בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת בכורות דף ל״ה עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף ל״ה עמוד א׳

    מסכת בכורות דף ל״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־474 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    טימא טהרותיו של חבירו ומת לא קנסו בנו אחריו לשלם אע"ג דלדידיה קנסו כדאמרי' בפ' ארבעה אבות נזיקין (ב"ק ד:):

    שאינו ניכר שהרי טהרות מונחות לפניו ואין היזק ניכר בהן:

    לא שמיה היזק לחיוביה אפי' לדידיה מדאורייתא:

    מתני' ושערו מדולדל לפי שלא היה נגזז מעולם:

    קסדור ממונה:

    מה טיבו של זה שהניחוהו להזקין כל כך:

    פיגום רומח:

    והתירו שהרי אין לומר שהעובד כוכבים הזה להתירו נתכוין שהרי אינו יודע שע"י מום שיעשה בו ישחט אלא א"כ נפל מאליו:

    ועוד 36 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 35a · Sefaria

    תוספות

    גדיא באודניה כשרואה שמיעוט הראש בחוץ יכול להטיל מום באוזן ואין לו לחוש מרישא האוזן שמא יצא רוב הראש וחזר דמתוך שאזני הגדי גדולות דרך אזנים לצאת במיעוט הראש אימרא בשפוותיה אבל באזניה לא ויש לו לחוש שמא יצא רוב הראש וחזר:

    איכא דאמרי אימרא נמי באודניה [אימור] דרך צדעין נפק כיון שרואה עכשיו מיעוט אוזן אין לומר שמא יצא ראשו ורובו וחזר והא אימר כמו ודאי כמו חיישי' שמא חוץ לחומה לנו דפרק השואל בשבת (דף קנא.) ודחיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו דפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לב.) ורבא דהכא ס"ל כרב חסדא דפ' בהמה המקשה (חולין סט:) דלרב הונא דאמר התם יצא שליש ומכרו לעובד כוכבים ויצא שליש אחר קדוש ולא חלה המכירה כלל כיון דנפק לבסוף רובא דאיתגלי מילתא דלמפרע קדוש א"כ הכא נמי שיצא רוב אחרי כן איגלאי מילתא דהוה קדוש מעיקרא ונתחייב ממה שמטיל מום בבכור ואיכא לאוקמי הא דרב יהודה אליבא דרב הונא כשלא יצא כלל וסוגיא נמי דריש כיצד מערימין (תמורה כד:) דמוקי דרב יהודה בזמן הזה ולא חזי להקרבה ופריך אי בזמן הזה מאי למימרא ומשני מהו דתימא נגזר דילמא נפיק רוב ראשו וקא שדי מומא קמ"ל ההיא נמי דלא כרב הונא דלדידיה במיעוט ראשו נמי איכא איסורא ולא ה"ל למינקט רוב ראשו ועוד התם דקאמר ליה רב עמרם לרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה עולה הוי או בכור הוי נמי דלא כרב הונא דמשמע דפשיטא דקודם יציאת רובו יכול להפקיע קדושת בכור אם לא נחלק בין מכירה להנך:

    Tosafot on Bekhorot 35a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    מתני' היו תינוקות משחקים כו':

    שם קמ"ל א"ד אמר רב פפא לא תימא בשעת רדיפה אין אבל לאחר רדיפה לא אלא אפי' לאחר רדיפה נמי מ"ט צעריה דמדכר אמר רב יהודה כו' כ"ה ברא"ש ע"ש דכי פעי מחזי אמר ר' פפא רבא נמי כו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה ולא אתי כו' הבא לו ע"י כו' ובד"ה או שנגממו כו' חוטין הס"ד ואח"כ מ"ה פנימית כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה איכא דאמרי כו' עכשיו מיעוט אוזן כו' שמא אחרוהו וכתבוהו דפ' אד"מ ורבא דהכא ס"ל כרבה דפ' כו' הד"א קדוש א"כ הכא נמי כו' והא עולה עולה הוי כו' הוי נמי דלא כרב כו' רובו יכול להפקיע קדושת בכור אם לא כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 35a · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' וקשרו זנבות בכורות ע' ברא"ש פ"ז דב"מ סי' ז:

    Gilyon HaShas on Bekhorot 35a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ל״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־474 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 126 מילים

      נפתחת ב״טִימֵּא טְהָרוֹת וָמֵת — לֹא קָנְסוּ בְּנוֹ…״

    2. קטע 246 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ מַעֲשֶׂה בְּזָכָר שֶׁל רְחֵלִים זָקֵן, וּשְׂעָרוֹ…״

    3. קטע 343 מילים

      נפתחת ב״פַּעַם אַחַת הָיוּ תִּינוֹקוֹת מְשַׂחֲקִין בַּשָּׂדֶה, וְקָשְׁרוּ…״

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ פַּעַם אַחֶרֶת הָיָה כּוּ׳. וּצְרִיכָא, דְּאִי…״

    5. קטע 517 מילים

      נפתחת ב״וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן קָטָן, מִשּׁוּם דְּלָא אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי…״

    6. קטע 634 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב קַטִּינָא: לֹא…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא: מִכְּדֵי מִמֵּילָא הוּא, מָה לִי…״

    8. קטע 811 מילים

      נפתחת ב״זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהוּא לְדַעַת — אָסוּר.…״

    9. קטע 97 מילים

      נפתחת ב״שֶׁלֹּא לְדַעַת — לְאֵיתוֹיֵי מֵסִיחַ לְפִי תוּמּוֹ.…״

    10. קטע 1013 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ הָיָה בְּכוֹר רֹדְפוֹ, בְּעָטוֹ, וְעָשָׂה בּוֹ…״

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא…״

    12. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״מַהוּ דְּתֵימָא: צַעְרֵיהּ הוּא דְּמִדְּכַר, קָא מַשְׁמַע…״

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא…״

    14. קטע 1426 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה: מוּתָּר לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר…״

    15. קטע 1530 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא: אָכֵל וְלָא מִיחֲזֵי, פָּעֵי וּמִיחֲזֵי…״

    16. קטע 1618 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא: רָבָא נָמֵי טַעְמָא דְמַתְנִיתִין…״

    17. קטע 1739 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ כׇּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִין לָבֹא בִּידֵי אָדָם,…״

    18. קטע 1816 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר:…״

    19. קטע 1918 מילים

      נפתחת ב״רוֹעֵי כֹּהֲנִים בֵּי יִשְׂרָאֵל — אֵין נֶאֱמָנִין,…״

    20. קטע 206 מילים

      נפתחת ב״וְהוּא הַדִּין כֹּהֵן לְכֹהֵן, דְּחָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין.…״

    21. קטע 2127 מילים

      נפתחת ב״וַאֲתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר: נֶאֱמָן…״

    22. קטע 228 מילים

      נפתחת ב״וְחַד אָמַר: ״רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל״ וְהֵן כֹּהֲנִים —…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    טִימֵּא טְהָרוֹת וָמֵת — לֹא קָנְסוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו. מַאי טַעְמָא? הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר לָא שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק, קְנָסָא דְּרַבָּנַן — לְדִידֵיהּ קְנַסוּ רַבָּנַן, לִבְרֵיהּ לָא קְנַסוּ רַבָּנַן.

    מַתְנִי׳ מַעֲשֶׂה בְּזָכָר שֶׁל רְחֵלִים זָקֵן, וּשְׂעָרוֹ מְדוּלְדָּל, וְרָאָהוּ קַסְטוֹר אֶחָד וְאָמַר: מָה טִיבוֹ שֶׁל זֶה? אָמְרוּ לוֹ: בְּכוֹר הוּא, וְאֵינוֹ נִשְׁחָט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בּוֹ מוּם. נָטַל (פיגום) [פִּיגְיוֹם] וְצָרַם אׇזְנוֹ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ, וְאַחַר שֶׁהִתִּירוּ הָלַךְ וְצֵירֵם בְּאׇזְנֵי בְכוֹרוֹת אֲחֵרִים וְאָסְרוּ.

    פַּעַם אַחַת הָיוּ תִּינוֹקוֹת מְשַׂחֲקִין בַּשָּׂדֶה, וְקָשְׁרוּ זַנְבֵי טְלָאִים זֶה בָּזֶה, וְנִפְסְקָה זְנָבוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, וַהֲרֵי הוּא בְּכוֹר, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ. רָאוּ שֶׁהִתִּירוּ, הָלְכוּ וְקָשְׁרוּ זַנְבוֹת בְּכוֹרוֹת אֲחֵרִים, וְאָסְרוּ. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהוּא לְדַעְתּוֹ — אָסוּר, שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ — מוּתָּר.

    גְּמָ׳ פַּעַם אַחֶרֶת הָיָה כּוּ׳. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גּוֹי — דְּלָא אָתֵי לְמִיסְרַךְ, אֲבָל קָטָן דְּאָתֵי לְמִיסְרַךְ — אֵימָא לָא.

    וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן קָטָן, מִשּׁוּם דְּלָא אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בְּגָדוֹל, אֲבָל גּוֹי דְּאָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בְּגָדוֹל — אֵימָא לָא. צְרִיכָא.

    אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב קַטִּינָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דַּאֲמַרוּ לֵיהּ ״אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בּוֹ מוּם״, אֲבָל אִם אֲמַרוּ לֵיהּ ״אִם נַעֲשָׂה בּוֹ מוּם״ — כְּמַאן דַּאֲמַרוּ לֵיהּ ״זִיל עֲבֵיד בֵּיהּ מוּמָא״ דָּמֵי.

    אָמַר רָבָא: מִכְּדֵי מִמֵּילָא הוּא, מָה לִי ״הָיָה״, מָה לִי ״נַעֲשָׂה״? אֶלָּא ״נַעֲשָׂה״ נָמֵי מִמֵּילָא הוּא, וְלָא שְׁנָא.

    זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהוּא לְדַעַת — אָסוּר. לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי גְּרָמָא.

    שֶׁלֹּא לְדַעַת — לְאֵיתוֹיֵי מֵסִיחַ לְפִי תוּמּוֹ.

    מַתְנִי׳ הָיָה בְּכוֹר רֹדְפוֹ, בְּעָטוֹ, וְעָשָׂה בּוֹ מוּם — הֲרֵי זֶה שׁוֹחֲטִין עָלָיו.

    גְּמָ׳ אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁבְּעָטוֹ בִּשְׁעַת רְדִיפָה, אֲבָל לְאַחַר רְדִיפָה — לָא. פְּשִׁיטָא!

    מַהוּ דְּתֵימָא: צַעְרֵיהּ הוּא דְּמִדְּכַר, קָא מַשְׁמַע לַן.

    אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא בִּשְׁעַת רְדִיפָה — אִין, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת רְדִיפָה — לָא, אֶלָּא אֲפִילּוּ לְאַחַר רְדִיפָה נָמֵי. מַאי טַעְמָא? צַעֲרֵיהּ [הוּא] דְּמִדְּכַר.

    אָמַר רַב יְהוּדָה: מוּתָּר לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קוֹדֶם שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. אָמַר רָבָא: גַּדְיָא בְּאוּדְנֵיהּ, אִימְּרָא בְּשִׂפְוָותֵיהּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אִימְּרָא נָמֵי בְּאוּדְנֵיהּ, אֵימוֹר דֶּרֶךְ צְדָעָיו נְפַק.

    אָמַר רָבָא: אָכֵל וְלָא מִיחֲזֵי, פָּעֵי וּמִיחֲזֵי — הָוֵי מוּמָא. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: הַחוּטִין הַחִיצוֹנוֹת — שֶׁנִּפְגְּמוּ וְשֶׁנִּגְמְמוּ, הַפְּנִימִיּוֹת — שֶׁנֶּעֶקְרוּ. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּכִי פָּעֵי מִיחְזֵי?!

    אָמַר רַב פָּפָּא: רָבָא נָמֵי טַעְמָא דְמַתְנִיתִין מְפָרֵשׁ, מַאי טַעְמָא נֶעְקְרוּ הָוֵי מוּמָא — מִשּׁוּם דְּכִי פָּעֵי מִיחְזֵי.

    מַתְנִי׳ כׇּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִין לָבֹא בִּידֵי אָדָם, רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִין, רוֹעִים כֹּהֲנִים אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְאֵין נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶחָשׁוּד עַל הַדֶּבֶר, לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ.

    גְּמָ׳ רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: ״רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל״ בֵּי כֹהֲנִים — נֶאֱמָנִין, לִלְגִימָא לָא חָיְישִׁינַן.

    רוֹעֵי כֹּהֲנִים בֵּי יִשְׂרָאֵל — אֵין נֶאֱמָנִין, מֵימָר אָמַר: כֵּיוָן דְּקָא טָרַחְנָא בֵּיהּ, לָא שָׁבֵיק לְדִידִי וְיָהֵיב לְאַחֲרִינֵי.

    וְהוּא הַדִּין כֹּהֵן לְכֹהֵן, דְּחָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין.

    וַאֲתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר: נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. וַאֲתָא רַבִּי מֵאִיר לְמֵימַר: הֶחָשׁוּד עַל הַדֶּבֶר לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ.

    וְחַד אָמַר: ״רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל״ וְהֵן כֹּהֲנִים — נֶאֱמָנִין,