I Chronicles Chapter 11
Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.
I Chronicles 11 - English translation
Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.
- 1All Israel gathered to David at Hebron and said, “We are your own flesh and blood.
- 2Long before now, even when Saul was king, you were the leader of Israel; and the E TERNAL your God said to you: You shall shepherd My people Israel; you shall be ruler of My people Israel.”
- 3All the elders of Israel came to the king at Hebron, and David made a pact with them in Hebron before G OD . And they anointed David king over Israel, according to the word of G OD through Samuel.
- 4David and all Israel set out for Jerusalem, that is Jebus, where the Jebusite inhabitants of the land lived.
- 5David was told by the inhabitants of Jebus, “You will never get in here!” But David captured the stronghold of Zion; it is now the City of David.
- 6David said, “Whoever attacks the Jebusites first will be the chief officer”; Joab son of Zeruiah attacked first, and became the chief.
- 7David occupied the stronghold; therefore it was renamed the City of David.
- 8David also fortified the surrounding area, from the Millo round about, and Joab rebuilt the rest of the city.
- 9David kept growing stronger, for G OD of Hosts was with him.
- 10And these were David’s chief warriors who strongly supported him in his kingdom, together with all Israel, to make him king, according to the word of G OD concerning Israel.
- 11This is the list of David’s warriors: Jashobeam son of Hachmoni, the chief officer; he wielded his spear against three hundred and slew them all on one occasion.
- 12Next to him was Eleazar son of Dodo, the Ahohite; he was one of the three warriors.
- 13He was with David at Pas Dammim when the Philistines gathered there for battle. There was a plot of ground full of barley there; the troops had fled from the Philistines,
- 14but they took their stand in the middle of the plot and defended it, and they routed the Philistines. Thus G OD wrought a great victory.
- 15Three of the thirty chiefs went down to the rock to David, at the cave of Adullam, while a force of Philistines was encamped in the Valley of Rephaim.
- 16David was then in the stronghold, and a Philistine garrison was then at Bethlehem.
- 17David felt a craving and said, “If only I could get a drink of water from the cistern that is by the gate of Bethlehem!”
- 18So the three got through the Philistine camp, and drew water from the cistern that is by the gate of Bethlehem, and they carried it back to David. But David would not drink it, and he poured it out as a libation to G OD .
- 19For he said, “God forbid that I should do this! Can I drink the blood of these men who risked their lives?”—for they had brought it at the risk of their lives, and he would not drink it. Such were the exploits of the three warriors.
- 20Abshai, the brother of Joab, was head of another three. He once wielded his spear against three hundred and slew them. He won a name among the three;
- 21among the three he was more highly regarded than the other two, and so he became their commander. However, he did not attain to the other three.
- 22Benaiah son of Jehoiada from Kabzeel was a brave soldier who performed great deeds. He killed the two [sons] of Ariel of Moab. Once, on a snowy day, he went down into a pit and killed a lion.
- 23He also killed an Egyptian, a giant of a man five cubits tall. The Egyptian had a spear in his hand, like a weaver’s beam, yet [Benaiah] went down against him with a club, wrenched the spear out of the Egyptian’s hand, and killed him with his own spear.
- 24Such were the exploits of Benaiah son of Jehoiada; and he won a name among the three warriors.
- 25He was highly regarded among the thirty, but he did not attain to the three. David put him in charge of his bodyguard.
- 26The valiant warriors: Asahel brother of Joab, Elhanan son of Dodo from Bethlehem,
- 27Shammoth the Harorite, Helez the Pelonite,
- 28Ira son of Ikkesh from Tekoa, Abiezer of Anathoth,
- 29Sibbecai the Hushathite, Ilai the Ahohite,
- 30Mahrai the Netophathite, Heled son of Baanah the Netophathite,
- 31Ittai son of Ribai from Gibeah of the Benjaminites, Benaiah of Pirathon,
- 32Hurai of Nahale-gaash, Abiel the Arbathite,
- 33Azmaveth the Bahrumite, Eliahba of Shaalbon,
- 34the sons of Hashem the Gizonite, Jonathan son of Shageh the Hararite,
- 35Ahiam son of Sacar the Hararite, Eliphal son of Ur,
- 36Hepher the Mecherathite, Ahijah the Pelonite,
- 37Hezro the Carmelite, Naarai son of Ezbai,
- 38Joel brother of Nathan, Mibhar son of Hagri,
- 39Zelek the Ammonite, Naharai the Berothite—the arms-bearer of Joab son of Zeruiah—
- 40Ira the Ithrite, Gareb the Ithrite,
- 41Uriah the Hittite, Zabad son of Ahlai.
- 42Adina son of Shiza the Reubenite, a chief of the Reubenites, and thirty with him;
- 43Hanan son of Maacah, and Joshaphat the Mithnite;
- 44Uzziah the Ashterathite, Shama and Jeiel sons of Hotham the Aroerite;
- 45Jedaiael son of Shimri, and Joha his brother, the Tizite;
- 46Eliel the Mahavite, and Jeribai and Joshaviah sons of Elnaam, and Ithmah the Moabite;
- 47Eliel, Obed, and Jaassiel the Mezobaite.
License: CC-BY-NC
- א׳וַיִּקָּבְצ֧וּ כׇֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖יד חֶבְר֣וֹנָה לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֛ה עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃
- ב׳גַּם־תְּמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם גַּ֚ם בִּֽהְי֣וֹת שָׁא֣וּל מֶ֔לֶךְ אַתָּ֛ה הַמּוֹצִ֥יא וְהַמֵּבִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּה֙ תִּֽהְיֶ֣ה נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
- ג׳וַ֠יָּבֹ֠אוּ כׇּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹת֩ לָהֶ֨ם דָּוִ֥יד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤יד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה בְּיַד־שְׁמוּאֵֽל׃ {ס}
- ד׳וַיֵּ֨לֶךְ דָּוִ֧יד וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֛ל יְרוּשָׁלַ֖͏ִם הִ֣יא יְב֑וּס וְשָׁם֙ הַיְבוּסִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃
- ה׳וַיֹּ֨אמְר֜וּ יֹשְׁבֵ֤י יְבוּס֙ לְדָוִ֔יד לֹ֥א תָב֖וֹא הֵ֑נָּה וַיִּלְכֹּ֤ד דָּוִיד֙ אֶת־מְצֻדַ֣ת צִיּ֔וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽיד׃
- ו׳וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד כׇּל־מַכֵּ֤ה יְבוּסִי֙ בָּרִ֣אשׁוֹנָ֔ה יִהְיֶ֥ה לְרֹ֖אשׁ וּלְשָׂ֑ר וַיַּ֧עַל בָּרִאשׁוֹנָ֛ה יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה וַיְהִ֥י לְרֹֽאשׁ׃
- ז׳וַיֵּ֥שֶׁב דָּוִ֖יד בַּמְצָ֑ד עַל־כֵּ֥ן קָרְאוּ־ל֖וֹ עִ֥יר דָּוִֽיד׃
- ח׳וַיִּ֤בֶן הָעִיר֙ מִסָּבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וְעַד־הַסָּבִ֑יב וְיוֹאָ֕ב יְחַיֶּ֖ה אֶת־שְׁאָ֥ר הָעִֽיר׃
- ט׳וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖יד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃ {פ}
- י׳וְאֵ֨לֶּה רָאשֵׁ֤י הַגִּבֹּרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֔יד הַמִּתְחַזְּקִ֨ים עִמּ֧וֹ בְמַלְכוּת֛וֹ עִם־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִיכ֑וֹ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
- י״אוְאֵ֛לֶּה מִסְפַּ֥ר הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑יד יָֽשׇׁבְעָ֣ם בֶּן־חַכְמוֹנִ֗י רֹ֚אשׁ (השלושים) [הַשָּׁ֣לִישִׁ֔ים] הֽוּא־עוֹרֵ֧ר אֶת־חֲנִית֛וֹ עַל־שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת חָלָ֖ל בְּפַ֥עַם אֶחָֽת׃
- י״בוְאַחֲרָ֛יו אֶלְעָזָ֥ר בֶּן־דּוֹד֖וֹ הָאֲחוֹחִ֑י ה֖וּא בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים׃
- י״גהֽוּא־הָיָ֨ה עִם־דָּוִ֜יד בַּפַּ֣ס דַּמִּ֗ים וְהַפְּלִשְׁתִּים֙ נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַתְּהִ֛י חֶלְקַ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה מְלֵאָ֣ה שְׂעוֹרִ֑ים וְהָעָ֥ם נָ֖סוּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃
- י״דוַיִּֽתְיַצְּב֤וּ בְתוֹךְ־הַֽחֶלְקָה֙ וַיַּצִּיל֔וּהָ וַיַּכּ֖וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיּ֥וֹשַׁע יְהֹוָ֖ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה׃
- ט״ווַיֵּרְד֡וּ שְֽׁלוֹשָׁה֩ מִן־הַשְּׁלוֹשִׁ֨ים רֹ֤אשׁ עַל־הַצֻּר֙ אֶל־דָּוִ֔יד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃
- ט״זוְדָוִ֖יד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּנְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃
- י״זוַיִּתְאָ֥ו דָּוִ֖יד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבּ֥וֹר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃
- י״חוַיִּבְקְע֨וּ הַשְּׁלֹשָׁ֜ה בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֙יִם֙ מִבּ֤וֹר בֵּֽית־לֶ֙חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑יד וְלֹא־אָבָ֤ה דָוִיד֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיְנַסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַיהֹוָֽה׃
- י״טוַיֹּ֡אמֶר חָלִ֩ילָה֩ לִּ֨י מֵאֱלֹהַ֜י מֵעֲשׂ֣וֹת זֹ֗את הֲדַ֣ם הָאֲנָשִׁים֩ הָאֵ֨לֶּה אֶשְׁתֶּ֤ה בְנַפְשׁוֹתָם֙ כִּ֣י בְנַפְשׁוֹתָ֣ם הֱבִיא֔וּם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבּוֹרִֽים׃
- כ׳וְאַבְשַׁ֣י אֲחִֽי־יוֹאָ֗ב ה֤וּא הָיָה֙ רֹ֣אשׁ הַשְּׁלוֹשָׁ֔ה וְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל (ולא) [וְלוֹ־]שֵׁ֖ם בַּשְּׁלוֹשָֽׁה׃
- כ״אמִן־הַשְּׁלוֹשָׁ֤ה בַשְּׁנַ֙יִם֙ נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלוֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא׃ {ס}
- כ״בבְּנָיָ֨ה בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִל רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽן־קַבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִיאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠ה֠וּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־הָאֲרִ֛י בְּת֥וֹךְ הַבּ֖וֹר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג׃
- כ״גוְהֽוּא־הִכָּה֩ אֶת־הָאִ֨ישׁ הַמִּצְרִ֜י אִ֥ישׁ מִדָּ֣ה׀ חָמֵ֣שׁ בָּאַמָּ֗ה וּבְיַ֨ד הַמִּצְרִ֤י חֲנִית֙ כִּמְנ֣וֹר אֹֽרְגִ֔ים וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ׃
- כ״דאֵ֣לֶּה עָשָׂ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וְלוֹ־שֵׁ֖ם בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים׃
- כ״המִן־הַשְּׁלוֹשִׁ֗ים הִנּ֤וֹ נִכְבָּד֙ ה֔וּא וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂימֵ֥הוּ דָוִ֖יד עַל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ׃ {ס}
- כ״ווְגִבּוֹרֵ֖י הַחֲיָלִ֑ים עֲשָׂהאֵל֙ אֲחִ֣י יוֹאָ֔ב {ס} אֶלְחָנָ֥ן בֶּן־דּוֹד֖וֹ מִבֵּ֥ית לָֽחֶם׃ {ס}
- כ״זשַׁמּוֹת֙ הַהֲרוֹרִ֔י {ס} חֶ֖לֶץ הַפְּלוֹנִֽי׃ {ס}
- כ״חעִירָ֤א בֶן־עִקֵּשׁ֙ הַתְּקוֹעִ֔י {ס} אֲבִיעֶ֖זֶר הָעַנְּתוֹתִֽי׃ {ס}
- כ״טסִבְּכַי֙ הַחֻ֣שָׁתִ֔י {ס} עִילַ֖י הָאֲחוֹחִֽי׃ {ס}
- ל׳מַהְרַי֙ הַנְּטֹ֣פָתִ֔י {ס} חֵ֥לֶד בֶּֽן־בַּעֲנָ֖ה הַנְּטוֹפָתִֽי׃ {ס}
- ל״אאִיתַ֣י בֶּן־רִיבַ֗י מִגִּבְעַת֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן {ס} בְּנָיָ֖ה הַפִּרְעָתֹנִֽי׃ {ס}
- ל״בחוּרַי֙ מִנַּ֣חֲלֵי גָ֔עַשׁ {ס} אֲבִיאֵ֖ל הָעַרְבָתִֽי׃ {ס}
- ל״געַזְמָ֙וֶת֙ הַבַּ֣חֲרוּמִ֔י {ס} אֶלְיַחְבָּ֖א הַשַּׁעַלְבֹנִֽי׃ {ס}
- ל״דבְּנֵ֗י הָשֵׁם֙ הַגִּ֣זוֹנִ֔י {ס} יוֹנָתָ֥ן בֶּן־שָׁגֵ֖ה הַהֲרָרִֽי׃ {ס}
- ל״האֲחִיאָ֧ם בֶּן־שָׂכָ֛ר הַהֲרָרִ֖י {ס} אֱלִיפַ֥ל בֶּן־אֽוּר׃ {ס}
- ל״וחֵ֚פֶר הַמְּכֵ֣רָתִ֔י אֲחִיָּ֖ה הַפְּלֹנִֽי׃ {ס}
- ל״זחֶצְרוֹ֙ הַֽכַּרְמְלִ֔י {ס} נַעֲרַ֖י בֶּן־אֶזְבָּֽי׃ {ס}
- ל״חיוֹאֵל֙ אֲחִ֣י נָתָ֔ן {ס} מִבְחָ֖ר בֶּן־הַגְרִֽי׃ {ס}
- ל״טצֶ֖לֶק הָעַמּוֹנִ֑י נַחְרַי֙ הַבֵּ֣רֹתִ֔י נֹשֵׂ֕א כְּלֵ֖י יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָֽה׃ {ס}
- מ׳עִירָא֙ הַיִּתְרִ֔י {ס} גָּרֵ֖ב הַיִּתְרִֽי׃ {ס}
- מ״אאֽוּרִיָּה֙ הַחִתִּ֔י {ס} זָבָ֖ד בֶּן־אַחְלָֽי׃ {ס}
- מ״בעֲדִינָ֨א בֶן־שִׁיזָ֜א הָראוּבֵנִ֗י רֹ֛אשׁ לָראוּבֵנִ֖י וְעָלָ֥יו שְׁלֹשִֽׁים׃ {ס}
- מ״גחָנָן֙ בֶּֽן־מַעֲכָ֔ה וְיוֹשָׁפָ֖ט הַמִּתְנִֽי׃ {ס}
- מ״דעֻזִּיָּ֖א הָעַשְׁתְּרָתִ֑י {ס} שָׁמָע֙ (ויעואל) [וִיעִיאֵ֔ל] בְּנֵ֖י חוֹתָ֥ם הָעֲרֹעֵרִֽי׃ {ס}
- מ״היְדִֽיעֲאֵל֙ בֶּן־שִׁמְרִ֔י וְיֹחָ֥א אָחִ֖יו הַתִּיצִֽי׃ {ס}
- מ״ואֱלִיאֵל֙ הַֽמַּחֲוִ֔ים וִירִיבַ֥י וְיוֹשַׁוְיָ֖ה בְּנֵ֣י אֶלְנָ֑עַם {ס} וְיִתְמָ֖ה הַמּוֹאָבִֽי׃
- מ״זאֱלִיאֵ֣ל וְעוֹבֵ֔ד {ס} וְיַעֲשִׂיאֵ֖ל הַמְּצֹבָיָֽה׃ {פ}
Share this chapter
Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.
Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.
Rashi's commentary
Verse 2
גַּם־תְּמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם גַּ֚ם בִּֽהְי֣וֹת שָׁא֣וּל מֶ֔לֶךְ אַתָּ֛ה הַמּוֹצִ֥יא וְהַמֵּבִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗…
אתה תרעה את עמי - על זה אמר דוד ה' רועי לא אחסר (תהילים כ״ג:א׳) אתה אומר לי אתה תרעה מה אני יכול לרעות אין הדבר תלוי בי אלא ה' רועי לא אחסר וגם אני לא אחסר לכם ודוגמא בשמואל (ב' כ"א) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו במלחמה ולא תכבה את נר ישראל אמר להם דוד כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי (שם כ"ב):
Verse 3
וַ֠יָּבֹ֠אוּ כׇּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹת֩ לָהֶ֨ם דָּוִ֥יד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤יד…
ויכרות להם דוד ברית - כאותו ברית שכרת יהוידע דכתיב (מלכים ב י״א:י״ז) ויכרות יהוידע את הברית בין ה' ובין המלך ובין העם להיות לעם לה' פתרון להיות לה' עבדים וגם בין המלך ובין העם להיות לו לעבדים כמשפט המלך וגם המלך לעשות כחוק לעבדיו ללחום מלחמותם:
לפני ה' - והלא לא היה המשכן בחברון אלא מהו לפני ה' כל מקום שעושין תנאי או כורתין ברית המקום שם הוא דוגמא ביפתח לפני ה' במצפה (שופטים י״א:י״א) ודוגמא ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו (ויקרא ה׳:כ״א) כדמפרש בתורת כהנים:
Verse 4
וַיֵּ֨לֶךְ דָּוִ֧יד וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֛ל יְרוּשָׁלַ֖͏ִם הִ֣יא יְב֑וּס וְשָׁם֙ הַיְבוּסִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃
וילך דוד וגו' - הלך מיד למלחמה כשהמליכוהו כל ישראל שלא יאמרו ישראל כל המלחמות שעשה דוד בימי שאול נוצח מזלו של שאול היה ועתה דואג להלחם לכך הלך מיד למלחמה:
Verse 5
וַיֹּ֨אמְר֜וּ יֹשְׁבֵ֤י יְבוּס֙ לְדָוִ֔יד לֹ֥א תָב֖וֹא הֵ֑נָּה וַיִּלְכֹּ֤ד דָּוִיד֙ אֶת־מְצֻדַ֣ת צִיּ֔וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽיד׃
ויאמרו ישבי יבוס לדוד לא תבא הנה - אינו מפרש כאן למה ובשמואל (ב' ה') מפרש ויאמר לדוד לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים ראו שלא יוכלו לעמוד לפני דוד ונתנו עורים ופסחים לפני שער העיר לאמר לא יבא דוד הנה כי אם ילחם עם העורים הללו כי ידעו כי בזוי הוא למלך להלחם עם העורים ומתוך כך ישוב ולא ילחם עמהם ודוד אמר בלבו אמת הוא כי לא נכון והגון לי להלחם עם עורים ועם פסחים אך כל מי שיכה היבוסי היאך שיגע בצנור וימשכם וישליכם משם את העורים על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית אל בית דוד שיהא לו גנאי פן יאמרו עם אלו נלחם דוד:
Verse 8
וַיִּ֤בֶן הָעִיר֙ מִסָּבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וְעַד־הַסָּבִ֑יב וְיוֹאָ֕ב יְחַיֶּ֖ה אֶת־שְׁאָ֥ר הָעִֽיר׃
ויואב יחיה את שאר העיר - הוא בנה והחזיק לבנות בדקי החומה דוגמא בעזרא היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג׳:ל״ד):
Verse 11
וְאֵ֛לֶּה מִסְפַּ֥ר הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑יד יָֽשׇׁבְעָ֣ם בֶּן־חַכְמוֹנִ֗י רֹ֚אשׁ (השלושים) [הַשָּׁ֣לִישִׁ֔ים] הֽוּא־עוֹרֵ֧ר אֶת־חֲנִית֛וֹ עַל־שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת חָלָ֖ל…
ראש השלישים - ראש הגבורים כמו ושלשים על כלו (שמות י״ד:ז׳):
עורר את חניתו - כאשר הוא נלחם במלחמה לא היה חוזר במלחמה עד שיהרג בחניתו ג' מאות חלל:
בן חכמוני - בשמואל (שמואל ב כ״ג:ח׳) כתוב תחכמוני הוא אביו ויפה כח האב מכח הבן שכתוב בו (שם) על שמונה מאות גבורים חלל בפעם אחת:
Verse 12
וְאַחֲרָ֛יו אֶלְעָזָ֥ר בֶּן־דּוֹד֖וֹ הָאֲחוֹחִ֑י ה֖וּא בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים׃
הוא בשלושה הגבורים - הוא בכלל ג' הגבורים כי הוא אחד מהם ושלשה אלו גבורים יותר משאר ל' ושלשה שנזכר בסמוך וכאן אינו מזכיר כי אם שנים ישבעם ואלעזר ובשמואל (שמואל ב' כ"ג:י"א) מזכיר אף השלישי דכתיב ואחריו שמא בן אגא הררי (שם א'):
Verse 13
הֽוּא־הָיָ֨ה עִם־דָּוִ֜יד בַּפַּ֣ס דַּמִּ֗ים וְהַפְּלִשְׁתִּים֙ נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַתְּהִ֛י חֶלְקַ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה מְלֵאָ֣ה שְׂעוֹרִ֑ים וְהָעָ֥ם נָ֖סוּ…
בפס דמים - שם מקום ובשמואל באפס דמים:
והפלשתים נאספו שם למלחמה - שנזדרזו להנקם מישראל ומאותם גבורים שחרפו כמפורש בשמואל (ב' כג) בחרפם בפלשתים:
מלאה שעורים - ורצו פלשתים לקוצרה ולהציתה באש:
Verse 15
וַיֵּרְד֡וּ שְֽׁלוֹשָׁה֩ מִן־הַשְּׁלוֹשִׁ֨ים רֹ֤אשׁ עַל־הַצֻּר֙ אֶל־דָּוִ֔יד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃
וירדו שלושה מן השלושים - שלשה אלו היו ראש לכל השלושים:
Verse 16
וְדָוִ֖יד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּנְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃
ונציב פלשתים אז בבית לחם - שכבר בית לחם לקחו והעמידו בה נציב שופט זה בתחלת מלכותו שעדיין פלשתים היו מושלים בם שכך מצינו שלפני בא דוד היו מושלים על ישראל בימי שמשון ושמואל דכתיב (בשמואל א ד׳:ט׳) התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים וגו':
Verse 17
וַיִּתְאָ֥ו דָּוִ֖יד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבּ֥וֹר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃
מי ישקני מים מבור בית לחם - זה הי' מקומו של דוד דכתיב ודוד בן ישי מבית הלחמי (שמואל א י״ח:ג׳) ולפי שהיה דוד תדיר מלומד ורגיל באותן מים נתאו' להם וכל מים וכל אויר שאד' רגיל בהם יפין לו ושאין רגיל בהם ניזוק ודוגמא בריש יוסיפון מלכ' אחת שחלת' על שנישאת חוצה מארץ מולדתה ואמרו הרופאים אין לה רפואה עד שתרחץ ותהנה ממימי מקומה וכן עשו לה:
Verse 18
וַיִּבְקְע֨וּ הַשְּׁלֹשָׁ֜ה בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֙יִם֙ מִבּ֤וֹר בֵּֽית־לֶ֙חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑יד וְלֹא־אָבָ֤ה דָוִיד֙…
ויבקעו השלשה במחנה פלשתים - בל"א (דורך ברעכן די שאר"א):
וישאבו - כשהפלשתים עומדים בפני הבור באו ג' גבורי ישראל ובקעו ביניהם ושאבו על כרחם:
וינסך אותם לה' - בר קפרא אומר חג הסוכות היה ונסכן על המזבח:
Verse 19
וַיֹּ֡אמֶר חָלִ֩ילָה֩ לִּ֨י מֵאֱלֹהַ֜י מֵעֲשׂ֣וֹת זֹ֗את הֲדַ֣ם הָאֲנָשִׁים֩ הָאֵ֨לֶּה אֶשְׁתֶּ֤ה בְנַפְשׁוֹתָם֙ כִּ֣י בְנַפְשׁוֹתָ֣ם הֱבִיא֔וּם…
כי בנפשותם הביאום - שמסרו עצמם להריגה על המים:
Verse 20
וְאַבְשַׁ֣י אֲחִֽי־יוֹאָ֗ב ה֤וּא הָיָה֙ רֹ֣אשׁ הַשְּׁלוֹשָׁ֔ה וְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל (ולא) [וְלוֹ־]שֵׁ֖ם…
ואבשי אחי יואב הוא היה ראש השלושה - לאותם שלשה שבקעו במחנה פלשתים ושאבו המים ומה שאינו מזכיר את יואב עם הגבורים לפי שאין כבודו למנותו עם אלו כי הוא היה שר צבא ראש לכולם:
ולו שם בשלשה - אותו השם היה לו שגבורתו היתה כנגד כל גבורות כולם וטעות הוא:
Verse 21
מִן־הַשְּׁלוֹשָׁ֤ה בַשְּׁנַ֙יִם֙ נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלוֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא׃ {ס}
מן השלושה בשנים - הוא נכבד ולא כאותן שלשה כנגד השנים היתה גבורתו ולכלל גבורות השלשה לא בא (וזהו) ועד השלשה לא בא:
Verse 22
בְּנָיָ֨ה בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִל רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽן־קַבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִיאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠ה֠וּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה…
בן איש חיל - דוגמא בן בליעל ובשמואל (ב' כ"ג) כתיב בן איש חי כי כן מנהג בני האדם כשרואים אדם זריז אומרים זה כולו חי:
אריאל - גבורים בעלי כח ארי גבור וגם אל לשון אילי הארץ (יחזקאל י"ז):
רב פעלים - פעולות של גבורות הרבה עשה:
והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג - ולא חשש מן הצינה והקור, ויש אומרים ביום השלג כל השנה כולה אין הארי מסוכן יותר מיום השלג כשבא אדם נגדו זורק השלג ברגלו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו ואני שמעתי כך על זאת:
Verse 23
וְהֽוּא־הִכָּה֩ אֶת־הָאִ֨ישׁ הַמִּצְרִ֜י אִ֥ישׁ מִדָּ֣ה׀ חָמֵ֣שׁ בָּאַמָּ֗ה וּבְיַ֨ד הַמִּצְרִ֤י חֲנִית֙ כִּמְנ֣וֹר אֹֽרְגִ֔ים וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו…
איש מדה - שאר בני אדם אין צריך למדוד כי אם מאומד יכול לידע ודוגמא אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב):
כמנור אורגים - עץ שכורכים עליו הבגד:
Verse 25
מִן־הַשְּׁלוֹשִׁ֗ים הִנּ֤וֹ נִכְבָּד֙ ה֔וּא וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂימֵ֥הוּ דָוִ֖יד עַל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ׃ {ס}
מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלשה - לכלל גבורת השלשה לא בא לאותן ג' שמזכיר למעלה ולכן כתיב לא באלף:
על משמעתו - ל' מנוי וכן ובני עמון משמעתם (ישעיהו י״א:י״ד):
Verse 26
וְגִבּוֹרֵ֖י הַחֲיָלִ֑ים עֲשָׂהאֵל֙ אֲחִ֣י יוֹאָ֔ב {ס} אֶלְחָנָ֥ן בֶּן־דּוֹד֖וֹ מִבֵּ֥ית לָֽחֶם׃ {ס}
וגבורי החילים - אך לא כאותן של מעלה:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
וַיִּקָּבְצ֧וּ כׇֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖יד חֶבְר֣וֹנָה לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֛ה עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃
ויקבצו - עזרא דלג כל ספור המעשה מהמלכת איש בושת, ושמלך דוד באותם שנים על יהודה לבדו, כי הוא בא רק להגדיל מעלת דוד, ועקר ספורו מן המלוכה הכוללת שאז נתקיימו דברי שמואל. ומ"ש ויקבצו כל ישראל, שתחלה באו ישראל בעצמם וכמו שספר בסימן י"ב (מפסוק כ"ג ואילך) ואחר זה באו הזקנים שהם הסנהדרין למשחו, שהמלכת המלך צריך ע"פ זקני העדה, ואמר שהיה גם כן ע"פ נביא כדבר ה' ביד שמואל. ומ"ש לו הנה עצמך ובשרך אנחנו וכו' התבאר בפי' (ש"ב ה, א - ג):
Verse 4
וַיֵּ֨לֶךְ דָּוִ֧יד וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֛ל יְרוּשָׁלַ֖͏ִם הִ֣יא יְב֑וּס וְשָׁם֙ הַיְבוּסִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃
וילך דוד - כבר בארתי שבאשר התאחדו עתה שבט יהודה ובנימין למלכות אחת רצה שתהיה עיר המלוכה משותפת לשני השבטים, וירושלים היתה חציה ליהודה וחציה לבנימין, לכן הלך ללכוד את ירושלים לשומה לעיר מלכותו:
Verse 5
וַיֹּ֨אמְר֜וּ יֹשְׁבֵ֤י יְבוּס֙ לְדָוִ֔יד לֹ֥א תָב֖וֹא הֵ֑נָּה וַיִּלְכֹּ֤ד דָּוִיד֙ אֶת־מְצֻדַ֣ת צִיּ֔וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽיד׃
ויאמרו - בשמואל (שם) בא המעשה בארך, ועזרא לא רצה לחזר דברים הידועים מס' שמואל רק להוסיף דברים הבלתי נודעים משם, ששם (ה, ו) כתוב ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה, הוסיף שזאת אמרו יושבי יבוס, ר"ל שלא הניחוהו ליכנס דרך השער ולכד את המצודה שהיתה בצד האחר, כמש"ש, ושם (ח) כתוב ויאמר דוד כל מכה יבוסי ולא באר מה שאמר, ובאר עזרא:
Verse 6
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד כׇּל־מַכֵּ֤ה יְבוּסִי֙ בָּרִ֣אשׁוֹנָ֔ה יִהְיֶ֥ה לְרֹ֖אשׁ וּלְשָׂ֑ר וַיַּ֧עַל בָּרִאשׁוֹנָ֛ה יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה וַיְהִ֥י לְרֹֽאשׁ׃
ויאמר כל מכה יבוסי בראשונה - מי שיהיה הראשון בנצוח המלחמה
יהיה לראש ולשר - ויש הבדל בין ראש ושר, שיש שר שאינו ראש, כמו יואב שהיה שר הצבא מכבר ולא היה ראש על ישראל רק מנהיג הצבא, ולכן כאשר עלה יואב שכבר היה שר כתיב ויהי לראש, שהוסיף לעשותו ראש על העיר, כמ"ש (פסוק ח) ויואב יחיה את שאר העיר:
Verse 7
וַיֵּ֥שֶׁב דָּוִ֖יד בַּמְצָ֑ד עַל־כֵּ֥ן קָרְאוּ־ל֖וֹ עִ֥יר דָּוִֽיד׃
וישב דוד - בשמואל אומר (ה, ט) וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה, וזה לא היה צריך עזרא להשמיענו שכבר ידענו זה מספר שמואל, רק השמיענו חדשות, כי יש הבדל בין מצד למצודה, מצד הוא ההר הגבוה שהוא חזק מצד עצמו, והמצודה הוא המבצר הבנוי על המצד. ותחלה ישב דוד רק במצודה שהיא מצודת ציון הבנויה, וקרא לה עיר דוד רק להמצודה לבדה, שישב תוך המבצר לבד, וסביב המצודה היה מקום רחב שנקרא בשם מלוא, מקום זה נשאר בלא בנינים, ולא בנה רק מן המלוא וביתה בתוך חומת המצודה, זאת יספר בספר שמואל, ועזרא הודיע שאח"כ התפשט מושב דוד, כי צר לו המצודה לשבתו עד שהרחיב ישיבתו חוץ למצודה על המצד, שהוא הר ציון מסביב
על כן קראו שמו עיר דויד - שאז קראו גם להמצד, היינו לכלל הר ציון, בשם עיר דוד, כי דוד עצמו קרא שם זה רק להמצודה, והעם נתנו אח"כ שם זה גם להמצד, היינו לכלל הר ציון:
Verse 8
וַיִּ֤בֶן הָעִיר֙ מִסָּבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וְעַד־הַסָּבִ֑יב וְיוֹאָ֕ב יְחַיֶּ֖ה אֶת־שְׁאָ֥ר הָעִֽיר׃
ויבן - ואח"כ התחיל דוד לבנות בנינים גם מסביב למצודה על המצד, עד שבנה מן המלוא ועד הסביב, נוסף ע"מ שבנה תחלה מן המלוא וביתה, ובנינים אלה לא נשלמו בימי דוד, וגם שהמלוא לא הוקף בחומה בימיו, וגם ירושלים לא היתה מוקפת עד ימי שלמה שכתוב (מ"א ט, טו) שבנה את המלוא ואת חומת ירושלים, ושם (כד) אך בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה אשר בנה לה, אז בנה את המלוא, ושם (יא, כז) בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו, כי בימי דוד לא נשלם הבנין וגם היה פרוץ בלי חומה
ויואב יחיה את שאר העיר - כי על עיר דוד השגיח בעצמו, ועל ירושלים נעשה יואב ראש כמו שהבטיח לו, והוא החיה את העיר, אם להוסיף בה דיורין ולהפיח בה רוח חיים שתהיה עיר הומיה קריה עליזה, אם להשגיח שימצאו בה חית ידם ומזון ומחיה:
Verse 10
וְאֵ֨לֶּה רָאשֵׁ֤י הַגִּבֹּרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֔יד הַמִּתְחַזְּקִ֨ים עִמּ֧וֹ בְמַלְכוּת֛וֹ עִם־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִיכ֑וֹ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
ואלה ראשי הגבורים, ואלה מספר הגבורים - הנה מן מ"ש אלה מספר הגבורים מן פסוק י"א עד אוריה החתי שבפסוק מ"א, נמצא ג"כ בספר שמואל (ב' סי' כג), ועזרא הוסיף עוד גבורים שחשב בס' זה מפסוק מ"א עד סוף הסימן, ועוד גבורים שיחשוב בסי' י"ב, שלא נמצאו בס' שמואל. ששם לא חשב רק שמות הגבורים אשר לדוד שהיו אצלו תמיד, ופה חשב ראשי הגבורים אשר לדוד שהתחזקו עמו במלכותו שזה חשב בסי' י"ב, ועז"א ואלה ראשי הגבורים המתחזקים עמו וכו' להמליכו, וגם חשב מספר הגבורים אשר לדוד שהיו תמיד מראשית גבוריו, שהעתיק מס' שמואל, רק שבשמואל קצר ועזרא הוסיף עליהם עוד גבורים שמצא בדה"י אשר למלך, וגם פי' דברים הרבה מס' שמואל כדרכו בספרו זה, ועז"א ואלה מספר הגבורים. ותחת מ"ש בשמואל שמות הגבורים, ששם לא כיון להודיע כל מספרם רק שמות היותר מפורסמים מהם, הודיע עזרא כל מספרם שהיו יותר ממ"ש בשמואל:
Verse 11
וְאֵ֛לֶּה מִסְפַּ֥ר הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑יד יָֽשׇׁבְעָ֣ם בֶּן־חַכְמוֹנִ֗י רֹ֚אשׁ (השלושים) [הַשָּׁ֣לִישִׁ֔ים] הֽוּא־עוֹרֵ֧ר אֶת־חֲנִית֛וֹ עַל־שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת חָלָ֖ל…
ישבעם בן חכמוני - הנה בשמואל שם מנה שלשה גבורים, עדינו העצני, אלעזר בן דודו האחוחי, שמה בן אגא, ופה לא מנה רק שנים? שם אמר על שמונה מאות חלל, ופה אמר שלש מאות? הגבורה שיחס פה לאלעזר ואמר שהיתה השדה מלאה שעורים, יחס שם לשמה, ואמר שהשדה היתה מלאה עדשים? אך הוא הדבר שדברנו בכל הספר, שעזרא לא בא להעתיק דברי ספרי הקודמים, שספר שמואל מצוי ביד כל אדם, רק בא לפרש דבריו ולהוסיף, ויתר הדברים הניח שהקורא בס' שמואל יראה אותו משם, ובס' שמואל (כג, ח) כתוב יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמונה מאות חלל בפעם אחת, מבואר שהיה שמו עדינו העצני, ושם ספר חכמתו שיושב בשבת תחכמוני על שמונה מאות חלל, ר"ל שאחר שהרג שמונה מאות חלל לא נתבלבל מוחו ובשובו מן המלחמה ישב בשבת תחכמוני ללמד בתורה עם חכמים, ומצד זה היה ראש השלישי היינו לשלשת הגבורים היה ראש מצד חכמתו (ושלשת הגבורים הם אלעזר ושמה שחשב שם). ועזרא ספר לנו חדשות, א] שנקרא ג"כ בשם ישבעם בן חכמוני, בשם זה נקרא ע"ש חכמתו ישב - עם, בן - חכם, שמצד חכמתו ישב בישיבה ללמד חכמה לעם, וספר גבורתו, שפעם אחת הרג שלש מאות חלל בפעם אחת ולא יגעה ידו רק שאח"כ עורר את חניתו הכבדה ומניעה בקל הנה והנה, ומצד גבורתו לא היה ראש לשלשה הגבורים, שיבואר (בפסוק כ) שגם אבשי אחי יואב שהיה מן הגבורים השנים במדרגה עשה כזאת, רק שהיה מצד זה ראש השלשים גבורים שהיתה גבורתם פחותה מהששה הקודמים:
Verse 12
וְאַחֲרָ֛יו אֶלְעָזָ֥ר בֶּן־דּוֹד֖וֹ הָאֲחוֹחִ֑י ה֖וּא בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים׃
ואחריו אלעזר - היה ג"כ בשלשה הגבורים (ממדרגה הראשונה, שכולם היו עם דוד במלחמה זו שנלחם דוד עם פלשתים באפס דמים), ובשמואל (שם, ט - י) לא נזכר רק שהכה בפלשתים ועשה תשועה, ועזרא ספר שגם הוא הציל אז חלקה מלאה שעורים, וזאת לא נזכר בשמואל רק שם (יא) נזכר מהגבור השלישי שמה, שהוא הציל חלקה מלאה עדשים, וזאת לא הזכיר עזרא כי נודע זה מס' שמואל ולא היה לו בזה חדשות, רק ספר שגם אלעזר הציל אז חלקה אחרת של שעורים. ומה שלא הזכיר זה בשמואל, כי הוא עשה זה בעזר חיילותיו כמ"ש ויתיצבו ויצילוה בלשון רבים:
Verse 15
וַיֵּרְד֡וּ שְֽׁלוֹשָׁה֩ מִן־הַשְּׁלוֹשִׁ֨ים רֹ֤אשׁ עַל־הַצֻּר֙ אֶל־דָּוִ֔יד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃
וירדו שלשה - אחר השלשה הגבורים ממדרגה הראשונה היו עוד שלשה ממדרגה השניה, והיו ראש אל השלשים גבורים שחושב בס' זה, וכ"ז נזכר בשמואל שם, ושם בארתי שהיה זה בעת נמשח דוד למלך שעלו פלשתים עד עמק רפאים סמוך לירושלים ודוד הלך אל מערת עדולם והמצודה, סמוך לארץ פלשתים, כמ"ש (ש"ב ה, יז - כ), ובשמואל אמר ויבואו אל קציר שהיה בעת קציר, ופה הודיע שירדו (כי ההולך מירושלים לארץ פלשתים הוא יורד) ובאו על הצור ששם המצודה והמערה. ויתר הדברים בארתי בפי' שמואל שם:
Verse 20
וְאַבְשַׁ֣י אֲחִֽי־יוֹאָ֗ב ה֤וּא הָיָה֙ רֹ֣אשׁ הַשְּׁלוֹשָׁ֔ה וְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל (ולא) [וְלוֹ־]שֵׁ֖ם…
ואבשי - מפרש מי היו הג' גבורים, הראש מהם היה אבשי
ולו שם בשלשה - ר"ל שגם בשלשה הגבורים ממדרגה הראשונה הנ"ל היו לו שם, אחר שהוא ג"כ עורר את חניתו על שלש מאות חלל כמו עדינו העצני:
Verse 21
מִן־הַשְּׁלוֹשָׁ֤ה בַשְּׁנַ֙יִם֙ נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלוֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא׃ {ס}
מן השלשה בשנים - מן השלשה השנים שהיו ממדרגה השניה, ועז"א בשנים, היינו השלשה שהיו ממדרגה השנית, מהם היה נכבד, לאפוקי מן השלשה הראשונים, ועז"א ועד השלשה (ר"ל הראשונים), לא בא, אל מדרגתם (וכאן הוסיף עזרא לפרש את מ"ש בשמואל סתם מן השלשה הכי נכבד, והוסיף מלת בשנים):
Verse 22
בְּנָיָ֨ה בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִל רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽן־קַבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִיאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠ה֠וּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה…
בניה - הגבור השני היה בניה, היה בן איש חיל ורב פעלים, מעיר קבצאל בחלקו של יהודה (יהושע טו, לא), והוא הראה ג' גבורות, א] שהכה שני אריאל מואב, ר"ל גבורי מואב. ב] שהכה את הארי, הגם שהארי היה בתוך הבור שלו, וביום השלג, שאז יתגבר הארי יותר. ג] שהכה איש מצרי שהיה איש מדה גבוה חמש באמה, וביד המצרי היה חנית והוא הכהו בשבט (וגם בזה פי' עזרא מה שלא נזכר בשמואל שהיה איש מדה ושהחנית היה כמנור אורגים):
Verse 24
אֵ֣לֶּה עָשָׂ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וְלוֹ־שֵׁ֖ם בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים׃
ולו שם בשלשה הגבורים - השנים שזכר כאן:
Verse 25
מִן־הַשְּׁלוֹשִׁ֗ים הִנּ֤וֹ נִכְבָּד֙ ה֔וּא וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂימֵ֥הוּ דָוִ֖יד עַל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ׃ {ס}
מן השלשים - מצד הכבוד היה נכבד מכל השלשים גבורים בכלל, כי היה ראש לסנהדרין, הגם שאל השלשה הראשונים לא בא בגבורתו, ודוד שמהו פקיד על אנשי משמעתו:
Verse 26
וְגִבּוֹרֵ֖י הַחֲיָלִ֑ים עֲשָׂהאֵל֙ אֲחִ֣י יוֹאָ֔ב {ס} אֶלְחָנָ֥ן בֶּן־דּוֹד֖וֹ מִבֵּ֥ית לָֽחֶם׃ {ס}
וגבורי - כבר בארתי שם שהגבור השלישי מן השלשה גבורים השנים היה עשהאל, ושם אומר עשהאל אחי יואב בשלשים, דהיינו שהגם שנחשב בין הששה גבורים, לא היה אצל המלך תמיד כחמשה הראשונים, רק היה עם השלשים, וכמ"ש (להלן יח, יז) ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי, למה שת"י על קלעיא ועל קשתיא, וע"כ חשבו פה עם גבורי החילים וראש לכולם. והנה בשמואל חושב עוד גבורים עד אוריה החתי, שהוא בכאן בפסוק מ"א, וסיים כל שלשים ושבעה, ופרשתי שם שהם ל"ז עם הששה הראשונים, עי"ש, ופה חושב גם גבורים אלה ומקצתם בשינוי שמותם, וי"ל שהי"ל שני שמות, או שמתו בתוך כך ובאו אחרים תחתם וחשבם עזרא, ומן אוריה ואילך מצא עזרא בס' דה"י עוד ששה עשר גבורים וחשבם:
Edition: Malbim on I Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.
I Chronicles Chapter 11
I Chronicles Chapter 11 presents 47 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Open the full commentary pageSmart source finder
Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.
Resolved to: I Chronicles 11
Open in the reader