מסכת חולין דף ס״ז עמוד ב׳

באביה בעודה מחוברת שרץ הארץ היא ואסורה התולעת לאכול דכיון דמהלכת בתוך הקישות והיא מחוברת בקרקע הוי כמהלכת על גבי קרקע אבל התליעה לאחר מכאן מותרת עד שתצא לאויר:

להוציא זיזין שבעדשים דמותרים דלאו על הארץ שורצין אלא בתוך העדשה:

זיזין כוצונ"ש וכמין יתושין הן אלא שבעדשים זיזין שמן:

כליסין מין קטנית צידרא"ש בלע"ז:

ותניא אידך כל לרבות דאסירי:

בפירא שהתליעו תמרים עצמן:

והא באביה אסירי וסיעתא דשמואל:

אידי ואידי באביה כלומר הא דשרי נמי באביה דכל כמה דלא נפקא לאויר לאו שרץ הארץ היא ולא תסייעיה:

דיקא נמי דקתני תולעת שבעיקרי זיתים מכאן מדקדק ר"ת ורבינו נתנאל וריב"א דאין הלכה כשמואל דאמר קישות שהתליעה באביה אסורה ובהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי פוסק כשמואל מדאמר רב פפא לעיל בפירקין (חולין דף נח.) ש"מ מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליעה באביה אסורה הני תמרי דכדא בתר תריסר ירחי שרי אע"פ שהש"ס עושה כאן דיוק מן הברייתא דלא כשמואל היינו לכאורה אבל לשמואל נמי יש ליישב ולפרש דתולעת שבעיקרי זיתים היינו שבזיתים בעודן מחוברין בעיקרן ומיהו אפי' לשמואל אין לאסור אותן פולין שקורין פואי"ש בלע"ז וחימצי שקורין שאווי"ם כשנמצאין בתוכן כגון יבחושין ובתחלת תולדות של יבחושין הקליפה משחרת מבחוץ וכשמסירין הקליפה נשארים היבחושין תחתיה אין לאוסרן ולא מתסרי משום השרץ השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחשה וגם בקונטרס פי' לעיל גבי קישות שהתליעה באביה אסורה כיון דמהלכת התולעת בתוך הקישות והיא מחוברת בקרקע הויא כמהלכת על גבי קרקע:

קוקיאני אסירי פי' הקונטרס תולעים שבכבד ושבריאה וקשיא לר"ת דלאידך לישנא דשרי תקשי ליה מברייתא דבסמוך דואת נבלתם תשקצו לרבות דרנים שבבהמה אע"ג דמינה קא גדלי אלא אומר ר"ת דבדגים איירי הכא והא דאמר כי ניים עייל ליה באוסיא אשכחן בדגים כי האי גוונא בפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף עג:) דאמר רבה בר בר חנה חזינא ההוא כוורא דיתבה ועיילא ליה טינא באוסייה:

לרבות דרנים שבבהמה וא"ת ותיפוק ליה דאסירי מידי דהוה אשוחט הבהמה ומצא בה דמות יונה דאסירא משום דליתיה לא בפרסה ולא בפרסות ויש לומר דשאני עובר משום דמקרא דוכל בהמה אישתרי ולית ליה למשרי אלא היכא דאיכא פרסות דבקרא דוכל בהמה כתיב פרסה אבל דרנים שבבהמה נבראין מן הבשר עצמה והוה אמרינן דחשיבי כבשר ולא דמי לחותך מן הטחול ומן הכליות דהתם איכא חסרון ואסירי לקמן (חולין סט.) מאותה שלמה ולא חסרה אבל הכא לא נחסר דבר:

לא אידי ואידי אבאיביה הא דאיתלע באילנא הא דאיתלע בפירא דיקא נמי דקתני לרבות תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים שמע מינה. דקדק רבינו תם זצ"ל דלית הלכתא כשמואל דאמר קישות שהתליע באיביה אסורה, מדאמרינן אידי ואידי (דאסר) דאיתלע באבי' וכו'. והא דאסר דאיתליע אילנא גופיה, ודיקא נמי דקתני [וכו']. ובהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי ז"ל פוסק כשמואל, מדאמר רב פפא לעיל (חולין נח, א) בפרקין שמע מינה מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה הני תמרא דכדא בתר תריסר ירחי שתא שריין, אלמא הילכתא היא, והא דאמרינן הכא דיקא נמי דקתני, לא דייקינן מינה דקישות שהתליע שריא, אלא דהא דקתני כל השרץ לרבות תולעת שבעיקרי זיתים בשהתליע אילנא מיירי, ולא הויא סייעתיה דשמואל, ומיהו תיובתיה נמי לא הוי, וכן פסק בהלכות רבינו אלפסי ז"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהל' מאכלות אסורות הי"ד).

אמר רב משרשיא בריה דרב אידי קוקיאני שרי מאי טעמא מיניה גבלי פירש רש"י ז"ל תולעת שבריאה ושבכבד, והקשה ר"ת ז"ל אם כן תיקשי ליה לרב משרשיא ולרב אשי נמי דאסר לה, מדתניא לקמן בסמוך ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה ואף על גב דגבלי מיניה, ואומר ר"ת ז"ל דבדגים מיירי, וכן פירשו הגאונים ז"ל, וברוב הספרים נמי גרסי בהדיא והילכת קוקיאני אסירי, מאי טעמא מינם נאים כוורא ועאל באוסיה, דאלמא בדגים קא מיירי.

מוראנא דבשר' אסורין דכוורא שרי פירוש תולעים שנעשים לה לבהמה בין עור לבשר וכן לדגים, ומשום הכי שבדגים שרו דהנהו ודאי מיניה קא גבלי, דלא דמי לקוקיאני שהן הנמצאים במעי הדג דאתי ליה מעלמא ומשום הכי אסירי, כדאמרינן דמינם נאים כוורא ועאיל באוסי', וטעמא דפלגינן בין דבשר לדכוורא, כדמפרש ואזיל (ב)[ד]בהמה בשחיטה משתריא ואי אפשר לקצת ממנה בלא שחיטה, הילכך (נמי) [מוראנא] אף על גב דמינה גבלי, כיון דלא אפשר להו בשחיטה אסירי, אבל דגים דבאסיפה בעלמא משתרי, כי קא גבלי בהיתירא קא גבלי. אבל הרב בעל התרומות ז"ל נראה (שפי') [שפסק ד]קוקאני הנמצאים מחיים בין בבהמה בין בדגים לא שנא שנמצאו בראש או בבני מעים ואפילו בגוף החתיכה אסורין, וק"ל דאיכא מוראנא דכוורא דמשתרי, [ו]איצטריכנן לפרושי שהם הגדלים בחתיכת הדג לאחר מיתה (וא"כ) [וקשה דא"כ] אפילו דבשרא נמי כהאי גוונא דהאי שעתא לא בעיא שחיטה, וכי קא גבלי בהתירא קא גבלי, דלא אסרו מוראנא דבשרא אלא בשהתליע מחיים, אבל בשהתליע לאחר מיתה לא שנא דבשרא ולא שנא דכוורא שרי, דהוה ליה כפרי שהתליע אחר שנתלש, ודוקא בשלא פרשו על גב החתיכה, אבל פרשו על גב החתיכה אסירי, וכדאמרינן בפירשה על גב תמרה דסלקא בתיקו וחומרא. וכתב הרב בעל התרומות ז"ל דאע"פ כן התולעים הנמצאים בקערה שנפלו מן הבשר מותרין, ומיהו הא אתיא שפיר לגרסתו של רש"י ז"ל שגורס למעלה פירשה ומתה ומהו, דמשמע דאם פרשה לאחר מיתה פשיטא להו דשריא, אבל לגירסת ר"ח ז"ל שגורס פרשה מתה מהו, כלומר פרשה אחר שמתה, וסלקא בתיקו, ולא נפקא לן מינה מידי כיון שפרשה, אף על גב דלא פרשה עד לאחר שמתה, אסורה מספק.

לרבות דרנין שבבהמה ואם תאמר תיפוק ליה מידי דהוי השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה, דאמר ר' יוחנן לקמן בבהמה המקשה (סט, א) [דאסורה] משום דליכא פרסות ולא פרסה, י"ל דשאני עובר דמכל בבהמה מישתרי, ובההיא קרא דבבהמה כתיב פרסה, והילכך לא שרינן עד דאיכא פרסה בבהמה, אבל דרנין שבבהמה שנבראין מן הבשר עצמו הוה אמינא דחשיבי כבשר דמינה קא גבלי, ולחותך מן הטחול ומן הכליות נמי דאסרינן בהמקשה נמי לא דמי, דהתם איכא חסרון, וקרא כתיב (דברים יד, ו) אותה תאכלו אותה שלימה ולא חסרה, אבל כאן לא נחסר כל דבר.

תולעים המתהוים בפרי בעודו מחובר לקרקע אסורים כמי ששרצו על הארץ כמו שביארנו למעלה ואם התליעו לאחר שנתלשו מותרין אף התולעים עצמם בשלא פירשו הא אם פירשו אפי' לא הגיעו לארץ אלא שקלטו מן האויר או שפרשו לגב הפרי או שלא פרשה אלא מקצתה או שפרשה חיה ומתה קודם שהגיעה לארץ בכלם אסורין מספק מתה ואחר כך פרשה יש אוסרים מפני שהם גורסין בסוגיא זו פירשה מתה מהו ונשארה בתיקו ואסורה מספק ומ"מ גדולי הרבנים מתירין שהם גורסין כאן פרשה ומתה מהו כמו שפרשה ומתה לאחר מכן אבל אם פרשה אחר שמתה פשיטא דשריא ומתוך כך נהגו רבים לאכול פולים ישנים בענין זה שירתיחו המים יפה תחלה ויתנו את הפולים לתוכם כדי שימות הרחש בתוך חורו ואפי' יצא אחר כן אין כאן איסור הואיל ומת והוא שהם סבורים על רחשים שבפולים שאין מתהוים במחובר ואף האוסרים עושים בדרך אחרת והוא שנותנין אותם תחלה במים צוננים שיפרוש כל העתיד לפרוש ואחר כך נותנין אותם במים חמים וכשמוצאן משליכן ואוכל את השאר אלא שמ"מ ראוי לאסור בכלם שמא יש מאותם הרחשים שהם מאותם שנתהוו בה במחובר וכבר ביארנו ענין זה למעלה:

תולעים הנמצאים בבשר ר"ל בתוך שיעור המוכיח שמחיים היו שם אסורים ואע"פ שממנה נתהוו ולא מן הארץ שמ"מ אין דבר חי שבבהמה ניתר בלא שחיטה ואלו אינן בני שחיטה וכל שכן הנעשין בבני מעין שיש לומר עליהם שמחוץ באו אבל דגים אם נמצאו בבשרן מותר שממנה נתהוו והרי דגים אינן בני שחיטה אבל הנמצאים במעיהם אסורים ומעתה אין צריך לומר בדג מלוח שהתליע אחר מיתה שמותר לאכלו וכן תולעים שנתהוו בבשר לאחר שחיטה וכן בגבנה מותרין כל זמן שלא פרשו לא נאסר תולעת שבבהמה אלא שנתהווה מחיים וכמו שביארנו:

ולענין ביאור לשטה זו קוקני הם תולעים הנמצאים במעי הבהמה ואמר שהם אסורים משום דמעלמא קאתו כלומר וכבר שירצו בארץ ונכנסו לשם דרך אכילה והקשה אי הכי לישתכחן דרך בית הרעי כלומר שכל הבא עם המאכל מתעכל הוא עמו ויוצא עמו והעלוה מינם ניים ועייל באוסייה כלומר דרך החוטם והילכך בין בבהמה בין בדגים אסורים שהרי אע"פ שהשמועה מתפרשת בבהמה הרי יש לאותו הטעם מקום אף לדגים והוא הדין לנמצאו בריאה ובכבד שמא דרך קנה נכנס ומורנא הוא תולעת הנמצא בתוך הבשר הן בבהמה הן בדגים וודאי לא מחוץ באו אלא שם נתהוו והוא ענין מינהו גבלי ואמר עליה דבשרא אסיר דכוורא שרי ואמר ליה מאי שנא והשיבו דבהמה בשחיטה מישתריא ונמצאו גדלים באבר מן החי והני לאו בני שחיטה נינהו אבל דגים כו' ומשום הכי בבהמה אסירן וצריך לזרקם וזהו שאמרו ואת נבלתן תשקצו לרבות דרנין שבבהמה והם התולעים הנמצאים בראש הבהמה הא כל שנתהוו בבשר הדגים או בחתיכות הבשר לאחר שחיטה או בגבנה מותרים לגמרי כל שלא פרשו הא פרשו אף על גב הגבנה או החתיכה אסורים כמו שביארנו בפירות ויש בשמועה זו פירושים אחרים אלא שאין שנוי גדול ביניהם לענין פסק ומ"מ זהו עקר הדברים ומה שתמצא לגדולי המחברים שלא מצאו היתר בדגים אלא במליח שהתליע וכן לגדולי המפרשים שלא מצאו היתר בשל בשר אף בנתהוו בה לאחר שחיטה במחילה מכבודם דברים זרים הם ואי אפשר להעמידם:

יראה מתלמוד כריתות ומעילה שהשרצים שיעור אכילתם בכזית וכן במסכת מכות והוא שבראשון של כריתות אמרו הילכך דם הנחש ובשרו מצטרפים לכזית ובפרק דם שחיטה אמרו דם שרצים לוקין עליה בכזית ובמעילה פרק קדשי מזבח אמרו שרצים לוקין עליהם בכזית אכילה כתיבא בהו ובמסכת מכות אמרו ריסק תשעה נמלים ואחד חי והשלימו לכזית וגדולי הרבנים פרשו במסכת ע"ז ובמסכת יבמות ששיעור אכילתן כשיעור טומאתן בכעדשה במסכת ע"ז כתבוה בההוא עכברא דאישתכח בשיכרא ואימרטט שפירשו שנידקדק ושיעור איסורו בכעדשה וביבמות פרק חרש כתבוה במה שאמרו שם שרצים דאיסורן במשהו ופרשו בה בכעדשה ומ"מ בתוספות פרשוה (בבריא) [בבריה] כגון נמלה וכיוצא בה אלא שחכמים אחרים פרשו לישב את הדברים שלא נאמר בהן כעדשה לענין אכילה אלא בעין אבל על ידי תערובת בכזית ואף באכילה בעין דוקא בשמנה שרצים אבל האחרים בכזית וכן כתבוה מגדולי המחברים מ"מ כל שהוא בריה חייב עליה וכמו שפירשנו בתולעים וזיזין ויבחושין ובתלמוד המערב שבמסכת נזיר אמרו והרי שמנה שרצים מטמאין בכעדשה ואכילתם בכזית ותירצו כאן לדם כאן לבשר כלומר דבדם בעינן כזית אבל בשר בכעדשה ובזה נתישבו קצת השמועות:

תולעים הנמצאים בכרוב ובסילקא ובשאר הירקות איסורן פשוט וצריך לנקרן יפה יפה ואם נמצאו בקדרה זורקן ואוכל את השאר ומה שלא נמצא סומך על שנימוחו ונתבטלו בששים וקצת גאונים (כתבו) הסכימו דרך מנהג שכל שנמצאו בקדרה מארבעה ולמעלה אוסרין את כלה:

חכמי האחרונים כתבו במסכת עבודה זרה שכל הדברים שנפש האדם קצה בהן ומואסתן כאלו הזיזין והיבחושין ושאר דברים שכתבנו נפלו בקדרה אפי' נמוחו בטלות ברוב שכלן נותני טעם לפגם הם וכל נותן טעם לפגם מותר כמו שיתבאר שם ומ"מ כל מה שאפשר לבדוק ולהסיר יעשה כן וכן הדבר נאה:

ועתה נשלם הפרק תהלה לאל: