Hebrew Bible

I Chronicles Chapter 17

I Chronicles Chapter 17Verse 1 / 270%

Compare witnesses — word by word

Text size

100%

Original size

I Chronicles 17 — English translation

Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

1When David settled in his palace, David said to the prophet Nathan, “Here I am dwelling in a house of cedar, while the Ark of the Covenant of G OD is under tent-cloths.”
2Nathan said to David, “Do whatever you have in mind, for God is with you.”
3But that same night the word of God came to Nathan:
4“Go and say to My servant David: Thus said G OD : You are not the one to build a house for Me to dwell in.
5From the day that I brought out Israel to this day, I have not dwelt in a house, but have [gone] from tent to tent and from one Tabernacle [to another].
6As I moved about wherever Israel went, did I ever reproach any of the judges of Israel whom I appointed to care for My people Israel: Why have you not built Me a house of cedar?
7“Further, say thus to My servant David: Thus said G OD of Hosts: I took you from the pasture, from following the flock, to be ruler of My people Israel,
8and I have been with you wherever you went, and have cut down all your enemies before you. Moreover, I will give you renown like that of the greatest men on earth.
9I will establish a home for My people Israel and will plant them firm, so that they shall dwell secure and shall tremble no more. Iniquitous people shall not wear them down anymore as in the past,
10ever since I appointed judges over My people Israel. I will subdue all your enemies. “And I declare to you: G OD will build a house for you.
11When your days are done and you follow your ancestors, I will raise up your offspring after you, one of your own sons, and I will establish his kingship.
12He shall build a house for Me, and I will establish his throne forever.
13I will be a father to him, and he shall be a son to Me, but I will never withdraw My favor from him as I withdrew it from your predecessor.
14I will install him in My house and in My kingship forever, and his throne shall be established forever.”
15Nathan spoke to David in accordance with all these words and all this prophecy.
16Then King David came and sat before G OD , and he said, “What am I, O my E TERNAL God, and what is my family, that You have brought me thus far?
17Yet even this, O God, has seemed too little to You; for You have spoken of Your servant’s house for the future. You regard me as a man of distinction, O my E TERNAL God.
18What more can David add regarding the honoring of Your servant? You know Your servant.
19O E TERNAL One, for Your servant’s sake, and of Your own accord, You have wrought this great thing, and made known all these great things.
20O E TERNAL One, there is none like You, and there is no other God but You, as we have always heard.
21And who is like Your people Israel, a unique nation on earth, whom You, God, went and redeemed as Your people, winning renown for Yourself for great and marvelous deeds, driving out nations before Your people whom You redeemed from Egypt.
22You have established Your people Israel as Your very own people forever; and You, O E TERNAL , have become their God.
23“And now, O E TERNAL One, let Your promise concerning Your servant and his house be fulfilled forever; and do as You have promised.
24Let it be fulfilled that Your name be glorified forever, in that people will say, ‘G OD of Hosts, God of Israel, is Israel’s God’; and may the house of Your servant David be established before You.
25Because You, my God, have revealed to Your servant that You will build a house for him, Your servant has ventured to pray to You.
26And now, O E TERNAL One, You are God and You have made this gracious promise to Your servant.
27Now, it has pleased You to bless Your servant’s house, that it abide before You forever; for You, O E TERNAL One, have blessed and are blessed forever.”

License: CC-BY-NC

א׳וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָשַׁ֥ב דָּוִ֖יד בְּבֵית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֗יא הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י יוֹשֵׁב֙ בְּבֵ֣ית הָאֲרָזִ֔ים וַאֲר֥וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֖ה תַּ֥חַת יְרִיעֽוֹת׃
ב׳וַיֹּ֤אמֶר נָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔יד כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ׃ {ס}
ג׳וַיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי֙ דְּבַר־אֱלֹהִ֔ים אֶל־נָתָ֖ן לֵאמֹֽר׃
ד׳לֵ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־דָּוִ֣יד עַבְדִּ֔י כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה לֹ֥א אַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י הַבַּ֖יִת לָשָֽׁבֶת׃
ה׳כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֤ר הֶעֱלֵ֙יתִי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶהְיֶ֛ה מֵאֹ֥הֶל אֶל־אֹ֖הֶל וּמִמִּשְׁכָּֽן׃
ו׳בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּ֘כְתִּי֮ בְּכׇל־יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שֹׁפְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתִי לִרְע֥וֹת אֶת־עַמִּ֖י לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹא־בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים׃
ז׳וְ֠עַתָּ֠ה כֹּֽה־תֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗יד {ס} כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲנִ֤י לְקַחְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַנָּוֶ֔ה מִֽן־אַחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן לִֽהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ח׳וָאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥ית אֶת־כׇּל־אוֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתִֽי לְךָ֙ שֵׁ֔ם כְּשֵׁ֥ם הַגְּדוֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃
ט׳וְשַׂמְתִּ֣י מָ֠ק֠וֹם לְעַמִּ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל וּנְטַעְתִּ֙יהוּ֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹֽא־יוֹסִ֤יפוּ בְנֵֽי־עַוְלָה֙ לְבַלֹּת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִאשׁוֹנָֽה׃
י׳וּלְמִיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֤יתִי שֹֽׁפְטִים֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִכְנַ֖עְתִּי אֶת־כׇּל־אוֹיְבֶ֑יךָ וָאַגִּ֣ד לָ֔ךְ וּבַ֖יִת יִֽבְנֶה־לְּךָ֥ יְהֹוָֽה׃
י״אוְהָיָ֗ה כִּֽי־מָלְא֤וּ יָמֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת עִם־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִימוֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה מִבָּנֶ֑יךָ וַהֲכִינוֹתִ֖י אֶת־מַלְכוּתֽוֹ׃
י״בה֥וּא יִבְנֶה־לִּ֖י בָּ֑יִת וְכֹנַנְתִּ֥י אֶת־כִּסְא֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃
י״גאֲנִי֙ אֶֽהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן וְחַסְדִּי֙ לֹא־אָסִ֣יר מֵעִמּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר הֲסִיר֔וֹתִי מֵאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה לְפָנֶֽיךָ׃
י״דוְהַעֲמַדְתִּ֛יהוּ בְּבֵיתִ֥י וּבְמַלְכוּתִ֖י עַד־הָעוֹלָ֑ם וְכִסְא֕וֹ יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם׃
ט״וכְּכֹל֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וּכְכֹ֖ל הֶחָז֣וֹן הַזֶּ֑ה כֵּ֛ן דִּבֶּ֥ר נָתָ֖ן אֶל־דָּוִֽיד׃ {פ}
ט״זוַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔יד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִֽי־אֲנִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִיאֹתַ֖נִי עַד־הֲלֹֽם׃
י״זוַתִּקְטַ֨ן זֹ֤את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַתְּדַבֵּ֥ר עַל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵרָח֑וֹק וּרְאִיתַ֗נִי כְּת֧וֹר הָאָדָ֛ם הַֽמַּעֲלָ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃
י״חמַה־יּוֹסִ֨יף ע֥וֹד דָּוִ֛יד אֵלֶ֖יךָ לְכָב֣וֹד אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ וְאַתָּ֖ה אֶֽת־עַבְדְּךָ֥ יָדָֽעְתָּ׃
י״טיְהֹוָ֕ה בַּעֲב֤וּר עַבְדְּךָ֙ וּֽכְלִבְּךָ֔ עָשִׂ֕יתָ אֵ֥ת כׇּל־הַגְּדוּלָּ֖ה הַזֹּ֑את לְהֹדִ֖יעַ אֶת־כׇּל־הַגְּדֻלּֽוֹת׃
כ׳יְהֹוָה֙ אֵ֣ין כָּמ֔וֹךָ וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים זוּלָתֶ֑ךָ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֖עְנוּ בְּאׇזְנֵֽינוּ׃
כ״אוּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ הָאֱלֹהִ֜ים לִפְדּ֧וֹת ל֣וֹ עָ֗ם לָשׂ֤וּם לְךָ֙ שֵׁ֚ם גְּדֻלּ֣וֹת וְנֹרָא֔וֹת לְגָרֵ֗שׁ מִפְּנֵ֧י עַמְּךָ֛ אֲשֶׁר־פָּדִ֥יתָ מִמִּצְרַ֖יִם גּוֹיִֽם׃
כ״בוַ֠תִּתֵּ֠ן אֶת־עַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֧ל׀לְךָ֛ לְעָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְאַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה הָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
כ״גוְעַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ עַֽל־עַבְדְּךָ֙ וְעַל־בֵּית֔וֹ יֵאָמֵ֖ן עַד־עוֹלָ֑ם וַעֲשֵׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
כ״דוְ֠יֵאָמֵ֠ן וְיִגְדַּ֨ל שִׁמְךָ֤ עַד־עוֹלָם֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהִ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל וּבֵית־דָּוִ֥יד עַבְדְּךָ֖ נָכ֥וֹן לְפָנֶֽיךָ׃
כ״הכִּ֣י׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֗י גָּלִ֙יתָ֙ אֶת־אֹ֣זֶן עַבְדְּךָ֔ לִבְנ֥וֹת ל֖וֹ בָּ֑יִת עַל־כֵּן֙ מָצָ֣א עַבְדְּךָ֔ לְהִתְפַּלֵּ֖ל לְפָנֶֽיךָ׃
כ״ווְעַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה אַתָּה־ה֖וּא הָאֱלֹהִ֑ים וַתְּדַבֵּר֙ עַֽל־עַבְדְּךָ֔ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת׃
כ״זוְעַתָּ֗ה הוֹאַ֙לְתָּ֙ לְבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִֽהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמְבֹרָ֖ךְ לְעוֹלָֽם׃ {פ}

Share this chapter

Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

Rashi's commentary

Verse 1
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָשַׁ֥ב דָּוִ֖יד בְּבֵית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֗יא הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י יוֹשֵׁב֙ בְּבֵ֣ית הָאֲרָזִ֔ים…
Now it came to pass when David sat In Samuel (II 7:1) it is written: “...and the Lord had given him rest from around him, etc.” [The next verse says] “but the Ark of God dwells within the curtains,” as is written above (ibid. 6:17): “...inside the tent that David had pitched for it.” David said, “The Holy One, blessed be He, has fulfilled through me, (Deut. 12:10): ‘and He gives you rest from all your enemies round about,’ and I too am obligated to do what is written in close proximity (ibid. verse 11): ‘...then the place that the Lord your God will choose to let his name rest there,’ i.e., I shall build him a tabernacle,”
Verse 3
וַיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי֙ דְּבַר־אֱלֹהִ֔ים אֶל־נָתָ֖ן לֵאמֹֽר׃
And it came to pass on that same night, etc — It is explained in the Midrash ( Midrash Sam. 26: 1): “The Holy One, blessed be He, said to Nathan: This man to whom I am sending you is a vower. Go forth and tell him before he swears to build it: You shall not build Me the house for My dwelling.” Another explanation: The man to whom I am sending you is zealous. Go, tell him before he hires workers.
Verse 5
כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֤ר הֶעֱלֵ֙יתִי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶהְיֶ֛ה מֵאֹ֥הֶל אֶל־אֹ֖הֶל…
but I have [gone] from tent to tent and from tabernacle i.e., and I have walked from tent to tent and from tabernacle to tabernacle: from Gilgal to Shiloh, and from Shiloh to Nob, and from Nob to Gibeon, and although I was wandering from tent to tent and from tabernacle to tabernacle...
Verse 6
בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּ֘כְתִּי֮ בְּכׇל־יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שֹׁפְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתִי לִרְע֥וֹת אֶת־עַמִּ֖י לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה…
Wherever I walked among all Israel, I spoke a word, etc — I did not do this, and neither did they spontaneously think of building a house for Me, as it has entered your mind.
Verse 7
וְ֠עַתָּ֠ה כֹּֽה־תֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗יד {ס} כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲנִ֤י לְקַחְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַנָּוֶ֔ה מִֽן־אַחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן…
So said the Lord of Hosts For that which entered your mind I shall repay you.
from the sheepcote the dwelling of the shepherds and the sheepfolds.
Verse 8
וָאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥ית אֶת־כׇּל־אוֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתִֽי לְךָ֙ שֵׁ֔ם כְּשֵׁ֥ם הַגְּדוֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר…
and I have made you a name like the name of the great ones like the name of the great kings, for above it is written (14:17): “... and David’s fame went forth throughout all the lands.”
Verse 9
וְשַׂמְתִּ֣י מָ֠ק֠וֹם לְעַמִּ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל וּנְטַעְתִּ֙יהוּ֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹֽא־יוֹסִ֤יפוּ בְנֵֽי־עַוְלָה֙ לְבַלֹּת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר…
And I shall appoint a place for My people Israel, and they will dwell in their own place, etc. not as it was in the days of Saul, when Saul was slain and Israel fled, and the Philistines settled in their place.
and the wicked people will no longer afflict them — Heb. לְבַלְּתוֹ like לְעַנּוֹתוֹ (II Sam. 7:10).
Verse 10
וּלְמִיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֤יתִי שֹֽׁפְטִים֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִכְנַ֖עְתִּי אֶת־כׇּל־אוֹיְבֶ֑יךָ וָאַגִּ֣ד לָ֔ךְ וּבַ֖יִת יִֽבְנֶה־לְּךָ֥ יְהֹוָֽה׃
And even from the days that I commanded judges over My people Israel they did not have rest like you, for I vanquished all your enemies before you.
Moreover I tell you what your reward will be, because you wished to build Me a house.
that the Lord will build you a house You thought to build Me a house in My name; your reward will be with the same measure; the Holy One, blessed be He, brings you the tidings that the Lord will give you a son who will reign after you and who will sit on the throne of Israel in your stead, and everything that endures for a person after him is called a house, as it says (v. 11): “... and I shall raise up your seed after you.”
Verse 11
וְהָיָ֗ה כִּֽי־מָלְא֤וּ יָמֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת עִם־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִימוֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה מִבָּנֶ֑יךָ וַהֲכִינוֹתִ֖י אֶת־מַלְכוּתֽוֹ׃
And it will come to pass when your days are finished to go with your forefathers That is to say, do not fear that I will hasten the matter, but when your days are finished, then it will come about, and I shall raise up your seed after you. and I shall establish his kingdom And so he says of Solomon, (I Kings 2:12): “... and his kingdom was firmly established.”
Verse 13
אֲנִי֙ אֶֽהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן וְחַסְדִּי֙ לֹא־אָסִ֣יר מֵעִמּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר הֲסִיר֔וֹתִי מֵאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה לְפָנֶֽיךָ׃
I shall be to him as a father, and he will be to Me as a son And in Samuel (II 7:14), it is written: “... so that when he goes astray, I will chasten him with the rod of men.” The meaning is that if he sins against Me, I will chasten him immediately, as a man who chastens his son with a rod of men, insofar that He raised up against him as adversaries Rezon and Hadad, and on that verse, it is appropriate to say, “... and I shall not remove My loving kindness from him as I removed it from [Saul] who was before you,” and when he sinned before Me, I removed the kingdom from him and from his seed. In Samuel (ibid. 15) it is written: “from Saul.” The reason it is not written here: “so that when he goes astray, etc.” is because of David’s honor, for he does not wish to speak of this in this Book, because it is denigrating to the house of David.
Verse 16
וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔יד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִֽי־אֲנִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִיאֹתַ֖נִי…
that You have brought me thus far From the sheepcote you brought me to the kingdom.
Verse 17
וַתִּקְטַ֨ן זֹ֤את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַתְּדַבֵּ֥ר עַל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵרָח֑וֹק וּרְאִיתַ֗נִי כְּת֧וֹר הָאָדָ֛ם הַֽמַּעֲלָ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃
As though this was yet too small a thing in Your eyes that You gave me the kingdom.
from afar that You have established my kingdom until future times, for You said, “And I shall station him in My house and in My kingdom forever.”
and You have regarded me in the manner of a man of high degree that You have equated me and placed me in the rows of the great; i.e., I was small, but You placed me in the row of the princes of Your people, for You said to me, “... and I have made for you a [great] name like the name of the great ones.”
in the manner — Heb. כְּתוֹר. The meaning is a row, and an example is in Kilaim (2:7): “the point of a row (ראשּׁ תּוֹר) of vegetables.”
Verse 18
מַה־יּוֹסִ֨יף ע֥וֹד דָּוִ֛יד אֵלֶ֖יךָ לְכָב֣וֹד אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ וְאַתָּ֖ה אֶֽת־עַבְדְּךָ֥ יָדָֽעְתָּ׃
What more need David [seek] You The meaning is — What need is there more for David to seek you?
to have glory as Your servant in order to do me honor, that I am Your servant, and You know by Yourself. In Samuel (II 7:20) it is written: “And what more can David say to You? For You know Your servant, O Lord.”
Verse 19
יְהֹוָ֕ה בַּעֲב֤וּר עַבְדְּךָ֙ וּֽכְלִבְּךָ֔ עָשִׂ֕יתָ אֵ֥ת כׇּל־הַגְּדוּלָּ֖ה הַזֹּ֑את לְהֹדִ֖יעַ אֶת־כׇּל־הַגְּדֻלּֽוֹת׃
O Lord, for the sake of Your servant This is connected to the preceding verse, as follows: And You did so much to let me know of all this greatness that You let me know, and all was from the desire of Your heart. Therefore...
Verse 20
יְהֹוָה֙ אֵ֣ין כָּמ֔וֹךָ וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים זוּלָתֶ֑ךָ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֖עְנוּ בְּאׇזְנֵֽינוּ׃
O Lord, there is none like You Perhaps you will say that there is none as great as He, but there is one slightly smaller than He. Therefore. it says: “... and there is no god besides You.”
there is none like You, and there is no god besides You even among the nations.
according to all that we have heard with our ears all our days.
Verse 21
וּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ הָאֱלֹהִ֜ים לִפְדּ֧וֹת ל֣וֹ עָ֗ם לָשׂ֤וּם לְךָ֙…
And who is like Your people Israel, one nation And how are they singled out from all the nations? In this manner... whom God went by Himself. to redeem for Himself a people as a people, as it is written (Exod. 11:4): “I shall step forth in the midst of Egypt.” In this, we were singled out, that He did not do this to any nation in the world.
to drive nations from before Your people, whom You redeemed from Egypt And since You are One in Your world, and Your people are singled out from all nations; therefore, it is fitting for You to give them a proper and great king.
Verse 24
וְ֠יֵאָמֵ֠ן וְיִגְדַּ֨ל שִׁמְךָ֤ עַד־עוֹלָם֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהִ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל וּבֵית־דָּוִ֥יד עַבְדְּךָ֖ נָכ֥וֹן…
And may Your name be confirmed and magnified forever, saying that they should say, “The Lord of Hosts, etc.,” and also His word endures.
and the house of David Your servant shall be established before You that You spoke, (v. 14): “... and his throne shall be established forever.”
Verse 25
כִּ֣י׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֗י גָּלִ֙יתָ֙ אֶת־אֹ֣זֶן עַבְדְּךָ֔ לִבְנ֥וֹת ל֖וֹ בָּ֑יִת עַל־כֵּן֙ מָצָ֣א עַבְדְּךָ֔ לְהִתְפַּלֵּ֖ל לְפָנֶֽיךָ׃
For You, my God, have revealed It is surely fitting for You to cause Your words to be realized, for You Yourself revealed to [my] ear to build me a house, as it is written: (v. 10): “and I told you and the Lord will build you a house.”
therefore, Your servant has found [occasion] to pray before You i.e., If You Yourself had not promised me to bring upon my seed these favors, it would not enter my mind to make supplication, for who am I that You have brought even this far, but since You said for Your sake to bring me all these favors, I therefore pray that You cause Your words to be realized.
Verse 27
וְעַתָּ֗ה הוֹאַ֙לְתָּ֙ לְבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִֽהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמְבֹרָ֖ךְ לְעוֹלָֽם׃ {פ}
for You, O Lord, have blessed You have blessed me.
and [he shall be] blessed forever That is to say, Your servant shall be blessed forever.

Edition: The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by A. J. Rosenberg. License: CC-BY. Sefaria.

Malbim's commentary

Verse 1
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָשַׁ֥ב דָּוִ֖יד בְּבֵית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֗יא הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י יוֹשֵׁב֙ בְּבֵ֣ית הָאֲרָזִ֔ים…
ויהי — כל הספור והחזיון הנמצא בסימן זה הועתק מס' שמואל ב' סימן ז', ובאשר בו נמצא הבטחה עתידה על מלכות דוד היה ספור זה יקר בעיני עזרא להעתיקו שנית עם איזה שנויים אשר בא לבאר ולפרש הדברים או לקצר, ובאשר כבר פירשנו הדברים באורך בדרך המושכל בפי' שמואל, לא אכפיל הדברים, רק אעיר על השנוים הבאים בספר זה
בביתו — ושם (ז, א) וה' הניח לו מסביב מכל אויביו
בבית הארזים — שם בבית ארזים, פי' שר"ל הארזים הידועים ששלח חירם, שהיה בנין גדול ובית מלכות
תחת יריעות — זה פירוש מש"ש (ב) בתוך היריעה:
Verse 2
וַיֹּ֤אמֶר נָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔יד כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ׃ {ס}
עשה — ר"ל תוכל לעשות, וזה פי' מש"ש (ג) לך עשה, שאינו ציווי:
Verse 4
לֵ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־דָּוִ֣יד עַבְדִּ֔י כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה לֹ֥א אַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י הַבַּ֖יִת לָשָֽׁבֶת׃
לא אתה — שם =(ה) האתה תבנה לי בית, ופי' שר"ל כי לא אתה תבנה הבית רק בנך:
Verse 5
כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֤ר הֶעֱלֵ֙יתִי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶהְיֶ֛ה מֵאֹ֥הֶל אֶל־אֹ֖הֶל…
מן היום — זה פי' מש"ש (ו) למיום העלותי
מאהל אל אהל — זה פי' מש"ש ואהיה מתהלך באהל ובמשכן, כי משכן שילה היה אהל מלמעלה ומשכן של בנין מלמטה, והתהלך מאהל שבמדבר אל משכן שילה ששם ישב באהל ובמשכן ביחד:
Verse 6
בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּ֘כְתִּי֮ בְּכׇל־יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שֹׁפְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתִי לִרְע֥וֹת אֶת־עַמִּ֖י לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה…
אחד שופטי ישראל — זה פי' מש"ש (ז) את אחד שבטי ישראל, מלשון שבט מושלים (ישעיה יד, ה):
Verse 8
וָאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥ית אֶת־כׇּל־אוֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתִֽי לְךָ֙ שֵׁ֔ם כְּשֵׁ֥ם הַגְּדוֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר…
ואכרית — ושם (ט) ואכריתה, ובאשר עד ועשיתי דבר בעתיד המהופך לעבר, שעל זה בא הוי"ו בקמץ, ומן ועשיתי מדבר מן העתיד והוא"ו הוא וא"ו החבור כמש"פ שם, יצדק יותר ואכרית בלא ה"א, שהה"א הבא נוסף על הפעל מורה על גלות רצון, לא על עבר מוחלט, כמ"ש בכ"מ:
Verse 9
וְשַׂמְתִּ֣י מָ֠ק֠וֹם לְעַמִּ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל וּנְטַעְתִּ֙יהוּ֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹֽא־יוֹסִ֤יפוּ בְנֵֽי־עַוְלָה֙ לְבַלֹּת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר…
לבלותו — ושם (י) לענותו, ופי' חז"ל ברכות דף ה' (ע"ב), מתחלה לענותו ולבסוף לבלותו, שאחר שחטאו נשתנה ההבטחה, והיו מעונים מבני עולה, רק שנשאר ההבטחה שלא יבלו אותם להומם ולאבדם:
Verse 10
וּלְמִיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֤יתִי שֹֽׁפְטִים֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִכְנַ֖עְתִּי אֶת־כׇּל־אוֹיְבֶ֑יךָ וָאַגִּ֣ד לָ֔ךְ וּבַ֖יִת יִֽבְנֶה־לְּךָ֥ יְהֹוָֽה׃
ולמימים — זה פי' מש"ש (יא) ולמן היום
והכנעתי — ושם והניחותי, ואחר החטא לא מצא מנוחה לגמרי רק שנכנעו תחתיו, כמ"ש בפסוק י' מדברי חז"ל
ואגיד לך — (שם) והגיד לך ה' כי בית יעשה לך ה', ופירשתי שם שר"ל שהגיד לו זאת בנבואה אחרת הטעם שלא יבנה הבית מפני ששפך דמים הרבה כמו שהזכיר נבואה זאת לקמן (כח, ג), ופירש עזרא שאז לא נאמר לו עדיין נבואה זו, כי אז לא שפך עדיין דם לרוב, שהמלחמות הגדולות עשה אחרי זה הדבור, ואחרי זאת א"ל ה' דמים הרבה שפכת, (ועזרא) [ועז"א] ואגיד לך, ר"ל שבעתיד אגיד לך טעם הדבר
ובית יעשה — הוא הבטחה שיבנה לו ה' בית נאמן כמו שמפרש:
Verse 11
וְהָיָ֗ה כִּֽי־מָלְא֤וּ יָמֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת עִם־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִימוֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה מִבָּנֶ֑יךָ וַהֲכִינוֹתִ֖י אֶת־מַלְכוּתֽוֹ׃
ללכת עם אבותיך — ושם (יב) ושכבת את אבותיך, ועזרא יודיע כי הצדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל כמ"ש חז"ל בסוף ברכות, ע"ד (זכריה ז, ג) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה
אשר יהיה מבניך — ושם אשר יצא ממעיך, ועזרא פירש שלא יהיה זרע מבנותיו, רק מבניו הזכרים
והכינותי את מלכותו — ושם את ממלכתו, וכן במ"ש וכוננתי את כסאו אומר שם (יג) כסא ממלכתו, וכבר בארתי ששם ממלכה מציין את העם בכלל שעליהם מולך, וזה לא נתקיים כי הממלכה נחלקה לשתים, רק המלכות נשארה והכסא שנשאר במלכות על שבט יהודה:
Verse 13
אֲנִי֙ אֶֽהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן וְחַסְדִּי֙ לֹא־אָסִ֣יר מֵעִמּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר הֲסִיר֔וֹתִי מֵאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה לְפָנֶֽיךָ׃
לבן — שם (יד) הוסיף אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים, ועזרא השמיט זה אחר שאח"כ גרמו העונות ששבתה המלוכה ואת עיני צדקיהו עור כמו שקונן ע"ז המשורר (תהלות סי' פט)
כאשר הסירותי — ושם (טו) כאשר הסירותי מעם שאול אשר הסירותי מלפניך, שמשמע שהסיר החסד משאול באשר מצא את דוד יותר ראוי לחסד זה, ועזרא שהיה מגמתו לומר ששאול לא היה ראוי עוד למלוכה (כמ"ש למעלה י, יג), תקן הדבר שהוסר החסד משאול בעבור חטאיו:
Verse 14
וְהַעֲמַדְתִּ֛יהוּ בְּבֵיתִ֥י וּבְמַלְכוּתִ֖י עַד־הָעוֹלָ֑ם וְכִסְא֕וֹ יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם׃
והעמדתיהו — שם (טז) אומר ונאמן בית וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם, ועזרא הוסיף שהיה הבטחה גם לשלמה, שתהיה המלוכה שמורה לזרעו תמיד לא ליתר זרע בית דוד:
Verse 17
וַתִּקְטַ֨ן זֹ֤את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַתְּדַבֵּ֥ר עַל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵרָח֑וֹק וּרְאִיתַ֗נִי כְּת֧וֹר הָאָדָ֛ם הַֽמַּעֲלָ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃
וראיתני כתור האדם המעלה — ושם (יט) וזאת תורת האדם, מבואר שפי' מלת תורת ששרשו תור, והוא לדעת הרד"ק לשון תכונה, וקרוב לו נאוו לחייך בתורים (שה"ש א, י), הפנינים המסודרים על סדר ותכונה. ומ"ש האדם, היינו האדם המעלה והחשוב. אולם למה שפירשתי שם שר"ל שהוכיח מזה שהחסד הזה שניתן לו אינו מצד שהוא אדם פרטי, רק מצד שהוא אדם כללי, והוא הולך מהלך השלמות אל הכלל, וכל בני אדם יחד, והאדם הכללי הסוגיי הוא למעלה מן האדם האישיי הפרטי, כי אין איש בשכל ולא מין חוץ לשכל, והאדם המעלה המצויר בשכל העליון ית' הוא האדם הכללי, ועז"א שראיתני כתור האדם העליון העומד למעלה, שהוא האדם הכללי, וזה פי' וזאת תורת האדם, ר"ל האדם הכלליי הסוגיי:
Verse 18
מַה־יּוֹסִ֨יף ע֥וֹד דָּוִ֛יד אֵלֶ֖יךָ לְכָב֣וֹד אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ וְאַתָּ֖ה אֶֽת־עַבְדְּךָ֥ יָדָֽעְתָּ׃
מה יוסיף — ושם (כ) ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך, ועזרא פי' שר"ל על הכבוד הזה הנעשה את עבדך לחשבו כאדם המעלה, היינו אדם הכללי הסוגיי, מה יוסיף ע"ז דוד מצד שהוא איש פרטי, ומדבר אליך מצד אישיותו שזה בטל במעלתו שהוא הולך מהלך השלימות אל האדם הכללי וכוללם יחד שידעת אותו מצד זה ככל הסוגיים הנקשרים בידיעת השכל הכולל הבב"ת:
Verse 19
יְהֹוָ֕ה בַּעֲב֤וּר עַבְדְּךָ֙ וּֽכְלִבְּךָ֔ עָשִׂ֕יתָ אֵ֥ת כׇּל־הַגְּדוּלָּ֖ה הַזֹּ֑את לְהֹדִ֖יעַ אֶת־כׇּל־הַגְּדֻלּֽוֹת׃
ה' בעבור עבדך — ושם (כא) בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך ע"כ גדלת ה' אלהים כי אין כמוך וכו', ושם פירשתי שר"ל שההודעה הזאת היה ככל הודעות שיודיע ה' ע"י נביאיו ענינים הכוללים שהם לתכלית מין האנושי בכלל, שה' יגלה מה שבלבו ורצונו הנעלם להשלמת כל הדורות, ומזה מבואר שגדלת ה' ע"י שאתה קושר הסבות והמסובבים מראש ועד סוף, עי' בפירושי שם. ועזרא הוסיף ופי' שעשית את כל הגדולה הזאת להודיע את כל הגדולות בעבור עבדך וכלבך, ר"ל שההודעות האלה הוא למען גלות מה שבלבך להשלמת הכלל באחרית הימים, ובעבור עבדך שידע עי"כ כי ה' מי כמוך. ושיעור הכתוב שם בשמואל ה' בעבור דברך (וכלבך עשית הוא מאמר מוסגר) את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך על כן גדלת ה' אלהים, ר"ל ע"י דברך שדברת את כל הגדולה הזאת והודעת ההודעה הזאת ע"י נביא, עי"כ הודעת את עבדך שעל כן גדלת וכו'. ומ"ש וכלבך עשית הוא מאמר מוסגר, שעשית זאת כפי לבך ורצונך הנעלם וכמש"פ שם:
Verse 21
וּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ הָאֱלֹהִ֜ים לִפְדּ֧וֹת ל֣וֹ עָ֗ם לָשׂ֤וּם לְךָ֙…
אשר הלך האלהים — ושם (כג) אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם, ופי' רש"י שהלכו שלוחיו שהם משה ואהרן, ועזרא פירש שם זה קדש, ובא בלשון רבים לכבוד כנודע, ושכבר היו לו לעם טרם שפדאם, כמו שקראם בשם עמי גם לפני יצ"מ
לשום לך שם — ושם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, והכתוב שם מוקשה מאד, ופירש עזרא שהוא בא במאמרים מקבילים, וכך סדרו, לעשות לו שם הגדולה ונוראות ולעשות לכם לארצך. (לעשות) מפני עמך אשר פדית ממצרים לגוים ואלהיו. בענין שמ"ש הגדולה ונוראות, עונה על לשום לו שם, ומלת לארצך עונה על לעשות לכם, ומלת לעשות נמשך לשתים (ופי' לעשות נקמה), וכן הלמ"ד של לארצך נמשך על גוים, וע"כ שינה הלשון לגרש מפני עמך:
Verse 23
וְעַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ עַֽל־עַבְדְּךָ֙ וְעַל־בֵּית֔וֹ יֵאָמֵ֖ן עַד־עוֹלָ֑ם וַעֲשֵׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
יאמן — ושם (כה) הקם, ופי' עזרא שא"צ להתפלל שיקים ה' דברו רק שיאמן דהיינו בל יטעו העולם שההבטחה לא תתקיים, כמו בזמן הגלות שהגם שבאמת יקים ה' את דברו באחרית הימים יש הבלתי מאמינים בזה, וכן הוסיף ויאמן ויגדל שמך (ושם לא נמצא מלת ויאמן), ר"ל שע"י שיאמן עי"כ יגדל שמך, כי בזמן הגלות יש חילול השם, ורק בזה יגדל שמך ע"י שבית דוד נכון לפניך תמיד, וע"כ השמיט מלת יהיה הכתוב שם:
Verse 27
וְעַתָּ֗ה הוֹאַ֙לְתָּ֙ לְבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִֽהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמְבֹרָ֖ךְ לְעוֹלָֽם׃ {פ}
ועתה הואלת — ושם (כט) ועתה הואל וברך, ופירש עזרא שמלת הואל הוא כעין מקור עם מה שאתה מתחיל ברך, שיהיה כן לעולם
כי אתה ה' ברכת — ושם אומר כי אתה ה' דברת ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם, ופירש עזרא שר"ל הלא דברת, ודבורך היא הברכה, וממילא הוא מבורך לעולם:

Edition: Malbim on I Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

Tanakh · chapter reading guide

I Chronicles Chapter 17

I Chronicles Chapter 17 presents 27 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

Open the full commentary page

Smart source finder

Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

Reference

BookChapter (1–29)Verse

Resolved to: I Chronicles 17

Open in the reader

I Chronicles 17 — English translation

Share this chapter

Rashi's commentary

Malbim's commentary

I Chronicles Chapter 17

Text map

Reading lens

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Smart source finder