Exodus Chapter 20

וידבר אלהים — אין אלהים אלא דין לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר, ואם לאו אינו מקבל עליהם פרענות, יכול אף עשרת הדברות כן, תלמוד לומר וידבר אלהים, דיין לפרע:

את כל הדברים האלה — מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופרש על כל דבור ודבור בפני עצמו:

לאמר — מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו:

אשר הוצאתיך מארץ מצרים — כדאי היא ההוצאה שתהיו משעבדים לי דבר אחר לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים. דבר אחר לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, לתן פתחון פה למשה ללמד סנגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם אלהים אחרים, אלא לי לבדי:

מבית עבדים — מבית פרעה שהייתם עבדים לו או אינו אומר אלא מבית עבדים, שהיו עבדים לעבדים, תלמוד לומר (דברים ז ח) ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, אמור מעתה עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים:

לא יהיה לך — למה נאמר, לפי שנאמר (פסוק ד) לא תעשה לך, אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקים, תלמוד לומר לא יהיה לך:

אלהים אחרים — שאינן אלהות אלא אחרים עשאום אלהים עליהם, ולא יתכן לפרש אלהים אחרים זולתי, שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלהות אצלו דבר אחר אלהים אחרים, שהם אחרים לעובדיהם, צועקים אליהם ואינן עונין אותם, ודומה כאלו הוא אחר שאינו מכירו מעולם:

על פני — כל זמן שאני קים, שלא תאמר לא נצטוו על עבודה זרה אלא אותו הדור:

פסל — על שם שנפסל:

וכל תמונה — תמונת כל דבר אשר בשמים:

אל קנא — מקנא לפרע ואינו עובר על מדתו למחול על עוון עבודה זרה, כל לשון קנא אינפרינמינ"ט בלעז, נותן לב לפרע:

לשנאי — כתרגומו, כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם:

ועשה חסד — נוצר חסד שאדם עושה, לשלם שכר עד לאלפים דור, נמצאת מדה טובה יתרה על מדת פרענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים:

לשוא — (השני לשון שקר כתרגומו) כמא דתימר (שבועות כט א) אי זהו שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע, על עמוד של אבן שהוא של זהב (הראשון לשון מגן, כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל, על של עץ עץ ועל אבן אבן:

זכור — זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וכן (שמות לא יד) מחלליה מות יומת, (במדבר כח ט) וביום השבת שני כבשים, וכן (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז, (שם יב) גדילים תעשה לך, וכן (ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך, (דברים כה ה) יבמה יבא עליה, הוא שנאמר (תהלים סב יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. זכור לשון פעול הוא, כמו (ישעיה כב יג) אכול ושתו, (שמואל ב ג טז) הלוך ובכה, וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת:

ועשית כל מלאכתך — כשתבא שבת, יהא בעיניך כאלו מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה:

אתה ובנך ובתך — אלו קטנים או אינו אלא גדולים, אמרת הרי כבר מזהרים הם, אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים, וזו ששנינו (שבת קכא א) קטן שבא לכבות אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליך:

וינח ביום השביעי — כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד המנו קל וחמר לאדם, שמלאכתו בעמל וביגיעה, שיהא נח בשבת:

ברך ויקדשהו — ברכו במן לכפלו בששי לחם משנה, וקדשו במן שלא היה יורד בו:

למען יאריכון ימיך — אם תכבד יאריכון, ואם לאו יקצרון, שדברי תורה נוטריקון הם נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן:

לא תנאף — אין ניאוף אלא באשת איש, שנאמר (ויקרא כ י) מות יומת הנואף והנואפת, ואומר (יחזקאל טז לב) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים:

לא תגנב — בגונב נפשות הכתוב מדבר לא תגנבו (ויקרא יט יא) בגונב ממון. או אינו אלא זה בגונב ממון, ולהלן בגונב נפשות, אמרת דבר הלמד מענינו, מה לא תרצח, לא תנאף, מדבר בדבר שחייבין עליהם מיתת בית דין, אף לא תגנוב דבר שחיב עליו מיתת בית דין:

וכל העם ראים — מלמד שלא היה בהם אחד סומא ומנין שלא היה בהם אלם, תלמוד לומר (שמות יט ח) ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש, תלמוד לומר (שמות כד ז) נעשה ונשמע:

ראים את הקולות — רואין את הנשמע, שאי אפשר לראות במקום אחר:

את הקולת — (מכילתא בחדש פ"ט) היוצאין מפי הגבורה:

וינעו — (שם) אין נוע אלא זיע:

ויעמדו מרחק — היו נרתעין לאחוריהם שנים עשר מיל כאורך מחניהם ומלאכי השרת באין ומסיעין אותן להחזירם, שנאמר (תהלים סח יג) מלכי צבאות ידדון ידדון:

לבעבור נסות אתכם — לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם באמות שהוא בכבודו נגלה עליכם:

נסות — לשון הרמה וגדלה, כמו (ישעיה סב י) הרימו נס, ארים נסי (ישעיה מט כב), וכנס על הגבעה (ישעיה ל, יז), שהוא זקוף:

ובעבור תהיה יראתו — על ידי שראיתם אותו יראוי ומאים, תדעו כי אין זולתו ותיראו מפניו:

נגש אל הערפל — לפנים משלש מחיצות, חשך ענן וערפל שנאמר (דברים ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל, ערפל הוא עב הענן, שנאמר לו (שמות יט ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן:

כה תאמר — בלשון הזה:

אתם ראיתם — יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו, שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין:

כי מן השמים דברתי — וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ דבר אחר הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר, וכן הוא אומר (תהלים יח י) ויט שמים וירד:

לא תעשון אתי — לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום:

אלהי כסף — בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלהות:

ואלהי זהב — בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפני כאלהי זהב:

לא תעשו לכם — לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם:

מזבח אדמה — מחבר באדמה, שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כפים דבר אחר שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חניתן:

תעשה לי — שתהא תחלת עשייתו לשמי:

וזבחת עליו — אצלו, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה או אינו אלא עליו ממש, תלמוד לומר (דברים יב כז) הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך, ואין שחיטה בראש המזבח:

את עלתיך ואת שלמיך — אשר מצאנך ומבקרך את צאנך ואת בקרך, פרוש לאת עולתיך ואת שלמיך:

בכל המקום אשר אזכיר את שמי — אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפרש שלי, שם אבא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא נתן רשות להזכיר שם המפרש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה שם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפרש בנשיאת כפים לברך את העם:

ואם מזבח אבנים — רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלשה ואם מזבח אבנים תעשה לי, הרי אם זה משמש בלשון כאשר, כאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים, שנאמר (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה, וכן (שמות כב כד) אם כסף תלוה, חובה הוא, שנאמר (דברים טו ח) והעבט תעביטנו ואף זה משמש בלשון כאשר וכן (ויקרא ב יד) ואם תקריב מנחת בכורים זו מנחת העמר, שהיא חובה, ועל כרחך אין אם הללו תלוין, אלא ודאין, ובלשון כאשר הם משמשים:

גזית — לשון גזיזה שפוסלן ומסתתן בברזל:

כי חרבך הנפת עליה — הרי כי זה משמש בלשון פן, שהוא דילמא, פן תניף חרבך עליה:

ותחללה — הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין, שיונף המקצר על המאריך ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחמר ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פרענות:

ולא תעלה במעלות — כשאתה בונה כבש למזבח, לא תעשהו מעלות מעלות אישיקלונ"ש בלעז [מדרגות] אלא חלק יהא ומשופע:

אשר לא תגלה ערותך — שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב (שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה:

"Do not make with Me" — According to the commentator’s view, the phrase "gods of silver" is connected with the preceding clause, "Do not make gods of silver." However, this is not the view of the one who set the cantillation marks, who placed the pause (etnachta) on the word "Me." Therefore, the sages (Chazal) explained that you should not make an image of anything that exists with Me in heaven. And because it is written, "and You will hear in heaven, Your dwelling place," and "heaven" includes everything from the curve of the lunar sphere and above, it follows that this command includes not making an image of the sun and moon, nor the image of ministering angels, nor the image of the four faces in the chariot together, as Abaye said (Rosh Hashanah 24b) and as Tosafot stated in Yoma (54). This is the intent of Rabbi Yishmael. Rabbi Natan added that one should not make any form resembling a human image, as this too is found with Him, as it is written: "and on the throne was a likeness like the appearance of a man." And it is said in Bereishit Rabbah, "Great is the power of created beings who liken the form to its Creator." And in Rosh Hashanah it says concerning this, "Do not make Me," because in the case of the forms of the heavenly creatures and the chariot, only the four faces together are forbidden, but a human image by itself is forbidden. And it has already warned, "Do not make for yourself a graven image or any likeness." Here it adds that it is forbidden to make these forms even for decoration, as the halachic authorities wrote. Rabbi Akiva says this includes a warning against the belief of dualists, who would say there is a force for good and a force for evil, and they would make a unique image for the force of evil. When good came to them, they would praise the force of good, and when bad came to them, they would curse the force of evil. But Israel believes that no evil descends from heaven, and that hardships and suffering are ultimately for the purpose of good, as is elaborated on in the Mechilta. Therefore, they praise for the bad as they do for the good.

“Gods of silver and gods of gold, you shall not make for yourselves.” This seems redundant, so why specify silver and gold in particular when making idols from any material is prohibited? We also have a principle that when Scripture mentions two items, the second always adds something beyond the first, as stated in Tosefet Meforshim on Leviticus (Section 312). The Sages explained that because the Torah permits making cherubs from gold, it warns here not to make them from silver, as this would make them like “gods of silver.” Furthermore, it adds that even from gold, one may only make what the Torah specifies: two cherubs, no more. This, then, adds to what is meant by “gods of gold.” As for the additional cherubs made by Solomon, this was done according to a prophet, as written elsewhere. However, the prohibition against making replicas of the vessels of the Temple is learned from “you shall not make with Me,” which includes not making anything that is found with Him, whether in the great Temple in the heavens or in His earthly Temple and Presence. It then says, “you shall not make for yourselves,” using the plural to warn against making them even in synagogues, which are themselves a “small sanctuary.” Some say this is phrased in the plural to prohibit even in communities, to avoid the suggestion that the prohibition against making these forms for decoration is due to suspicion of idolatry, since there is no suspicion when it is public. As it says in Rosh Hashanah (24) regarding the case of Rabban Gamliel, therefore it says that even the public is warned about this.