דף ביאור

מסכת חולין דף ס״ז עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף ס״ז עמוד א׳

מסכת חולין דף ס״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־343 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

הטל פרט הסמוך להם ותנהו ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל ותרבי ביה כל כעין הפרט הלכך אי לאו תאכלו קמא הוה מרבינן בכעין הפרט אפי' בורות דדמו לפרט בהכי שהן מים גדלין על גבי קרקע אבל השתא דכתיב תאכלו קמא דרשינן ליה הכי מה הפרט מפורש מים נובעין אף כל מים נובעים ואיתרבו חריצין ונעיצין לאיסורא כאלו ולא איתרבו בורות:

ומאי רבי בכעין הפרט דאף כל:

ומאי מיעט דכל פרט למעוטי אתא:

ואימא מה הפרט מפורש וכו' דאע"ג דלא דמי ליה לפרטא אלא בחד צד מרבינן דכללא בתרא דוקא:

א"כ תאכלו מאי אהני ליה בלאו איהו נמי כלים לא מיתסרי דהא לא דמו לפרט במידי אלא לאו תאכלו למשרי בורות אתא ולמימרא דלא תרבי בכעין הפרט אלא חריצין ונעיצין דדמו ליה בשני צדדין:

חריצין ארוכין וקצרים:

נעיצין רחבין כגון אותן שעושין לביברי דגים:

ואימא איפכא לא גרסינן הכא עד בסיפא דשמעתא בתר מלתא דתנא דבי ר' ישמעאל אבל הכא גבי תנא דבי רב דדריש כללי ופרטי ליכא לאותביה דהא כעין הפרט בעינן ומאי כעין הפרט אית בהו דתרבינהו לאיסורא ותפיק חריצין ונעיצין:

ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Chullin 67a · Sefaria

תוספות

במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט פי' בקונטרס משום דברבוי ומיעוט מדריש איצטריך תאכלו קמא למישרי בורות שיחין ומערות דאתו ברבוי ומיעוט ורבוי דאסור דאילו כלל ופרט דרשינן לא הוה מתרבי בורות ולא איצטריך תאכלו יתירא דקסבר תנא דבי ר' ישמעאל כללא קמא דוקא ולא מרבינן בכלל בתרא אלא מידי דדמי ליה בכל צד לפרט דהיינו נובעין וצריך לומר דסוגיא דלעיל דדריש כלל ופרט וכלל ואפ"ה איצטריך ליה לתאכלו להתיר בורות שיחין ומערות קסבר כללא בתרא דוקא והוו מתרבו בורות שיחין ומערות אע"ג דלא דמו אלא בחד צד שהם מים הגדלים על גבי קרקע וכי פריך אי מה הפרט מפורש מים הגדלים על גבי קרקע ורבי אפילו בורות שיחין ומערות לאיסורא הוה מצי לשנויי קסבר כללא קמא דוקא ובעי' עד דדמי ליה בכל צד אלא האמת קמתרץ דמתאכלו קדריש להו לעיל בברייתא והשתא לפירוש זה לא פליגי מידי בהך מלתא סוגיא דלעיל ותנא דבי ר' ישמעאל דהכא ויש לתמוה דכי פריך בסמוך ואיפוך אנא ומשני מרבה אני בורות שיחין ומערות להתירא שהם עצורין ככלים למה לי להזכיר כלל עצורין דהוה ליה למימר דאיבעי ליה לרבויי חריצין ונעיצין טפי לאיסורא לפי שהם נובעים כימים וכנחלים לכך נראה דהנך חריצין ונעיצין דהכא איירי באין נובעין ולהכי פריך כיון דאין נובעין מה לי בורות שיחין ומערות מה לי חריצין ונעיצין ומשני דחריצין ונעיצין אע"ג שאין נובעין דמו טפי לימים ונחלים שאין עצורים ככלים אבל בורות שיחין ומערות עצורים ככלים ולהכי סברא להתירא והשתא למאן דדריש ריבה ומיעט מרבה חריצין ונעיצין שאין נובעין לאיסורא והתירא דתאכלו מוקי לה בבורות שיחין ומערות אבל למאן דדריש לעיל כללי ופרטי מרבה מתאכלו להתירא אפי' חריצין ונעיצין שאין עצורים ככלים כיון דאינן נובעים:

