יהושע פרק כ״ג

ראו הפלתי לכם — בגורל לנחלה:

הנשארים — ליכבש:

ולשוטט בצדיכם — ישוטטו לבוז ולשלול סביבותיכם:

ולצננים — לשון מחנות, וכן (יחזקאל כג כד): ובאו אליך הצן, כצנה זו המקפת את האדם משלש רוחות, כמה שנאמר (תהלים ה יג): כצנה רצון תעטרנו, תסובבנו, כמו (שמואל א כג כו): ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו, עוטרים, סובבים:

לזקניו — הם הסנהדרין:

ולראשיו — ראשי המטות:

ולשפטיו ולשטריו — אשר בכל עיר ועיר:

ויאמר אליהם — תוכן המאמר היה, שאחרי ראה יהושע כי נשארו הרבה עמים יושבים בארץ אשר לא הורישם, ויש שני אופנים, או שיכרתו ישראל עמהם ברית ויתחתנו עמהם עד יעשו כגוי אחד ובזה תוסר האיבה, או שילחמו עמהם עד שיורישו אותם, כי בל"ז א"א שישבו בארץ במנוחה. והתירא פן אחרי מותו יפחדו ישראל מלהתגרות בם מלחמה ויבחרו האופן הראשון, לכן בא להזהירם ע"ז בטוב טעם ודעת. וז"ש אני זקנתי, ולא אוכל עוד לצאת למלחמה, בכל זאת הלא לא אני הייתי הכובש בכחי, כי:

ואתם ראיתם את כל אשר עשה ה' אלהיכם לכל הגוים — אותות ומופתים גדולים, ובזה בחנתם היטב כי לא ידי עשו לכם את החיל, רק כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם, והוא הנצחי אשר לא ימות, וא"כ:

השאלות (ד) בפרשה זו באו כמה ענינים מכופלים ובלתי מסודרים לפי פירוש המפרשים, והדקדוקים יודעו מן הבאור:

ראו הפלתי לכם — מה שהיה תלוי בי והוא הפלת הנחלה שיכיר כ"א את חלקו (כמ"ש ואתה תנחיל (למעלה א), ואמר (למעלה יג, ו) אנכי אורישם מפני ב"י רק הפילה בנחלה), כבר עשיתי, ומפרש שהפלתי בנחלה, א] מן הירדן וכל הגוים אשר הכרתי, שהם היושבים בדרומית מזרחית אצל הירדן שאלה כבש בחייו. ב] והים הגדול וכו', שאלה לא כבש (כנ"ל יג):

וה' אלהיכם וכו' — ר"ל אחר שהפלתיה בנחלה לא חסר רק הכיבוש, הלא גם אחרי מותי אלהיכם חי ו הוא יהדפם וכו' כאשר דבר לכם. ואמר הוא יהדפם, נגד הגוים שכבר כבש שמקצתם פנו מארצם, כמו גרגשי, ויהדפם שלא ישובו עוד. ואמר והוריש אותם, נגד אלה שלא כבש עדיין. רק שצריך לזה תנאי שתשמרו התורה, וז"ש:

וחזקתם מאד לשמור — ממצות לא תעשה:

ולעשות — מצות עשה וכו', והוא עצמו הציוי שצוה ה' ליהושע (למעלה א) בתנאי הכיבוש, ועתה שאתם תלחמו ציווי זה מוטל עליכם:

לבלתי — ובמה שתשמרו את דברי התורה בהכרח תשמרו לבלתי בוא והתחתן בגוים "האלה" הנשארים, שהזהירה התורה עליו. וכפל מלת האלה, שנכבשו והנשארים שלא נכבשו כנ"ל (פסוק ד - ה), ולכן אמר (פסוק יב) ביתר הגוים האלה הנשארים האלה, שמבואר אצלנו ההבדל בין יתר ובין שאר, היתר הוא במקרה והוא בגוים שנכבשו שמה שהנותר מהם היה במקרה, והנשאר הוא בכוונה, וזה באלה שלא נכבשו שהניח ה' בכוונה לנסות בם את ישראל (כמ"ש שופטים ג׳:א׳):

ובשם — ר"ל ע"י שלא תתחתנו בם לא תבואו לאיסורים חמורים יותר להזכיר בשם אלהיהם, ויותר חמור מזה להשביע בשמם, ויותר חמור מזה לעבדם, ויותר חמור להשתחוות שהוא מד' עבודות שחייבים עליהם מיתה. ועקר דבריו שמכלל לאו אתה שומע הן, שבאם יתחתנו עמהם יזכירו בשם אלהיהם ואחר כך ישבעו ואח"כ יעבודו ואח"ז ישתחוו למו:

השאלות (ח — י) לפירוש המפ' מלת כי אם כמו רק, יקשה מ"ש ויורש ה' וכו', שאין לו חבור עם הקודם, וכן מ"ש איש אחד ירדף אלף שאין לו קשר עם המאמר? וכן לדעת המפ' פעל ירדף הוא עתיד במקום עבר?

כי — עתה מתחיל לבאר התועלת והנזק שיגיע להם משני האופנים הנ"ל, בל יאמרו ללבבם למה לנו לגור מלחמות כל היום הלא טוב יותר שנכרות ברית עמהם, אומר דעו כי אם בה' אלהיכם תדבקו (מלת אם הוא תנאי), אם תדבקון בה' כאשר עשיתם עד היום הזה, שדבקתם בו (והלא ראיתם בעיניכם התועלת שהוריש מפניכם גוים גדולים ועצומים וכו'), א"כ אם בו תדבקון כן יהיה גם בעתיד שאחד מכם ירדוף אלף יען כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם, וזאת התועלת שיגיע לכם אם תדבקון בה' (שבכללו בל תתחתנו עם העמים אשר צוה ה'):

ונשמרתם — עתה מבאר הנזק, אתם צריכים להשמר מאד מן הסכנה שתגיע לכם באופן הב', ועי"כ תשמרו לאהבה את ה', שגדר האהבה השלימה לשנוא את שונאי אוהבו כמ"ש (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך ה' אשנא:

כי אם שוב תשובו — מאהבתו:

ודבקתם ביתר הגוים — שזה א"א כל עוד יאהבו את ה' (יגיע לכם רעה כפולה, א] מצד הטבע, ב] מצד ההשגחה. ומבאר תחלה הרעה הטבעיית):

ידוע תדעו — ר"ל הלא זאת תדעו בעצמכם כי לא יוסיף ה' להוריש אותם. ובזה דעו כי יהיו לכם לפח ולמוקש, בעניני הדת והאמונה:

ולשוטט בצדיכם — עת יבוא עליכם אויב מן הצד יהיו אז נגדכם:

ולצננים בעיניכם — גם בעת שקט ינקרו את עיניכם בקנאה ושנאה ומשטמה:

עד אבדכם — בדרך הטבע, כי מן הנמנע שיהיה ביניכם אהבה שלמה וברית אמת:

והנה — עתה מבאר הרעה ההשגחיית שיגיע להם, כי יעניש ה' אותם על זאת, והקדים להם ראיה מיעודים הטובים שנתקיימו, וז"ש הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ, ובכ"ז תהיו מושגחים מה' בין לטובה בין לרעה, כי יעודי ה' לא יתבטלו עם מיתתי, ועתה קחו ראיה מן היעודים הטובים שכבר נתקיימו, אל הרעים, וז"ש הלא ידעתם היום בכל לבבכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים, (וכפל לאמר, א] הכל באו לכם, לא חסר דבר אחד. ב] לא נפל ממנו דבר אחד, ר"ל שכל דבר טוב בא בכל פרטיו, לא מקצתו, ר"ל שבאו כולם במספרם, ובא כ"א באיכותו):

והיה — וא"כ תשכילו מזה כי כמו שבא עליכם כל הדבר הטוב כן יביא עליכם את כל הדבר הרע בעברכם את ברית ה', כי אז הגם שלפי הטבע היה ראוי שתתקיימו, הלא אז יחרה אף ה' בכם להענישכם בדרך השגחיי:

ואבדתם מהרה — ע"י יד ה' וענשו הבלתי נקשר עם הזמן והטבע ומסובביהם. ולכן נגד מה שתחלה אמר עד אבדכם, ר"ל מצד הטבע בהמשך הזמן, הוסיף פה, א] עד השמידו אותכם, בשמד וכליון השגחיי. ב] ואבדתם מהרה, וגם הודיע עוד הבדל בין הבאת הטוב ובין הבאת הרע, כי הטוב שיעיד ה' ידברנו בהחלטה באופן שדבורו הוא גמר הדבר, והטוב בא מעצמו כי ה' אמר ויהי, לא כן גזרתו על הרע הוא אינו בדרך החלטה, רק דרך תנאי תלוי אם לא ישובו ממעשיהם ואז צריך להביאו בפועל, כי אינו בא מעצמו, ועז"א כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב (מעצמו) כן יביא ה' עליכם כל הדבר הרע, כי לא יבוא מעצמו: