בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת חולין דף קל״ט עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף קל״ט עמוד א׳

    מסכת חולין דף קל״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־540 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    בר קטלא הוא ומהיכן נמלט:

    ובערת הרע מצוה על כל הפוגע בחייבי מיתה להביאן לב"ד כדי לבער רשעים מישראל:

    מי מיחייב אפילו כשהוא חולין:

    אלא דחזא קן בעלמא במקום שאין קנוי לו והביצים אינן שלו דהא כל מקום שהביצים שלו אפילו ע"י זכיית חצר המשתמרת לאדם שלא מדעתו חשיב ליה מזומן בהשואל את הפרה (ב"מ דף קב.):

    אלא דאגבהינהו לאפרוחים וזכה בהו ואקדשינהו ומאחר דאפרוחין קדושים נפטר מלשלח את האם:

    והדר אהדרינהו וחזרה האם עליהן:

    פטור מלשלח דהא כיון דזכה בהו מזומן קרינא בהו:

    איחייב ליה בשילוח כשמצאן ומשום דאקדשה בתר הכי לא פקע ליה שום מצוה מינייהו. דתניא וכו' מוקדשים אין כסוי הדם נוהג בהן כדאמרינן בפרק כסוי הדם (לעיל חולין דף פג:) משום שחיטה שאינה ראויה שאסורים בהנאה:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 139a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    כיון דמרדו פקעה קדושתייהו שמעינן מהכא דאווזים ותרנגולים של חולין שמרדו בבעליהם והלכו להן הוו הפקר והמחזיק בהן זכה דהא הכא היינו טעמא כיון דמרדו הוו הפקר וחייבין בשלוח:

    דוקא מת ונפל דליתנהו לאו דוקא נקט מת דהא שור אפילו נגנב או נאבד נמי חייב באחריותו שהוא קדשי המזבח ולרבי יוחנן נפל נמי לאו דוקא:

    לפי שמצינו בהקדשות ומעשר שני כו' תימה באיזה הקדש מיירי אי דאמר הרי זה מאי איריא דנקט לאחר שנתחללו אפילו הקדש עצמו נגנב או נאבד אין חייב באחריותו אלא על כרחך דאמר עלי אף על גב דבהקדש גופיה חייב באחריותו כיון שנתחלל אינו חייב באחריות המעות ואם כן מה קאמר יכול אף זה כן היאך דומה ערך להקדש שנתחלל:

    Tosafot on Chullin 139a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    אבל קדשי בדק הבית דקדושת דמים בעלמא הוא דקדישי כיון דמרדו פקעה להו קדושתייהו ואם תאמר וקדושה שבהן להיכן הלכה י"ל הקדש דמים אינו כקנין הגוף אלא כשעבוד ממון, וכיון שנתיאש הגזבר מחמת שמרדו הוה ליה כהפקר, ופקע ליה שעבוד ממון שיש לגבוה עליו, דאי נמי בקנין הגוף דעלמא כי האי גוונא הפסידו הבעלים וכדאמרינן לענין שיירה שעמד עליה גייס דכל היכא דאין הבעלים יכולין ליטול יכול למימרא מהפקרא קא זכינא, דאלמא הפקר הוא ויצא מרשות בעלים, וזו היא דאיצטריך קרא למעוטי בקדשי מזבח לרב, דאי לאו דמיעטיה קרא הוה אמינא דאפילו בקדשי מזבח יצא מרשות הקדש והפקר הוא ופקע הקדשו ואליבא דרב הוא דאיצטריך קרא למעוטי, אבל בקדשי בדק הבית לא מיעט דלגמרי נפקי מרשות גבוה.

    Rashba on Chullin 139a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    אי דגמר דינא בר קטלא היא פירש"י ז"ל ומהיכן נמלט ולא נהירא דדילמא בשברח אלא מסתבר ליה דה"פ בר קטלא הוא ואסור בהנאה דכיון דנגמר דינו למיתה נאסר כדדרשי' בב"ק מסקול יסקל השור וכיון שכן לא אמרה תורה שלח לתקלה ולא עוד אלא שכל המוציא מחויב להמיתו: והיכי אמר בי' רחמנא לשלחו אלא דבעי לאתויי' לבי דינא לקיומ' ביה ובערת הרע מקרבך פי' באדם כן כ"ש בבעלי חיים:

    ואלא דחזא לן בעלמא ואקדש איש כי יקדיש את ביתו קודש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל שהוא ברשותו פי' לאו דוקא ברשותו אלא כל שהוא כמו ביתו. ומיהו הכא אלו היה ביצים שלו אע"פ שאינה בחצר שלו פטור מלשלוח דחשיב מזומן אע"ג דהוי בחצר משתמרת שלא לדעתו והכי מוכח בפ' השואל. אלא הכא בשאינן שלו ולהכי אמרינן דלא מצי לאקדושינהו הא אם היה שלו אע"פ שאינ' ברשותו יכול הוא להקדישו כל היכא דאידך דהוי ברשותא לא גזלי' מיניה דאלו גזלי ההיא שעתא לא מצי לאקדושינהו מדברי יוחנן דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש. אלא דאגבה לאם וקדשה. וכ"ת וכי אפשר דאגבה' לאם והא תנן הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב וא"ל דמיירי בשנטלן שלא ע"מ ליטלה לעצמו ולא יטיל ג"כ את הבנים אלא ע"מ להקדישה וכיו' שכן איחייב לי' בשילוח מעיקרא. רבי' הגדול ז"ל. ורב מוקי ליה במקדיש פירות שובכו פי' להכי נקט פירות שובכו משום דיונים אינם ראוים למזבח אלא בעודם קטנים. ופרכינן בשלמא שמואל לא מוקי לה כרב דמוקי' מתני' בבדק הבית פי' ובהא אשמעי' רבותא טפי כדמפרש ואזיל דאשמועינן דאע"ג דמרדו כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא. אלא רב מ"ט לא אמר כשמואל פי' דקס"ד דמודה רב כשמואל בעיקרא דדינא וא"כ ה"ל למימר כדשמואל דהוי רבותא טפי ואמרי' דרב פליג עליה דדוקא קדשי מזבח דקדושת הגוף נינהו אע"ג דמרד' לא פקעי קדושתייהו אבל קדשי בדק הבית דקדוש דמים נינהו. כיון דמרדו פקעי קדושתייהו ונפקא לחולין לגמרי וחייב לשלח. איכא למידק ובקדשי בדק הבית נמי קדושה שבהם להיכי הלכה וא"ל דכיון דהקדש דמים אין בו קדושת הגוף אין להקדש בו קנין הגוף אלא שיעבוד ממון וכיון שנתיאש הגיזבר או המקדיש מפני שמרדו הוה ליה כהפקר ופקע ליה שיעבוד ממון שהיה לו עליו דבעלמא אפי' במידי דהוה ביה קנין הגוף לבעלים מפסדו ליה בכה"ג כדאמרינן לקמן נשברה חביות של דבש ולענין שטף נהר חמור חבירו וכן לענין שיירה שעמד עליהם גייסות שכל זמן שאיו הבעלים יכולין להציל יכול כל אדם ליטול לעצמו ולומר מהפקר' קא זכינ' לפי שכבר יצא מרשות בעלים והפקר הוא. אף זו כיון שמרדה וא"א לגזבר להחזיר יצאת מרשות גבוה ונעשית חולין של הפקר ואליבא דרב אפי' בקדשי מזבח הוי נמי אמרינן הכי כדאמרינן בעלמא בקנין הגוף. אי לאו דמיעטיה קרא משילוח הקן ואשמועינן דקדשי מזבח דהוה קדושת הגוף לא פקעה קדושתייהו. ולית הלכתא כוותי' דרב ואע"ג דקייל"ן דרב ושמואל הלכ' כרב באיסורי שאני הכא דר"י ס"ל כשמואל והילכתי' כוותיה הלכך אף בקדשי בדק הבית שמרדו לא יצאו לחולין ופטור מלשלח:

    הא דאמר עלי הא דאמר זו פי' כשאמר עלי מכיון שמרדו נתחייב מקדיש באחריותן וה"ל כחילול ומפקי' לחולין אבל אמר הרי זה שלא נתחייב זה המקדיש באחריותן אע"פ שמרדה דין קדושת' עליה משום דלה' הארץ ומלואה ופטור מלשלם:

    א"ל והאדמה על ראשו פי' מדלא קרי' ליה עפר שמעינן שאע"פ שהוא בראש אדם עדיין שם אדמה עליה והשתא נמי על הארץ קרינא ביה.

    Ritva on Chullin 139a · Sefaria · מהדורה: Chiddushei haRitva, Lemberg 1861 · Public Domain

    מאירי

    מוקדשין אלו שביארנו עליהם שהוא פטור מלשלח צריך אתה לשאול על איזה צד נאמר כן שאם היה קן זה בביתו ובביצים שלו תרנגולים ותרנגולת או יונים ושאר עופות שקננו בבית הרי אף בחלין אין כאן שלוח שאין דין שלוח אלא בעוף טהור ושאינו מזומן כמו שיתבאר כגון ייני שובך ועליה ועופות שקננו בפרדס ואם תאמר שנזדמן קן זה בחצרו ואין זה מזומן הואיל ואין הביצים שלו שלא קנאן על ידי חצר המשתמרת אע"פ שבשאר דברים קונה לאדם שלא מדעתו מפני שאסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליה ולפיכך אפי' היתה רובצת על הביצים או על האפרוחים בביתו מזומנים ולא קנתה לו חצרו והרי הוא אצלו שאין מזומן כמו שיתבאר וחייב לשלח אם היתה של חלין הרי מ"מ הואיל ואי אפשר לזכות בה אי אפשר לו להקדישה וכל שכן אם ראה קן במקום שאין קנוי לו ואין ביצים שלו שאי אפשר לו להקדישו שנאמר איש כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו ואם שהגביה את הביצים או את האפרוחים וזכה בהם מ"מ שהרי אין כאן מזומן והרי בידו להקדישן הואיל וקנאם בהגבהה שלא אמרו שהאיסור מפקיע את הקנין אלא בחצרו שלא זכתה לו אבל בהגבהה מ"מ קנה ואחר שהגביהן הקדישן והחזירם למקומם ובאה האם עליהם והוא נוטל את הבנים ולימדנו על זו שפטור מלשלח את האם הרי אף בחולין כיוצא בזו פטור כמו שיתבאר ואם שהגביה את האם תחלה וזכה בה והקדישה והחזירה ואחר כך בא ליטול את הבנים ואתה אומר על זו שפטור מלשלח והלא כשתפש בה בתחלה נתחייב בשלוח ואין ההקדש מפקיע מצות השלוח שהיא קודמת לו שהרי כיוצא בזו אנו דנין בכסוי הדם שאינו נוהג במוקדשין שאם הקדיש תחלה ואחר כך שחט פטור מלכסות הא אם שחט תחלה ואחר כך הקדיש חייב לכסות הואיל ומצות הכסוי חלה עליו אין הקדש הבא אחריה מפקיעה הא כיצד אמרו במוקדשין שאין שלוח הקן נוהג בהם ושכיוצא בה בחולין חייב כגון שהיה לו שובך והקדיש אפרוחים שבו למזבח שהאמהות אינן ראויות מפני גדלן והיה בהן שגדלו ופרחו וקננו במקום שאין מזומן לו ומצאו על הקן והכינו נוטל את הבנים ופטור מלשלח את האם וכן כשהקדיש אף הגדולים או איזה עוף אף שאינו ממין הכשרים לקרבן והקדישו לבדק הבית ופרח לו וקנן במקום שאינו מזומן ונמצא והוכר ונוטל את הבנים ופטור מלשלח שהרי צריך להביאו לגזבר ומדברי גדולי המחברים יראה שהכל צריך להביא לידי גזבר:

    מי שהקדיש מנה לבדק הבית ונגנב או נאבד עד שלא הגיע ליד גזבר אם אמרה בלשון הרי עלי חייב באחריותה ואם אמרה בלשון הרי זה פטור וכן בקדשי מזבח כמו שהתבאר במסכת ראש השנה:

    מי שאמר בית זה עלי קרבן הואיל ואין הבית דבר הראוי ליקרב הרי זה לבדק הבית שמלת קרבן כוללת היא אף קדשי בדק הבית שנאמר ונקרב את קרבן י"י וגו' אצעדה וצמיד ואם אמר למזבח יראה שימכר ויביאו בדמיה עולות על הדרך שאמרוה במקדיש שדה אחוזתו למזבח כמו שיתבאר במקומו וכן המקדיש עצים ואבנים למזבח או טומטום ואנדרוגינוס ויוצא דופן הואיל ואין במינן קדש ימכרו בלא פדיון ויביא בדמיהן כל קרבן שירצה ואין זה כבעל מום שהבעל מום יש במינו קרבן מה שאין כן באלו ויש מי שפירש ענין זה ר"ל בית זה קרבן באומר דמי בית זה עלי קרבן וכן כתבוה גדולי המחברים:

    נפל הבית אם אמר בלשון הרי עלי חייב באחריותו ואם אמר זה פטור אמר זה ואמר עלי כגון שאמר בית זה עלי חייב:

    מי שהעריך או נדר את דמיו והפריש ערכו או דמיו ונגנבו או נאבדו הרי זה חייב באחריותן עד שיבואו לידי גזבר ואפי' לא אמר עלי מה שאין כן בשאר נדרים וכיצד אדם מעריך שלא יאמר עלי כגון שיאמר הריני בערכי או בערך פלוני:

    הקדש ומעשר שחללם על מעות יצאו ההקדש והמעשר לחולין ואפי' לא הגיעו מעות הפדיון ליד גזבר וגנבו או נאבדו אין זה חייב באחריותן:

    המשנה השניה והכונה לבאר בה החלק השני ר"ל שלוח הקן באיזה מין נוהג ובאיזה שבאותו מין ואמר על זה חומר בכסוי הדם מבשלוח הקן שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף מזומן ושאינו מזומן ושלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן [איזהו שאינו מזומן] כגון אווזין ותרנגולין שקננו בפרדס קננו בתוך הבית וכן יוני הדרסיאות פטור מלשלח אמר הר"מ פי' הדרסיות מיוחסים אל הודורוס המלך והוא התחיל לגדל יונים בבתים:

    אמר המאירי חומר בכסוי הדם משלוח הקן שכסוי הדם נוהג בחיה ועוף בין מזומן בין שאינו מזומן כמו שהתבאר ושלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ובשאינו מזומן כגון יוני שובך ויוני עליה או אפי' אווזים ותרנגולים שהם גדלים בבית והם מזומנים אם מרדו ויצאו מן הבית וברחו וקננו בפרדס מקום שאין משתמר ואין נצודין אלא בטורח גדול כעין טורח שבמדברים ומתוך כך חייב לשלח אבל כל שקננו בתוך הבית אפי' מין שאינו מזומן כגון יוני הדרסיאות והם הגדלים בבתים פטור מלשלח שהרי גדולם בבית עושה אותם מזומן:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Chullin 139a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תד"ה כיון דמרדו פקע קדושתייהו שמעינן מהכא דאווזין כו' עכ"ל צ"ע מאי קאמרי שמעינן מהכא כו' טפי הוה להו לאוכוחי הכי בפשיטות לכולי עלמא דמוקמינן מתני' במקדיש ומרדו שבחולין כה"ג חייב בשילוח ואמרינן נמי בהדיא לקמן לפניך לאתויי שהיו לפניך ומרדו וע"כ היינו טעמא כיון דמרדו הוו הפקר וחייב בשילוח ויש ליישב בדוחק:

    Chidushei Halachot on Chullin 139a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    ברש"י ד"ה קורא עוף טמא הוא וכו' נ"ל שצ"ל עוף טהור הוא ועיין לקמן (חולין דף ק"מ ע"ב) דבעי למידק ממתניתין הא טהור וטהור חייב ומשני דלמא בקורא וק"ל:

    בתוס' ד"ה לבד מראשית חגז וה"ה לבד ממתנות וחדא מינייהו נקט והחילוק שבין פרש"י והתוס' דלפרש"י לא גרסי' לעיל בדברי ר' אילעי מתנות ולפירוש התוס' נוכל לגרוס לעיל גם מתנות והא דנקט הכא ראשית הגז חדא מינייהו נקט וה"ה למתנות ועיין לעיל במה שכתבתי בדף קל"ו:

    ד"ה יצא זה שאין אתה מצווה וכו' פי' בקונטרס מתקח לך לא מצי לאתויי וכו'. בפרש"י שלנו חסר כל זה:

    Maharam on Chullin 139a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' הא מקמי דשמעיה לעיל דף לט ע"א:

    רש"י ד"ה דמיחסר הקרבה וכו' להביאו לעזרה עי' מעילה דף יט ע"א ברש"י ד"ה עד שיצא ועי' לעיל דף כב ע"ב תוס' ד"ה והביא:

    Gilyon HaShas on Chullin 139a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קל״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־540 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״בַּר קְטָלָא הוּא, אֶלָּא דְּלָא גְּמַר דִּינֵיהּ,…״

    2. קטע 221 מילים

      נפתחת ב״הָנֵי מוּקְדָּשִׁין הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דַּהֲוָה לֵיהּ…״

    3. קטע 321 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא דַּחֲזָא קֵן בְּעָלְמָא וְאַקְדְּשֵׁיהּ, וּמִי קָדוֹשׁ?…״

    4. קטע 427 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא דְּאַגְבְּהִינְהוּ לְאֶפְרוֹחִים, וְאַקְדְּשִׁינְהוּ, וַהֲדַר אַהְדְּרִינְהוּ –…״

    5. קטע 539 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא, דְּאַגְבְּהַהּ לְאֵם, וְאַקְדְּשַׁהּ, וַהֲדַרָה. מֵעִיקָּרָא אִיחַיַּיב…״

    6. קטע 612 מילים

      נפתחת ב״רַב אָמַר: בְּמַקְדִּישׁ פֵּירוֹת שׁוֹבָכוֹ וּמָרְדוּ, וּשְׁמוּאֵל…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא שְׁמוּאֵל לֹא אָמַר כְּרַב, דְּקָא מוֹקֵים…״

    8. קטע 840 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לְךָ רַב: דַּוְקָא קָפָטְרִי מִשִּׁילּוּחַ, כְּגוֹן…״

    9. קטע 944 מילים

      נפתחת ב״וּשְׁמוּאֵל אָמַר: כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ – בְּבֵי…״

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״וּרְמִי דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן, וּרְמִי דְּרַבִּי…״

    11. קטע 1142 מילים

      נפתחת ב״דְּאִיתְּמַר: מָנֶה זֶה לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְנִגְנְבוּ אוֹ…״

    12. קטע 1218 מילים

      נפתחת ב״דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ לָא קַשְׁיָא, הָא…״

    13. קטע 1320 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא! דְּרַבִּי…״

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אַף עַל…״

    15. קטע 1541 מילים

      נפתחת ב״וְהָתַנְיָא: אֵיזֶהוּ נֶדֶר וְאֵיזוֹ הִיא נְדָבָה? נֶדֶר…״

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: הָנֵי מִילֵּי קׇדְשֵׁי…״

    17. קטע 1733 מילים

      נפתחת ב״וְהָתְנַן: הָאוֹמֵר ״שׁוֹר זֶה עוֹלָה״, ״בַּיִת זֶה…״

    18. קטע 1824 מילים

      נפתחת ב״הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת,…״

    19. קטע 1921 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב הַמְנוּנָא: הַכֹּל מוֹדִים בַּעֲרָכִין, אַף…״

    20. קטע 2011 מילים

      נפתחת ב״הֵיכִי לֵימָא? לֵימָא ״עֶרְכִּי״ – אַמַּאן? לֵימָא…״

    21. קטע 2140 מילים

      נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: לֵימָא ״הֲרֵינִי בְּעֶרְכִּי״, ״הֲרֵינִי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    בַּר קְטָלָא הוּא, אֶלָּא דְּלָא גְּמַר דִּינֵיהּ, וּבָעֵי לְאֵתוֹיֵיהּ לְבֵי דִינָא וְקַיּוֹמֵי בֵּיהּ ״וּבִעַרְתָּ הָרַע מִקִּרְבֶּךָ״.

    הָנֵי מוּקְדָּשִׁין הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דַּהֲוָה לֵיהּ קֵן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְאַקְדְּשֵׁיהּ – מִי מִיחַיַּיב? ״כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר״ – פְּרָט לִמְזוּמָּן.

    אֶלָּא דַּחֲזָא קֵן בְּעָלְמָא וְאַקְדְּשֵׁיהּ, וּמִי קָדוֹשׁ? ״אִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא, מָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ.

    אֶלָּא דְּאַגְבְּהִינְהוּ לְאֶפְרוֹחִים, וְאַקְדְּשִׁינְהוּ, וַהֲדַר אַהְדְּרִינְהוּ – הַאי אֲפִילּוּ בְּחוּלִּין נָמֵי לָא מִיחַיַּיב, דִּתְנָא: נָטַל אֶת הַבָּנִים וְהֶחְזִירָן לַקֵּן, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

    אֶלָּא, דְּאַגְבְּהַהּ לְאֵם, וְאַקְדְּשַׁהּ, וַהֲדַרָה. מֵעִיקָּרָא אִיחַיַּיב לֵיהּ בְּשִׁילּוּחַ מִקַּמֵּי דְּאַקְדְּשַׁהּ, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר: הִקְדִּישׁ חַיָּה וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ – פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת, שְׁחָטָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ – חַיָּיב לְכַסּוֹת, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בְּכִסּוּי קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי הֶקְדֵּשׁ.

    רַב אָמַר: בְּמַקְדִּישׁ פֵּירוֹת שׁוֹבָכוֹ וּמָרְדוּ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּמַקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת.

    בִּשְׁלָמָא שְׁמוּאֵל לֹא אָמַר כְּרַב, דְּקָא מוֹקֵים לַהּ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, אֶלָּא רַב מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמוּאֵל?

    אָמַר לְךָ רַב: דַּוְקָא קָפָטְרִי מִשִּׁילּוּחַ, כְּגוֹן פֵּירוֹת שׁוֹבָכוֹ דְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ נִינְהוּ, דְּכֵיוָן דְּקָדְשִׁי קְדוּשַּׁת הַגּוּף – לָא פָּקְעָה קְדוּשְׁתַּיְיהוּ מִינַּיְיהוּ, אֲבָל בְּמַקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת, דְּלָאו קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, דִּקְדוּשַּׁת דָּמִים בְּעָלְמָא הוּא – כֵּיוָן דִּמְרַדָה פְּקַעָה קְדוּשְׁתַּיְיהוּ, וְחַיֶּיבֶת בְּשִׁילּוּחַ.

    וּשְׁמוּאֵל אָמַר: כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ – בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתֵיהּ, דִּכְתִיב: ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּמַקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת וּמָרְדָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: וְכֵיוָן שֶׁמָּרְדָה פְּקַעָה לַיהּ קְדוּשְׁתַּהּ! אֲמַר לֵיהּ: בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתַאּ, דִּכְתִיב: ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״.

    וּרְמִי דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן, וּרְמִי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אַדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.

    דְּאִיתְּמַר: מָנֶה זֶה לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְנִגְנְבוּ אוֹ נֶאֶבְדוּ – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לִידֵי גִזְבָּר, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתֵיהּ, דִּכְתִיב: ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״. קַשְׁיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ, קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן.

    דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ לָא קַשְׁיָא, הָא מִקַּמֵּי דְּשַׁמְעֵיהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ, הָא לְבָתַר דְּשַׁמְעֵיהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ.

    אֶלָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא! דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן נָמֵי לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאָמַר ״עָלַי״, הָא דְּאָמַר ״הֲרֵי זוֹ״.

    מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אַף עַל גַּב דְּאָמַר ״עָלַי״, לָא מְחַיֵּיב?

    וְהָתַנְיָא: אֵיזֶהוּ נֶדֶר וְאֵיזוֹ הִיא נְדָבָה? נֶדֶר – הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״, נְדָבָה – הָאוֹמֵר ״הֲרֵי זוֹ עוֹלָה״. וּמָה בֵּין נֶדֶר לִנְדָבָה? נֶדֶר – מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה אוֹ שֶׁאָבְדָה, חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָהּ; נְדָבָה – מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה אוֹ שֶׁאָבְדָה, אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָהּ.

    אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: הָנֵי מִילֵּי קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, דִּמְחוּסַּר הַקְרָבָה, אֲבָל קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, דְּלָאו מְחוּסַּר הַקְרָבָה – אַף עַל גַּב דְּאָמַר ״עָלַי״ – לָא מְחַיֵּיב.

    וְהָתְנַן: הָאוֹמֵר ״שׁוֹר זֶה עוֹלָה״, ״בַּיִת זֶה קׇרְבָּן״ – מֵת הַשּׁוֹר, נָפַל הַבַּיִת – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן; ״שׁוֹר זֶה עָלַי עוֹלָה״, ״בַּיִת זֶה עָלַי קׇרְבָּן״ – מֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת – חַיָּיב לְשַׁלֵּם.

    הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת, חַיָּיב לְשַׁלֵּם, דְּלֵיתַנְהוּ, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיתַנְהוּ, כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתֵיהּ, דִּכְתִיב ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״.

    אָמַר רַב הַמְנוּנָא: הַכֹּל מוֹדִים בַּעֲרָכִין, אַף עַל גַּב דְּאָמַר ״עָלַי״ – לָא מִיחַיַּיב. מַאי טַעְמָא? דְּלָא מִיתְּמַר לֵיהּ בְּלָא ״עָלַי״.

    הֵיכִי לֵימָא? לֵימָא ״עֶרְכִּי״ – אַמַּאן? לֵימָא ״עֵרֶךְ פְּלוֹנִי״ – אַמַּאן?

    מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: לֵימָא ״הֲרֵינִי בְּעֶרְכִּי״, ״הֲרֵינִי בְּעֵרֶךְ פְּלוֹנִי״! וְעוֹד, תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ״וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה׳״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּהֶקְדֵּשׁוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שֶׁמִּתְחַלְּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּחוּלִּין, נִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ – אֵינָן חַיָּיבִין בְּאַחְרָיוּתָן,