I Chronicles Chapter 26

Of the divisions of the gate sentries — of the Korahites They do not rotate, but they distributed them according to the gates, and they later cast lots [to determine] who would serve at this gate and who at another gate. In this way it is explained further (verses 13-19).

of the Korahites — Meshelemiah the son of Kore of the sons of Asaph And [we find] a similarity above (9:19): “And Shallum the son of Kore, etc.”

for God had blessed him as is stated above (13:14) — “... and the Lord blessed the house of Obed- Edom, etc.”

who ruled through their father’s house The meaning is that those ruling were doing so through their father, and a similarity is [found] at the end of Daniel (11:3): “and rule a great dominion (וּמָשַל מִמְשַל רַב).”

valiant men — Heb. אִיש חַיִל, not with strength and not in war but like a man about whom someone says, “So-and-so is of high esteem,” and similarly, (Ruth 2:1): “... a mighty man of valor, etc., and his name was Boaz.”

watches corresponding to their brethren the chiefs of twenty-four watches.

And they cast lots, the small like the great, to their fathers’ houses for each gate who will receive this gate, and who will receive this gate, to the east, to the west, to the north, to the south, and so to all the gates in the forecourt.

and to the Asuppim a place named Asuppim.

Toward the outside Heb — לַפַּרְבָּר. This is explained in Tractate Tamid (ad loc.): “Said Rava: לַפַּרְבָּר means כְּלַפֵּי בָּר, toward the outside.”

And the Levites — Ahiah over the treasuries, etc. He was appointed over the money with which sacrifices were purchased for the House of God, such as the holy sacrifices (sic).

The sons of Ladan To Ladan the Gershonite was the chief of the fathers, Jehiel. He is Ladan mentioned above (23:7-9).

and Joel his brother The brother of Jehiel, as is written above (23:8): “Jehiel, and Zetham, and Joel.”

over the treasuries of the House of the Lord There were many treasuries in the forecourt, each treasury for its individual purpose, and over each one was one appointee.

And Shebuel the son of Gershom was the ruler over the treasuries Similarly, [this means] the ruler over one of the treasuries of the forecourt. Others explain [that he was literally] the ruler over the treasuries. All the Temple trustees were under him.

Of the Izharites — Chenaniah and his sons to the outside work to the work that was done outside the city, in the forests and in the mountains; to hew cedars and to quarry stones and to plow fields belonging to the Sanctuary.

Of the Hebronites — Hashabiah... to all the work of the Lord They are the officers over those who did the work of the Lord in trans-Jordan.

and to the service of the king They were also appointed over the dwellers of the king’s heritage and the king’s treasuries, and so [we find] further (v. 32): “for every matter of God and matter of the king.”

to his generations to the fathers in the fortieth year, etc — And also all these computations were in the fortieth year.

למחלקות — יספר איך היה חלוקת השוערים

לקרחים — למשפחת הקרחים, וכבר התבאר למעלה כי שלום בן קורא על שומרי הספים, ושם פכ"א זכריה בן משלמיה שוער פתח לא"מ, ויתבאר (בפסוק יז - יח) שהיו שומרים בכ"ד מקומות, וכן חשב כאן כ"ד ראשים, כ"א היה ראש לשער מיוחד, והיו כ"ד הנקובים בשמות, בני משלמיה שבעה, מבני עובד אדום שמונה הרי ט"ו, בני שמעיה ששה ונגרע מהם שמעיה כי בניו היו ראשים תחתיו, ובני חוסה ארבעה, וכבר בארתי למעלה (ט, כה) כי לכ"ד משמרות היה צריך ארבעה אלפים ל"ב שוערים, והנחשבים פה היו הממונים עליהם כ"ד לכ"ד מקומות שצריכים שימור, ולכן לא חשב למעלה רק ארבעת אלפים שוערים, כי הם היו חוץ מכ"ד הנזכר פה שהיו הראשים, ומשלמיה ועובד אדום ושמעיה וחוסה, שהיו בראש הראשים ואינם מן החשבון כנ"ל, הם כ"ח מן הל"ב החסרים, ובארבעה לא דק לפרטם:

כי ברכו אלהים — כמ"ש חז"ל בסוף ברכות:

הממשלים — פרש"י שהיו מושלים וממונים, כנ"ל:

ששים ושנים — עמ"ש למעלה ט"ז ל"ח:

ולמשלמיה — זה היה ראוי להאמר אחר פסוק ג', רק שבא לבאר איך ברך ה' את עובד אדום שמן שמונה בנים היו לו ששים ושנים, ומשלמיה שהי"ל שבעה בנים לא היו לו רק שמונה עשר, ולחוסה רק י"ג:

לאלה מחלקות השוערים — ר"ל שמחלקות השוערים כולם שהיו ד' אלפים היו עומדים תחת פקודת אלה ראשי הגברים, שהם הכ"ד אנשים הנזכרים

משמרות לעומת אחיהם — והמשמרות היו לעומת אחיהם, כ"ד בתי משמרות לכ"ד שבועות, כמו יתר הלוים שנחלקו לכ"ד משמרות:

ויפילו — והכ"ד אנשים הנ"ל שהם ראשי המשמרות הפילו גורלות מי יפקד על כל שער ושער:

ויפול הגורל מזרחה — הנה יבואר (בפסוק יז) שבמזרח היו עומדים ששה שומרים, ובצפון ודרום ארבעה בכ"א, ונפל על משלמיה צד המזרח, והוא היה שבעה ראשים, ונותר אחד

והתיעץ זכריה בנו בשכל — וקבל עליו לדחות ממקומו, שאם ידחה אחר יהיה לו בושה, אבל הוא באשר הוא הבכור לא יאמרו שנדחה מפני איזה פחיתות, ואז הפילו גורלות לאיזה צד ישמור, ויצא גורלו צפונה:

לעובד אדום — הנה הגורל השני נפל לעובד אדום, וממילא היה לו שלשה משמרים הנותרים בצד צפון, שצפון כבר יצא מן הגורל, רק שעובד אדום הי"ל שבעה בנים (חוץ משמעיה שבניו היו ראשים בפ"ע), ונשארו לו עוד ד' בנים, ויצא הגורל נגבה, ואח"כ יצא הגורל על בניו, שהיו בפ"ע, שהם בני שמעיה שהיו ראשים בפ"ע (כמ"ש בפסוק ז), והם היו ששה ויצא להם הגורל על בית האסופים, ששם עמדו ד' שומרים (כמ"ש בפי"ז), ועוד נשארו שנים מבניו (שהיו ששה), ויצא להם הגורל לשפים, שהוא השער שלכת שהיו משליכים שם את האשפות, כמו שער האשפות, ונקרא שפים מל' אשפה, והוא עצמו המקום שקורא בפי"ח פרבר

אפר בר — ששם היו משליכים את האפר לחוץ (ובחז"ל (תמיד כז א) פרבר כלפי בר), והוא היה במערב, וכן ולחוסה למערב, לחוסה הגיע ג"כ למערב, ומפרש עם שער שלכת, שלבני עובד אדום הגיע המשמר קרוב לשער שלכת שמשליכין שם את האשפה והאפר, ולחוסה הגיע הגורל במסלה העולה שהוא במערב, כמו שיפורש בפסוק י"ח, והיה משמר לעומת משמר, במזרח ובמערב היו ששה כנגד ששה, ובדרום ובצפון היו ארבע כנגד ארבע, וכן האספים היו ג"כ מגבילים זה כנגד זה. עתה פירש הדבר איך היו המשמרות:

למזרח — היו הלוים השומרים ששה (ליום)

לצפונה — היו ליום (פי' לכל יום), ארבעה שומרים, וכן לנגבה בכל יום ארבעה, ולאספים (שם מקום או לשכות) היו בשני אסופים שנים בכל אחד מן האסופים, והיו בשניהם ארבעה שומרים:

לפרבר — ועוד עמדו שומרים לפרבר, הוא מקום שמשליכין שם את האפר לבר (שהוא השפים מקום האשפות ושער שלכת הנזכר לעיל בפט"ז), וכן עמדו שומרים למערב, ביתר מערב (שהוא במסלה העולה הנזכר שם), ומפרש ארבעה שומרים עמדו למסלה, ושנים שומרים עמדו לפרבר (ואע"ג שבגמרא זבחים (נה ב) מפרש לפרבר בענין אחר, הלא תראה להראב"ד בפי' מס' תמיד פירש לפרבר כלפי בר, ר"ל מקום מובדל שאין בני אדם הולכים שם, וזה יתכן לפי פירושי). ודע שמה שכתבתי שהלוים שמרו בכ"ד מקומות הוא כדעת הסמ"ג מ"ע סימן קס"ה והרע"ב שגם במקומות ששמרו הכהנים שמרו הלוים ג"כ, והמפרש במס' תמיד לו שטה אחרת, וכ"נ מדעת הרמב"ם, וכמו שהאריך במ"ל הלכות בהב"ח, ואנכי בחרתי את הקרוב בפשט הכתוב כדרכנו:

והלוים — ר"ל הלוים השוערים, מהם היו ג"כ ממונים על אוצרות בית האלהים, וכמ"ש למעלה (ט, כו) כי באמונה המה, ארבעת גבורי השוערים הם הלוים, והיו על הלשכות ועל האוצרות בית האלהים, והממונה עליהם היה אחיה:

בני לעדן — וכן מבני לעדן המוזכר למעלה (כג, ז - ח) היו בני יחיאל על אוצרות בית ה', שהוא מ"ש (למעלה ט, כט) ומהם ממונים על הכלים וכו' ועל הסולת והיין וכו', אולם לקמן כ"ט ח' משמע על אוצרות של כסף וזהב ונדבות למקדש:

לעמרמי — וכן היו פקידים מבני עמרם ומבני יצהר וכו', ומפרש לעמרמי שמבני גרשון היה שבואל הראש (כנ"ל כג, טז) והיה נגיד על האוצרות:

ואחיו לאליעזר — ממנו היה בן בנו שלומית (שהוא דור חמישי לרחביה) ממונה על ההקדשות שהקדיש דוד ושרי הצבא מן שלל המלחמות וכל מה שהקדיש שמואל וכו' הכל היה על ידי שלומית בן בנו של רחביה בן אליעזר:

ליצהרי — היה כנניה שהיה מבניו ממונה על המלאכה החיצונה בשדות וביערים של הקדש וכדומה, כמו שפרש"י, וכן היו מהם שוטרים ושופטים:

לחברוני — היו על פקודת ישראל ממונים בעבר הירדן המזרחי, וגם אחרי שמצאו עוד ממשפחת החברוני מבני יריה (כנ"ל כד, כג) שהוא הראש לבניו, ונמצאו ביעזר אשר בארץ הגלעד בעבר הירדן המזרחי, מינה אותם המלך על השבטים שבעבר המזרחי. ומן עוזיאל השמיט ולא הזכיר פקודתם: