יהושע פרק י״ז

למכיר בכור מנשה — לפיכך נטל תחלה בימי משה בעבר הירדן, ויהי לו הגלעד והבשן:

ויפלו חבלי מנשה עשרה — ששה לששה בתי אבות המנויים למעלה, וארבע לבנות צלפחד, לא שתהא כל אחת בית אב לעצמה, אלא שנטלו ארבעה חלקים, חלק של אביהם שהיה מיוצאי מצרים, ולפי מנין היוצאים ממצרים נתחלקה הארץ, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר אביו שהיה גם הוא מיוצאי מצרים, ושהיה בכור ונטל שני חלקים, ועוד היה להם חלק אחי אביהם שמת במדבר בלא בנים, ונטלו נחלה בחלקו, כך אמרו רבותינו בבבא בתרא (קיח א), ולא הוזקק הכתוב להשמיענו מנין חלקי הבנות, אלא ללמד שנטלו חלק בכורה, ולהודיע שארץ ישראל חלק ירושה להם מוחזקת מאבותיהם, שאילולי כן אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק:

וארץ הגלעד — שבעבר הירדן היתה לבני מנשה הנותרים:

ארץ תפוח — הכפרים והחצרים, ותפוח עצמה העיר היתה לבני אפרים:

אל גבול מנשה — על מצר מנשה לסוף גבולו:

ערים האלה — מתפוח עד נחל קנה, לאפרים היו בתוך ערי מנשה:

נגבה לאפרים — אפרים נטל חלקו מדרום לצד הארץ שבין בני יהודה לשאר השבטים:

וצפונה למנשה — מנשה נטל לצד צפון:

שלשת הנפת — תלתא פלכין, ושלשת הנפת הנזכרים כאן, של דאר ושל עין דור היו, כמו שאמור למעלה בספר זה (יב כג): מלך דור לנפת דור, ובפסוק אחר אומר (לעיל יא ב): לנפת דאר מים, וכאן כך הוא אומר: ואת יושבי דאר ובנותיה, שלשת הנפת שהיו לה:

ויואל — ויאבה:

וידברו בני יוסף — שבט מנשה:

עד אשר עד כה ברכני ה' — עד אשר ראית שנתרבה מנינו ממנין ראשון למנין שני עשרים אלף וחמש מאות כמנין 'כה' בגימטריא, במנין ראשון אתה מוצא במנשה בספר במדבר (א לד): שנים ושלשים אלף ומאתים, ובפנחס (שם כו לד): שנים וחמשים אלף ושבע מאות. דבר אחר: עד אשר עד כה, ברכה נאמרה לאברהם (בראשית טו ה): כה יהיה זרעך, נתקיימה בי. ולפי פשוטו, עד אשר עד כה, עד אשר כך, כאשר אתה רואה:

אם עם רב אתה — יש בך כח לכרות יערות ולפנותה כעין שקורין אישרטי"ר בלע"ז, ושם תבנה ערים:

ובראת — לשון כריתה, כמו (יחזקאל כג מז): וברא אתהן בחרבותם, אישרטרא"ש בלע"ז:

אץ — דחוק:

לא ימצא לנו ההר — כי אץ הוא לנו כאשר אמרת:

לא ימצא — לא יספיק:

ורכב ברזל — ומה שאתה אומר לעלות היערה ולכבוש בארץ הפרזי והרפאים, עם חזק הוא אותו כנעני ורכב ברזל לו, ואל תתמה אם קראו לפרזי ורפאים, כנעני, כי כולם בני כנען היו:

כי הר יהיה לך — אותו שאמרתי לך עלה לך היערה:

כי יער הוא ובראתו — כי יער הוא ואינו ראוי אלא לעם רב ויבראוהו ויפנוהו:

ובראתו — אתה שאתה עם רב:

והיה לך תוצאותיו כי תוריש את הכנעני — על ידי שאתה עם רב:

כי רכב ברזל לו — ואין אחד משאר השבטים כדאי להלחם בו:

כי חזק הוא — ואתה יש בך היכולת ותורישנו ורבותינו פירשו (בבא בתרא קיח א): עלה לך היערה, החביאו עצמכם ביערות שלא תשלוט בכם עין הרע:

כי הוא בכור יוסף — מבאר מדוע נתחלק מנשה לשני חצאין, כי מצד היותו בכור יוסף היה חשוב ושם לו בגבורים ומרובה באוכלסין, ע"כ מכיר בכרו (והוא אשר היה איש מלחמה ) היו לו הגלעד והבשן. (וגם חז"ל קבלו שמה שנקרע מטה מנשה לשנים היה בסבת יוסף שגרם לשבטים לקרוע. ולמה לא נקרע שבט אפרים רק מנשה מבאר כי הוא בכור יוסף):

ויהי — א"כ הנחלה הנחשבת פה היה להנותרים, והיה בהם ששה בתי אבות זכרים, וז"ש הזכרים למשפחתם. ועוד נקבות יורשות כמו שמפרש ולצלפחד וכו':

בתוך אחי אביהן — בארו חז"ל (ב"ב קיח ב) שחוץ ממה שלקחו נחלת צלפחד שהיה מיוצאי מצרים לקחו עם אחי צלפחד חלק בנחלת חפר, וז"ש בתוך אחי אביהן :

עשרה — ששה לששה בתי אבות, ובנות צלפחד לקחו ד' חלקים כמש"פ חז"ל (שם א) ועל פי הפשט, א] מהמכמתת עד עין תפוח. ב] ארץ תפוח עד נחל קנה. ג] מנחל קנה צפונה לנחל עד הים. ד] בית שאן ובנותיה. ה] יבלעם ובנותיה. ו] דאר ובנותיה. ז] עין דור ובנותיה. ח] תענך ובנותיה. ט] מגידו ובנותיה. י] שלשת הנפת. הרי עשרה מחוזות שכ"א היה חבל ומדה מיוחדת:

כי בנות — לפי' חז"ל מבאר שהיו עשרה עם חלקי בנות צלפחד, ולמה שפרשתי באר שהוצרכו חבלים רבים כי גם בנות ירשו בתוך הבנים:

הנותרים — מוגדר אצלי כי הנותר הוא הטפל, ולמעלה (פסוק ב) קרא כל בני מנשה נותרים בבחינת שמכיר בגבורתו הקדים לקחת חלקו, ופה קרא בני מכיר נותרים בבחינת שהיו מועטים נגד ששה בתי אבות:

מאשר — כי אשר היה בצפונו של מנשה. והנה גבול אפרים שהקו הרוחב המגביל בינו לבין מנשה היה מעטרות אדר עד בית חורון, לבד אצל בית חורון יצא עוד רצועה למערב עד מכמתת והיתה לאפרים (כנ"ל טז, ה - ו). הנה ממכמתת בצפון הלך הקו מצפון לדרום עד עין תפוח, וכל הארץ ההיא שהיא מן עטרות אדר עד תפוח בדרום והנלכד בתוך שטח הקו שהלך ממכמתת לתפוח כולו היה של מנשה ובזה נפסק גבול אפרים מן הערים המבדלות:

למנשה — הנה הרוחב הצפוני מחלק מנשה שהוא ממכמתת עד הים, היה כולו למנשה. אבל ברוחב הדרומי שהוא מתפוח עד הים, נתחלק והיה חציו הצפוני למנשה והדרומי לאפרים (שם היו ערים המבדלות):

ארץ תפוח — שהיא המדינה בצפון, היה למנשה:

ותפוח — העיר עצמה שהיתה בצד דרום אל גבול מנשה, היתה לבני אפרים:

וירד — וכן ירד גבול הדרומי מחולק בין מנשה ואפרים עד נחל קנה. ששם, נגבה לנחל, ערים האלה, אשר שמה היו לאפרים בתוך ערי מנשה. ר"ל הם היו הערים המבדלות שהזכירם כבר (טז, ח), ומצפון לנחל היה למנשה עד הים הגדול:

נגבה — ר"ל ועד הים היה הגבול מחולק, ש נגבה היה לאפרים וצפונה היה למנשה, והים היה גבול שניהם מצד מערב:

ובאשר — אחר שבאר מצר דרומו של מנשה שהיה תחלה בפני עצמו מעטרות אדר עד תפוח, ומתפוח עד הים היה משותף עם אפרים, ומצר הכללי המשותף לבני יוסף בצד דרומו כבר הורה בריש סימן ט"ז, ולא הודיענו עד עתה מצר צפוני של מנשה, אומר כי בצפונו פגע עם אשר שהיה בצפונו של מנשה (כמש"ל יט, יד). ובמזרחו, שהקו מן הצפון לדרום במזרח מנשה התחיל להמשך ממכמתת שהיה בולט מגבול אפרים לצפונו, וא"כ למעלה ממכמתת היה גבול יששכר שהיה שכן לאפרים בצד מזרח (כמש"ל שם, יז):

ויהי — וחוץ מזה היו לו עוד חבלים ביששכר ובאשר שכניו:

שלשת הנפת — פי' ושלשת הנפות מחוזות מחוברות כמחוז א' שנקראו על ידי כן שלשת הנפת :

ולא יכלו — הנה מה שהיה למנשה ביששכר ובאשר זה היה אחר כך שא"ל יהושע והיה לך תוצאותיו, כמו שיספר בכתובים הבאים, ובכ"ז לא יכלו בני מנשה להוריש וגו':

מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד — כבר ביארתי, שהגם שהפילו לאפרים ומנשה שני גורלות, בכל זאת נפל להם חבל אחד ותחום אחד, רק שתחום זה נתחלק לשני חלקים, וכבר ביארנו (ריש סימן יד), כי הגורל לא הראה רק באיזה מקום יהיה תחומו של השבט, ואחר-כך היה ביד יהושע להרבות או למעט כפי מספר אנשי השבט. ובני יוסף היו מרובים כמספר אנשים משני שבטים (שבזה נתקיים (בראשית מ״ח:ח׳):

ואני עם רב — ולפי מספר הגלגולת, היה צריך לכפול החבלים.

ויאמר, השיב להם — להוסיף וליתן לך חוץ מתחומך - אי אפשר, כי לא יכול יהושע לתת רק במקום התחום - לא בגבול אחר, רק אחר שאתה עם רב, הלא בקרדומות תבואו לקצץ את היער, ותחת מקום עצי יער יהיו שדי תבואה. וזהו שאמר:

עלה לך היערה ובראת לך שם, רוצה לומר — שם תברא ארץ חדשה מלאה שדות וכרמים, על-ידי שתכרות העצים ותשרשם משם, כי אץ לך הר אפרים, הוא ממהר לך (כמו (יהושע י):

ולא אץ לבוא כיום תמים ), מצפה אליך כי תבראנו להיות ארץ נושבת.

ויאמרו בני יוסף, השיבו לו, מה שאתה אומר שנברא את ההר, לעשות מן היער שבו עצי מושב, זה לא יועיל, כי לא יימצא לנו ההר, לא יספיק לצרכינו, כי אנו מרובים יותר.

זאת שנית, ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בעמק, אחרי ההר ההוא, וטוב יהיה היער מחיצה בינינו ובינם, בל יעלו וישחיתו את הארץ בכלי משחיתם.

ויאמר יהושע, אז ראה יהושע כי מוכרח להוסיף על גבול ארצם, והם הערים מאשר ומיששכר, שהוסיף למנשה את בית שאן וכו' (כנ"ל פסוק יא). אמר להם: אחר שיש לך שני מעלות, [א] עם רב אתה בכמות, [ב] כוח גדול לך באיכות ובחוזק, לכן לא יהיה לך גורל אחד, רוצה לומר, תוכל להוסיף על גורלך.

כי הר, [א] ע"י שעם רב אתה, יהיה ההר לך, לצרכך, כי יער הוא ובראתו, ותבנה שם ערי מושב.

[ב] ע"י שכוח גדול לך, והיו לך תוצאותיו, אני מוותר לך גם גבולי ההר אחריו, שהוא העמק, הערים אשר בחלק אשר ויששכר (שחשב למעלה יא). והם לא יקפידו על זה במה שאני מגרע מנחלתם, כי רכב ברזל לו, וגם חזק הוא מצד עצמו, ולא יוכלו הם להורישו, וישמחו על זה כי אתה תורישנו משם, וזה הודעה על מה שאמר למעלה (יהושע יז יא):

ויהי למנשה באשר וביששכר, ושבכל-זאת גם הם לא הורישוהו.