מסכת חולין דף י״ג עמוד ב׳

בניו ממזרים שאינו מקפיד על אשתו ומפקירה:

מין זה האדוק בעבודת כוכבים ומין ישראל חמור ממומר לעבודת כוכבים שהמין אדוק בה וכל מחשבותיו לה:

אין רוב עובדי כוכבים מינין הלכך הוו להו מינין מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן:

אמר רב יוסף בר מניומי אין מינין באומות עובדי כוכבים כלומר אין תורת מין על מין עובד כוכבים:

דעובד כוכבים מבעיא כ"ש שאדוק דסתם מחשבותיו לה ואסורה בהנאה:

למורידין בבור דאמרינן באין מעמידין (ע"ז דף כו:) המינים מורידין אותן לבור כו' אבל העובדי כוכבים והרועים בהמה דקה אפילו ישראל לא מעלין ולא מורידין:

לקבל מהן קרבן דמקבלין קרבן מכולן ומקריבין אותו למזבח אבל במין ישראל לא כדקתני סיפא דהך מתניתא חוץ מן המומר לנסך את היין ואע"פ שאינו מומר לשאר מצות והביא קרבן אין מקבלין הימנו כדתריצנא לעיל בפירקין (חולין דף ה.):

בכם חלקתי להוציא את המומר:

נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הם הלכך בארץ ישראל נמי אין אדוקין כל כך שיהיו מעשיהם לשם עבודת כוכבים:

שחיטת מין דישראל אסורה דעובד כוכבים מיבעיא וא"ת ודילמא מין ישראל גרע דהא עובד עבודת כוכבי' הוי מין לכ"ע בפרק בתרא דהוריות (דף יא.) ונכרים אף על פי שרובם עובדי עבודת כוכבים לא אמרינן שחיטתן לעבודת כוכבים וי"ל דמכל מקום מין עובד כוכבים דאדוק בעבודת כוכבים יותר פשוט דשחיטתו לעבודת כוכבים ממין ישראל:

אבל מעובדי כוכבים כלל כלל לא וא"ת א"כ לישתוק קרא מיניה דמהיכא תיתי מקבלין הא איצטריך איש איש לרבויינהו וי"ל דמ"מ ס"ד דמצדיקי עובדי כוכבים נקבל להכי אתא קרא למעוטינהו לגמרי ואם תאמר והא כתיב (ויקרא כב) ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו' וכתיב (שם) ומיד בן נכר לא תקריבו את אלה הא תמימים תקריבו ויש לומר דלעולם תמימים נמי לא ואתא קרא בבעלי מומין לעבור עליהם בלאו ועשה:

תקרובת עבודת כוכבים ודלא כרבי יהודה בן בתירא משמע הכא דרבנן לא מקשי תקרובת עבודת כוכבים למת וכן משמע בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לב:) גבי בשר הנכנס לעבודת כוכבים מותר והיוצא אסור וקאמר בגמרא והיוצא אסור אי אפשר דליכא תקרובת מני רבי יהודה בן בתירא היא והקשה ר"ת דלעיל בההוא פירקא (חולין דף כט:) גבי יין של עובדי כוכבים דאסור בהנאה מפרש בגמרא דנפקא לן מדאיתקש לזבח וזבח למת ולא קאמר רבי יהודה בן בתירא היא כדקאמר גבי בשר היוצא ועוד הקשה ר"ת דלעיל בשמעתין דייק נבלה אין איסור הנאה לא מתניתין דלא כר' אליעזר דאי ר"א האמר סתם מחשבת עובד כוכבי' לעבודת כוכבים ומאי קושיא לעולם מתניתין כר"א והא דלא אסור בהנאה משום דלא אתיא כרבי יהודה בן בתירא ומיהא יש לדחות ולפרש דקאמר מתניתין דלא כר' אליעזר למאי דמוקי מתניתין כרבי יהודה בן בתירא ונראה לפרש דלענין איסור לא פליגי דמקיש רחמנא למת לענין איסור הנאה דהא כתיב אכילה בקרא (תהילים ק״ו:כ״ח) ויאכלו זבחי מתים ובטומאה הוא דפליגי דרבי יהודה בן בתירא מקיש לגמרי למת אפילו לענין טומאה וכן משמע דרבי יהודה בן בתירא לא נקט אלא טומאה וגבי בשר היוצא דמוקי לה כר' יהודה בן בתירא משום דקתני מפני שהוא כזבחי מתים דלא הוה צריך למתני כיון דתנא אסור אלא מיתור לשון משמע דמטמא באהל המת ומיהו אי לאו מיתורא מלשון זבחי מתים אי אפשר לדקדק מדדייק לקמן בפ"ב (חולין דף מ.) גבי השוחט לשם הרים שחיטתו פסולה פסולה אין זבחי מתים לא ורמינהו השוחט לשם הרים כו' הרי אלו זבחי מתים ומאי קושיא דלמא ההיא כרבי יהודה בן בתירא ומתניתין כרבנן אלא ודאי כיון דאסור בהנאה משום תקרובת שייך למיתני זבחי מתים אף על גב דלא מטמא באהל ואף על גב דלרבנן ליכא טומאת אהל טומאה בעלמא מיהו מדרבנן איכא כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל (ע"ז דף נב:) איסור דאורייתא לא בטלה טומאה דרבנן בטלה אבל לרבי יהודה הויא טומאת אהל דאורייתא והא דתנן בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מח:) לעבור תחתיה ואם עבר טמא ומפרש בגמרא משום דאי אפשר דליכא תקרובת ומני רבי יהודה בן בתירא היא וקתני סיפא ואם היתה גוזלת את הרבים טהור אע"ג דטומאת אהל דאורייתא התם ליכא תקרובת ודאי אלא חששא בעלמא היא והיכא דגוזלת רבים לא גזרו רבנן והא דאמר בפרק העור והרוטב (לקמן חולין קכט.) הרי אמרו תקרובת עבודת כוכבים של אוכלים מטמא טומאתה לאו דאורייתא דאי ס"ד דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה ומשני כששימש מעשה עץ שימש דיחוי בעלמא הוא אי נמי כרבי יהודה בן בתירא וא"ת דאמר בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף עג.) השוחט בשבת בחוץ לעבודת כוכבים חייב ג' חטאות ובעי מאי תיקן פירוש דלא מצית אמרת תיקן להוציאו מידי נבלה דהא אית ליה טומאה מכח תקרובת עבודת כוכבים משמע דאיכא טומאה דאורייתא דאי מדרבנן א"'כ תיקן להוציאו מידי טומאה דאורייתא ואם אכל קודש או נכנס למקדש פטור ומשמע דאפילו לרבנן מיירי מדלא קאמר לרבי יהודה בן בתירא מה תיקן כדאמר התם (לעיל) (שם עג.) לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן וי"ל דהוי מצי לשנויי הכי אלא אין רוצה לדקדק מכאן שיהא טומאת התקרובת לאו דאורייתא לפי שהגמרא רוצה לדקדק בהעור והרוטב דטומאה לאו דאורייתא ודחי לה ור"ת תירץ בענין אחר וקשה לפירושו ואין להאריך כאן:

בין בראש הספינה פירש בקונטרס אע"ג דאמרינן לקמן (חולין דף מא.) דאין שוחטין לתוך ימים אפילו הכי בראש הספינה שוחטין דהכל יודעין דכיון דבספינה הוא על כרחך הוא שוחט לתוך הים שלא לטנף ספינתו ואי אפשר לומר כן דאפילו עומד בספינה אסור לשחוט לתוך הים כדאמרינן לקמן בסוף פרק שני (שם:) אלא מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דופני ספינה:

ואי זו זו תקרובת ע"ז ודלא כרבי יהודה בן בתירה דאית ליה דמטמאה כמת, ולאו למימרא דרבנן דפליגי עליה לא מקשי ליה למת דהא בע"ז (כט, ב) גמרי איסור יין נסך בהנאה מדאתקש לזבחי מתים כדכתיב (תהלים קו, כח) ויאכלו זבחי מתים וכתיב (דברים לב, לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אלא טעמיה דרבנן דקא סבשרי דכי אקשינהו הכתוב למת לאכילה ולהנאה דכתיב בהו חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אבל לטומאת מת לא אקשינהו, ורבי יהודה סבר דלגמרי איתקש, כך פירש רבי יצחק ז"ל, ובמסכת ע"ז הארכתי בזה יותר די הצורך ת"ל.

אף לענין קבלת קרבן משומד לע"ז חמור מן הנכרי דכתיב אדם כי יקריב מכם ולא כלכם מכם בכם חלקתי ולא באומות וכבר פסקנו ענין זה למעלה:

תקרובת ע"ז הן שהקריבו לה בשר הן שאר אוכלין ומשקין הכל כנבלה ומטמאה במגע ובמשא ושיעורה בכזית והיא אסורה בהנאה ומ"מ אינה מטמאה באהל אע"פ שהכתוב קראה זבחי מתים:

המשנה השלישית והכונה בה בהשלמת ענין השוחטים ובהתחלת ביאור החלק השני מן הפרק והוא לבאר באיזה זמן שוחטין ואמר על זה השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה אמר הר"מ פי' השוחט בלילה ר"ל באפלה של לילה אבל באור הנר מותר לשחוט לכתחלה ודע ששחיטת נשים ועבדים מותר לכתחלה אם הם יודעים ומומחים כמו שזכרנו וכבר נתבאר זה בשלישי מזבחים באמרו שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים:

אמר המאירי השוחט בלילה פי' ובלא אבוקה שאין שם אורה כלל וכן הסומא ששחט אף בלא אחרים עומדים על גביו שחיטתו כשרה בדיעבד אלא שלכתחלה לא ישחוט סומא כלל שמא יחליד וכן לא שום אדם בלילה ופרשו בגמרא שאם היתה אבוקה כנגדו שוחט בלילה אף לכתחלה כמו שאמרו לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה כמו שיתבאר ובית אפל אף ביום דינו כלילה שסוף הענין בזה אינו אלא על שאינו רואה מה שהוא שוחט ורבותי היו מתירין לפעמים לשחוט לכתחלה לאור הלבנה וכן הסכימו בה (עם) קצת חכמי בדירש ונרבונאה וזו שהזכרנו בראש הגג ובראש הספינה פירושו שבראש הגג אין חוששין שיאמרו לצבא השמים הוא שוחט וכן בראש הספינה ואם בא לשחוט בתוך הספינה שוחט אף על גב הכלי אבל לא לתוכו או מוציא ידו חוץ לספינה (ושותת) [ושוחט] ודם שותת על דפני הספינה ויורד לים אע"פ ששחיטה לתוך הים אסורה כמו שיתבאר בפרק שני לא נאמרה אלא כשהקלוח יורד לים:

זהו ביאור המשנה והלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

בד"ה שחיטת מין דישראל כו' דהא עובד כוכבים הוה מין לכ"ע בפרק בתרא דהוריות כו' עכ"ל והתוס' שכתבו לעיל בר"פ דההיא דפ"ב דהוריות עובד ע"ז דהוא מין לכ"ע מ"מ שחיטתן נמי מותרת היינו לרב ענן דסבר הכי דמימר לע"ז מותר לאכול משחיטתו אבל למאי דסליק רב ענן בתיובתא ודאי דאתיא ההיא דהוריות כפשטי' דהוי מין ואסור לאכול משחיטתו ודו"ק:

בד"ה אבל מעובדי כוכבים כלל כו' דמהיכי תיתי מקבלין הא איצטריך איש כו' עכ"ל דבריהם אינן מובנים לי מאי ראייה הביאו מהא דקאמרי דמהיכי תיתי דמקבלין מהא דאיצטריך איש איש לרבויא דאימא אי לאו מעוטא דבכם חלקתי הוה הסברה מבחוץ דמקבלין מהנכרים כישראל דהיינו מצדיקי ולא מרשיעי ואתא קרא דבכם חלקתי לומר דמעובדי כוכבים כולן מקבלים ואי לאו ריבוי דאיש איש סד"א אדרבה דאתא מיעוטא דבכם חלקתי אבל בעובדי כוכבים כלל לא ונ"ל להגיה בדבריהם וכצ"ל דמהיכי תיתי דמקבלים ולא איצטריך איש איש כו' ור"ל דכיון דגבי קרבנות בני ישראל כתיב מהיכי תיתי דמקבלין מעובדי כוכבים וא"כ לשתוק קרא מיניה אי הוה אתא בכם למיעוטא דבעובדי כוכבים כלל לא וגם לפי האמת לא איצטריך ריבויא דאיש איש דע"כ אתא בכם למימר דמעובדי כוכבים מכולן מקבלין דאל"כ לשתוק קרא מיניה ואהא תירצו דמ"מ כו' דאע"ג דבני ישראל כתיב בקרא סד"א דמצדיקי אומות העולם נקבל כו' ודו"ק:

בד"ה תקרובת ע"ז כו' ומאי קושיא דילמא ההיא כרבי יהודה בן בתירא ומתניתין כרבנן כו' עכ"ל מתוך זה ה"מ לאוכוחי נמי לעיל דלענין איסור הנאה לא פליגי רבנן דאל"כ לישני התם ההוא כרבי יהודה ב"ב ומתניתין כרבנן ודו"ק:

ברש"י ד"ה הכי קתני וכו' אבל יש שחיטת עובד כוכבים שמטמאה אפי' באוהל כצ"ל:

בתוס' ד״ה שחיטת מין דישראל וכו' וא״ת ודלמא מין דישראל גרע דהא עובד כוכבים הוי מין לכ״ע וכו'. ר״ל ממילא שחיטתו אסורה ועובדי כוכבים אע״פ שרובם עובדים כוכבים וא״כ צ״ל ע״כ דהתוס' ס״ל השתא דמין ישראל לעבודת כוכבים דהכא ומומר לעבודת כוכבים דין אחד להם ודלא כפרש״י דהכא ואע״ג שהתוס' כתבו לעיל בריש פרקין בסוף (חולין דף ד') ד״ה מומר לעבודת כוכבים וכו' וי״ל דמין דלקמן היינו כומר לעבודת כוכבים צ״ל דלא כתבו כן אלא כדי שלא תקשה ארב ענן דאמר ישראל מומר לעבורת כוכבים מותר לאכול משחיטתו ולפי מה דאיתותב שם רב ענן בסוף שמעתין אפי' מומר לעבודת כוככים שחיטתו אסורה כמו כומר וק״ל:

ד"ה אבל מאומות העולם כלל וכלל לא וכו' דמהיכי תיתי דמקבלין הא אצטריך איש איש לרבויינהו. מקשין העולם מאי מייתו התוס' ראיה מהא דאצטריך איש איש הא לפי סוגיא דשמעתין לא אצטריך איש איש אלא כדי שלא תאמר דמכם אתי למעוטי דמא"ה כלל וכלל לא אבל לעולם אימא לך דאי לא כתב שום קרא כלל לא מכם ולא איש איש ה"א דהסברא נותנת דמאומות העולם נמי מקבלין ובאמת שהוא טורח ליישב וברוב דברים לא יחדל לכך נ"ל דהמשך דברי התוס' כך הם א"כ לשתוק קרא מיניה ר"ל לא לכתוב המיעוט דמכם אלא לכתוב קרא מן האדם כי יקיייב כמו שפרש"י לעיל (חולין דף ה') והוה דרשינן מיני' להוציא את המומר מאי אמרת דה"א דהוא הדין מאומות העולם נמי מקבלין כמו מישראל מהיכי תיתי וכו' ובודאי לא הוה מוקמינן קרא אלא בישראל וכ"ת דה"א דמדכתב רחמנא לישנא דאדם אתי לרבויי אפילו אומות העולם לכך איצטריך למכתב מיעוטא בלשון מכם כדי לדרוש בכם חלקתי אבל באומות העולם כלל כלל לא זה אינו ע"כ מלישנא דאדם ליכא לרבויי אומות העולם דא"כ לפי האמת מאי אצטריך איש איש לרבות עובד כוכבים נילף אומות העולם מלשון דאדם והכי הוי ליה לשנויי לא ס"ד דהאי דכתב רחמנא אדם לרבויי עובדי כוכבים אלא ע"כ מלשון אדם ליכא למילף א"ה א"כ מהיכי תיתי לרבויינהי וק"ל הגם שלפי זה הוו דברי התוס' קצרים במקום שהיה להם להאריך:

ועוד מקשין לפי התירוץ של התוס' שתירצו בדבור זה וי"ל דמ"מ ס"ד דמצדיקי א"ה מקבלין וכו' לפי המסקנא תקשה לן לעולם לא לכתוב מכם אלא לכתוב מן הארם כי יקריב להוציא את המומר ולכתוב איש איש לרבות העובדי כוכבים וע"כ נימא דאיש איש אתי לרבות בין צדיקי א"ה בין רשיעי דאי לא אתי לרבות אלא צדיקי א"כ לשתוק מיניה קרא דהא בלא שום קרא הו"א מסברא דמצדיקי אומות העולם מקבלין ויש מתרצין שאע"ג שלפי מאי דס"ד דהמקשה דפריך אמאי דלמא ה"ק וכו' ולא ידע הברייתא דקתני איש איש לרבות העובדי כוכבים ע"כ צ"ל דהוה ס"ל דהא דקתני בברייתא דלעיל בכם חלקתי ולא באומות לא דריש כן אלא מדלא כתיכ מן האדם כי יקריב לפי המסקנא אינו כן ולא דייק לה אלא מדכתב רחמנא המיעוט דמכם להוציא את המומר בפרשת הקרבנות דאיירי בישראל ולא כתבה המיעוט בפ' דאיש איש שבא לרבות ג"כ או"ה שנודרים נדרים ונדבות כישראל ש"מ דבכם הלקתי וכו' דבאומות אין חילוק בין צדיק לרשע אלא בכל ענין מקבלין מהם והשתא לא קשה מידי וכן ראיתי קצת כתוב בגליון תוס' כתובים בקלף משמע שרצונם לתרץ כמ"ש אלא שלפי זה תקשה למה ליה כלל לדרוש זה דבכם חלקתי ולא באומות נילף בקצרה מדכתב רחמנא איש איש לרבות העובדי כוכבים ע"כ אתי לרבות בין צדיקי בין רשיעי דלצדיקי לא אצטריך כדלעיל ונ"ל דזיל הכא קא מדחי הוא דהמקשה פריך מנא לך דבכם ולא באומות אתי לרבויי דבאומות אפי' מרשיעי מקבלין דלמא אימא לך דאי לא כתיב קרא ה"א דמצדיקי א"ה מקבלין ואתא קרא למעוטינהו דמאומות העולם אין מקבלין כלל ולפי דמסקנא אצטריך למכתב בכם כדי לדרוש נ"כ בכם חלקתי ולא באומות כדי שלא תאמר איפכא דאיש איש לא אתי לרבויי אלא צדיקי ואי לא כתיב איש איש מהיכי תיתי ס"ד לרבויינהו לא"ה לכך אצטריך למכתב מכם ולא כתב מן האדם כי יקריב כדי שנדרוש ג"כ מיניה בכם חלקתי ולא באומות דבאומות בין צדיקים בין רשעים מקבלין מהן וק"ל: