן חלבו אסור כחלב בהמה לא פליג מדלא קאמר נמי מותר ואמאי והא אפילו חוששין לזרע האב הא אית ליה לר"א דשה ולא מקצת שה וא"כ תייש הבא על הצבייה לישתרי חלבו וכי תימא דקסבר ר' יוחנן דלרבי אליעזר נמי אמרינן שה ואפילו מקצת שה א"כ אמאי פטר הכא באותו ואת בנו וי"ל דסבר ר' יוחנן דפליגי הכא באותו ואת בנו למלקות ובצבי הבא על התיישה דלרבנן אפילו למלקות אמרינן שה ואפילו מקצת שה ור"א פטר ממלקות דמספקא ליה אי אמרינן שה ואפילו מקצת שה אבל מודה דאיכא איסורא אי נמי לעולם סבירא ליה דשה ואפילו מקצת שה לא אמרינן ושאני חלב דרבי קרא כדדרשינן בריש פרק בתרא דיומא (דף עד.) כל חלב לרבות כוי וחצי שיעור ומיהו קשה בתייש הבא על הצבייה אמאי פטר ר' אליעזר מכסוי והא דלמא אין חוששין לזרע האב והוי כולו צבי וצ"ל דרבי אליעזר פוטר לא קאי אלא אמתנות וכן משמע לשון המשנה במסכת בכורים (פ"ב מ"י) דתנן ר' אליעזר פוטר שהמוציא מחבירו עליו הראיה וכן כתב רבינו תם בפרדות כרבי יהודה ואותו ואת בנו נוהג בזכרים לאיסורא ולא למלקות:

ולחנניה כתיב אותו דמשמע זכר וכתיב בנו דמשמע נקבה הילכך נוהג בין בזכרים בין בנקבות. ואם תאמר ולחנניה למאי איצטריך רחמנא למיכתב אותו ואת בנו, לכתוב בן ויהא הכל במשמע, יש לומר דחנניה לאו מדכתיב בנו ולא כתיב בן משמע ליה מי שבנו כרוך אחריו, אלא בן נמי משמע מי שבנו כרוך אחריו.

מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור קא משמע לן ואם תאמר ואמאי לא אמרינן הכי, דהא גבי חציו עבד וחציו בן חורין אסרו לישא אשה מן הטעם הזה, מדאמרינן (גיטין מא, ב) לישא שפחה אינו יכול משום צד חירות שבו, בת חורין אינו יכול משום צד עבדות שבו. ויש לומר דכלאים בשני מינין תלה הכתוב, והילכך בר סוסיא [וחמרא] מיבלבל זרעא וכדאמרינן בפירקין דלעיל (חולין סט, א) דאם כן סומא יוליד סומא קטע יוליד קטע, הילכך בר סוסיא וחמרא בהדי בר סוסיא וחמרא כולהו חד מינא הוא, ואפילו למאן דאמר חוששין לזרע האב וכדאמרינן לעיל אבל חכמים אומרים כל מיני פרדות אחת הן, אבל בר סוסיא וחמרא אבר סוסיא וסוס למאן דאמר חוששין לזרע האב אסור, דהאי מינא אחריני, אבל התם גבי חציו עבד הא איכא צד אחד שאסור בבת חורין.

אמר ר' אבא לשמעיה כי מעיילת לי כודנייתא בריספק עיין בהני דדמיין להדדי ועייל. כלומר שיהיו דומין באודנייהו או בזבנותייהו וקליהו דאז נודע שאביו ואמו של זה כאביו ואמו של זה וליכא משום מנהיג בכלאים, אבל אי לא דמיאן להדדי אסור, אלמא מדאסר בדלא דמיאן קסבר אין חוששין לזרע האב, דלמאן דאמר חוששין הא אמר דכל מיני פרדות אחת הן. ואיכא דקשיא ליה היכי מוכח מהכא דקסבר דאין חוששין לזרע האב, דילמא ספוקי מספקא ליה, ומשום חומרא בעי להו דדמיאן להדדי, ומדקאמרינן אלמא קסבר אין חוששין, משמע כלל וכלל לא בין להחמיר בין להקל. ומתוך לשון זה פסוק דלא חיישינן לזרע האב כלל כר' אבא דהוא בתרא, ומתרצינן עיקר קושייתנו דר' אבא הכי קאמר לשמעיה כי מעיילת בהמה בריספק שאביה ואמה סוס ותרצה להביא כודניאתא בהדה, עיין בסימנין דדמיא אהדדי, דאי עיילת סוס גמור (לעיוני) [לעיולי] כונדיאת' דזוטרא אזניה ורבן זנבותיה וצניף קליה, ואי חמור גמור קא מעיילת עייל בהדיה כונדיאת' דרבן אודניה וזוטר זנבותיה ועבי קליה, אלמא ודאי מדשרי להביא סוס גמור עם פרד בן סוסיא וחמור מפשט פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב כלל להחמיר ולהקל. ונרא ליה דלשון כי מעיילת כונדיאת' עיין דדמיאן אהדדי אינו מתיישב כלל לפירוש הזה, דכונדיאתא תרתי משמע ועליהם אומר שיהו דומות זו לזו. ונראה ודאי דאין חוששין מספק קאמר להחמיר ולא להקל ופרד עם פרד קאמר, וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל דר' אבא חומרא הוא, ותיובתא דמותבינן מלישנא דאין חוששין, דמשמע כלל וכלל (קא') [לא] אשלי רברבי חזינא תיובתא לא חזינא, דהא ר' יהודה נמי אין חוששין קאמר, ואפילו הכי אסיקנא דספוקי מספקא ליה, וכולה שמעתין אין חוששין נקטיה, ובכולהו אסיקנא דספוקי מספקא להו וכדאמרינן לקמן רבנן סברי חוששין לזרע האב ור' אלעזר סבר אין חוששין לזרע האב, ואסיקנו דתרוייהו ספוקי מספקא להו כנ"ל. ולענין פסק הלכה כתב רבינו אלפסי ז"ל איכא מאן דאמר דליתא לדחנניה, דאמר ליה רבי אבא לשמעיה כי מעיילתא כונדיאת' בריספק עיין דדמיאן להדדי, אלמא קא סבר אין חוששין לזרע האב, וסימנין דאורייתא, ואמרינן בכתובות פרק שני דייני גזירות (כתובות קיא, ב) יצחק ושמעיה אומרים הלכה כר' יהודה בפרדות והילכתא כר' יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב, ואיכא מאן דאמר שאם מתברר שהוא אביו ודאי אין שוחטין אותו ואת בנו ביום אחד, דהא אמר שמואל הלכה כחנניה. ומסתברא דליתא לדחנניה. והר"ז הלוי ז"ל נראה ששמע מדברי רב אלפסי ז"ל שהוא סובר דאין חוששין לזרע האב בין להקל בין להחמיר, מדשרי אותו ואת בנו בזכרים. ואף על פי שנודע ודאי שהוא אביו. וכתב ול"נ דברי איכא מאן דאמר כהוגן וכשורה והלכה כחנניה באותו ואת בנו בענין איסורא אבל למלקות לא וכרבי יהודה בפרדות לחומרא, דהא אסיקנא לחומרא בגמרא ספוקי מספקא ליה, הילכך פרד עם האם אסור, ופלוגתא דרבנן ורבי אליעזר בכלאים ובכוי אסיקנא דכולהו ספוקי מספקא לה וכדפירש רב פפא בגמ', נקיטי בכל הני דלחומרא אזלינן בכל דוכתא באותו ואת בנו ובכיסוי הדם ובמתנות ובפרדות, ודאמר ר' אבא לשמעיה חומרא הוא כרבי יהודה, וכיון דנקטינן בכל דוכתא לחומרא הא דאמר רב משרשיא לעיל (חולין סט, א) לדברי האומר חוששין לזרע האב בן פקועה דאזיל אבהמה מעלייתא הוולד אין לו תקנה הלכה הוא וה"ה (לזכר) [לזרע] מעליא דאזיל אבן פקועה, ולאו לאפוקי מדרבי יהודה אתא רבי משרשיא אלא לאפוקי מדרבנן דפליגי עליה דחנניה, וכן כתב ר"ת ז"ל כענין הזה מפורש דאין חוששין לזרע האב ספוקי הוא דמספקי להו לכולהו, הילכך לענין אותו ואת בנו אזלינן לחומרא ואסור אפילו האב עם בנו. ומיהו נראה דסבירא ליה לר"ת דרבנן נמי דחנניה באותו ואת בנו היינו רבי יהודה, והא דקאמר דאינו נוהג בזכרים למלקות קאמר, אבל לענין איסורא מיהא כולהו אודויי מודו דאסור מספקא, ודלמא אין חוששין לזרע האב לא כדברי הר"ז הלוי ז"ל שכתב דת"ק דחנניה אותו ואת בנו תנא אחרינא הוא ורב משרשיא לאפוקי מיניה אתא, ולדברי ר"ת ז"ל הא דאמר רב משרשיא לדברי האומר חוששין דמשמע דלדברי האומר אין חוששין בן פקועה דאזיל אבהמה מעלייתא הולד (אין) [יש] לו תקנה מדלא קאמר לה סתם, יש לומר משום דלא פסיקא ליה דר' אליעזר דאמר אין חוששין ספוקי מספקא ליה דדלמא מפשט פשיטא ליה כדהוה משמע לומר מעיקרא, וכשנמצא לומר דרבי אליעזר נמי ספוקי מספקא ליה אתיא (כרב) [דרב] משרשיא לכולי עלמא. ומיהו ודאי קשה דהיאך אפשר לומר דתנא קמא דחנניה באותו ואת בנו ספוקי מספקא ליה לענין אותו ואת בנו ולענין מלקות בלבד הוא דקאמר דאינו נוהג בו, דהא מדרש קא דריש ומדלא קתני כדתניא יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בזכרים וכו' אחר שחלק הכתוב יש בדין לזכות וכו' ואם נפשך לומר כתיב אותו דמשמע זכר ה"ה (אולי הרי הוא) אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו, אלמא משמע מפשט פשיטא באותו ואת בנו. מיהו ונראין דברי הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל שכתב דתנא קמא דחנניה היינו רבי יהודה, ולענין אותו ואת בנו ומפשט פשיטא ליה, אלא דבעלמא מסתפקא ליה אי ילפינן מאותו ואת בנו כשם שלענין אותו ואת בנו אין חוששין, בעלמא נמי אין חוששין, או דילמא מדאיצטריך רחמנא לגבי אותו ואת בנו למימר דאין חוששין שמע מינה בעלמא חוששין, וחנניה סבר לגבי אותו ואת בנו דאפילו זכרים במשמע, דאלמא חוששין לזרע האב, ומדגלי רחמנא לגבי אותו ואת בנו דנוהג אפילו בזכרים שמע מינה דלעולם חוששין לזרע האב ולהקל ולהחמיר, ופרדה שתבעה זכר מרביעין עליה פרד אחר דכל מיני פרדות אחת הן ומנהיגין בכל שתי פרדות. וקיימא לן כרבי יהודה דמספקא ליה בעלמא ואין חוששין לזרע האב כלל (ו)לגבי אותו ואת בנו, דהתם מפשט פשיטא ליה, לר' יהודה כדדריש מקראי, ושמא זו היתה סברתו של רבינו אלפסי ז"ל דאמר דליתא לדחנניה באותו ואת בנו, ולא משום דקא סבר דבעלמא אין חוששין כלל לזרע האב להקל ולהחמיר, והרב בעל הלכות ז"ל סבירא ליה מדר' אבא דמפשט פשיטא לן דאין חוששין כלל, וכבר כתבתיה למעלה דהא דר' אבא לא משמע הכי וחומרא הוא דקאמר. ולדברי רבינו בעל הלכות ז"ל מוקמינן הא דתנן (לקמן חולין פג, ב) כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו כרבי יוסי דאמר בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיה אם מין בהמה, אם מין חיה ואין חיה מתעברת מבהמה ולא בהמה מחיה כדאמרינן בבכורות (ז, א)דכולי עלמא סבירא להו הכי חוץ מרבי אליעזר ובר מחלוקתו.

אמר שמואל הלכתא כחנני' כתב בעל המאור ז"ל דהילכתא כחנניא לענין איסורא אבל לא לענין מלקות אי כר"י בפרד' לחומרא דהא אסיקנא בגמרא ספוקי מספקא להו וכפלוגתא דרבנן ור' אליעזר בכלאים אסיקנא דבכלהו ספוקי מספקא וכדמפרש רב פפא בגמרא נקיט' בכל הני דלחומרא אזלינן בכל דוכתא באותו ואת בנו ובכסוי הדם ובמתנות ובפרדות והא דאמר לי' ר' אבא לשמעי' כי מעיינת לי כודנאית' ברוספק עיין בהני דדמיין להדדי ועייל חומרא היא וכר"י וכיון דנקטי' בכל דוכתא לחומרא הא דאמר רב משרשיא בפרק בהמה המקש' לילד לדברי האומר חוששין לזרע האב בן פקועה דאזיל אבהמה הולד אין לו תקנה הלכה הוא וה"ה לזכר מעליא דאזיל אבת פקועה ולאו לאפוקי מדר"י אתא רב משרשיא אלא לאפוקי מדרבנן דפליגי עליה דחנניא ע"כ דברי בעל המאור ז"ל ורבינו הגדול ז"ל דחה דבריו וזה לשונו דאי אמרינן דבכולהו ספוקי מספק' א"כ הא דתניא אותו ואת בנו אינו נוהג בזכרים מני לא ר"י ולא ר"א ולא רבנן אבל באמת מאן תנא דפליג עלה דחנניא דאמר אינו נוהג בזכרים ר"י וה"ה לרבנן ולר' אליעזר וכולהו ס"ל אינו נוהג בזכרים לפיכך שאלו בגמרא מפשט פשיט' ליה לר"י שאין חוששין לזרע האב דכיון דגילה לך הכתוב באותו ואת בנו דאין חוששין ילפינן נמי בעלמ' או דלמא ספוקי מספקא ליה אבל לענין אותו ואת בנו פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב מדרשא דקרא ומאי דמספקא ליה בעלמא ה"ט משום דקסבר חידוש הוא שחדשה תורה באותו ואת בנו דהא האב והאם שניהם שותפין בולד הילכך דוקא גבי אותו ואת בנו שחדשה תורה הוא דאין חוששין אבל בעלמא חיישינן.

ועוד דהתם דלמא טעמא משום דחס בזה שבנה כרוך עליה דומיא דשלוח הקן אבל זכר שאין בנו כרוך אחריו אין מכירים זה את זה כלל ולא הקפידה בהן תורה אבל בעלמא חוששין לזרע האב לענין קורבא דשאר כל דבר וה"ט דספיקא ואסקינן דספוקי מספקא לי' ואלו לדברי חנניא כיון שחשש' תורה לזרעו ע"כ חוששין בכל מקום ולא לחומרא בלבד אלא אפילו להקל דליכא ספיקא קמי שמיא כיון שחששה תורה חיישינן בכל מקום בין להקל בין להחמיר והיינו דאמרינן הכל מודים כולהו תנאי ואפי' תנא קמא דאותו ואת' בנו היינו ר' יהודה ואם לחשך אדם לומר אם כן הא דאמר רב משרשיא לדברי האומר חוששין לזרע האב לאפוקי ממאן אף אתה אמור לו ודאי כשתמצא לומר ספוקי מספקא להו לכולהו ליכא מאן דלא אמר הכי אבל אפשר היה לומר דר"י מפשט פשיטא לי' דאין חוששין ולפיכך לא הכניס רב משרשיא ראשו בין המחלוקת ואמר ואמר לדברי האומר חוששין סתם ואי איכא מאן דלא חייש אפי' להחמי' יש לו תקנה לולד וכתב עוד כיון שנפסק בשילהי כתובות ובשמעתין כר"י בפרדות מכללות למדנו בדין אותו ואת בנו שאינו נוהג בזכרים וכן כתב בעל הלכות ז"ל דלית' לדחנני' באותו ואת בנו ויש עוד שיט' אחרו' בהלכ' זו.

אע"פ שלענין אותו ואת בנו ביארנו שאין חוששין לזרע האב לדעת רוב מפרשים ומקילין בה לשחוט האב עם הולד לענין כלאים בהרכבה אינו כן אלא הדבר בספק ודנין בה לחומרא כיצד פרד שנולד מן הסוסיא ואביו חמור מותר להרכיבו על פרדה שהיא בדרך זה ר"ל שנולדה מן הסוסיא ואביה חמור הן שתחוש לזרע האב הן שלא תחוש ואין אומרין אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור שאין הדבר תלוי אלא בשני מינין חלוקים ואין כאן חלוק מינין וכן בכל הנולדים משני מינין המתעברין זה מזה אבל הנולדים מן הסוס והחמורה אסור להרכיבן עם הנולדים מן החמור והסוסיא שמא אין אומרין חוששין אף לזרע האב להקל כמו שחוששין לזרע האם כדי שנאמר כל מיני פרדות אחת הן אלא אין חוששין לזרע האב כלל ונמצא הרכבה זו של סוס עם חמור ולהחמיר מיהא חוששין ומתוך [כך] פרד זה אף עם אמו אסור להרכיבו ר"ל שאם נולד מן הסוסיא ואביה חמור אסור להרכיבו על סוסיא או למשוך עמה בקרון שמא חוששין לזרע האב ונמצא הרכבה זו של סוס עם חמור:

ומגדולי המחברים כתבו על שני אלו שהוא לוקה ולא יראה לי כן בפרד עם האם שהרי מספק חששא לזרע האב אנו באים באיסורו ויש אומרים שאף בזו פשוט לנו שאין חוששין לזרע האב כלל אף לקולא ופרד עם האב מותר אבל מ"מ הנולדות מן החמורה ואביהן סוס עם הנולדות מן הסוסיא ואביהן חמור אסור להרכיבן ויש בזו דעת שלישי שחוששין לזרע האב אף לקולא והרי כלן מין אחד ומותר להרכיבן וכל מיני פרדות אחת הן למדת שענין זה נחלקו בו המפרשים על שלשה דרכים וכלם בסוגית השמועה דורשים ובאים והרי היא סדורה לפניך ללמוד מתוכה את דבריהם מר כדאית ליה ומר כדאית ליה שאף הם אין להם ראיות מוכרחות מצד אחר ושלשה דרכים אלו הראשון שאין חוששין לזרע האב כלל בין לקולא בין לחומרא והשני שחוששין אף לזרע האב בין לקולא בין לחומרא והשלישי שהדבר בספק אם חוששין אם אין חוששין ודנין בכלן להחמיר וכן הסכימו רוב מפרשים לא מצד ראיה אלא לברוח מן הספקות ואחר שכן מי שרצה להרכיב פרד על פרדה או למשוך קרון בשתיהן ואינו יודע אם שתיהן שוות באבות ובאמהות בודק בסימני אזנים וזנב ובקול שהנולדים מן החמורה אזניהן ארוכות וקולן עבה וזנבן קצר והנולדות מן הסוסיא אזניהם קצרות וזנבן ארוך וקולן צלול אם מצא שתיהן שוות בסימנין אלו מזווגן שסימנין מובהקין סומכין עליהן אף בדבר שהוא מן התורה בכל מקום ואם אינן שוות בסימנין אלו אסור לזווגם ולמדת לפי דרכך שהרכיבה על הפרדות מותרת שאין כאן אלא מין אחד ובתוספתא של כלאים היא שנויה כן והוא שאמרו שם איסי הבבלי אומר אסור לרכוב על גבי פרדה אמרו לו והרי הוא אומר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי אמר להם אין משיבין מתקוע ואמרו לו והרי הוא אומר ולא סר מכל אשר צוהו י"י רק בדבר אוריה החתי ומ"מ דברים אלו לא ראינו בזמנים הללו מעולם מי שהזהיר עליהם נראה שדעתם לפסוק כדעת המיקל בלא שום פקפוק ובכי הא פוק חזי מה עמא דבר:

תד"ה עייל לי הנך כו' דמספקי ליה לר"א אי אתא לחלק או לחייב במתנות כו' עכ"ל והיינו לפי מה שכתבו בסמוך דההיא סוגיא דפרק הזרוע לא איתפרשא אלא דפליגי בתיש הבא על הצביה כר' יוחנן התם אבל למאי דמסיק הכא דבצבי הבא על התיישה פליגי ליכא למימר הכי דהא אי אתא קרא נמי לחלק חייב בכוליה מתנות ואין להקשות כיון דבתיש הבא על הצביה איירי התם א"כ מי הכריח לן למימר דר"א מספקא ליה דהא איכא למימר כדבעי למימר בשמעתין מעיקרא דר"א פוטר ממתנות משום דלא חייש לזרע אב ורבנן מחייבי בכולי' מתנות מרבויא דקרא דיש לומר דמדאסר ר"א חלב כמ"ש התוס' לקמן ע"כ דמספקא ליה אי חיישי' לזרע אב והיינו לחד תירוצא שכתבו התוס' לקמן ומההיא דחלב נמי ה"מ תלמודא בשמעתין נמי להוכיח דר"א מספקא ליה אבל להאי תירוצא שכתבו התוס' לקמן דשאני חלב דרבי קרא ודאי דאיכא למימר לר' יוחנן דר"א לא מספקא ליה אלא דלא חייש לזרע אב כלל ודו"ק:

בא"ד ומיהו קשה בתיש הבא כו' אמאי פטר ר"א מכיסוי כו' עכ"ל השתא לר' יוחנן קשיא להו הכי דמפרש לפלוגתייהו לפי האמת בתיש הבא על הצביה אבל בשמעתין דבעי' נמי למימר הכי וקאמר בשלמא לר"א דפטר כו' לא קשיא להו דלר"א נמי תקשה ליה אמאי פטר מכיסוי הדם דלא נחית תלמודא הכא אלא לענין מתנות דבהך ברייתא דמייתינן הכא לא הוזכר כלל דין כיסוי דם ודו"ק:

בתוס' ד"ה עייל לי וכו' וא"ת הא דקאמר ר' יוחנן התם דדרשי רבנן אם שה לרבות את הכוי וכו' אי בצבי הבא על התיישה וכו' א"כ סברי דחוששין לזרע האב וכו' וא"כ לא צריך קרא לחלק וכו'. נראה דהוי תרי קושיות חדא דא"כ ש"מ דסברי דחוששין לזרע האב והכא מסיק דמספקא להו וע"ק כיון דסברי דחוששין א"כ לא צריך קרא לחלק והתם קאמר דרבנן נפקא להו לחלק מאת זובחי הזבח ונ"ל דלמאי דס"ד דתוס' דסברי השתא דלר"י מתוקם ג"כ פלוגתייהו דרבי אליעזר ורבנן בכוי בצבי הבא על תיישה הוה מצי נמי לאקשויי א"כ לרבא דס"ל דפטר ממתנות משום דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב ואתי קרא דאם שה לחייב במתנות ואי אין חוששין אתי קרא לחלק לחייב במתנות ממ"נ דאם חוששין לזרע האב לא אצטריך קרא לחלק א"כ ע"כ אתי קרא לחייב במתנות ואי אין חוששין אם כן כיון דאמו תיישה שה גמור הוא וחייב במתנות ולפי שנויא דתוס' דלר' יוחנן לא מתוקמא פלוגתייהו אלא בתיש הבא על הצביה אתי שפיר דפטר לר"א ממתנות משום דמספקא לנו דדלמא אין חוששין לזרע האב ואתי קרא דאם שה לחלק אבל בצבי הבא על התיישה אה"נ דמודה ר"א דחייב במתנות ממ"נ דאי אין חוששין כולו שה גמור הוא ואי חוששין לא צריך קרא לחלק ואתי לחייב בכל המתנות אפילו בתיש הבא על הצביה וק"ל: