I Chronicles Chapter 3

the second, Daniel But in II Sam — (3:3) it says: “And the second (sic), Chileab, of Abigail.” It is explained in Midrash Vayechulu ( Ozar Midrashim, p. 156) that David married Abigail after Nabal died, and they suspected that her son was Nabal’s. Therefore, David called him by two names: Chileab and Daniel. Daniel God judged him (sic); Chileab he resembles his father.

the sixth, Ithream, to Eglah his wife [The] Midrash [asks] — Was she his only wife? But she bellowed like a heifer when she bore him, and that she was beloved to him like a heifer [and was affectionately called Eglah, a heifer], like (Judg. 14:18): “If you had not plowed with my heifer,” and because of the endearment of Michal, he calls her “his wife.”

and Eljada and Eliphelet In II Sam — (5:16) Scripture counts Eliphelet only once and counts only seven [sons], but here, he counts nine. The reason is that his son Eliphelet died, and another son was born to him later who was likewise named Eliphelet. He is the one counted there, and also Elishama. Elishama he counts here twice. We can say similarly that he died and another son was born to him, and also one of these died and seven remained. For this reason, he counts there only seven, and the nine that he counts here are for David’s honor, that he had many sons, for indeed the entire Book was written because of the honor of David and his posterity.

Ahaziah his son, Joash From Solomon to Joash were eight generations, and since David foresaw that his seed would perish in the days of Joash through Athaliah, as is written in this Book (II Chron. 22:10): “... she arose and destroyed (וַתְּדַבֵּר),” (from the expression of דֶּבֶר pestilence, through poison), he stood in prayer and uttered a psalm (Ps. 12): “For the conductor on the sheminith,” [alluding to an] eight stringed [instrument] (other editions: in number) “for the eighth generation.” (v. 2): “Save, O Lord, for the pious are gone, etc.” And Joash escaped, and from Joash to Josiah are eight generations, for David foresaw that Josiah and his sons would all go to their doom: this one was slain [i.e., Josiah. Perhaps he means Jehoiakim and Zedekiah’s sons as well] and this one’s eyes were gouged out [Zedekiah]. And he [David] prayed again on the sheminith, for the eighth generation (Ps. 6:1f.): “O Lord, do not rebuke me in Your anger,” and because of his prayer, the sons of Jehoiakim survived, and throughout the entire Book of Psalms, there are only these two mentions of the sheminith. And from Jeconiah (other editions: Jehoiakim) until (verse 24): “Anani seven,” which is [an allusion to] the King Messiah, as it is written: (Dan. 7:13): “... and behold, with the clouds of (עֲנָנֵי) the heavens,” are thirty eight sons, including both sons and generations of the sons. The Holy One, blessed be He, did this because he [David] recited thirty eight praises to Him, as it is written in the Book of Ezra (sic) (I Chron. 29:10 13). From “Blessed is the Lord God of Israel, etc.” until “and to strengthen,” are thirty eight words.

and Hasadiah, Jushab Hesed five They were five in addition to Shelomith their sister.

and the sons of Shemaiah — Hattush, and Jigal, and Bariah, and Neariah, and Shaphat six They are, in reality, only five, but there is a reason, as is written below (25:3) concerning the watches of the Levites: “Of Jeduthun, the sons of Jeduthun: Gedaliah, and Zeri, and Isaiah, Hashabiah, and Mattithiah six,” but they are only five.

ואלה היו בני דויד — חוזר למה שהפסיק (למעלה ב) ביחוס רם אצל דוד, וחושב בני דוד ויחוסם

שני דניאל, ובש"ב (ג, ג) ומשנהו כלאב, ושם הבאתי בשם המדרש שמפני שלצני הדור היו אומרים שהוא מנבל, היה קלסתר פניו כאביו ונקרא כלו אב, ומזה מבואר שחדשי הבחנה הוא גזרה דרבנן, ואז לא נגזרה הגזרה, ודוד נשאה תיכף אחר עבור ימי האבל וספירת ז' נקיים וילדה, והיו קוראים לו כלב, כי נבל היה כלבי ממשפחת כלב (ש"א כה, ג), נגד זה קראו כלאב בא', ושמו העצמי היה דניאל. וי"ל שלכן התנשא אדוניה למלוך אף שדניאל נולד קודם לו, כי היו מליזים על דניאל שהוא ספק אם הוא בנו של דוד או של נבל. ולדעת חז"ל ברכות (ד ב), י"ל שהיה עוסק בתורה תמיד ולא רצה למלוך:

השלישי לאבשלום — הרד"ק פי' כמו את אבשלום, שמצאנו למ"ד במקום את, הרגו לאבנר (ש"ב ג, ל). ולי נראה מפני ששם אבשלום מורה אבי השלום, שינה שמו לגנאי ע"י תוספת הלמ"ד שנקרא לא - אב - שלום. ואמר בן מעכה, שמעכה גרמה לו שהיתה יפ"ת כמ"ש חז"ל (סנהדרין קז א). ואדוניה בן חגית, אמו גרמה לו שגדלה אותו לרוע, כמ"ש (מ"א א, ו) ואותו ילדה אחרי אבשלום לפרש"י שם:

לעגלה אשתו — עמ"ש בש"ב (שם):

שבע שנים וששה חדשים — ובכלל לא מנה רק ארבעים שנה, ופי' חז"ל שחשבון המרובה בולע את המועט. ועוד טעם להם, שששה חדשים נצטרע ולא מלך אז ואינם בחשבון:

ושלמה — נולד קודם לג' אחיו כמבואר בשמואל, וחשבו לבסוף כדרך הספר להשליך הצרורות תחלה, כי רוצה להתחיל אח"כ ביחוס שלמה ובניו

בת שוע בת עמיאל — היא בת שבע בת אליעם, והאותיות דומות ומתחלפות:

ואליפלט ונגה — לא נחשבו שם (ש"ב ה), ופי' הרד"ק שמתו אח"כ. ונראה שעזרא בא לפרש לנו איך נתקיים בדוד ואת הכבשה ישלם ארבעתים, שמ"ש רש"י ז"ל שהוא הילד ותמר ואמנון ואבשלום, הוא דרוש, כי הילד מת ע"י שא"ל גם הבן הילוד לך מות יומת, א"כ הוא חוץ מהמנין, ותמר לא מתה, ולמדנו שהיה לו עוד שני בנים שמתו והם שלמו החשבון

ואלישמע — ובשמואל (ה) ולקמן (יד, ז) ואלישוע, שינו שמו לאלישוע אחר שקראו שם אחיו אלישמע, ופה הזכיר עקר השם:

ובני יאשיה — בסדר הבנים האלה יש דעות שונות, ודעת מהרי"א שצדקיה המלך לא היה בן יאשיה רק בן יהויקים, ושלום הנאמר פה הוא יהואחז, עמ"ש בשמו בפי' מלכים (ב' כד, יז). ואני גליתי דעתי בארך שם, שצדקיהו המלך הוא בן השלישי של יאשיה, ויוחנן הוא יהואחז שמלך תחלה, ונקרא בכור אף שהיה קטן שתי שנים מן יהויקים, מפני שהיה בכור למלוכה, כמ"ש חז"ל, וחשבם כסדר שמלכו, יוחנן הוא יהואחז תחלה, ואחריו יהויקים, ואחריו צדקיהו, ושלום בן יאשיה הגלו אותו לבבל בעת שהוליך את יהויקים בבלה כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיהו, ועליו נבא ירמיה (כב, יא) כמש"ש, (פי') [עי'] בכל אלה המקומות כי שם בארתי הדברים:

ובני יכניה — חז"ל פי' שנגזר עליו להיות ערירי (ירמיה כב, ל), ועל ידי תשובה נתבטלה הגזרה. ולמה שפירשתי שם, היה הגזרה שלא ימלוך איש מבניו, לא שיהיה ערירי ממש, וגזרה זו נתבטלה, כי זרובבל עלה לגדולה אח"כ מצד אבותיו, והיה מושל ביהודה, הפך ממה שכתבו עליו שלא יצלח מזרעו איש מושל עוד ביהודה, עי"ש

ובני יכניה אסיר — י"מ שאסיר תואר ליכניה שהיה אסור בבית האסירים, ושם הוליד הבנים האלה. ודעת חז"ל שפירשו אסיר ושאלתיאל בנו, והי"ל שני בנים, ומלכירם ופדיה הם בני שאלתיאל. וגם יל"פ שכל הנחשבים הם בני יכניה, ועי' בסמוך:

ובני פדיה זרובבל — ובעזרא וחגי ומלאכי נקרא זרובבל בן שאלתיאל, ויאמר הרד"ק שהיה בן בנו של שאלתיאל, ודעת הראב"ע (עזרא ג) כמ"ש שפדיה הוא אחי שאלתיאל, ושאלתיאל מת בלא בנים ופדיה יבם את אשתו ולכן נקרא זרובבל בן שאלתיאל ע"ש המת, להקים זרע לאחיו

ושלומית אחותם — כל אלה נולדו מאשה אחת:

וחשובה וכו' חמש — מאשה אחרת:

בני רפיה — בס' היחוס נכתבו בארך, ושם היה כתוב רפיה ובני רפיה, פלוני ופלוני, ארנן ובני ארנן וכו', ופה תפס בקצור התחלת כל הענין כמ"ש כ"פ:

ובני שכניה שמעיה ובני שמעיה — בני שמעיה נתגדלו אצל שכניה אבי אביהם ונחשבו לו כבניו, וחשבם עם שמעיה אביהם לששה בנים, ועז"א ששה וחשב רק חמשה:

ובני אליועוני — הנה האחרונים המבקרים הלכו בזה צלמות ולא סדרים ויוכיחו מזה כי יד סופר מאוחר שלטה בספר הזה, שאיך יצויר שעזרא יזכיר מזרובבל ז' דורות זרובבל חנניה שכניה שמעיה נעריה אליועיני וענני, וסתם דור הוא שלשים שנה, א"כ יצטרך ר"י שנה מזרובבל עד ענני, וכבר הראיתי בפי' נחמיה (סי' יב) שגם שם הקשו כזאת על יחוס הכ"ג שחושב, והראיתי טעותם, כי לנו לחשוב לכמה יוליד איש, ואם הוליד יכניה ובניו ובני בניו כ"א לי"ג שנה, שזה אינו יוצא מדרך הרגיל, א"כ מגלות יכניה שהיה ח"י שנה לפני חורבן הבית עד הזמן שבא עזרא כותב דה"י ונחמיה אחריו שהשלימו (כפי קבלת חז"ל בב"ב יד ב) ונחמיה שב שנית לירושלים בשנת ל"ב לארתחששתא, וגם אם נאמר שדריוש הוא ארתחששתא היה נחמיה שלשים שנה אחרי בנין הבית, שהוא מאה שנה אחרי חורבן הבית, וקי"ח שנה אחר גלות יהיוכין, א"כ אם הוליד יכניה תכף אחר גלותו, ובניו הולידו דור דור לי"ג שנה, בשנים קי"ח נולד כבר הדור העשירי אחר יכניה. ועתה גם אם נפרש שזרובבל היה בן פדיה בן שאלתיאל, ענני הוא הדור התשיעי אחר יכניה, ויצויר שראה נחמיה את ענני, גם אם הולידו כולם כ"א לי"ד שנה. וכ"ש אם נאמר כמו שפירשתי לפי' אחד שאסיר ושאלתיאל ופדיה אחים כולם בני יכניה, והיה ענני הדור השמיני אחר יכניה, יצויר שראה את ענני גם אם ששה מהם הולידו לט"ו שנים, ומה הרעש אשר הרעישו וקורי עכביש אשר ארגו על השאלה הזאת על קו תהו ואבני בהו?: