מסכת חולין דף נ״ט עמוד ב׳

להתיר חלבה והכי קאמר אלו סימני חיה לידע שחלבה מותר:

שיש לה קרנים לקמיה מפרש:

טלפים צפורני הפרסות:

אי אתה צריך לחזור שאפילו נחתכו רגליה כשרה וחלבה מותר שהקרנים סימן מובהק הוא:

קרש חיה היא ולקמיה מפרש לה:

כרוכות גילדי גילדי קליפה על קליפה כעין קרני השור:

חרוקות מלאות פגימות וחריצים קרניי"ר בלע"ז:

והרי עז דחרוקות דקס"ד הדר ביה מכרוכות ואוקי סימנא אחרוקות וכרוכות תו לא בעינן:

אלו הן סימני חיה כל שיש לה קרנים וטלפים קרנים אתי לאפוקי מבהמה דכיון דיש לה קרנים חרוקות וכרוכות כדלקמן אם כן לאו בהמה היא אבל אכתי איכא לספוקי בחיה טמאה לכך בעינן טלפים פרסות הסדוקות דהשתא ליכא לספוקי לא בחיה טמאה ולא בבהמה טהורה וחלבה מותר רבי דוסא אומר כל שיש לה קרנים קרני חיה אי אתה צריך לחזור על הטלפים דסבר דחיה טמאה אין לה קרנים והשתא צריך לומר הא דתנן בפרק בא סימן (נדה נא:) כל שיש לו קרנים יש לו טלפים רבי דוסא היא דאילו רבנן הא אמרי כי נמי אית לה קרנים אכתי איכא לספוקי דילמא חיה טמאה היא כך פי' הריב"ם ור"ת פירש דיש לו טלפים דקאמר לא אתיא לאורויי שחיה טהורה היא שהרי הכא לא איירי אלא בסימנין להתיר חלבה לאפוקי מבהמה טהורה ומפרש הכי כל שיש לה קרנים כדמפרש בסמוך כרוכות כו' וגם יש לה טלפים כטלפי חיה בידוע שהיא חיה טהורה וחלבה טהור דיש מין בהמה שאינן מצויין בינינו דיש לה קרנים כקרני חיה או יש לה טלפים כטלפי חיה לכך בעינן שני סימנין דתרוייהו ליתנהו בשום בהמה וכי פריך והרי שור דכרוכות לרבי דוסא פריך דלא בעי אלא חד דלרבנן לישני ליה שור לית ליה טלפים כטלפי חיה אך קצת קשה דאמר לקמן (חולין דף סג:) גלוי וידוע כו' שהבהמה טמאה מרובה על הטהורה לפיכך מנה הכתוב בטהורה משמע דאין שום בהמה טהורה כי אם אותם המנויין שור וכשב ועז ואותם לית להו לא קרנים כקרני חיה ולא טלפים כטלפי חיה וי"ל הכי כל שיש לו קרנים גרידא כקרני חיה חלבו מותר או שיש לו טלפים כטלפי חיה כמו כן אין לספוקי בבהמה רבי דוסא אומר יש לה קרנים כקרני חיה חלבה מותר יש לה טלפים כטלפי חיה אכתי איכא לספוקי בבהמה דיש טלפי חיה דומות כטלפי בהמה והשתא מתני' דפ' בא סימן (נדה נא:) דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים מצי אתי ככולי עלמא דרבנן מודו כל שיש לו קרנים יש לו פרסות סדוקות אך קשה על פירוש זה דכי פריך והרי עז שיש לו קרנים וטלפים מסתמא הוי ההוא טלפים דמו כטלפי דחיה כמו טלפים דברייתא ולמה ליה למימר תרתי דאיכא בעז כיון דבחד סגי להתיר חלבה:

והרי עז דחרוקות פי' בקונטרס דסלקא דעתיה דהדר ביה מכרוכות ואוקי סימנא אחרוקות וכרוכות תו לא בעינן ותימה ולישני ליה דתרוייהו בעינן חרוקות וכרוכות ועוד בסמוך דבעינן חרוקות וכרוכות וחדורות אמאי לא סגי בכרוכות וחרוקות ומפרש הריב"ם דהאי והרי עז מעיזא כרכוז פריך דכרוכות וחרוקות חלבו אסור למאן דאסר לה בסמוך ואע"ג דלית הלכתא כוותיה פריך אליביה היכי מפרש לה לברייתא ומשני מפוצלות בעינן ופריך והרי צבי כו' עד היכא דלא מיפצלן בעינן כרוכות חרוקות וחדורות דבכרוכות וחרוקות לבד לא סגיא משום עיזא דכרכוז ובחדורות וכרוכות נמי לא סגי דשל שור נמי כרוכות ועגולות וחדורות גם חדין בראשיהן ובחדורות ובחרוקות נמי לא סגיא משום עז סתם הלכך בעינן כל תלתא והאי הוא דמבלע חירקייהו כלומר בענין אחר אין החריקה סימן והיינו ספיקא דעז דכרכוז לאו אמיבלע חירקייהו קאי אלא אחדורות דלמאן דאמר עז כרכוז חיה היא לא בעי כלל חדורות וקשה קצת דהוה ליה לפרש בהדיא והרי עז דכרכוז כיון דמעז כרכוז קא פריך וגם הלשון משמע שבא לפסוק הלכה היכא דלא מיפצלי וי"ל דיש שום מין עז דקרניה כרוכות וחרוקות ומההיא פריך ולא מעיזא כרכוז והשתא קאי שפיר ספיקא דעיזא כרכוז אמיבלע חירקייהו:

והרי צבי שאין מפוצלות כו' פירש בקונטרס צבי אין זה שאנו קורין צבי דהא ודאי מפוצלות הן אלא צבי זהו אותו שאנו קורין אותו אשטנבו"ק דקרניה שלו אינם מפוצלות ור"ת אומר דזהו אותו שאנו קורין צבי דהא חזינן שאין עורו מחזיק את בשרו וצבי כן הוא כדאמר במסכת כתובות (דף קיב.) בסוף וחזינן נמי דבשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ואמרינן במדרש שיר השירים דומה דודי לצבי מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה כך הקב"ה בשעת גלותן וצרתן של ישראל נותן עינו עליהם לשומרם וה"ג ר"ת מבוצלות כלומר זקופות וראשיהם כפופות ושל צבי אינם כפופות כלל ומבוצלות לשון כפיפה כדאמר בקדושין פרק האומר (דף סב:) מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלנא הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו ואפילו גרסינן מפוצלות אין לחוש דכמו מבוצלות הוא כדאשכחן פרק בכל מערבין (עירובין כט:) דאפציל זירתא דהוי כמו דאבציל ובמשניות יש בכמה מקומות הבקר במקום הפקר (פאה פ"ו משנה א):

וקרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת חלבו מותר וא"ת בפרק במה מדליקין (שבת דף כח:) אמר תחש קרן אחת היה לו במצחו וטהור היה מדאמר רב יהודה דאמר שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו והיכי דייק מדרב יהודה שהיה תחש טהור והלא כל אותן שיש להן קרן אחת אינן שוין דהא איכא קרש שהוא חיה ושור שהוא בהמה וי"ל דסמיך אמתניתין דבא סימן (נדה דף נא:) דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים ומסתמא אפילו בקרן אחת איירי מדאשכחן שור שהקריב אדם הראשון שקרן אחת היתה במצחו וטהור ומיהו כמו כן היה לדקדק מקדש דהא חזינן שאין לו אלא קרן אחת והוא מעלה גרה ומפריס פרסה:

הכי גרסינן שיתסר (הוי משכה אמהתא) דטביא דבי עילאי ולא גרסינן אריא דאפילו בין אונא לאונא אית ליה תשע אמהתא א"כ משכיה טפי משיתסר:

נתור ככי ושיני מכאן משמע דככי לא הוי החניכיים שקורין יינציב"ש שאותן אין דרכן ליפול כדאשכחן בערבי פסחים (דף קיג.) א"ל רב לבריה לא תשתי סמא ולא תעקור ככי אלא ככי הם השינים האחרונים הטוחנים המאכל ושינים הם השינים שלפנים וכן (איוב יג) על מה אשא בשרי בשיני מתרגמינן אטול בסרי בככי. [וע"ע תוס' ע"ז כח. ד"ה ככי]:

והרי עז דיש לו קרנים כרוכות בעי' פירש רש"י ז"ל עגולות. והרי שור חרוקות בעי' מליאות פגימות וחריצים, והרי עז דחרוקות, דקא סלקא דעתך השתא דהדר ביה מכרוכות ואוקי סימנא בחרוקות, משום הכי פריך והרי עז, כלומר ואם כן הדרא קושיין לדוכתא מעז מפוצלות בעינן, כלומר שיצאו פצולין פצולין מקרניו כמו קרני (הצי"רב) [הצירוב].

והרי צבי דאין מפוצלות ואף על פי שאותו שקורין צבי יש לו קרנים מפוצלות הרבה, לא זהו הצבי שבכתוב, ושבדברי חכמים אותן שקורין אשטובו"ק וקרניו אינן מפוצלין.

הדודות בעי' הכי גרסינן, כלומר חדין למעלה כקרני איל וצבי, הלכך כל היכא דמיפצלי לא בעינן מידי אחריני, דהא ליכא בבהמה כיוצא בה, אבל היכא דלא מיפצלי בעינן חרוקות לאפוקי משור וחדודות לאפוקי מעז דרחבות, כרוכות נמי לאפוקי מעז, ואף על גב דעז חדודות לית ליה, הא איכא עיזא כרכין ששמו עז, ומספקא לן אי מין חיה ואי מין בהמה וקרניו חרוקות וחדודות. וק"ל אהאי פי' דאם כן כי (לעיל אקשינה) [אקשינן לעיל] והרי עז דחרוקות לימא ליה כרוכות וחרוקות בעינן, ועוד אמאי בעינן למסקנא כרוכות חדודות וחרוקות, בכרוכות וחרוקות תסגי לה, דהא ליכא דכוותייהו לא בשור ולא בעז ולא בעיזא כרכין, ועוד דמה שפירש מפוצלות פורקארי"ש קשיא דהא ודאי מה שאנו קורין צבי הוא הצבי שדברו בו הכתובי ושדברו בו חכמים, ותדע שהרי כל הסימנין שמנו בו חכמים כגון (כתובות קיב, ב) שאין עורו מחזיק את בשרו וכשהוא ישן עינו אחת פתוחה הני דידן הכי אית להו. ויש מפרשים כרוכות דקיימי גלדי גלדי כקרני השור, ומשום הכי פרכינן והרי שור דכרוכות ושני לי כרוכין (חרוקין) [חדוקין] בעינן, כלומר שהכרוכין מתהדקין יפה שאינן יכולין להתקלף זה מזה. דאלו כרוכות הוה משמע כרוך על חברו שאינו מהודק עליו אלא כנגד כרוך על אחר (וחרוקות) [וחדוקות] כמו מהודקות מלשון (חירוק) [חידוק] של קירויא דפרק ג' דכלים (מ"ה) טובים (כחרק) [כחדק] דעירובין (קא, א) שמהדקין נכרים לגהינם, כלומר שדוחקין אותם שם, והרי עז דחרוקות דכרוכות ודאי יש לו ומהודקין הרבה, ומעיקרא כי שני ליה כרוכות בעינן היה סבור המקשה דכרוכות כרכין מתקלפ' כקרני השור בעינן כמו שאמרנו, מה שאין כן בעז, והלכך השתא דאמרינן דכרוכין מהודקין בעינן הדר לאקשויי ליה מעז. ופריק הדורות בעינן, כלומר עגולות, ואסיקנא דבעינן כרוכות חרוקות והדורות, כרוכות מהודקות לאפוקי משור, והדורות לאפוקי מעז, והוא דמבלע חרקיהו לאפוקי מעיזא כרכין דלא (חרוקות) מבלע חרקיהו אבל כרוכות (חנוקות) [חדוקות] והדורות יש לו. והא דקאמר והיינו ספקא דעזא כרכין אמבלע חרקיהו קאי. ובשם ר"ת ז"ל דמבוצלות גרסי' בבי"ת, ופירוש כפופות, כלומר בראשן, כדאמרינן בקידושין (סב, ב) מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלא הוא דכתיב (ישעיה נח, ה) הלכוף כאגמון ראשו, ואפילו לגרסת הספרים דגרסי מפוצלות בפ"א, הכי נמי מפרשי ליה, דהרבה בדברי חכמים פ"א ובית מתחלפות כמו שאמרו (פאה פ"ו, מ"א) הבקר במקום הפקר, וגם בכתוב יש בי"ת מתחלפת בפ"א, ובצעם כמו ופצעם ולא יבצעו כמו ולא יפצעו.

ההוא עיזא כרכין דהוי בי ריש גלותא דאיעקר מיניה מלא צנא דתרבא רב אחא אסר ורב שמואל בריה דרבי אבהו שרי ואכיל מיניה וכו'. שלחו מתם הילכתא כרב שמואל בריה דרב אבהו. ותמיה לי דכיון דקיימא לן בעיזא כרכין דשרי, היכי קאמר תלמודא לעיל הילכך כל היכא דלא מבצלי בעינן כרוכות (חרוקות) [חדוקות] והדורות, והוא דמבלע חירקיהו, והיינו ספיקא דעיזא כרכין, דמשמע מינה דהכי הילכתא. ומיהו לפי הפירוש השני שכתבנו למעלה דכרוכות (וחרוקות) [וחדוקות] והדורות כולהו איצטריכו לאפוקי משור ועז ניחא, דאף על גב דקאמר בתר הכין והוא דמבלע חרקיהו, לאו מכלל פסק דברי התלמוד הוא, אלא עיקר פסקו הוא, היכא דמיפצלי והיכא דלא מיבצלי והוו להו כרוכות (וחרוקות) [וחדוקות] והדורות. והא דקאמר והוא דמבלע חרקיהו, הכי קאמר ולמאן דאית ליה ספיקא דעיזא כרכין בעינן דמבלע חרקיהו ולא משום דצריכינן לכך. אלא לגלויי עיקר טעמא דמאן דמפסקא בעיזא כרכין. אבל לפירוש רש"י ז"ל צ"ע. כללא דנקיטינן מהני שמעתא סימני בהמה המפורשים בתורה מפרסת פרסה ומעלת גרה, וחיה בכלל בהמה לסימנין, כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה ומפרסת פרסה וטהורה, חוץ מן בן הגמל, וכדתריצנא בברייתא, דהכי קתני כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה ומפרסת פרסה וטהורה, כלומר והוא שיכיר בן גמל. לפיכך המוצא בהמה פרסותיה חתוכות ואינו יודע אם מעלת גרה אם לאו, בודק בפיה, ואם אין לה שינים למעלה טהורה, ובלבד שיכיר בן גמל, ואם היה פיה גמום, בודק בפרסותיה, אם פרסותיה סדוקות, בידוע שמעלת גרה וטהורה, ובלבד שיכיר חזיר שאין לך מפריס פרסה וטמא חוץ מן החזיר. היה פיה גמום ופרסותיה חתוכות, בודק בכנפי העוקץ, אם הולך שתי וערב טהור, ובלבד שיכיר ערוד דליכא מין שאינו טהור ובשר העוקץ שלו הולך שתי וערב חוץ מן הערוד. והכי גמירי לה וקבלה בידן של חכמים. מצא מין מן המינין ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה ואינו יודע אם מין בהמה טהורה וחלבה אסורה אם מין חיה טהורה וחלבה מותר, בודק בקרניה, אם קרניה מבוצלין, כלומר כפופין בראשן כקרני האיל בידוע שהוא חיה טהורה וחלבה מותר, ואם לאו אם היו כרוכות (חרוקות) [חדוקות] והדורות, כלומר דקיימי גלדי גלדי מהודקים והקרנים עגולים בידוע שהוא מן חיה וחלבה מותר, ואף על פי שאין חרקיבו מובלעין, לפי הפירוש השני שכתבתי דהא לא בעינן מבלע חרקיהו אלא משום ספיקא דעיזא כרכין. וכיון דאיפסיקא הילכתא בעיזא כרכין להיתירא תו לא בעינן דמבלע חרקיהו. אבל לפירושו של רש"י ז"ל דפירש דספקא דעיזא כרכין היינו דקרניו חרוקות וחדודות ולהכי בעינן כרוכות, משמע לפי פירושו דכיון דאפסיקא הילכתא בעיזא כרכין להיתירא דלא בעינן אלא חדודות לאפוקי מעז וחרוקות לאפוקי משור והוא דמבלע חרקיהו. והתמ' בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב (פ"א מהל' מאכלות אסורות ה"י) כל שאין קרניו מפוצלות אם היה קרניו כרוכות כקרני השור וחרוקות כקרני העז ויהיה החרק מובלע בהן והדורות כקרני הצבי הרי זו חיה טהורה ע"כ. והנה ביארנו בגמרא שאחד מסימנין אלו משום ספיקתו של עיזא כרכין. ואחר שעמד לנו דהלכה כרב ושמואל בריה דרבי אבהו דחלבו מותר וכדשלחו מתם, למה הוצרכו לכולן, אלא אם כן נסתפק הרב בפירושו ספיקא דעיזא כרכין איזו היא, ופסק מן הספק לחומרא לחזר אחר כל הסימנין הללו, וצ"ע.

יש דברים אחרים שאנו צריכין לסימנין שבבהמה וחיה אע"פ שנודעו סימני טהרת גופן והוא לידע איזה מין בהמה ואיזה מין חיה כדי לידע בחלב שלה אם אסור או מותר שהרי חלב חיה מותר הוא שלא אסרה תורה אלא חלב שור וכשב ועז וסימנין אלו לא נתפרשו בתורה אלא שפרט שמות הבהמות ושמות החיות ומי שאינו מכירן אין זה מועיל לו כלום והוא צריך לידיעת סימנין אלו ומה הן הסימנין כל שהוא מוצא אותה בקרנים מפוצלות ר"ל משתרגות לשנים אין צריך לבדיקה אחרת אלא חיה הוא בלא ספק ויש גורסים בזו מפוצלות ר"ל כפופות ממה שנאמר בקדושין מאי משמע דהאי אגמון לישנא דבוצלא הוא וכו' אם כן כל שנמצאו קרניה מפוצלות או שראשיהן כפופין אין צריך בהם לבדיקה אחרת:

ולענין ביאור מה שנאמר כאן והרי צבי דאין קרניו מפוצלות ואנו רואים שהם מפוצלות לכמה פצולין פירשו שלא על הצבי שאנו קורין דירגי הוא אמור כאן אלא על היעל שאנו קורין בוק אישטאיין ויש מפרשים בו איל הנקרא קאבורול ומ"מ יש גורסין מובצלות כמו שכתבנו כדי להעמיד את הצבי בחזקתו לא היו קרניה מפוצלות או מובצלות הוא צריך בהן שלשה סימנין כרוכות ר"ל שיהו קרניה עשויים גלדים גלדים זה על גב זה חדוקות ר"ל שיהו אותן הגלדים עומדין בהדוק ושלא יהא מצוי להתקלף אחד מעל חברו הדורות ר"ל שיהו קרנים אלו עגולות וטעם צרך סימנין אלו שאם כרוכות לבד הרי קרני השור כן אלא שאינן חדוקות היו כרוכות וחדוקות הרי אף קרני העז כן אלא שאינן עגולות אבל מכיון שהן כרוכות וחדוקות והדורות אין לספקם כלל אלא במין אחד והוא נקרא בלשון תלמוד עזא כרבוס ומ"מ הרי נפסק בה שהוא מין חיה וגדולי המחברים מפקפקים בה ומצריכים מפני זה שיהו גלדים אלו מובלעים זה בתוך זה והוא ענין דמיבלע חידקיהו ואין דבריהם נראין שהרי בהדיא פסקו בגמרא כשמואל בריה דרב שהתיר את חלבה ומקצת חכמים מפרשים כרוכות חדוקות והדורות בדרך אחרת וזה עקר טלפים אין בהם לחיה על בהמה סימן מובהק ומתוך כך אין משגיחין בהם לענינים אלו:

יש מן חיה ששמה קרש בלשון תלמוד ואין לה אלא קרן אחד ומ"מ חיה היא וחלבה מותר ומגדולי המחברים דנוה בספק ואוסרין חלבה מספק:

בפרק אותו ואת בנו יתבאר על עזי הבר שהן חיה וחלבן מותר ועל שור הבר שהיא בהמה וחלבה אסור:

יש מין אחר שקורין עכשיו בורופול ונפל בו ספק בדורות הללו יש מי שאומר שהוא שור הבר ובהמה הוא וחלבה אסור ופרשו עליו שהוא רים האמור באיוב וזו ראיה שלהם לאיסור שהרי זה ראוי למלאכה וחיה אינה בת מלאכה כמו שהתבאר במסכת ע"ז ויש מי שאומר עליו שהוא יחמור האמור בתורה והוא מין חיה וכן נוהגים בו היום ואין נוהגים בו איסור אלא בשמנו של גיד:

אדם הרי הוא בכלל חיה שנאמר ויהי האדם לנפש חיה ולא נכלל לא בחיה טהורה ולא בחיה טמאה וכן אינו בכלל סימנין שלהם ומי שאכל מבשרו בין חי בין מת אינה לוקה ומ"מ עבר בעשה שנאמר זאת החיה אשר תאכלו הא אחרת לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה וכן הדין בחלבים שבו ודבר זה יתבאר בתלמוד כתובות וכן יתבאר שם דין דמו ודין חלב האשה:

פרש"י בד"ה בעינן חדורות כרוכות כו' כרוכות לאפוקי נמי מספיקא דעז ואע"ג דשל עז אינן חדורות יש עיזא כרכוז כו' עכ"ל לכאורה נראה מפירושו דכרוכות לאפוקי עיזא דכרכוז דאינן כרוכות וכן הבין הר"ן בפרש"י אבל לפי זה והיינו ספיקא דעיזא דכרכוז לאו אמבלע חירקייהו קאי אלא אכרוכות וא"כ כל מה שמדקדקין התוס' לפריב"א ה"מ לדקדק כמו כן לפרש"י ועוד מאי קא קשיא להו לתוס' על פרש"י דלישני ליה דתרוייהו בעינן חרוקות וכרוכות כו' ואמאי לא סגי בכרוכות וחרוקות עכ"ל דהא איכא למימר דאצטריך למימר חדורות למאן דמתיר עיזא דכרכוז ולית ליה סימנא דכרוכות כלל ונקט נמי סימנא דכרוכות למאן דאוסר עיזא דכרכוז ולולי שהר"ן הבין בפרש"י כן היה נראה לנו לפרש"י נמי דכרוכות לא אתי לאפוקי עיזא דכרכוז אלא עז סתם ושכתב ואע"ג דשל עז אינן חדורות כו' אינו נמשך אדלעיל אלא מלתא באנפי נפשיה הוא דהשתא והיינו ספיקא דעיזא דכרכוז כו' שפיר אמבלע חרקייהו קאי ותו לא מידי וצ"ע:

כִּי הֲוָה מַרְחִיק שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסֵי נראה לי כל זה היה בדרך נס על ידי תפלתו של רבי יהושע שהתפלל בכך שקודם ארבע מאות פרסי שהם כנגד ארבע מאות רוחות דסטרא אחרא ישאג ויפיל בזה שורא דרומי וכרחוק שלש מאות כנגד מספר שם אלקים דיודי"ן שעולה ש' [אל״ף למ״ד ה״י יו״ד מ״ם = 300] שבו נמתקים הדינין 'נָתוּר כָּכֵי וְשִׁינֵי' הרומזים לכוחות הדינין וגם הקיסר ראש הפעור נפל מכסאו לארץ וגבר ישראל ובשני מקומות אלו שהם חד הרחק ת' פרסה וחד הרחק ש' פרסה נרמז כי ת"ש כוחם של חיצונים אויבי ישראל.

אָמַר לֵיהּ בְּמָטוּתָא מִינָךְ, בָּעִי רַחֲמֵי עֲלֵיהּ דְּלִיהָדַר לְדוּכְתֵּיהּ, בָּעָא רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְאַהֲדַר לֵיהּ לְאַתְרֵיהּ. אין להקשות אמאי לא אמר לו שיתפלל שלא יהיה נזק מן שאגתו דיש לומר משום דמזה יהיה רבוי נסים לכל מין האדם והבהמה ברם הא קשיא אמאי לא אמר לו שיתפלל שלא ישאג עוד כלל? ונראה לי בס"ד כי הארי טבעו לשאוג כידוע וכמפורש בכתובים ואם יתפלל שלא ישאג הוי שינוי טבע ואין מתפללים לשנות הטבע ולכך אמר לו שיתפלל שיחזור. אי נמי שזה מחמת תוקף שאגתו נראה שראייתו משונית ובני אדם מתים מחמת שרואין אותו ראיה בעלמא לכך לא רצה שיבא למקום הישוב של בני אדם.