מקרא

יהושע פרק א׳

יהושע פרק א׳פסוק א׳ / י״ח0%

השוואת נוסחים — מילה מול מילה

גודל האות

100%

גודל מקורי

א׳וַֽיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י מ֥וֹת מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹֽר׃
ב׳מֹשֶׁ֥ה עַבְדִּ֖י מֵ֑ת וְעַתָּה֩ ק֨וּם עֲבֹ֜ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֗ה אַתָּה֙ וְכׇל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ג׳כׇּל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם נְתַתִּ֑יו כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־מֹשֶֽׁה׃
ד׳מֵהַמִּדְבָּר֩ וְהַלְּבָנ֨וֹן הַזֶּ֜ה וְֽעַד־הַנָּהָ֧ר הַגָּד֣וֹל נְהַר־פְּרָ֗ת כֹּ֚ל אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים וְעַד־הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ יִֽהְיֶ֖ה גְּבוּלְכֶֽם׃
ה׳לֹא־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ לְפָנֶ֔יךָ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ כַּאֲשֶׁ֨ר הָיִ֤יתִי עִם־מֹשֶׁה֙ אֶהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א אַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א אֶעֶזְבֶֽךָּ׃
ו׳חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ כִּ֣י אַתָּ֗ה תַּנְחִיל֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃
ז׳רַק֩ חֲזַ֨ק וֶאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔יל בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ׃
ח׳לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכׇל־הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ כִּי־אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל׃
ט׳הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַֽל־תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּ֤י עִמְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ׃ {פ}
י׳וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת־שֹׁטְרֵ֥י הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃
י״אעִבְר֣וּ׀ בְּקֶ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֗ה וְצַוּ֤וּ אֶת־הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר הָכִ֥ינוּ לָכֶ֖ם צֵידָ֑ה כִּ֞י בְּע֣וֹד׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים אַתֶּם֙ עֹֽבְרִים֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃ {פ}
י״בוְלָרֽאוּבֵנִי֙ וְלַגָּדִ֔י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה אָמַ֥ר יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃
י״גזָכוֹר֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֶתְכֶ֛ם מֹשֶׁ֥ה עֶבֶד־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מֵנִ֣יחַ לָכֶ֔ם וְנָתַ֥ן לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃
י״דנְשֵׁיכֶ֣ם טַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵיכֶם֒ יֵשְׁב֕וּ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן לָכֶ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֩ תַּעַבְר֨וּ חֲמֻשִׁ֜ים לִפְנֵ֣י אֲחֵיכֶ֗ם כֹּ֚ל גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַעֲזַרְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃
ט״ועַ֠ד אֲשֶׁר־יָנִ֨יחַ יְהֹוָ֥ה׀לַאֲחֵיכֶם֮ כָּכֶם֒ וְיָרְשׁ֣וּ גַם־הֵ֔מָּה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָהֶ֑ם וְשַׁבְתֶּ֞ם לְאֶ֤רֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם֙ וִירִשְׁתֶּ֣ם אוֹתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד יְהֹוָ֔ה בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרַ֥ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃
ט״זוַֽיַּעֲנ֔וּ אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר כֹּ֤ל אֲשֶׁר־צִוִּיתָ֙נוּ֙ נַעֲשֶׂ֔ה וְאֶֽל־כׇּל־אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁלָחֵ֖נוּ נֵלֵֽךְ׃
י״זכְּכֹ֤ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֙עְנוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֖ן נִשְׁמַ֣ע אֵלֶ֑יךָ רַ֠ק יִֽהְיֶ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־מֹשֶֽׁה׃
י״חכׇּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ וְלֹֽא־יִשְׁמַ֧ע אֶת־דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת רַ֖ק חֲזַ֥ק וֶאֱמָֽץ׃ {פ}

שיתוף הפרק כולו

שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.

השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.

פירוש רש״י

פסוק א׳׳
וַֽיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י מ֥וֹת מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹֽר׃
ויהי אחרי מות משה — מחובר על סדר התורה המסיימת בפטירת משה, וזה מחובר לה:
פסוק ב׳׳
מֹשֶׁ֥ה עַבְדִּ֖י מֵ֑ת וְעַתָּה֩ ק֨וּם עֲבֹ֜ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֗ה אַתָּה֙ וְכׇל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י…
משה עבדי מת — ואילו היה קיים, בו הייתי חפץ, ורבותינו דרשוהו (תמורה טז א) על שלשת אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, בא יהושע ושאל, אמר לו הקב"ה: משה עבדי מת, והתורה על שמו נקראת, לומר לך אי אפשר, צא וטורדן במלחמה:
פסוק ג׳׳
כׇּל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם נְתַתִּ֑יו כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־מֹשֶֽׁה׃
כל מקום אשר תדרך כף רגלכם — כיוצא בו נאמר למשה ושנינו בספרי (פ' עקב) אם ללמד על תחומי ארץ ישראל, הרי הוא אומר מהמדבר והלבנון הזה, אם כן למה נאמר אשר תדרך כף, אף חוצה לארץ, משתכבשו את הארץ, כל מה שתכבשו מחוצה לארץ יהיה קדוש ויהיה שלכם:
פסוק ד׳׳
מֵהַמִּדְבָּר֩ וְהַלְּבָנ֨וֹן הַזֶּ֜ה וְֽעַד־הַנָּהָ֧ר הַגָּד֣וֹל נְהַר־פְּרָ֗ת כֹּ֚ל אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים וְעַד־הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ יִֽהְיֶ֖ה…
מהמדבר והלבנון הזה — הוא מדבר קדש, מדבר צין שעל ידי אדום, שהיה במקצוע דרומית מזרחית ודרך שם נכנסו לארץ, שנאמר (במדבר כ טז): והנה אנחנו בקדש וגו', ומנין שהיא בדרומית מזרחית, שנאמר (שם לד ג): והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום:
ועד הנהר הגדול נהר פרת — זה רחבה מדרום לצפון:
כל ארץ החתים — בכלל הזה:
ועד הים הגדול מבא השמש — לארכה, מן המזרח למערב:
פסוק ו׳׳
חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ כִּ֣י אַתָּ֗ה תַּנְחִיל֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃
חזק ואמץ — בדרך ארץ, כמה שהוא אומר: כי אתה תנחיל:
פסוק ז׳׳
רַק֩ חֲזַ֨ק וֶאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין…
רק חזק ואמץ מאד — בתורה, כמו שהוא אומר: לשמור ולעשות ככל התורה:
תשכיל — תצליח:
פסוק ח׳׳
לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכׇל־הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ…
ספר התורה הזה — ספר משנה תורה היה לפניו:
והגית בו — והתבוננת בו, כל הגיון שבתורה בלב, כמה דאת אמר (תהלים יט טו): והגיון לבי לפניך ; (ישעיהו לג יח): לבך יהגה אימה:
פסוק ט׳׳
הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַֽל־תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּ֤י עִמְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ׃ {פ}
הלוא צויתיך חזק ואמץ — במלחמה, כמו שנאמר: אל תערוץ ואל תחת, והיכן צוהו, בימי משה שנאמר (דברים לא כג): ויצו את יהושע בן נון וגו':
פסוק י׳׳
וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת־שֹׁטְרֵ֥י הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃
ויצו יהושע — ביום שתמו ימי בכי אבל משה:
פסוק י״א׳
עִבְר֣וּ׀ בְּקֶ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֗ה וְצַוּ֤וּ אֶת־הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר הָכִ֥ינוּ לָכֶ֖ם צֵידָ֑ה כִּ֞י בְּע֣וֹד׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים אַתֶּם֙…
הכינו לכם צדה — כל דבר הצריך לדרך וכלי זיינם למלחמה אמר להם לתקן, שאם אתה אומר במאכל ובמשתה, הרי היו מסתפקים במן שבכליהם עד ט"ז בניסן, וכן הוא אומר (לקמן ה' י"ב): וישבות המן ממחרת (מפי רבי):
בעוד שלשת ימים — בסוף שלשת ימים, בעוד שתהיו כאן שלשת ימים ואחר תעברו:
פסוק י״ד׳
נְשֵׁיכֶ֣ם טַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵיכֶם֒ יֵשְׁב֕וּ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן לָכֶ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֩ תַּעַבְר֨וּ חֲמֻשִׁ֜ים…
כל גבורי החיל — שבכם יעברו חלוצים:
פסוק ט״ו׳
עַ֠ד אֲשֶׁר־יָנִ֨יחַ יְהֹוָ֥ה׀לַאֲחֵיכֶם֮ כָּכֶם֒ וְיָרְשׁ֣וּ גַם־הֵ֔מָּה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָהֶ֑ם וְשַׁבְתֶּ֞ם לְאֶ֤רֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם֙…
מזרח השמש — עבר מזרחי של ירדן:
פסוק י״ח׳
כׇּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ וְלֹֽא־יִשְׁמַ֧ע אֶת־דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת רַ֖ק חֲזַ֥ק וֶאֱמָֽץ׃ {פ}
ימרה — יקניט את דבריך:

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש מלבי״ם

פסוק א׳׳
וַֽיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י מ֥וֹת מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹֽר׃
השאלות (א) למה תאר את משה בשם עבד ה', ואת יהושע בתואר משרת משה פה יותר מבמקום זולתו?
ויהי — ר"ל כי כ"ז שהיה משה חי לא היה אפשר שיהושע יעבור את הירדן משני טעמים: א] לא היה אפשר שיהושע יהיה המצביא את הצבא בחיי משה. ב] לא היה העברת הירדן אפשרי מפני השבועה שלא יעבור משה את הירדן. אולם אחרי מות משה נסתלקו ב' המניעות האלה, ולכן ויאמר ה' אל יהושע. ובאר כי יהושע זכה בין לנבואה בין להנהגת העם מצד שהיה משרת משה וגדולה שמושה יותר יותר מלמודו (ברכות ז ב). וקרא את משה בשם עבד ה' לאמר שגם אחרי מותו נקרא בשם עבד ה', כמ"ש חז"ל (סוטה יג ב) מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש, ר"ל כי הצדיק העוסק רק להשלים את עצמו תופסק עבודתו בעת מותו, אבל העוסק לשלמות הדור והדורות הבאים, הוא זוכה ומזכה לדור אחרון. והעבודה המתמדת בסבתו גם אחרי מותו תקרא על שמו כמ"ש (תהלים קיא, ג) וצדקתו עומדת לעד, וז"ש שגם אחרי מות משה היה עבד ה':
פסוק ב׳׳
מֹשֶׁ֥ה עַבְדִּ֖י מֵ֑ת וְעַתָּה֩ ק֨וּם עֲבֹ֜ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֗ה אַתָּה֙ וְכׇל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י…
השאלות (ב) למה א"ל משה עבדי מת והלא ידע זאת? וכפל להם לבני ישראל, הוא זרות בלשון:
משה עבדי מת — וא"כ נסתלקו ב' המניעות הנ"ל. א] תחלה לא היה העברת הירדן אפשרי ועתה קום עבור את הירדן. ב] תחלה לא היה אפשר שאתה תהיה בראש, ועתה קום עבור בראש וכל העם הזה אחריך (כי מבואר הוא שכ"מ שכפל את הכנוי הוא עקר את במאמר): אל הארץ. אומר הגם שאתה תהיה שר הצבא ודרך כל כובשי ארצות שהארץ הנכבשת תקרא ע"ש שר הצבא או המלך הכובש ולו תהיה לחלק ולעשות בה כרצונו, הנה לענין הארץ הזאת לא יהיה כן, רק אל הארץ אשר אנכי נתן להם, ומבאר לבני ישראל, שהכנוי הבא כפול לפני השם מורה לבני ישראל דוקא לא לך:
פסוק ג׳׳
כׇּל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם נְתַתִּ֑יו כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־מֹשֶֽׁה׃
כל מקום — פסוק זה כבר נזכר בפ' עקב (דברים יא, כד), ובארו חז"ל (ספרי שם) שר"ל שגם אם תדרכו בכ"מ שהוא בארצות שבח"ל לכבשם יהיה שלכם וינהוג בה קדושת הארץ. אבל מהמדבר וכו' שם יהיה גבולכם, שם אתם מצווים לכבוש, וח"ל רשות. וגם אין לכם רשות לכבוש בח"ל עד שתכבשו את א"י. וכבר נודע מדברי חז"ל (ספרי דברים, ז) שאם היה משה עובר וכובש לא היו נצרכים למלחמה, רק בכל מקום מדרך כף רגלם היו האויבים נופלים לפניהם חללים, ועז"א למשה כ"מ אשר תדרוך כף רגלכם, בדריכת הרגלים לבד תקנוהו ותכבשוהו ויהיה שלכם. אולם הגם שגרם החטא והוצרכו עתה למלחמה, דבר ה' לא ישוב ריקם, ואומר שגם עתה כל מקום אשר תדרוך כו' לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה. ורק זה תלוי בתנאי אם מהמדבר וכו' יהיה גבולכם, אם תכבשו כל א"י, ושזה היה תלוי בהטבת מעשיהם, כמ"ש (שופטים ג, א) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, שע"י שראה כי לבבם איננו שלם עם ה' הניח מן האומות לנסותם. ואם היה לבבם שלם עד שלא היו צריכים לנסיון ואז היו כובשים כל גבולם, אז היה שם הדבר כמו בימי משה לבל יצטרכו לחרב ולמלחמה:
פסוק ד׳׳
מֵהַמִּדְבָּר֩ וְהַלְּבָנ֨וֹן הַזֶּ֜ה וְֽעַד־הַנָּהָ֧ר הַגָּד֣וֹל נְהַר־פְּרָ֗ת כֹּ֚ל אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים וְעַד־הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ יִֽהְיֶ֖ה…
כל מקום — פסוק זה כבר נזכר בפ' עקב (דברים יא, כד), ובארו חז"ל (ספרי שם) שר"ל שגם אם תדרכו בכ"מ שהוא בארצות שבח"ל לכבשם יהיה שלכם וינהוג בה קדושת הארץ. אבל מהמדבר וכו' שם יהיה גבולכם, שם אתם מצווים לכבוש, וח"ל רשות. וגם אין לכם רשות לכבוש בח"ל עד שתכבשו את א"י. וכבר נודע מדברי חז"ל (ספרי דברים, ז) שאם היה משה עובר וכובש לא היו נצרכים למלחמה, רק בכל מקום מדרך כף רגלם היו האויבים נופלים לפניהם חללים, ועז"א למשה כ"מ אשר תדרוך כף רגלכם, בדריכת הרגלים לבד תקנוהו ותכבשוהו ויהיה שלכם. אולם הגם שגרם החטא והוצרכו עתה למלחמה, דבר ה' לא ישוב ריקם, ואומר שגם עתה כל מקום אשר תדרוך כו' לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה. ורק זה תלוי בתנאי אם מהמדבר וכו' יהיה גבולכם, אם תכבשו כל א"י, ושזה היה תלוי בהטבת מעשיהם, כמ"ש (שופטים ג, א) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, שע"י שראה כי לבבם איננו שלם עם ה' הניח מן האומות לנסותם. ואם היה לבבם שלם עד שלא היו צריכים לנסיון ואז היו כובשים כל גבולם, אז היה שם הדבר כמו בימי משה לבל יצטרכו לחרב ולמלחמה:
פסוק ה׳׳
לֹא־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ לְפָנֶ֔יךָ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ כַּאֲשֶׁ֨ר הָיִ֤יתִי עִם־מֹשֶׁה֙ אֶהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א אַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א…
לא יתיצב — הבטיחו שני דברים. א] לא יתיצב איש לפניך, לתפוס שררה או לדבר דבר נגדך (דע שיש הבדל בין יתיצב לפניך בלמ"ד, שגדרו שיתיצב הקטן לפני הגדול דרך השתוות, כמו לפני מלכים יתיצב (משלי כב, כט), מי הוא לפני יתיצב (איוב מא, מב). ובין יתיצב בפניך, שהוא ההתקוממות להלחם נגדו). לא יתיצב איש בפניך (דברים ז, כד; יא, כה), הבטיחו שכל ימי חייו יהיה הוא המנהיג את העם ולא ירים ראש איש בלעדיו. ב] לענין הדבוק האלקי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, להשרות שכינתי עליך בנסים ובנפלאות כמו עם משה. ומפרש, נגד הא' אמר לא ארפך, ר"ל שאחזיק אותך ביד ימינך לחזקך תמיד, ונגד הב' אמר לא אעזבך שלא תסור רוח קדשי ממך (כי נגד החזוק הגופני הפוכו הרפיון וכמ"ש (שה"ש ג, ד) אחזתיו ולא ארפנו, ונגד חול השפע הרוחנית הפוכו היא עזיבה):
פסוק ו׳׳
חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ כִּ֣י אַתָּ֗ה תַּנְחִיל֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃
השאלות (ו — ט) למה שנה ושלש באזהרת האומץ והחוזק? ובשניה הוסיף מלת מאד? ומ"ש הלא צויתיך מה כוונתו? למה כפל אזהרותיו על שמירת התורה? ואמר תחלה למען תשכיל ואח"כ אמר כי אז תצליח ואז תשכיל?
חזק — עתה באר דבריו. נגד הא' שא"ל לא יתיצב איש לפניך, ע"ז צריך שתתחזק ותתאמץ (התחלת התעוררות הגבורה תקרא בלשון חזוק, וקיומה והתמדתה שהוא אומץ הלב תקרא בלשון אמוץ. וזה גדרם בכ"מ), כי העזר העליון יחול כפי ההכנה האנושיית. ובאר כי אתה תנחיל, ולזה צריך חזוק שלא יתיצב איש לפניך בעניני הנחלות שיפלו עליה קטטות ודינים, ובאר כי ראוי שיתחזק ואל תירא מג' טעמים. א] מצדך, כי אתה תהיה המנחיל לא זולתך. ב] מצד הנוחל, שהוא את העם הזה הנבחר. ג] מצד הנחלה, שהיא הארץ אשר נשבעתי לאבותם. ושבועתי לא תשוב ריקם:
פסוק ז׳׳
רַק֩ חֲזַ֨ק וֶאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין…
רק — נגד הענין הב' של הדבוק האלקי שעליו אמר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, גם ע"ז צריך שתתחזק עוד ביותר, כי עיקר הגבורה לכבוש את יצרו. וגם ר"ל כי החזוק הגופני תלוי בחזוק הנפשי בשמירת התורה. ובאר כי החזוק הזה יהיה, א] לשמור א"ע ממצות ל"ת. ב] ולעשות מ"ע. ורק ככל התורה, ר"ל בל תשמרם מפני הכרעת השכל, רק מפני צווי התורה, וז"ש אשר צוך משה עבדי. וגם לא יספיק אם תשמור חלק מה"ת, כי צריך אתה לשמור (כ)כל התורה:
אל תסור ממנו (מן הספר) — ימין, על צד התוספת. ושמאל, על המגרעת. ור"ל לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו:
למען תשכיל בכל אשר תלך — באר שמצות התורה נבדלו ממצות הנמוסיות בשני ענינים. א] שמצות הנמוסיות רובם אין בם טעם שכלי אשר יפיק אל התכלית הנרצה, לא כן מצות התורה הם מצות שכליות מובילות אל מטרת האושר והשלמות, ועז"א למען תשכיל. ב] שגם הנמוסים שהם נמוסים שכליים אינם מקיפים רק על הכללים, לא על כל פרטי ההנהגות וחלקיהם, לא כן מצוות התורה שהם ילמדו ארח סלולה בכל דרכי בני אדם, לכן אמר בכל אשר תלך:
פסוק ח׳׳
לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכׇל־הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ…
לא ימוש — באר שיש עוד תנאי אחר חוץ מן המעשה, והוא העיון והעסק בתורה, א] לא ימוש מפיך, שהוא העסק ללמוד ולשנות הלכות התורה ומצותיה. ב] והגית בו, שיחשוב ויעיין תמיד בחלק העיוני שבתורה, ותכלית העיון והעסק יהיה בעבור המעשה, לשמור מל"ת ולעשות מ"ע, ורק ככל הכתוב בו, כי גם הענינים המקובלים בתורה שבע"פ ימצאם אחר העיון כתובים ורשומים בתורת הכתב עפ"י כללי הלשון ועפ"י המדות שהתורה נדרשת בהם:
כי אז תצליח — יש הבדל בין הצלחה והשכלה, הבוחר תמיד באמצעיים טובים המובילים אל התכלית הנרצה ע"י שכלו ותבונתו נקרא משכיל, ומי שמזלו עומד לו אשר ישיג התכלית הנרצה אצלו תמיד במקרה, נקרא מצליח. המשכיל, יש לו שכל חד וחריף לבחור תמיד הדרך הקרוב אל המבוקש. והמצליח, יש לו מזל מצליח ומערכה טובה. ואמר ע"י לימוד התורה תצליח כי ה' יהפך מזלך לטובה תמיד, וגם תשכיל ע"י השכל לבחור בטוב, וגם תצליח בענינים העולמיים ותשכיל בענינים הנפשיים:
פסוק ט׳׳
הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַֽל־תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּ֤י עִמְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ׃ {פ}
הלוא — והנה צוהו על החזוק בחלוקת הנחלות ובשמירת התורה ולא צוהו פה על החזוק בעניני המלחמה נגד האויבים, משיב הלא צויתיך, ר"ל ע"ז שתתחזק בענין המלחמה כבר צויתיך, כי זמ"ש (דברים לא, כג) ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ. ונגד חזק אמר אל תערוץ, ונגד ואמץ, שהוא התמדת החזוק בלב אמר אל תחת, ר"ל אל תפול ממדרגתך בשום פעם:
כי עמך ה' אלהיך בכל אשר תלך — גם בלכתך למלחמה נגד האויב, ה' אלהיך עמך לתת אויבך בידך. ולכן לא אמר כי עמך אני, כי חוזר למ"ש אליו משה (שם, ח) וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך, כי פה חזר מה שדבר ע"י משה:
פסוק י׳׳
וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת־שֹׁטְרֵ֥י הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃
ויצו יהושע — והנה אבאר (בפסוק יב ובפרק ב פסוק א) כי טרם בא דבר ה' אליו פחד יהושע ודבר עם בני ראובן ובני גד שילכו חלוצים לעזרו וגם שלח מרגלים חרש לדרוש ולחקור, והיה דעתו להמתין עד שוב המרגלים. ועתה כשמעו דבר ה' התחזק ולא רצה להמתין על המרגלים, רק צוה להכריז:
פסוק י״א׳
עִבְר֣וּ׀ בְּקֶ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֗ה וְצַוּ֤וּ אֶת־הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר הָכִ֥ינוּ לָכֶ֖ם צֵידָ֑ה כִּ֞י בְּע֣וֹד׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים אַתֶּם֙…
הכינו לכם צדה לדרך — כי ביום הב' בבקר נסעו מהשטים (ג, א). והיה הכנת הצדה לטחון המן בריחים ולדוכו במדוכה:
פסוק י״ב׳
וְלָרֽאוּבֵנִי֙ וְלַגָּדִ֔י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה אָמַ֥ר יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃
השאלות (יב) מדוע שינה סדר הלשון והקדים השם אל הפעל? ודרך הספור לאמור ויאמר לראובני, כי כן חק הלשון:
ולראובני — הנה מדרך העבר להשתמש בפעלים העתידים עם וי"ו בראשו להפוך העתיד לעבר, ויאמר, וירא, ויבדל, ויקרא, וזה דוקא במאמרים הבאים על דרך ספור אם ישמור את הסדר בקדימה ואיחור, וזה נקרא העבר המסודר. אמנם כאשר ירצה לספר איזה ענין אשר התחיל ויהי קודם הענין שסופר לפניו, אז ישמש בפעל לבד, ויקדים תמיד את השם אל הפעל, וזה נקרא העבר המוקדם, כ"כ המדקדקים, וכן כתב רש"י (בראשית ד, א) והאדם ידע, מכבר, וה' פקד את שרה (שם כא, א) פירש"י קודם שרפא את אבימלך. וכבר דברנו מזה במקומות שונים. ולפ"ז ממה שלא אמר ויאמר יהושע לראובני ולגדי, מבואר שלא שמר פה את הסדר, רק פי' ולראובני אמר קודם לכן, ר"ל שכבר קודם שבא דבר ה' אליו חשב יהושע מחשבות על כבישת הארץ, ובהיותו ירא מן המלחמה אמר לראובני ולגדי שיעברו חלוצים לפני אחיהם, וכן שלח מרגלים, וכ"ז מיראתו ופחדו, נמצא שכל המאמר (מפה עד סימן ג) היה קודם הענין הקודם שדבר ה' אליו. כי כאשר ראה ה' כי יחת בלבבו דבר אליו שיעבור את הירדן ושלא יצפה על המרגלים ששלח, ויתחזק ויתאמץ ולא יבטח על גבורת בני ראובן. ולכן תיכף אחר הדבור צוה את העם שיכינו להם צדה כי בעוד שלשת ימים יעברו את הירדן, הגם שלא ידע אז שישובו המרגלים בקרב הימים האלה. ובזה סלקנו המבוכה שיש בענין החשבון של שלשת ימים, כמו שיתבאר בריש קאפיטל הבא:
פסוק י״ג׳
זָכוֹר֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֶתְכֶ֛ם מֹשֶׁ֥ה עֶבֶד־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מֵנִ֣יחַ לָכֶ֔ם וְנָתַ֥ן לָכֶ֖ם…
השאלות (יג — טו) הלא מרע"ה לא התנה עמהם (בפר' מטות) רק שיעברו חלוצים עד אחר הכיבוש, ולמה הוסיף יהושע שיתאחרו עד אחר ירושה וישיבה? ולמה כפל ה' מניח לכם ונתן לכם את הארץ? ומדוע אמר שנית אשר נתן לכם משה בעבר הירדן, שהם דבר מותר, ולפי כללי הלשון היל"ל ושבתם לארץ ירושתכם אשר נתן לכם משה וירשתם (כמו שביארתי כלל זה בפי' הספרא ויקרא א' בפסוק אשר פתח אהל מועד:
זכור את הדבר — כיון על מ"ש (דברים ג, יח - כ) ואצו אתכם בעת ההיא לאמר ה' אלהיכם נתן לכם את הארץ לרשתה חלוצים תעברו כו' רק נשיכם וטפכם וכו' עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם וכו'. ר"ל כי בתנאי שהתנה עמהם (במדבר ל״ב:כ״ב) אמר ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו (פכ"ב וכן שם פכ"ט), שלא חייבם להתעכב רק עד אחר הכיבוש, אבל במשנה תורה זכר שציום שיתעכבו שמה עד חלוקת הארץ, הגם שע"ז לא התנה עמהם אז, אמר שמן היושר יעשו זאת, וגם יש עוד טעם בזה במ"ש בפי' התורה פ' מטות שמשה התנה עמהם אז כמה פעמים שילכו חלוצים לפני ה' וכמ"ש (שם, כא) ועבר לכם כל חלוץ לפני ה' ונכבשה הארץ לפני ה', כי חשב שיהיה הכבוש בדרך נס ואז לא היו צריכים להתעכב רק עד הכבוש, ובפ' דברים ראה כי תהיה המלחמה קרובה לטבע שעז"א ואתם תעברו חמושים לפני אחיכם ולא פרט שיהיה ההעברה לפני ה', לכן הצטרכו להתעכב עד גמר החלוקה שתפסק המלחמה לגמרי. וכן באר יהושע פה, ה' אלהיכם מניח לכם, ר"ל אחר שאתם יש לכם שתי תועליות, א] המנוחה, כי נשיכם וטפכם יושבים במנוחה ואינם נעים ונדים עוד. ב] ונתן לכם את הארץ הזאת אשר בקשתם אותה. ובאר דבריו כי הלא:
פסוק י״ד׳
נְשֵׁיכֶ֣ם טַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵיכֶם֒ יֵשְׁב֕וּ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן לָכֶ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֩ תַּעַבְר֨וּ חֲמֻשִׁ֜ים…
נשיכם טפכם ומקניכם ישבו בארץ — ולא ינועו כנשי אחיכם, ולכן מן היושר כי אתם תעברו חמושים לפני אחיכם (ולמ"ש שבמ"ש לפני אחיכם ר"ל שתהיה המלחמה טבעיית, לכן באר שיעברו גבורי החיל, משא"כ אם היה ההעברה לפני ה' במלחמה נסיית היה צריך שיעבור העם כולו לא דוקא גבורי חיל):
פסוק ט״ו׳
עַ֠ד אֲשֶׁר־יָנִ֨יחַ יְהֹוָ֥ה׀לַאֲחֵיכֶם֮ כָּכֶם֒ וְיָרְשׁ֣וּ גַם־הֵ֔מָּה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָהֶ֑ם וְשַׁבְתֶּ֞ם לְאֶ֤רֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם֙…
עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם — שתשתהו פה עד אחר חלוקת הארץ שיהיה להם מנוחה וירושה כמו שיש לכם, ונגד ה' אלהיכם מניח לכם אמר עד אשר יניח, ונגד ונתן לכם את הארץ אמר וירשו גם המה וכו':
אשר נתן — ר"ל שרק על תנאי זה נתן לכם שתירשו אותה אם לא תעזבו את אחיכם:
פסוק ט״ז׳
וַֽיַּעֲנ֔וּ אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר כֹּ֤ל אֲשֶׁר־צִוִּיתָ֙נוּ֙ נַעֲשֶׂ֔ה וְאֶֽל־כׇּל־אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁלָחֵ֖נוּ נֵלֵֽךְ׃
כל — ר"ל אין אתה צריך להזכירנו צוויו של משה, כי גם צוויך מספיק לשנעשה כן, ולא לבד הדבר הזה שחויבנו עליו מצד היושר, כי גם אל כל אשר תשלחנו נלך, אם:
פסוק י״ז׳
כְּכֹ֤ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֙עְנוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֖ן נִשְׁמַ֣ע אֵלֶ֑יךָ רַ֠ק יִֽהְיֶ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־מֹשֶֽׁה׃
רק אם יהיה ה' עמך כאשר היה עם משה — אז אתה שקול אצלנו כרבך, ולא זאת לבד כי גם:
פסוק י״ח׳
כׇּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ וְלֹֽא־יִשְׁמַ֧ע אֶת־דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת רַ֖ק חֲזַ֥ק וֶאֱמָֽץ׃ {פ}
כל איש אשר ימרה את פיך יומת — כדין מורד במלכות. ואמרו כל אשר ימרה, הפך מה שנצטוה, וגם אשר לא ישמע, שלא יעשה מה שנצטוה, כי המרי הוא בלא תעשה, והבלתי שמיעה הוא בקום ועשה. ואמר לכל אשר תצונו, אף בדבר קטן חייב מיתה כדין מורד במלכות:
רק חזק — בלבד שתתחזק כראוי למנהיג העם. וראה כי הזכירו ג"כ שני הדברים שא"ל ה', לא יתיצב איש בפניך, כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ועל שניהם א"ל חזק ואמץ וכמש"פ למעלה:

מהדורה: Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

תנ״ך · מדריך קריאת פרק

יהושע פרק 1

יהושע פרק 1 מציג 18 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

ספרפרק (1–24)פסוק

היעד שנמצא: יהושע פרק א׳

פתיחה בקורא

מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

ר' אלעזר בן שמוע [כהן]יהושע א, ח

שיתוף הפרק כולו

פירוש רש״י

פירוש מלבי״ם

יהושע פרק 1

מפת הטקסט

מפתח לקריאה

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

ערכי חכמים המצטטים דף זה

חיפוש מקורות חכם