דף ביאור
מסכת בכורות דף כ״ט עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בכורות דף כ״ט עמוד ב׳
מסכת בכורות דף כ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־227 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
בית הפרס שנידש שדשוהו בני אדם ברגליהם טהור שאי אפשר לעצם כשעורה שלא יהא נידש ברגל ובית הפרס אין בו שום ספק אלא משום עצם כשעורה דבית הפרס היינו שדה שנחרש בו קבר:
אי נמי בשאר טומאה טימאו להאי כהן כגון נבילות ושרצים שאינו מוזהר עליהן מליגע:
כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל הימנה דאם היה נוקב מרגליות שעבודתה נוחה לעשות ושכרו מרובה אם אומר לו טול כך וכך ותבטל היום ממלאכה אינו פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי נוחה ואין בה טורח ואי מלאכה קשה היא כמו נגר אם אומר לו אתה נוטל עכשיו שלשה זוזים טול זוז והבטל היום מאותה מלאכה ועשה מלאכה קלה זו נוח לו להבטל וליטול זוז והכא נמי כי ההוא אגרא יהיב ליה שהרי מבטלו ממלאכתו וכוליה אגרא לא יהיב ליה שהרי אינו עסוק במלאכה קשה אצלו:
מתני' החשוד על הבכור כגון החשוד להטיל מום בבכור:
בשר צבאים שאדום הוא מיחלף בבשר עגל זימנין דמזבין עגל בכור תם ואומר שבשר צבי הוא:
של נקבה דאין לחוש בבכורה:
אבל לוקחין ממנו טוי ובגדים דאי מבכור לא הוה טרח להו דמקפיד אטירחיה:
גמ' שמעי רבנן דבכור תם הוא וטעון קבורה ומפסדי ליה מינאי ומקפיד על טרחו ואינו מעבדן:
ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Bekhorot 29b · Sefaria
תוספות
ורב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר בית הפרס שנידש טהור בפרק בתרא דחגיגה (דף כה.) גרס רב חייא ברבי אמי משמיה דעולא:
כפועל בטל של אותה מלאכה פירש בקונטרס מאותה מלאכה דבטל מינה דאם היה נוקב מרגליות שעבודתה נוחה לעשות ושכרו מרובה ואם אומרים לו טול כך וכך ובטל היום ממלאכה אינו פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי נוחה ואין בה טורח ואם מלאכה קשה היא כגון נגר אם אומרים לו אתה נוטל עכשיו ג' זוזים טול זוז והבטל היום מאותה מלאכה לעסוק במלאכה קלה ניחא לו להבטל ליטול זוז עד כאן לשון הקונטרס ולא היה לו לפרש שיטול שכר בטלה מאותה מלאכה לעסוק במלאכה קלה כזו דא"כ היה נוטל [שכר] לדון ולהעיד להזות ולקדש אלא היה לו לפרש שנותנין לו שכר בטלה מאותה מלאכה ובטל לגמרי ואינו עושה בשום מלאכה וכענין זה צריך לפרש בסוף אלו מציאות (ב"מ לא:) גבי השבת אבידה דתנן היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל מאותה מלאכה וגם שם פירש בקונטרס כענין שפירש כאן וא"א לומר כן דא"כ היה נוטל שכר על השבת אבידה ואפי' לרבנן דאמרי טעינה בשכר לא אמרי אלא משום דא"כ לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ובריש הכונס (ב"ק נו:) אמרינן שומר אבידה כשומר חנם דמאי הנאה אית ליה אלא צריך נמי שם לפרש ליושב ובטל לגמרי ורבינו חננאל פירש שם כמו שבשאר ימות השנה אין נותנין בתפירת בגד אלא חצי סלע והוא עתה בשעת הרגל ותופר בגד בסלע [אין] אומרים לו קבל שכר כמה שתנוח למלאכה זו שאתה מקבל עליה סלע [אלא] כאותו שכר שאתה היית נוטל כמותה בשאר ימות השנה שלא היית נוטל עליה אלא חצי מפני השבת אבידה ופירושו תמוה דאין הלשון משמע כן וגם אין כאן שום הכירא ליטול בשעת הרגל כשאר ימות השנה והוי כהלכתא בלא טעמא ועוד תניא בריש השוכר את האומנין (ב"מ עו:) השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית כו' אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה הלכו פועלים ומצאו שדה שהיא לחה נותן להם שכרם משלם אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם עושה מלאכה ליושב ובטל וקאמר התם תני תנא קמיה דרב נותן שכרו משלם א"ל חביבי אמר אי הואי התם הוה יהיבנא ליה כפועל בטל אלמא קרי ליה פועל בטל ומשמע לגמרי כמו שפירש ולא כמו שפירש [רש"י] ור"ח כלל ומיהו קשיא מהא דתנן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סח.) אמושיבין חנווני למחצית שכר אלא א"כ נותן לו שכרו כפועל בטל ומפרש בגמרא כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה וצריכא דאי אשמעינן רישא חנווני משום דלית ליה טרחא אבל סיפא דאית ליה טרחא אימר לא סגי ליה כפועל בטל ואמאי ס"ד דלא תסגי ליה כפועל בטל והלא כל זה כדינו שנותנין לו יותר לפי מה שהוא טורח ועוד דבברייתא פליגי התם כמה הוא שכרו בין מרובה בין מועט דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר אפילו לא טבל עמו אלא בציר כו' ר' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם והשתא מתני' ר' שמעון שזהו שכרו משלם ובתוספתא משמע דמתני' כר' מאיר דקתני המושיב חבירו בחנות למחצית שכר נותן לו שכרו כפועל בטל דברי ר' מאיר ועוד קתני סיפא ר' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם אינו דומה עושה מלאכה ליושב ובטל יושב בחמה ליושב בצל ולפירוש הקונטרס דשמעתין ודבבא מציעא קשיא אבל לפי מה שפירשתי דכפועל בטל היינו ביושב ובטל לגמרי ניחא ולא קשה מידי הא דקאמר צריכא ובין מרובה בין מועט דקאמר ר' מאיר היינו בין היה עוסק במלאכה מרובה בין היה עוסק במלאכה מועטת ור' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם שאומדים כמה היה רוצה ליטול ולבטול ממלאכה כבידה שהיה עוסק בה ויעסוק במלאכה כזו דהיינו טפי מדרבי מאיר ויושב ובטל דתוספתא לאו בטל לגמרי אלא מאותה מלאכה החמורה ורבינו חננאל פירש שם כפועל בטל כגון אדם בטל שאינו מוצא מי ישכירנו והולך ובטל והיה משתכר בקל ולא יתן לו כמו שפועלים הולכים עכשיו שהם ביוקר הרבה משכירין כגון שהיה נשכר עכשיו בשתי סלעים ובאותה שעה היה בטל לא יהיה נוטל אלא סלע:
Tosafot on Bekhorot 29b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בא"ד על ידי ניפוח וטמא וכן כו' ע"י ניפוח וטמא ואי מערבין כו' יש ללמוד משם דעל ידי כו' דאלא מדבריהם טמא כו' ולפירוש ר"ת איפכא ועוד כו' ורב יהודה בא כו' כמלא חלון הס"ד ואח"כ מ"ה ורב יהודה כו' כצ"ל:
בפירש"י בד"ה בשר צבאים כו' צבי הוא הס"ד ואח"כ מ"ה שמעי רבנן דבכור תם הוא כו' ובד"ה צואי צמר שאינו כו' ואפ"ה כיון דטרחא כו' ובד"ה אבל לוקחין כו' דאי מבכור לא הוה טרח כו' ובד"ה מתניתין החשוד על השביעית כו' ובד"ה מתניתין אפילו כו' משום קנס הס"ד ואח"כ מ"ה זיקת כו' ממנו תרומה הס"ד כצ"ל:
תוס' בד"ה כפועל בטל כו' מאותה מלאכה לעסוק במלאכה כו' לגמרי ואינו עושה בשום כו' היה בטל מסלע כו' דא"כ היה כו' דאמרי טעינה בשכר לא כו' ובריש הכונס אמרינן כו' אלא חצי סלע והוא כו' והטעו את ב"ה כו' אבל כו' תני תנא קמא דרב כו' משלם א"ל חביבי אמר כו' אותה מלאכה דבטל מינה כו' טירחא אימא לא סגי כו' ואמאי ס"ד דלא תיסגי כו' כל זה כדינו כו' ליושב בטל יושב בחמה ליושב כו' דקאמר צריכי ובין מרובה כו' וליבטל ממלאכה כו' טפי מדרבי מאיר ויושב ובטל כו' עכשיו בשני סלעים כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Bekhorot 29b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף כ״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־227 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 112 מילים
נפתחת ב״וְרַב יְהוּדָה בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה…״
- קטע 27 מילים
נפתחת ב״אִי נָמֵי: בִּשְׁאָר טוּמְאוֹת, דְּלָא מַזְהַר עֲלַיְיהוּ.…״
- קטע 317 מילים
נפתחת ב״אִם הָיָה זָקֵן — מַרְכִּיבוֹ עַל הַחֲמוֹר.…״
- קטע 432 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ…״
- קטע 55 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ בְּשַׂר צְבָאִים. דְּמִיחַלַּף בִּדְעֶגְלָה.…״
- קטע 624 מילים
נפתחת ב״וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִים. הָא עֲבוּדִים זָבְנִינַן.…״
- קטע 712 מילים
נפתחת ב״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל…״
- קטע 817 מילים
נפתחת ב״וְתַנָּא קַמָּא, אִם כֵּן, זָכָר נָמֵי חָיֵיק…״
- קטע 919 מילים
נפתחת ב״וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר מְלוּבָּן וְצוֹאִי, הַשְׁתָּא…״
- קטע 1013 מילים
נפתחת ב״אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טְוִי וּבְגָדִים. הַשְׁתָּא טְוִי…״
- קטע 1116 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית — אֵין לוֹקְחִין…״
- קטע 129 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ הַשְׁתָּא טְוִי זָבְנִינַן, אָרִיג מִיבַּעְיָא? מַאי…״
- קטע 1329 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ הֶחָשׁוּד לִהְיוֹת מוֹכֵר תְּרוּמָה לְשׁוּם חוּלִּין…״
- קטע 1410 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי קִרְבֵי דָגִים, דִּמְעָרְבִי…״
- קטע 155 מילים
נפתחת ב״הָהוּא טַבָּחָא דַּהֲוָה חָשׁוּד לְזַבּוֹנֵי…״
חכמים הנזכרים בדף
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת בכורות דף כ״ט עמוד ב׳ · קטע 3 — “…כְּפוֹעֵל בָּטֵל. אָמַר אַבָּיֵי: כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה.”
לשון המקור
וְרַב יְהוּדָה בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר: בֵּית הַפְּרָס שֶׁנִּידַּשׁ טָהוֹר.
אִי נָמֵי: בִּשְׁאָר טוּמְאוֹת, דְּלָא מַזְהַר עֲלַיְיהוּ.
אִם הָיָה זָקֵן — מַרְכִּיבוֹ עַל הַחֲמוֹר. תְּנָא: כְּפוֹעֵל בָּטֵל. אָמַר אַבָּיֵי: כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה.
מַתְנִי׳ הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ בְּשַׂר צְבָאִים, וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה, וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר מְלוּבָּן וְצוֹאִי, אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טְוִי וּבְגָדִים.
גְּמָ׳ בְּשַׂר צְבָאִים. דְּמִיחַלַּף בִּדְעֶגְלָה.
וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִים. הָא עֲבוּדִים זָבְנִינַן. אִם אִיתָא דִּבְכוֹר הֲוָה — לָא הֲוָה טָרַח בֵּיהּ, סָבַר: אִי שָׁמְעוּ בֵּיהּ רַבָּנַן מַפְסְדוּ לֵיהּ מִינַּאי.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה. מַאי טַעְמָא? מִידָּע יְדִיעַ.
וְתַנָּא קַמָּא, אִם כֵּן, זָכָר נָמֵי חָיֵיק לְזַכְרוּתֵיהּ וְאָמַר ״עַכְבָּרִים אַכְלוּהּ״, וְאִידַּךְ — בֵּי עַכְבָּרִים מִידָּע יְדִיעַ.
וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר מְלוּבָּן וְצוֹאִי, הַשְׁתָּא צֶמֶר מְלוּבָּן לָא זָבְנִינַן, צוֹאִי מִיבַּעְיָא? אֶלָּא, חֲדָא קָתָנֵי: צֶמֶר מְלוּבָּן מִצּוֹאָתוֹ.
אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טְוִי וּבְגָדִים. הַשְׁתָּא טְוִי זָבְנִינַן, בְּגָדִים מִיבַּעְיָא? מַאי בְּגָדִים? נַמְטֵי.
מַתְנִי׳ הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית — אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פִּשְׁתָּן, וַאֲפִילּוּ סְרָק, אֲבָל לוֹקְחִין מֵהֶם טְוִי וְאָרִיג.
גְּמָ׳ הַשְׁתָּא טְוִי זָבְנִינַן, אָרִיג מִיבַּעְיָא? מַאי ״אָרִיג״? תִּיכֵּי.
מַתְנִי׳ הֶחָשׁוּד לִהְיוֹת מוֹכֵר תְּרוּמָה לְשׁוּם חוּלִּין — אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ מַיִם וָמֶלַח, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִיקַּת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ.
גְּמָ׳ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי קִרְבֵי דָגִים, דִּמְעָרְבִי בְּהוּ שֶׁמֶן זַיִת.
הָהוּא טַבָּחָא דַּהֲוָה חָשׁוּד לְזַבּוֹנֵי