Tosafot on Chullin 67a · Sefaria

רשב"א

מרבה אני בורות שיחין ומערות להתירא שהן עצורים ככלים ומוציא אני חריצין ונעיצין שאין עצורים ככלים. רש"י ז"ל פירש האי חריצין ונעיצין שהן נובעין. ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פירשו חריצין ונעיצן שאינן נובעין, משום דקשיא להו דאי בנובעין למה ליה להזכיר האי טעמא דעצורין כלל, הוה ליה למימר דחריצין ונעיצין איכא לרבויי טפי לאיסורא לפי שהן נובעין כימים ונחלים, והיינו דקא פריך כיון דאינן נובעין מה לי בורות שיחין ומערות ומה לי חריצים ונעיצים, ולפום האי פירכא למאן דדריש בריבה ומיעוט וריבה מרבה חריצין ונעיצין שאינן נובעין לאסור והתירא דתאכלו מוקים ליה לבורות שיחין ומערות. אבל למען דדריש בכללי ופרטי מרבינן מתאכלו אפילו חריצין ונעיצין שאינן נובעין, אף על גב דאינם עצורים ככלים, ותימה הוא דהאיך נחלוק בין חריצים ונעיצים שהזכיר מאן דדריש בכללי ופרטי ובין חריצין ונעיצין שהזכיר מאן דדרש בריבה ומיעוט וריבה ושניהם חריצין ונעיצין סתם הזכירו. כללא דשמעתא, כל שיש לו סנפיר וקשקשת מותר, ואפילו אין לו אלא קשקשת, אף על פי שאין אנו רואין לו סנפיר מותר, דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, לפיכך חתיכת דג שיש לה קשקשת בידוע שיש לו סנפיר ומותר. וקשקשת שאמרו אפילו אחת כסתמא דמתניתין, דאף על גב דפליג רבי יהודה ואמר שני קשקשים, לית הלכתא כותיה, וכתנא קמא קיימא לן. אלא מיהו אפשר דתחת לחיו או תחת זבנו או תחת סנפיריו בעינן לה, כדאיתא בתוס' (ד"ה ובדגים) דכתבינן לעיל, ולפי מה שכתבתי למעלה יש להסתפק אי בעינן שלש אחד בכל אחד ואחד ממקומות הללו שהן תחת זנבו ותחת לחייו ותחת סנפיריו, אלא דפשטא דמתני' לא משמע הכין אלא אחת לבד. אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן כגון הסולתני' וחביריו מותר. יש לו עכשיו ועתיד להשירה בשעה שעולה מן היום כגון אקונס ואפונס ודומיהן מותר, אין לו ואין עתיד לגדל שבבורות ושיחין ומערות שוחה ושותה ואינו נמנע, דלא אסרה תורה אלא בימים ובנחלים, והדומים לימים ונחלים כגון חריצין ונעיצין שאינן עצורין (בכלים) [ככלי] ודוקא לשחות ולשתות קודם שפירשו לארץ או ביד או על גבי דבר אחר ואפילו באויר, אבל אם פירשו מן הבור והשיח לחוץ או על גבי כלי או על עצים ואבנים אסורין, משום שרץ השורץ על הארץ, וכדקאמר רב הונא לא לישפי איניש שכרא בצבתא באורתא דלמא פריש ממנה לצבתא והדר נפיל לכסא ועובר משום שרץ השורץ על הארץ, ואמרינן נמי מנין לרבות שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע תלמוד לומר תאכלו מכל אשר במים, אמאי ניחוש דלמא פריש לדפנא דבירא והדר נפל לבירא, אלמא אי פריש חוץ לבירא אסור (אם) משום שרץ השורץ, ואי פריש באויר נמי ולקטו קודם שהגיע לארץ אסור מספק, כדאיבעיא לן לקמן (חולין סז ע"ב) גבי תולעת שבתמרא פרשה מקצת מהו פרשה לאויר העולם מהו, וסלקא בתיקו, ולחומרא דאסורא דאורייתא הוא. אבל פרשה לדפני הבור והשיח או לדפני הכלי שנתגדל בתוכו מותר, כאלו לא פירשה דהיינו רביתה, וכדאמרינן אי הכי גו חביתא נמי דילמא פריש לדפנא דמא והדר נפל להתם היינו רביתיה. ואף על גב דאיבעי לן בפירשה מגרעיניה וסלקא בתיקו, לאו היינו רביתא, אלא בעוד שהוא מהלך בתוך החור שנתגדל שם, אבל כשיצא מחורו שבגרעינה ועלתה לגג הגרעינה הרי זה כיוצא מתוך הבור ושורץ חוץ לבור.

Rashba on Chullin 67a · Sefaria

מאירי

כלים עצמם שהתרנו את הנמצא בהם דוקא בזמן שלא פירשו והיא שאמרו שוחה ושותה ואינו נמנע אבל פרשו אסורים מתורת שרץ השורץ על הארץ וכן הדין בבורות שיחין ומערות:

לא פרשו לארץ אלא שפרשו לאחורי הכלי או לשפת הבור והשיח והמערה הרי הם כמי שפרשו לארץ ואסורין אבל אם פרשו לדופן הכלי הפנימית ובדופן הבור אע"פ שיצא מן המים אין זה נקרא פרש שמקום גדולו הוא שמא תאמר נחוש שמא יצא וחזר כל היוצא אין חוששין לו שיחזור ואין מחזיקין את הדבר אלא למקום שאנו מוצאין אותו שם:

שכר שבתוך הכלי שנמצא בו ממינין אלו הרי דינו כדין מה שהזכרנו והיה דרכם שהיו מסננין אותו עד שלא ישתו ממנו מחמת רוב הפסולות הנעשה בו ולא במסננת של בגד מפני שהשכר עב ואינו עובר יפה אלא היו לוקחין תבן וקש וכיוצא בזה והיו משימין על כלי ריקן ומערין מכלי שבו השכר על הקש והשכר נכנס לכלי והפסולת נשאר על הקש מעתה לא יעשה אדם כן בלילה שמא יפרש התלעת על הקש ונעשה אסור כמו שאמרו את נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסננם ואחר כך יתגלגל לתוך הכלי ויהא סבור שלא יצטרך להזהר ממנו ונמצא בא לידי מכשול:

Meiri on Chullin 67a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא מ"ט דמ"ד יש לו מפורש א"ל מיניה הוא דקמשתרו כלים כו' עיין פרש"י ולולי פירושו הוה ניחא לן לפרש כדברי התוס' לעיל דמקרא דאין לו אכתי לא משתרו כלים אלא למעטינהו מלאו אבל עשה מיהת אפשר דאיכא אבל מקרא דיש לו משתרו לגמרי ודו"ק:

תוס' בד"ה במים במים ב' פעמים כו' והשתא לפי' זה לא פליגי כו' לכך נראה דהנך חריצין כו' עכ"ל דהכי משמע מפרש"י דלא פליגי מידי תנא דבי רב ותנא דבי רבי ישמעאל לענין דינא אלא דאצטריך תנא דבי רבי ישמעאל למדת ריבוי ומיעוט משום דאית ליה כללא קמא דוקא ולא הוה אצטריך לא תאכלו אי לא הוה דריש ריבוי ומיעוט אבל לפי' התוס' ניחא טפי דא"נ דסבר תנא דבי ישמעאל נמי כללא בתרא דוקא אצטריך לריבוי ומיעוט לרבות חריצין ונעיצין שאין נובעין ולאיסורא וק"ל:

בא"ד אבל למאן דדריש לעיל כלל ופרט מרבה מתאכלו להיתירא אפי' חריצין כו' כיון דאינן נובעין עכ"ל וליכא לאקשויי כיון דסבר כללא בתרא דוקא אימא לרבות לאיסורא אף חריצין ונעיצין שאינן נובעין דמה הפרט מפורש שאין עצורין ככלים כו' דיש לומר דתלמודא קים ליה דההוא צד דנובעים הוה צד חשוב כמו צד שאין עצורין ככלים ואפי' למ"ד כללא בתרא דוקא בעי כל צדדין החשובין כמ"ש לעיל ודו"ק:

Chidushei Halachot on Chullin 67a · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' קישות שהתליעה עי' פסחים קטו ע"ב תוס' ד"ה קפא:

Gilyon HaShas on Chullin 67a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

הַטֵּל פְּרָט בֵּינֵיהֶם וְדוּנֵם בִּכְלָל וּפְרָט וּכְלָל, ״בַּמָּיִם״ – כָּלַל, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – פָּרַט, ״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְכָלַל.

קטע 2

כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט, מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ מַיִם נוֹבְעִים, אַף כֹּל מַיִם נוֹבְעִים. מַאי רַבִּי? חֲרִיצִין וּנְעִיצִין לְאִיסּוּרָא, וּמַאי מַיעֵט? בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְהֶתֵּירָא.

קטע 3

וְאֵימָא: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – מַיִם גְּדֵלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אַף כֹּל מַיִם גְּדֵלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וּמַאי רַבִּי? אֲפִילּוּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְאִיסּוּרָא, וּמַאי מַיעֵט? מַיעֵט כֵּלִים!

קטע 4

אִם כֵּן, ״תֹּאכְלוּ״ מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?

קטע 5

דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: ״בַּמָּיִם״ ״בַּמַּיִם״ שְׁתֵּי פְעָמִים, אֵין זֶה כְּלָל וּפְרָט, אֶלָּא רִיבָּה וּמִיעֵט. ״בַּמָּיִם״ – רִיבָּה, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – מִיעֵט, ״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְרִיבָּה. רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה – רִיבָּה הַכֹּל. מַאי רַבִּי? חֲרִיצִין וּנְעִיצִין לְאִיסּוּרָא, וּמַאי מַיעֵט? בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְהֶתֵּירָא.

קטע 6

אֵימָא: מַאי רַבִּי? בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְאִיסּוּרָא, וּמַאי מַיעֵט? מַיעֵט כֵּלִים. אִם כֵּן, ״תֹּאכְלוּ״ מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?

קטע 7

וְאֵיפוֹךְ אֲנָא, כִּדְתָנֵי מַתִּתְיָה, דְּתָנֵי מַתִּתְיָה בַּר יְהוּדָה: מַאי רָאִיתָ לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְהֶתֵּירָא, וּלְהוֹצִיא חֲרִיצִין וּנְעִיצִין לְאִיסּוּרָא? מְרַבֶּה אֲנִי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁהֵן עֲצוּרִים כְּכֵלִים, וּמוֹצִיא אֲנִי חֲרִיצִין וּנְעִיצִין שֶׁאֵין עֲצוּרִין כְּכֵלִים.

קטע 8

הֵי סָתוּם וְהֵי מְפוֹרָשׁ? פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא: חַד אָמַר: יֵשׁ לוֹ – מְפוֹרָשׁ, וְאֵין לוֹ – סָתוּם, וְחַד אָמַר: אֵין לוֹ – מְפוֹרָשׁ, וְיֵשׁ לוֹ – סָתוּם.

קטע 9

מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר יֵשׁ לוֹ מְפוֹרָשׁ? אָמַר לָךְ: מִינֵּיהּ הוּא דְּקָא מִשְׁתְּרוּ כֵּלִים.

קטע 10

מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר אֵין לוֹ מְפוֹרָשׁ? דְּהַאי הוּא דְּקָמוֹכַח אַהַאיְךְ, דְּאִי מֵהַאיְךְ הֲוָה אָמֵינָא: בְּכֵלִים, אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ – נָמֵי לָא תֵּיכוּל.

קטע 11

אָמַר רַב הוּנָא: לָא לִשְׁפֵּי אִינָשׁ שִׁיכְרָא בְּצִבְיָיתָא בְּאוּרְתָּא, דִּילְמָא פָּרֵישׁ לְעֵיל מִצִּבְיָיתָא וַהֲדַר נָפֵיל לְכָסָא, (וְהָוֵי) [וְקָא] עוֹבַר מִשּׁוּם ״שֶׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ״.

קטע 12

אִי הָכִי, בְּמָנָא נָמֵי, דִּלְמָא פָּרֵישׁ לְדַפְנָא דְּמָנָא וַהֲדַר נָפֵיל לְמָנָא? הָתָם הַיְינוּ רְבִיתֵיהּ.

קטע 13

וּמְנָא תֵּימְרַאּ, דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁשּׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״. וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא פָּרֵישׁ לְדַפְנָא וַהֲדַר נָפֵיל? אֶלָּא הַיְינוּ רְבִיתֵיהּ. הָכָא נָמֵי הַיְינוּ רְבִיתֵיהּ.

קטע 14

אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא: תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ, ״כׇּל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ״ – לְרַבּוֹת יַבְחוּשִׁין שֶׁסִּינְּנָן; טַעְמָא דְּסִינְּנָן, הָא לָא סִינְּנָן – שְׁרֵי.

קטע 15

אָמַר שְׁמוּאֵל: קִישּׁוּת שֶׁהִתְלִיעָה

מסכת חולין דף ס״ז עמוד א׳

מסכת חולין דף ס״ז עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור