מסכת חולין דף י״ז עמוד ב׳

סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה ואין בה חילוק בין אוגרת למסוכסכת שאפי' כולם מסוכסכות פסולה דמסוכסכת היינו שאין לפגימה אלא עוקץ אחד ועוקץ השני הוחלק במשחזת ומכשרינן לה לקמן כי איכא חדא פגימה בשהוליך ולא הביא שלא פגעה השחיטה בעוקץ משהגיע לסימנין:

והוא דקיימא ארישא דסכינא שכשהגיע לעוקץ עדיין לא נחתכו העור והבשר שיקרע העוקץ את הסימן בירידתו אבל כאן שיש פגימות הרבה אפילו כולן מסוכסכות עוקץ של פגם הראשון מחליש העור והבשר והפגם השני בא לסימן וקורעו. והא דתנן (לקמן חולין דף יח.) השוחט במגל קציר דרך הליכתה בית הלל מכשירין מפני שמגל קציר עוקצי הפגימות כפופים מאד מאד ואין קורעים דרך הליכתם כלל אבל עוקץ שאינו כפוף קורע אפי' בירידתו שהסימן יורד ממנו ונכנס לתוך הפגם:

מסוכסכת כשרה וכדמפרש ואזיל:

משני רוחות שיש ב' עוקצים לפגם אחד לראשו ואחד לסופו. אוגרת לשון (משלי ו) אגרה בקציר מאכלה לשון אסיפה שאוגרת הציפורן לתוכה בין ב' עוקציה:

מרוח אחת שאין לפגימה אלא עוקץ אחד והשני הוחלק במשחזת ואינה אוגרת אלא מסוכסכת הסכין והבשר. ולשון סכסוך אנמשלי"ר בלע"ז כמו (ישעיהו יט) וסכסכתי מצרים במצרים:

מורשא קמא מחליש עור ובשר לפני השני והשני בא ופוגע בסימן וקורעו:

חורפא דסכינא קודם שיגיע לפגם:

מחליש אטינבזש"ט בלע"ז כמו (כתובות דף עז.) חשלי דודי וכמו דחשלי מינייהו כלי זיין בפ' לפני אידיהן (ע"ז דף טז.). וכל עוקצי הפגם קורעין הן ואין חותכין בין בפוגעו בו ובין כשהוא יורד ממנו כך שמעתי וכן היא שהרי שנינו סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה ואפי' מסוכסכות קאמר מדקמפליג בחדא בין אוגרת למסוכסכת ובטובא לא מפליג ומשמע אפילו כל עוקציה לצד אחד לצד ראש הסכין והוליך ולא הביא אלמא בירידתו נמי קורע:

כאן שהוליך והביא הוה מצי לשנויי הא דקיימא ארישא דסכינא והא דקיימא באמצע:

אבישרא ואטופרא אבישרא משום ושט ואטופרא משום קנה:

פגימת אוזן בבכור פגימת מום בקדשים איצטריך תרוייהו פגימת אוזן בבכור לשחוט עליו במדינה וקדשים איצטריך משום ערוה של נקבה דלא הויא בכלל בכור אי נמי איצטריך קדשים דלא נימא פגימת מום ליפסול מעל גבי המזבח הויא פחות מחגירת הצפורן והא דלא חשיב בהדייהו פגימת מזבח ולימא ד' פגימות הן מצינו למימר משום דפגימת מזבח בהדיא כתיב (דברים כז) אבנים שלמות אע"ג דבקדשים נמי כתיב תמים לא משמע ממש בלא פגימה דבכמה מקומות לא חיישינן אם נחתך ממנו הבשר או העצם:

הא דאמרינן מאי שנא משתי רוחות דמורשא קמא מחליש מורשא בתרא בזע' פירש רש"י ז"ל דכל מורשא בין דאוגרת בין דמסוכסכת מחלשא וקורעת הסכין, בין שפוגעת בהן בין בירידתן ממנה. ולפיכך הקשה משני רוחות מורשא קמא מחלשא עור ובשר ובתרא פוגעת בסימנין וקורעת, מסוכסכת נמי חורפא דסכינא מחליש עור ובשר ומורשא של פגימה כשנופלין הסימנין בתוכה ונאחז ממנה נקרעין, ואוקימנא דמסוכסכת דכשרה דוקא בדקיימא ברישא דסכינא דאין הסימנין נוגעין במורשא כלל. ואינו מחוור, חדא דמסוכסכת דמכשרינן מי לא עסקינן דשוחט סימנין גרודי' שאין עליהן עור ובשר כלל, ואי נמי אפילו בחצי קנה פגום ושוחט בו מיעוט של קנה, ועוד דכיון דאוקימנא מסוכסכת דוקא בדקיימא ברישא דסכין והוליך ולא הביא, אלמא אוגרת דקיימא נמי ברישא דסכין, והיאך אפשר שהעוקץ הראשון העומד בראש הסכין ממש יקרע העור והבשר, ועוד אם איתא דאפילו מסוכסכת כדקיימא באמצע הסכין פסולה, אם כן מאי שנא סכין שיש בו פגימות הרבה, אפילו חדא נמי הוי דומיא דהרבה, והיכי דמי כגון דקיימא באמצע הסכין דאי אפשר לפגימות הרבה שלא תהא אחת מהן באמצע. לפיכך נראה דלעולם אין הפגימה קורעת אלא בפוגעה בסימנין דרך הבאה שהסימנים נאחזין לעוקץ ונקרעים. והכא הכי קאמר מאי שנא משתי רוחות משום דמורשא קמא אף על פי שאינה אלא מחלשת ולא קורעת ואפילו הכי הסימנין עצמן המורשא האחרת פוגעת בהן וקורעת, אם כן מסוכסכת נמי חורפא דסכינא מחלישה, כלומר אף על פי שדרך הליכתה אין כאן אלא חתיכה כתקנה כשחוזרת פוגעת וקורעת. ופריק כדקיימא ברישא דסכינא שאינה פוגעת בהן, ופרכינן וסוף סוף אף על פי שאינה פוגעת בהליכתה פוגעת בהבאתה, דסתם שוחט מוליך ומביא הוא, וסתמא קתני מסוכסכת כשרה, ופריק כשהולך ולא הביא, והכי קתני אוגרת פסולה בכל ענין, אבל מסוכסכת זימנין דכשרה, כיצד כשהוליך ולא הביא, ומעתה לא שנא דקיימא ברישא דסכינא ולא שנא קיימא אפילו באמצע סכינא. ותדע לך מדאמרינן בסמוך והאמר רבא מסוכסכת כשרה, לא קשיא כאן שהוליך והביא כאן שהוליך ולא הביא. ולא הזכיר שם דקיימא ברישא דסכינא, דאלמא אין הכל אלא כשהוליך ולא הביא, דאילו לדברי רש"י ז"ל אפילו הוליך ולא הביא דוקא בדקיימא ברישא דסכינא והוה ליה לפרושי, וכן דעת הרב אלפסי ז"ל. וגם הפירוש הזה אינו מחוור בעיני, חדא דאם איתא דהדר ביה מאוקימתא קמייתא, הוה ליה למימר אלא בשהוליך ולא הביא, ועוד מאי דקא מקשי סוף סוף כי אתיא בזע, היינו קושיין חקמייתא, ומאי פריק ליה מעיקרא. על כן נראה לי דהאי קיימא ברישא דסכינא דקאמר לא קרוב לראש הסכין קאמר, אלא קיימא כלפי ראשה דעוקץ הפגימה נוטה כנגד הקתא קאמר, והכי קאמר מדפסלת אוגרת משום דאית ליה שתי מורשות ומכשרת מסוכסכת דלית לה אלא חדא, אלמא מסוכסכת דכשרה היינו אפילו המורשה נוטה כלפי הראש, ואם כן כי אזלא בזע(א) ופריק בדקיימא ברישא דסכינא ומורשא דידה נוטה כלפי הקתא, דכי אזלא לא פגע במורשא כלל, ואקשינן סתם שוחט מוליך ומביא הוא כי אתא מיהא פגע בה ובזע(ה), ופריק בשהוליך ולא הביא. והוא הדין בדקיימא כלפי הקתא ונוטה כלפי הראש וכשהביא ולא הוליך. והילכך כי אמר ליה רב אמי להונא מר בריה דרב נחמיה כאן שהוליך ולא הביא כאן שהביא ולא הוליך, לא הוצרך לפרש והוא דקיימא ברישא דסכינא, דעל כרחך לא איצטריך למימר שהוליך ולא הביא אלא כי היכי דלא לפגע במורשא, והיכי דמי על כרחין בדקיימא ברישא דסכינא כנ"ל. ויש בה פגימות הרבה, ואפילו מסוכסכת דפסולה, ואפילו הוליך ולא הביא היינו טעמא לפי שאנו חוששין שמא יחזיר ידו מעט ויפגע בפגימה אחת מהן, ואפילו אמר בריא לי, פסולה, דגזרינן דילמא הביא מעט ולאו אדעתיה אלא בפגימה אחת אפשר לו ליזהר. ומגל קציר שהכשירו בית הלל לטהרה מידי נבלה מיהא היינו טעמא שהפגימות שוכבות ונמוכות הרבה, ואפשר שאפילו הביא אין עוקצי הפגימות נאחזין בסימנין, וכיון שהוליך ולא הביא ואפשר שלא יחזיר ידו לאחריו כלל ואפילו החזיר נמי אפשר של אתאחוז הפגימה בסימנין לרוב נמיכות הפגימות, לפיכך הכשירוה להוציאה מידי נבלה, אבל לא לאכילה.

רב חסדא אמר אף פגימות סכין וכו' הנהו אמוראי דבדקו בשמשא ובמיא לא פליגי עלי' דההיא דברי הכל הוא: דהא על מתני' דלא מני בהדי אידך פגימות יהיב תלמודא טעמא דבחולין לא מיירי דאלמ' קים להו דאי מיירי בחולין הוי מני לה. וכל מה דאמרינן בהנהו אמוראי אינו אלא בתחלה ולא דעבדי הכי מדינא ממש דהא לא נקט חד מנייהו לישנא דאצרכת' אלא הני בדקו והני בדקו לנהוג בו חומר בעצמן כראוי לכל בעל נפש לדקדק בזה לכתחילה הרבה שלא לזלזל בו ולא אמרו אצרכתי אלא בבשרא וטופרא ותלת רוחתא דהא ודאי צריך לכתחילה אבל בדיעבד הכל מודי' כרב חסדא שאינו נפסל אלא בחגיר' צפורן ודמי לסאסא שאין בו פגם כלל התירו לשחוט בו אף לכתחילה. נמצאת אומר כפי שיטה זו שלשה דינים בדבר. כי למצוה מן המובחר וירא' שמים ראוי לדקדק בה לכתחילה כל מאי דאפשר. ומשורת הדין צריך לבדוק לכתחילה חבשרא וטופרא ואתלת רוחת' וכל מה שמרגיש בו פגם אין שוחטין בו לכתחילה ואע"פ שאין בו אלא חגירת חוט השער' ואם שחט כל שלא היה בו חגירת צפורן כשרה. ודמי' לסאסא מותרת אף לירא שמים דהא לגבי דידהו הוא דאיבעי' לן בלחוד דאלו לשורת הדין פשיטא דשרי אף לכתחילה כיון שאין בה פגם והיינו דאהדר לי מאן יהיב לן מבשרא ואכלינן ומ"מ מהתשובה אנו למדין שהשואל היה שואל אף לדיעבד אי אכלינן מבשרא דאי לא מאי אהדר רב אשי. וזו היתה נראת לי ראיה ברורה לשיטת הרי"ף דפליגי אלא שאנו אומרים לפי שיטה זו דליראת שמים בעלמא הוי בעינן וכדפרישית ואין לנו לזוז משיטת הגאונים ז"ל. אבישרא ואטופר' פי' בתו אבישרא משום וושט ואטופרא משום קנה ואין צורך אלא לפי שיש פגם שנרגש יותר בדבר רך ויש שנרגש בדבר קשה ולאו למימרא דבבשרא ירגיש שיש בה כחגירת צפורן כפי' מורי הרא"ה ז"ל אלא שע"י בישרא ירגיש הפגם ואחר כך יבדיקנו בחגירת צפורן א"כ משום לכתחילה וכדפירשנו,

שלש פגימות הן פי' לשיעור אחד פגימות אוזן בבכור פי לשחוט עליו במדינה, כדתנן נפגמה אזנו מותר לשחוט וה"ה לשאר מומין של פגימות הנזכרים שם אלא דנקט קמייתא דאמרינן התם פגימו' מומין בקדשים פי' בקדשים של נקבות שיש בהן שאינה נוהגת בבכור כדאיתא התם ואשמעינן הכא דאע"ג דלא מינכרא בהם פנימה כולי האי שיעור' כדי שתחגור צפורן וכדפרש"י ועוד כתב ז"ל ואי קשיא לינקוט מום דקדשים וכולן בכלל דהרי בכור בכלל כל הקדשים הוא ותירץ אי תני הכא ה"א ה"מ ליפסל מהקרבה אבל מום גמור לא הוי לשחוט עליו במדינה דהרבה מומין יש שפסלו בקדשים ואין הבכור נשחט עליהן כדתנן ואלו שוחטין עליהן וכו':

ואידך בחולין לא קמיירי פי' דאע"ג דפגם ג"כ שייך לשחיטת קדשים כיון דאיכא נמי בחולין לא מיירי בה. וכולן פגימתן כדי פגימת המזבח וליתני ארבע דהא קדשים הוא תירץ ר"י ז"ל דההוא פשיטא ליה כיון דכתיב אבנים שלמות תבנה, א"נ דלא מיירי אלא במידי דהכשר בשר.

סכין שיש בה פגימות הרבה ואפי' מסוכסכות ואפי' באותו הצד שאין אצבע הבודק מתעכב בהן פסולה כמו שביארנו במשנה שמא החזיר ידו מעט ונבל ושאין בה אלא פגימה אחת במקום אחד אע"פ שיש הרבה בסכין במפוזר הואיל ובהחזרת ידו מעט אינו פוגע באחרת אם הם מסוכסכות כשרה בדיעבד ובלבד ששחט בדרך שלא יהא הבשר מתעכב בהם ר"ל שאם עוקצי הפגימות בחלק העליון מן הסכין ורואין זנב הסכין כשרה בהוליך ולא הביא ואם הם בחלק תחתון מן הסכין ורואים ראש הסכין כשרה בהביא ולא הוליך ואפי' בדרך זה לכתחלה לא ישחוט ואם היו אוגרות והם שהבשר מתעכב בהן בין בהולכה בין בהובאה אפי' אין שם אלא אחת שחיטתו פסולה אלא אם כן עשה בה סימן ונשתייר שיעור מסימן ולהלן כמו שביארנו ועל זו אמרו כמגירה שנינו כלומר שהיא עשויה כפגימת המגרה שאדם מוצא מורשא בין בהולכה בין בהובאה:

עולה ויורד והוא אוגרת שהוחלקו שני העוקצין במשחזת ונשאר מקומן נמוך אלא שהכל חלק ואין שם עכוב בשר כלל שוחטין בו לכתחלה יש מי שאינו מתיר אף בדיעבד במסוכסכת אלא בשעומדת הפגימה בראש הסכין ממש ואין זה כלום לא הוזכר עליה ראש הסכין אלא לומר שתהא בחלק העליון מן הסכין ובהולכה והוא הדין אם היתה בחלק התחתון ובהבאה על הדרך שביארנו וכן יש שאין מתירין אלא באחת וכסתם השמועה שאמרה ושאין בה אלא פגימה אחת ולדבריהם אין לה הכשר אלא בארבעה דברים והם שלא תהא שם אלא אחת ושתהא מרוח אחת ושתהא בראש הסכין ויוליך ולא יביא או בזנבו ויביא ולא יוליך ואין הדברים כלום אלא כמו שכתבנו:

ולענין ביאור מה שאמר מאי שנא משתי רוחות וכו' גדולי הרבנים מפרשים שכל מורשה קורעת הסימן כל שהיא פוגעת בו אף בדרך שאין הסימן מתעכב בו כגון אם העוקץ בצד הראש ופונה לצד הזנב והוא מוליך ואינו מביא ומתוך כך שאל מאי שנא משתי רוחות דמורשא קמא מחליש עור ובשר בירידתו ממנו ובתרא בזע הסימן ומחליש דקאמר פירושו לשון חתוך כמו ויחלוש יהושע מרוח אחת נמי חורפא דסכינא מחליש ר"ל חדוד הסכין שעל העוקץ חותך העור והבשר ומורשא בזע הסימן והעמידה בקיימא ארישא דסכינא ונמצא שמורשא לא עשתה אלא חתוך העור וחזר והקשה סוף סוף כי אתיא בזעא והעמידה גם כן בהוליך ולא הביא ובתוספות מוחין בפירושיהם שאם כן עור שכבר נחתך עורו ואין בו אלא שחיטת סימן לבד או שהיה חצי קנה פגום וגמרו אף במסוכסכת פסולה וזו מנין והרי סתם נאמרה ועוד אם רישא דסכינא דוקא נמצאת אוגרת פסולה אף כשהיא בראש הסכין ממש והיאך אפשר שעוקץ ראשון ועומד ממש בראש הסכין יקרע עור ובשר לשעתו עד שהסמוך לו יקרע הסימן ועוד אם כל זמן שהיא באמצע הסכין פוסלה אמאי נקט סכין שיש בה פגימות הרבה אף באחת כן שהרי רוב פגימות באמצע הן ומתוך כך הם חולקין לומר שאין פגימה קורעת לא עור ולא סימן אלא מן הצד שהוא מתאחז בו והם מפרשים מורשא קמא מחליש הסימן אע"פ שאינה קורעתו כלומר מכינתן לחברתה ליקרע בנקל מרוח אחת נמי חורפא דסכינא שבהולכה מחליש ומרשא בזע דרך הבאתו כשמתאחז בו ואוקמא בקיימא ארישא דסכינא שבחזרתו אינו פוגע בה והקשה סוף סוף בהבאתו פוגע בה על כל פנים שהרי הסכין קצר דמסתמא אשיעור מצומצם קיימינן דהיינו מלא צואר לבד ופירשה בהוליך ולא הביא וכגון שיש בו שיעור שני צוארים וחוזרין ומקשים לעצמם אחר שכן מה אנו צריכים לרישא דסכינא וכשתירץ לו דקיימא ארישא דסכינא הוה ליה לתרוצי שהוליך ולא הביא ודיו ומתוך כך הם גורסים אלא בהוליך ולא הביא כלומר ואין אנו צריכים שתהא בראש הסכין ומביאים ראיה ממה שאמרו בסמוך אמרת לו מסוכסכת פסולה והא אמר רבא כשרה ותירץ כאן שהוליך ולא הביא כאן שהוליך והביא ולא הזכיר בה רישא דסכינא כלל ואף קצת מפרשים כתבו שזו היא גירסת גדולי המחברים שלא הביאו ענין רישא דסכינא כלל ואף גדולי הפוסקים לא מצאנוהו ברוב הלכותיהם אלא שבהלכות ספרדיות מדוייקות מצאנוה בהגהה ומ"מ הפירוש רחוק מאחר שאמר מרוח אחת נמי חורפא דסכינא מחליש ופי' בהולכתו ומורשא דסכינא בזע בהובאתו מה תועיל בה כשתירץ דקיימא ארישא דסכינא ומאן לימא לן שבחזרתו לא יגע ואפי' בסכין ארוך ועוד מאי האי דקאמר סוף סוף וכו' וכי רוב סכינים כשיעור מלא צואר מצומצם הם אלא שעקר הדברים כשטתנו דלאו רישא דסכינא ממש אלא שעוקץ הפגימה לצד ראש הסכין ורואה פני הבית יד ואף לגדולי הדור מצאתיה כן והענין הוא שהיה סבור עליו שיכשיר את המסוכסכת אף בצד שהסימן מתאחז בו והקשה שתי רוחות אמאי לא דמורשא קמא מחליש פי' הסימן וכשיטת התוספות מרוח אחת נמי חורפא דסכינא מחליש אף עור ובשר ומורשא בזע כשיתעכב בו הסימן והוא יעבירנו בכח ופירשה דקיימא ארישא דסכינא כלומר שהעוקץ בצד הראש ופונה אל הזנב ואין הסימן מתעכב בו דרך הולכה והקשה סוף סוף בהבאתו יקרע ופרשה בהוליך ולא הביא ובהפך אם העוקץ בצד הזנב ופונה כלפי הראש שכשרה בהביא ולא הוליך אלא שדרך השוחט להוליך תחלה ומה שאמר בסמוך כאן שהוליך והביא כאן שהוליך ולא הביא שהזכיר דקיימא ארישא דסכינא לא הוצרך ומאחר שאמר הוליך ולא הביא הדבר מובן שהפגימה היא בענין זה:

סכין שאין בה פגימות אלא שחדה נחוד כעין זקן השבולת ונקראת בלשון תלמוד דמיא לסאסא שחיטתו כשרה אע"פ שמ"מ מעין פגימות הן הרי אין אוגרות כלום:

חייב אדם להראות סכינו לחכם קודם שישחוט ואע"פ שלא אמרוה אלא לכבוד חכם כמו שביארנו גדר גדול גדרו בה וכל טבח שלא הראה סכינו לחכם במקום שאפשר לו ושחט בודקין סכינו אחריו אם נמצאת סכינו יפה מנדין אותו ומעבירין אותו שלא ימכור בשר עוד ומאבדין בשר זה הימנו ושלא ימכרנה אף לגוים וקצת קדמונינו כתבו שלא נאמר דבר זה אלא לטבח השוחט למכור לאחרים מפני שמכשיל את הרבים ומ"מ חכם שמחל על כבודו והרשהו רשאי השוחט לשחוט שלא בבדיקתו אחר שאינה אלא משום כבודו וכבר נהגו חכמים שלפנינו למחול על כבודם בענין זה מכל וכל נמצאת סכינו יפה ואעפ"כ הפריז החכם על מדותיו והעבירו העברתו העברה ואפי' היה הטבת צריך הרבה לכך אין ראוי לשאר החכמים או החברים להחזירו שלא ברשותו וזהו שאמרו ההוא טבחא דלא סר סכיניה קמיה דר' אבא שמתיה ואעבריה ואכריז אבשריה דטרפה היא כלומר שימכרנה לגוים ולא לישראל איקלעו מר זוטרא ורב אשי לקמיה ר"ל לקמיה דר' אבא ואמר להו ליעיינו רבנן במליה כלומר אם תמצאו לו זכות להחזירו דתלו ביה טיפלן כלומר שיש לו טפול והוא צריך להם הרבה בדקה רב אשי לסכיניה ונמצאת יפה ואכשריה אמר ליה מר זוטרא ולא ניחוש לסבא אמר ליה שליחותיה קא עבדינן כלומר שכבר חזר עלינו לידע אם נמצא לו זכות ואין צריך לחזור ולימלך בו וקצת גאונים כתבו שכל שהראהו לחכם אין צריך לחזור ולהראות אפי' לכמה שחיטות ולכמה ימים אא"כ נשתמש בו לדברים אחרים בנתים:

בד"ה סכין שיש בה פגימות הרבה כו' והא דתנן השוחט במגל קציר כו' עכ"ל פירוש אף שבאכילה אסורה במגל קציר כדלקמן מכל מקום מכשירין לטהר מידי נבילה והכא תידון כמגירה קתני דמשמע דהוי נבילה והיינו לשיטתו דפגומה קורעת אף דרך ירידה אבל הר"ן מדמה הך דמסוכסכות הרבה למגל קציר דלא הכשירו ב"ה אלא לטהר מידי נבילה אבל באכילה אסורה והיינו לשיטת הרי"ף דמסוכסכות א' אפילו באמצע כשרה דאינה קורעת כלל בירידה דהשתא במסוכסכות הרבה נמי אין לאסור אלא באכילה גזרה דרך הולכה אטו הבאה כמו דמגל קציר ואיך שיהיה קשה למה לא נגזור במסוכסכת א' לאסור באכילה בדרך הולכה אטו הבאה כדגזרי' במגל קציר והר"ן תירץ דכל שיש בו פגימות הרבה חייש שמא ישכח ויביא דמה"ט גופיה כו' עד כאן לשונו ולא ידענא לחלק בזה לשיטת הרי"ף דהא אף בעומדת המסוכסכת הא' בסוף הסכין מכשיר ואמאי לא ניחוש ביה שמא ישכח ויביא כמו בפגימות הרבה ולפרש"י דפי' דמסוכסכת אינה כשרה אלא בדקיימא ארישא דסכינא ניחא דהשתא אף אם יחזור ויביא אפשר שלא יגיע עד הפגם משא"כ במגל קציר דאם יחזיר ויביא ודאי פוגע בפגם כיון דכולה פגימות היא ואיכא לאקשויי לפרש"י אמאי קתני במסוכסכת הרבה דאסור הא אפילו במסוכסכת א' אסור בלא קיימא ארישא דסכינא ודוחק לומר דמסוכסכת הרבה איירי בדקיימו כולן ארישא דסכינא וי"ל דליכא רבותא בהא טפי מבהא דכמו דנימא במסוכסכת הרבה דמורשא קמא מחליש ובתרא בזע ה"נ נימא במסוכסכת א' באמצע סכין דחורפא דסכינא מחליש ומורשא בזע: