מקרא

איוב פרק ל״ד

איוב פרק ל״דפסוק א׳ / ל״ז0%

השוואת נוסחים — מילה מול מילה

גודל האות

100%

גודל מקורי

א׳וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּא וַיֹּאמַֽר׃
ב׳שִׁמְע֣וּ חֲכָמִ֣ים מִלָּ֑י וְ֝יֹדְעִ֗ים הַאֲזִ֥ינוּ לִֽי׃
ג׳כִּי־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל׃
ד׳מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה־לָּ֑נוּ נֵדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה־טּֽוֹב׃
ה׳כִּֽי־אָמַ֣ר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי׃
ו׳עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע׃
ז׳מִי־גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִֽשְׁתֶּה־לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם׃
ח׳וְאָרַ֣ח לְ֭חֶבְרָה עִם־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וְ֝לָלֶ֗כֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶֽשַׁע׃
ט׳כִּֽי־אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכׇּן־גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם־אֱלֹהִֽים׃
י׳לָכֵ֤ן׀ אַ֥נְשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ־לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל׃
י״אכִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ׃
י״באַף־אׇמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא־יַרְשִׁ֑יעַ וְ֝שַׁדַּ֗י לֹא־יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט׃
י״גמִֽי־פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָׂ֝֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ׃
י״דאִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֝נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף׃
ט״ויִגְוַ֣ע כׇּל־בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד וְ֝אָדָ֗ם עַל־עָפָ֥ר יָשֽׁוּב׃
ט״זוְאִם־בִּ֥ינָה שִׁמְעָה־זֹּ֑את הַ֝אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי׃
י״זהַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַחֲב֑וֹשׁ וְאִם־צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ׃
י״חהַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֝שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים׃
י״טאֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נָשָׂ֨א׀ פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר־שׁ֭וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל כִּֽי־מַעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם׃
כ׳רֶ֤גַע׀ יָמֻתוּ֮ וַחֲצ֢וֹת לָ֥֫יְלָה יְגֹעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֝בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד׃
כ״אכִּֽי־עֵ֭ינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכׇל־צְעָדָ֥יו יִרְאֶֽה׃
כ״באֵֽין־חֹ֭שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֝֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃
כ״גכִּ֤י לֹ֣א עַל־אִ֭ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַהֲלֹ֥ךְ אֶל־אֵ֝֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט׃
כ״דיָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹא־חֵ֑קֶר וַיַּעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם׃
כ״הלָכֵ֗ן יַ֭כִּיר מַעְבָּדֵיהֶ֑ם וְהָ֥פַךְ לַ֝֗יְלָה וְיִדַּכָּֽאוּ׃
כ״ותַּֽחַת־רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים׃
כ״זאֲשֶׁ֣ר עַל־כֵּ֭ן סָ֣רוּ מֵאַחֲרָ֑יו וְכׇל־דְּ֝רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ׃
כ״חלְהָבִ֣יא עָ֭לָיו צַעֲקַת־דָּ֑ל וְצַעֲקַ֖ת עֲנִיִּ֣ים יִשְׁמָֽע׃
כ״טוְה֤וּא יַשְׁקִ֨ט׀ וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֭נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל־גּ֖וֹי וְעַל־אָדָ֣ם יָֽחַד׃
ל׳מִ֭מְּלֹךְ אָדָ֥ם חָנֵ֗ף מִמֹּ֥קְשֵׁי עָֽם׃
ל״אכִּֽי־אֶל־אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל׃
ל״בבִּלְעֲדֵ֣י אֶ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם־עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף׃
ל״גהֲֽמֵעִמְּךָ֬ יְשַׁלְּמֶ֨נָּה׀ כִּֽי־מָאַ֗סְתָּ כִּֽי־אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא־אָ֑נִי וּֽמַה־יָּדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר׃
ל״דאַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי׃
ל״האִ֭יּוֹב לֹא־בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּ֝דְבָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל׃
ל״ואָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן׃
ל״זכִּ֥י־יֹ֘סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִשְׂפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל׃ {פ}

שיתוף הפרק כולו

שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.

השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.

פירוש רש״י

פסוק ג׳׳
כִּי־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל׃
(מענה אליהו) — כי אוזן מלין תבחן. כאשר החיך יטעום האוכל:
פסוק ה׳׳
כִּֽי־אָמַ֣ר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי׃
משפטי — הוכחת דברים:
פסוק ו׳׳
עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע׃
אכזב — אכזיב שופטי שלא דנני אמת:
אנוש — חולה מכתי כמו ויאנש (שמואל ב יב):
חצי — נגעי:
פסוק ט׳׳
כִּֽי־אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכׇּן־גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם־אֱלֹהִֽים׃
לא יסכן גבר — לא יהנה אדם אם מתמים דרכיו:
פסוק י״ג׳
מִֽי־פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָׂ֝֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ׃
מי פקד עליו ארצה — מי מושל בו לאמר למה כן עשית ולא צויתיך כן כי מי צוהו בממשלתו ולמה ימצא תואנות לבריות אינו צריך להשיב דבר למושל בו לאמר בשביל זאת הרעותי לו:
פסוק י״ד׳
אִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֝נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף׃
אם ישים אליו לבי — על אדם להשחיתו למה יבא בעלילה עליו הרי מיד יאסוף אליו רוחו ונשמתו רוח ונשמה שלו שהיא (נפוחה בו) ואין מוחה בידו ויגוע כל בשר יחד:
פסוק ט״ז׳
וְאִם־בִּ֥ינָה שִׁמְעָה־זֹּ֑את הַ֝אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי׃
ואם בינה — ואם אתה רוצה הבין שמעה זאת, בינה זו אינה שם דבר אלא ל' צווי כמו בינה הגיגי (תהילים ה׳:ב׳) לפיכך שתים אלו טעמן למעלה בבי"ת וכל שאר בינה טעמן למטה בנו"ן:
פסוק י״ז׳
הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַחֲב֑וֹשׁ וְאִם־צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ׃
האף שונא משפט — משפטו של שופ' צדק יחבוש. המקום וא"ת אינו משפט כי לא כדין עשה אפשר זאת מי שהוא צדיק מאוד תרשיע:
כביר — ל' מאוד:
פסוק י״ח׳
הַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֝שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים׃
האמור למלך בליעל — וכי הגון וראוי לאמר למלך בליעל ולאמר רשע אל נדיבים:
פסוק י״ט׳
אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נָשָׂ֨א׀ פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר־שׁ֭וֹעַ לִפְנֵי־דָ֑ל כִּֽי־מַעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם׃
אשר לא נשא פני שרים — כלומר למלך עולם אשר אין משוא פנים לפניו:
שוע — שר כמו ולכילי לא יאמר שוע (ישעיהו ל״ב:ה׳):
פסוק כ׳׳
רֶ֤גַע׀ יָמֻתוּ֮ וַחֲצ֢וֹת לָ֥֫יְלָה יְגֹעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֝בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד׃
רגע ימותו — כשירצה:
וחצות לילה — כמו שעשה למצרים:
יגועשו עם — כלומר ברגע יעבורו:
ויסירו אביר — כח שלהם:
לא ביד — לא ישנו בידם ואין להם כח:
פסוק כ״ג׳
כִּ֤י לֹ֣א עַל־אִ֭ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַהֲלֹ֥ךְ אֶל־אֵ֝֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט׃
כי לא על איש ישים עוד — כלומר אמרת לא אך ישים בי (לעיל כג) רק חטאי לבדי ואני משיבך לא ישים הקב"ה על בריותיו עלילות תוספת על פשעם, עוד ל' תוספת:
להלוך אל אל במשפט — כשהוא בא על בריותיו להתווכח עמהם:
פסוק כ״ד׳
יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹא־חֵ֑קֶר וַיַּעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם׃
ירוע — ירוצץ כמו רוע התרועעה (ישעיה כד):
ויעמד אחרים — במקומם:
פסוק כ״ה׳
לָכֵ֗ן יַ֭כִּיר מַעְבָּדֵיהֶ֑ם וְהָ֥פַךְ לַ֝֗יְלָה וְיִדַּכָּֽאוּ׃
לכן יכיר מעבדיהם — לפי שהוא מכיר מעבדיהם הטוב והרע ואין צורך לו להתווכח:
והפך לילה — עת חשך וצרה להם וידכאו:
פסוק כ״ו׳
תַּֽחַת־רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים׃
תחת רשעים — במקומם:
ספקם — לאנשי סדום:
במקום רואים — לעין כל:
פסוק כ״ז׳
אֲשֶׁ֣ר עַל־כֵּ֭ן סָ֣רוּ מֵאַחֲרָ֑יו וְכׇל־דְּ֝רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ׃
אשר על כן סרו מאחריו — כמו (במדבר י:לא) על כן ידעת חנותינו במדבר כמו מפני אשר סרו מאחריו והביאו לפניו ועליו צעקת דלים:
פסוק כ״ט׳
וְה֤וּא יַשְׁקִ֨ט׀ וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֭נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל־גּ֖וֹי וְעַל־אָדָ֣ם יָֽחַד׃
והוא ישקיט — משקיט את הדלים מאותן העושקים ומי ירשיע עוד ובעוד שהסתיר פנים מי ישורנו:
ועל גוי ועל אדם יחד — כיחידים כמרובים שוה לפניו להשקיט ולהסתיר פנים:
פסוק ל׳׳
מִ֭מְּלֹךְ אָדָ֥ם חָנֵ֗ף מִמֹּ֥קְשֵׁי עָֽם׃
(וישקוט) ממלוך אדם חנף ממוקשי עם — על דלים שמלך:
ממוקשי עם — עון, ולאלוה כזה לא היה לך לומר בליעל ורשע:
פסוק ל״א׳
כִּֽי־אֶל־אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל׃
כי אל אל האמר — להאמר אליו נכון וראוי מאת כל סובלי יסורים להאמר נשאתי ומקבל וסובל אני משפטיך ולא אחבול בעצמי ועוד צריך הנידן לומר:
פסוק ל״ב׳
בִּלְעֲדֵ֣י אֶ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם־עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף׃
בלעדי אחזה — לבד מה שאני יודע לראות ולהבין בדבריך אתה הורני ואם און פעלתי לא אוסיף:
פסוק ל״ג׳
הֲֽמֵעִמְּךָ֬ יְשַׁלְּמֶ֨נָּה׀ כִּֽי־מָאַ֗סְתָּ כִּֽי־אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא־אָ֑נִי וּֽמַה־יָּדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר׃
המעמך ישלמנה כי מאסת וגו' — כך אמר אליהו לאיוב המעמך היה לו להקב"ה להימלך בפירעון תשלומין ממך:
כי מאסת — לאמר מאסתי לא לעולם אחיה (לעיל ג) יתר ידו ויבצעני (לעיל ו) סבור אתה שיגבה ממך לפי דעתך ורצונך ואתה תבחר התשלומין ולא אני במקום הקב"ה דבר אליהו בתמיה:
פסוק ל״ד׳
אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי׃
אנשי לבב יאמרו לי — כי איוב לא בדעת ידבר:
פסוק ל״ו׳
אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן׃
אבי יבחן — אבי אתה הקב"ה אב לכל הלואי יבחן איוב עד נצח למען תהיה תשובה לאנשי און ואף לבני אדם דבר הכתוב כן כמו אבי דבר גדול וגו' (מלכים ב ה׳:י״ג) (ד"א אבי כמו ותפר האביונה (קהלת י״ב:ה׳) ל' רצון כך חברו מנחם וכן פתרונו אבי יבחן איוב עד נצח רצוני ומאויי שיבחן איוב עד נצח סא"א):
פסוק ל״ז׳
כִּ֥י־יֹ֘סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִשְׂפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל׃ {פ}
יספוק — ל' רוב דברים והרמת קול:
בינינו יספוק — הוא אומר מה לנו ולדבריו אף אמנם שגיתי אתי תלין (לעיל יט) ואינו יודע שאנו נענשים ומספיק לנו עונות על שאנו שומעים כך מפורש בויקרא רבה:

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש מלבי״ם

פסוק ב׳׳
שִׁמְע֣וּ חֲכָמִ֣ים מִלָּ֑י וְ֝יֹדְעִ֗ים הַאֲזִ֥ינוּ לִֽי׃
שמעו חכמים מלי, בא להתוכח עמ"ש איוב (בסי' ט') שא"א שתצא ההנהגה האישיית מאת ה', שא"כ יתיחס אליו עול במה שיגיע רע להצדיק, ומזה הוכיח שאין ה' משגיח על אישי בני אדם הפרטיים, רק מסר את הנהגתם אל המערכת ומאתה תצא העולה הזאת אשר לא תבחין בין צדיק לרשע. ועל מה ששאל בלדד שהלא א"כ זה עצמו עול שמסר את ההנהגה אל המערכת אשר היא תכלה צדיק תמים בחנם. על זה השיב שזה אינו רע בערך ההויה הכוללת. ושגם אם יפסד כל כדור הארץ ע"י חיוב הטבעי הכולל ויגוע כל בשר יחד כצדיק כרשע. אין זה עול מצד קיום המציאות הכללי. שברא עולם ההויה וההפסד שהארץ וכל אשר בה כגרגיר חול בערך המציאות כולו. וע"ז בא אליהוא להראות ההטעיה שיש בדברים אלה. ואיך נמצא בו סתירה מניה וביה:
פסוק ג׳׳
כִּי־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל׃
כי אזן, כמו שהחיך יטעם את האוכל ויבדיל מר ממתוק — כן תבחן האזן את המלים להבדיל בין האמת ובין השקר:
פסוק ד׳׳
מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה־לָּ֑נוּ נֵדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה־טּֽוֹב׃
משפט — הרוצה להחליט איזה דבר צריך שיעמוד על יסוד אחד לא יסור ממנו. לא שידלג על שתי הסעיפים. ושיאמר דבר שהוא סותר את עצמו. כמו שהוא בדבר איוב כמו שיבואר. וז"ש אנחנו צריכים לבחר משפט אחד. למשל שנניח שא"א שה' יעשה עול. או שנניח בהפך שזה אפשר. ובזה נדעה בינינו מה טוב. לא שנדלג על שני משפטים שהם סותרים א"ע:
פסוק ה׳׳
כִּֽי־אָמַ֣ר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי׃
(ה-ו) כי אמר איוב — התחיל לחזור דברי איוב וחלקם לשתי חלוקות.
• א) מה שהניח איוב שאחר שהוא צדיק ונלקה בלא משפט וא"א שה' יעשה עול. מוכרח שלא יצא דבר זה מאת ה' כלל וע"י משפטו. רק יצא ע"י מזלו הרע וחיוב המערכה. כי אין ה' משגיח על הפרטים. וז"ש שאיוב אמר, אחר שצדקתי, ובכ"ז אל הסיר משפטי, ויסרני בחנם. א"כ על משפטי אכזב. אכחיש ואכזב את הדובר שהיה זה במשפט. שזה דבר שא"א. כי הלא אנוש חצי בלי פשע וזה שלא במשפט. ומזה מבואר שלא יצא זה מאת האל השופט. שהוא לא יטה משפט. רק שהיה זה ע"י המערכה ושלא עפ"י משפט. כן אמר איוב:
פסוק ז׳׳
מִי־גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִֽשְׁתֶּה־לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם׃
(ז-ח) מי גבר — על זה משיב לו. וכי יתכן שגבר כאיוב (איש גדול כמהו).
ישתה לעג כמים וארח לחברה עם פועלי און — ששותה לעג להלעיג על פנות האמונה בדברים של הבל. ובזה עושה ארח ודרך כבושה להתחבר עם פועלי און. שאחר שמכחיש ההשגחה והמשפט האלהי א"כ כל אחד יעשה מה שלבו חפץ. אחר שאין אלהים שופטים בארץ ולית דין ולית דיין:
פסוק ט׳׳
כִּֽי־אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכׇּן־גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם־אֱלֹהִֽים׃
כי אמר — עתה מבאר סוף דברי איוב והסתירה שיש בדבריו.
איוב אמר אלה הדברים, הלא ראינו שלא יסכן גבר ברצותו עם אלהים — שבמה שהוא מרוצה עם אלהים ועובד אותו לא יגיע לו שום תועלת. (וזה הוכיח מהיסורים שבאו עליו הגם שעבד את ה'):
פסוק י׳׳
לָכֵ֤ן׀ אַ֥נְשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ־לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל׃
לכן, (כ"ז מדברי איוב) — שאמר אחר שבמה שילך עם אלהים לא יועיל לו להסיר מעליו חצי הפגעים. וזה נגד המשפט והיושר, לכן שמעו לי אנשי לבב מה שאני מחליט מזה, אחר שזה מוסכם מהשכל כי חלילה לאל מרשע ושדי מעול. ובודאי השכל מחייב.
פסוק י״א׳
כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ׃
כי פועל אדם ישלם לו — (ולא לבד שישלם לו את פעולתו. כי ראוי שכארח איש ימציאנו. שלא ימציא לו גמולו וענשו כארח אלהים רק כארח איש. ר"ל שלא יעליל עליו שרוצה שיעבדהו לפי גדולת ה' שהוא בלתי ב"ת. רק שימציא לו את פעלו כפי ארחו ודרכו של איש. שהוא בעל חומר. וראוי שידע חלישת כחו ואת יצרו ולא יכביד עליו יותר על כחו). כ"ז מוסכם מן השכל. וא"כ יפלא למה לא יסכון גבר ברצותו עם אלהים? ולמה לא ישלם לו גמולו. הלא חלילה לאל מרשע? מזה הוכיח שהמשפט הפרטיי האישיי אינו יוצא מאת ה'. כי הוא אינו משגיח על הפרטים. רק מסר הנהגה זאת אל המערכת שהיא לא תבדיל בין צדיק לרשע. ואחר שהנהגה זו היא לצורך כללות המציאות שהוא עולם ההויה וההפסד הכללי. א"כ.
פסוק י״ב׳
אַף־אׇמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא־יַרְשִׁ֑יעַ וְ֝שַׁדַּ֗י לֹא־יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט׃
(יב-טו) אף אמנם אל לא ירשיע אם יגוע כל בשר יחד — א"כ אף שיחוייב לפי סדרי המערכה שיחרב כדור הארץ בכלל ועמו יגוע כל בשר יחד. דהיינו כל החי על פני האדמה.
וכל האדם על עפר ישוב, בזה לא ירשיע ולא יעות משפט — אחר שהוא לצורך המציאות הכללי שכל הארץ הוא כאין בערך המציאות כולו. כי מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה. אחר שהוא ברא את המציאות בכלל. שהארץ רק כחול הדק נגדם. וא"כ אל לא ירשיע ולא יעות משפט אם ישים אליו לבו ויאסף אליו את הרוחות והנשמות. שנתן לכל החי אשר על הארץ עד שיגוע כל בשר יחד. כ"ז לא יהיה רשע או עוות משפט. כי הוא לצורך העולם ההויה וההפסד הכללי. כ"ז מדברי איוב:
פסוק ט״ז׳
וְאִם־בִּ֥ינָה שִׁמְעָה־זֹּ֑את הַ֝אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי׃
ואם בינה — ע"ז משיב אליו. אם תבין היטב.
שמעה זאת והאזינה לקול מלי ותראה איך דבריך סותרים א"ע — כי רצית להצדיק את ה' במה שיבואו רעות בחנם לאיש אחד צדיק. במה שתאמר שהרעות לא יצאו מהשגחתו רק ע"י המערכה. והלא בזה תיחס אליו עול יותר גדול. מה שמסר כלל ההנהגה אל המערכה אשר היא תעשה רעות לא לצדיק אחד לבד. כ"א לכלל האנשים. כי לא תבחין כלל בין הזכאי והחייב, ואיך תאמר שה' לא עשה הרע הפרטי הזה להצדיק הפרטי ביחוד, רק עשה רע כללי לכל בני אדם כולם. שעל זה תגדל השאלה יותר. כי הלא נשאל.
פסוק י״ז׳
הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַחֲב֑וֹשׁ וְאִם־צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ׃
האף שונא משפט יחבוש — האף עול זה יעשה שלא לבד שלא ישלם לצדיק כמפעלו. רק שעשה לחובש ומושל על העולם את מי שהוא שונא משפט. דהיינו את המערכה והמזל שהנהגתה רק עפ"י הטבע לא עפ"י המשפט. שזה עול יותר גדול, ואם צדיק, כביר תרשיע. ואם בזה יהיה ה' צדיק. במה שתרשיע אותו כביר. ר"ל הרבה. שתחת שתחלה היה התלונה רק על מה שעשה רע לצדיק אחד שלא כדין. תרשיע אתה אותו כביר שעשה רע אל הכלל במה שמנה עליהם מושל השונא משפט שהוא המערכה. שתהיה כלל ההנהגה שלא במשפט. האם בזה תצדיק את ה' שיהיה צדיק?:
פסוק י״ח׳
הַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֝שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים׃
(יח-יט) האמור מסביר הדבר במשל — אם נמצא מלך עריץ שעשה רעות לאיזה נדיבים פרטיים שלא כדין, וכאשר יאמרו שהוא רשע מצד מעשיו אלה שעשה אל הנדיבים. וכי יבוא איש אחד ללמד עליו זכות. שלא להנדיבים היחידים לבד עשה זאת. רק הנהגתו עם כלל העם דל או נדיב כולם שוים בעיניו לעשות עמהם כרצונו. באשר הם כולם עבדיו וקניניו וכטוב בעיניו יעשה עמהם. וכי בתשובה זאת יצדיק את המלך. הלא בזה עוד יגדיל את חטאו למעלה ראש, וז"ש האמור, וכי יאמרו ללמד זכות על מלך בליעל אשר הוא רשע אל נדיבים. שעושה מעשה רשע אל נדיבים. האמור ללמד עליו זכות שהוא לא נשא פני שרים ולא נכר לפניו שוע לפני דל מפני שכולם מעשה ידיו. והם כולם כאין בעיניו. הבזה יצדיקו את הבליעל הזה? הלא בהפך:
פסוק כ׳׳
רֶ֤גַע׀ יָמֻתוּ֮ וַחֲצ֢וֹת לָ֥֫יְלָה יְגֹעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֝בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד׃
רגע ימותו — העם של מלך הזה. הגם שידעו שברגע ימותו בקומם למרוד בו. בכ"ז ימסרו כולם את נפשם להעבירו מממשלתו.
ובחצות לילה יגועשו העם כולו ויעברו וימרדו, ויסירו את האביר הזה לא ביד, ר"ל בקלות גדול. כי כולם ימרדו בו להסיר את רעתו מהם. וא"כ איך תצדיק בזה את מלך העליון במה שתאמר שאינו עושה עול נגד נדיבים יחידים רק לכל בריותיו. יען שכולם מעשה ידיו וכולם שוים לפניו ולכן לא ישגיח על פרטי ענינם ומסרם ביד עבדיו האכזרים שרי המערכת לעשות עמהם כרצונם?.
פסוק כ״א׳
כִּֽי־עֵ֭ינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכׇל־צְעָדָ֥יו יִרְאֶֽה׃
כי עיניו — עתה משיב נגד מה שטען על הצלחת הרשעים. ועל שאין ה' מענישם בפרהסיא. כדי שיכירו הכל כי יד ה' עשתה זאת. משיב שיש הבדל בין בשר ודם המיסר את המורדים בו שממהר ליסרם תיכף משני טעמים.
• א) מצד חסרון ידיעתו — שאינו יודע תמיד מי החוטא נגדו ובמה חוטא. ולכן כשיודע לו איזה חטא ומרד ימהר להענישו טרם ידיח עליו את הרע והוא לא ידע להזהר ממנו.
• ב) מצד קוצר היכולת — שמתירא פן יברח או יסתר ממנו ולא יוכל להענישו. לא כן אצל ה' שלא שייך שימהר להענישו מפני שלא ידע את החוטא.
כי עיניו על דרכי איש — ר"ל שמשגיח תמיד בין על דרכי נפשו ומחשבותיו ומדותיו. בין על הפעולות כי כל צעדיו יראה. וכן אין חשש שיסתר אח"כ מענשו, כי.
פסוק כ״ב׳
אֵֽין־חֹ֭שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֝֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃
אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און שיסתרו שם מענשו ושלא יראם וימצאם שם. וא"כ האדם הדורש על הנהגת ה' בעונש הרשעים די לו בשידע שני דברים אלה.
• א) שה' רואה ומשגיח ויודע מעשה הרשעים.
• ב) שיש בידו תמיד יכולת להענישם — ומה לו להאדם לתת עצות להמנהיג העליון איך ומתי ובאיזה אופן יענישם. וז"ש אחר שידעת שה' יודע דרך רשעים ושיענישם בהכרח. א"כ.
פסוק כ״ג׳
כִּ֤י לֹ֣א עַל־אִ֭ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַהֲלֹ֥ךְ אֶל־אֵ֝֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט׃
לא על איש ישים עוד — לא שם דבר זה על איש. היינו שאינו מוטל עליו.
שיהלך אל אל במשפט לטעון אל ה' ולשפוט כנגדו — לאמר.
פסוק כ״ד׳
יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹא־חֵ֑קֶר וַיַּעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם׃
(כד-כה) ירוע — שראוי ע"פ המשפט שירוע וירוצץ רשעים כבירים אין חקר, ושיעמיד אנשים אחרים שאינם רשעים תחתם ובמקומם. וזאת יעשה כדי שלכן יכיר מעבדיהם. שבזה יסבב שכל העולם יכירו העונש של מעשי הרשעים וקיבול שכר עבודתם שעבדו לרע. ר"ל שיהיה רעש הארץ במקום שעומדים שם צדיקים ורשעים ביחד. וה' ישגיח בהשגחתו הפרטיית שכל הרשעים שימצאו שמה יאבדו ברעש ותרוצץ גולגלתם וכל הצדיקים שימצאו שם יעמדו וישארו במקומם. ואז יראו כולם שיש השגחה ושיש הבדל בין צדיק ורשע. וה' לא עשה כן לאבד את הרשעים באופן נגלה כזה. רק והפך לילה וידכאו. שלא דכאם ביום ובגלוי להכיר מעבדיהם רק הפכם ודכאם בלילה ובצנעה. וזה עשה.
פסוק כ״ו׳
תַּֽחַת־רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים׃
תחת רשעים ספקם — במקום שיש שם רשעים שה' רוצה שישאר ספק בלבם. ולא יתברר להם בגלוי שה' מעניש את הרשעים. (כי רצה שהרשעים יסתפקו בגמול ועונש כדי שיהיה מקום לבחירה ולשכר ועונש). ולכן השאיר להם ספק במקום רואים. שבמקום שיש רואים לא הענישם. שאז יסתלק הספק וידעו בבירור שיש עונש וייראו לעשות רע ולא יהיה מקום לבחירה. ומטעם זה כשרוצה להענישם יעניש ויהפך אותם בלילה ובסתר:
פסוק כ״ז׳
אֲשֶׁ֣ר עַל־כֵּ֭ן סָ֣רוּ מֵאַחֲרָ֑יו וְכׇל־דְּ֝רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ׃
אשר — ואשר על שאינו מעניש את הרשעים בגלוי לעיני רואים ונשאר הספק על ההשגחה על ידי כן סרו מאחריו. ועל כן מלא לב בני אדם לעשות רע.
וכל דרכיו לא השכילו — שאין מבינים זאת שהסתיר עונש הרשעים בכונה כדי שלא יבינו ושישאר מקום לבחירה. ועי"כ גרמו.
פסוק כ״ח׳
לְהָבִ֣יא עָ֭לָיו צַעֲקַת־דָּ֑ל וְצַעֲקַ֖ת עֲנִיִּ֣ים יִשְׁמָֽע׃
להביא עליו צעקת דל — שהדל הנרצח והנעשק מן הרשעים האלה צועק על ה' ומתרעם מדוע לא יעניש ה' את הרשע. ומדוע לא יציל את הדל מידו. שהיא השאלה ששאל איוב (בסי' כ"ד) שהלא יש רשעים מחריבי הישוב ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה. אבל האמת הוא שצעקת עניים ישמע. וגם ע"ז יש תירוץ. שלפעמים הרשע הוא שבט אפו של ה' להעניש בני אדם על רעתם. כמ"ש הוי אשור שבט אפי. ולכן אינו מענישו ועוד יתן לו עז וחיל עד שיכלה הזמן המוגבל מאתו ליסר גוים ולהוכיח לאומים. כמ"ש והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור. וז"ש.
פסוק כ״ט׳
וְה֤וּא יַשְׁקִ֨ט׀ וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֭נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל־גּ֖וֹי וְעַל־אָדָ֣ם יָֽחַד׃
(כט-ל) והוא ישקט — שיעור הכתובים והוא ישקט ממלוך אדם חנף ממוקשי עם ומי ירשיע. ר"ל שה' הזמין שימלוך אדם חנף שירגיז וירעיש הארץ. או שהזמין מוקשי עם. שרשעים רבים יקומו להיות למוקש אל העם. רוצחים ושודדים ומחריבי הישוב. כדי להעניש בהם את העולם ולהיות שבט אפו ועברתו, ורעת העריץ המרעיש הארץ או של הרשעים מוקשי עם יש לו זמן וגבול קצוב לפי גזרת ה', עד שבעת שיבא הזמן שישקיט ה' לבני אדם מהאדם חנף וממוקשי עם וישבית רעתם. אז מי ירשיע. כי אז רשעים יכרתו ותחדל הרשע. אבל כ"ז שיסתיר פנים ממלוך אדם חנף שהוא כל זמן המיועד ליסר גוים. שאז יסתיר ה' פנים מבלי יעניש את החנף ומוקשי עם והרשעים המחריבים את העולם.
מי ישורנו — כי אז ההשגחה מסותרת ונעלמת ואין ה' מעניש את הרשע.
ועל גוי — וזה יהיה לפעמים על גוי אחד. שיזמין איש עריץ ומוקשי עם להעניש בהם גוי מיוחד שחטא כנגדו. ולפעמים יהיה זה על אדם יחד. על כלל בני אדם. כמו סנחריב ונבוכדנצר שהחריבו וכבשו את העולם כולו. ועכ"פ לא תוכל להוכיח מזה שאין השגחה ואין גמול ועונש ממה שלא יכרית את מרגיזי הארצות האלה. כי בהפך הם נתמנו מאתו בהשגחתו ליסר בני אדם על מעשיהם הרעים. וממשלתם וכחם נכון בידם מאת ה' עד בא יום אידם וחש עתידות למו. וכ"ז נמשך עמ"ש כי לא על איש ישים עוד להלך אל אל במשפט. שעל כל אלה הדברים לא יוכל איש להשפט עם אל ולשאול לו שאלות מדוע הרשע מצליח ומדוע לא יכריתהו ה'. ומוסיף לאמר.
פסוק ל״א׳
כִּֽי־אֶל־אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל׃
כי אל אל — ר"ל לא על איש להלך אל אל במשפט אל אל האמר נשאתי. שאף בלא הטעמים האלה לא יוכל איש להשפט אל אל. אשר יאמר נשאתי לא אחבול שאם יאמר אני רוצה לסבול ולישא כעס הרשעים שמכעיסים אותי ולהאריך להם אפי. ואיני רוצה לחבול אותם. לא יוכל איש להלך אליו במשפט ע"ז. אם הוא רוצה להאריך אפו מטעם ידוע אצלו:
פסוק ל״ב׳
בִּלְעֲדֵ֣י אֶ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם־עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף׃
בלעדי — (מלת האמר נמשך גם לכאן).
אל אל האמר בלעדי אחזה אתה הורני — שה' יאמר לההולך במשפט כנגדו. וכי תורני אתה דבר אשר לא אחזה אני? וכי אתה רואה ויודע יותר ממני ותורה אותי דבר שלא אחזה, עד שעי"ז אם עול פעלתי לא אוסיף. שע"י שיתודע לי (ע"י שתראני דבר שלא חזיתי ולא הבנתי אותו) שפעלתי עול מבלי ידיעה. אז לא אוסיף לעשות כעול הזה?:
פסוק ל״ג׳
הֲֽמֵעִמְּךָ֬ יְשַׁלְּמֶ֨נָּה׀ כִּֽי־מָאַ֗סְתָּ כִּֽי־אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא־אָ֑נִי וּֽמַה־יָּדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר׃
המעמך (גם לכאן נמשך מלת האמר).
האמר המעמך ישלמנה כי מאסת — שה' יאמר לההולך נגדו במשפט מה לך לדרוש משפט מאתי מדוע איני מעניש את הרשע וכי ע"י שאין ה' משלם להרשע את ענשו ישלם התשלומין האלה מעמך. אשר לכן מאסת בהנהגתי ולא ייטב דבר זה בעיניך? הלא תשלומי עונש הרשע לא אקח מידך ומה אכפת לך. מה תתעבר על ריב לא לך, וכי אתה תבחר ולא אני? או הכי רוצה אתה שהבחירה על זמן ואופן של עונשי הרשעים יהיה בידך לא בידי. שאתה תבחר זמן ומדת העונש לא אנכי? שלכן תתוכח למה יעניש את הרשע בזמן מאוחר (בעת שיבחר הוא לפי חכמתו) ולא יענישו בזמן מוקדם (לפי מה שתבחר אתה). ואחר שה' מצד רצונו ומצד חכמתו ומצד הנהגתו את הכלל רואה שלא להעניש את הרשעים תיכף ובפרהסיא. ומאריך להם אפו מטעמים נודעים לחכמתו הבב"ת. ואתה אין לך הפסד מזה שאינו מבקש תשלומי ענשם מידך. מי אתה כי תלך אליו במשפט לבקש מאתו דין וחשבון על הנהגתו.
ומה ידעת דבר — ר"ל ואם יש לך עוד לדבר ולטעון ע"ז דבר מה שידעת לדבר עוד:
פסוק ל״ד׳
אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי׃
אנשי ר"ל אתה תדבר עוד מה שידעת — אבל אנשי לבב שישמעו את דברך הם יאמרו לי, וכן גבר חכם אשר ישמע לי את תשובתי אשר השבתי על דבריך. הוא ג"כ יאמר, כי.
פסוק ל״ה׳
אִ֭יּוֹב לֹא־בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּ֝דְבָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל׃
איוב לא בדעת ידבר — ר"ל שדבריו אינם נלקחים לא מן הדעת המושג ע"י הבחינה והנסיון. וכן אין מסכימים עם השכלת הפילוסופים הנלקחת ע"י מופתי התבונה. כי דבריו לא בהשכל :
פסוק ל״ו׳
אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן׃
אבי — רצוני ותאותי הוא.
שיבחן איוב עד נצח, שיבחן ושאתוכח אתו עד שיתנצח על תשובות באנשי און. ר"ל שיתנצח מן התשובות של דברי מינות שהוא משיב בוכוחו. שהם שייכים באנשי און. ר"ל שראוים להמצא בין הרשעים. לא שיצאו מאיש צדיק כמהו. ולכן תאותי לבחון את דבריו כל מה שירצה עוד לדבר כמ"ש ומה ידעת דבר. ולהתוכח אתו עד שינוצח על התשובות של מינות שהוא משיב:
פסוק ל״ז׳
כִּ֥י־יֹ֘סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִשְׂפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל׃ {פ}
כי — אם לא נתוכח אתו עד שיתנצח. הלא יוסיף על חטאתו פשע. ויתמיד להחזיק בכפירה והכחשת האמונה. כי הלא בינינו יספוק. שהגם שיושב בינינו שאנחנו מאמינים בהשגחה ובשכר ועונש, יטיל הוא ספיקות על האמונה.
וירב אמריו לאל להתוכח כנגדו — ולכן אני רוצה לבחנו בוכוח עד שישוב מדעותיו ומספקותיו:

מהדורה: Malbim on Job -- Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

תנ״ך · מדריך קריאת פרק

איוב פרק 34

איוב פרק 34 מציג 37 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

ספרפרק (1–42)פסוק

היעד שנמצא: איוב פרק ל״ד

פתיחה בקורא

שיתוף הפרק כולו

פירוש רש״י

פירוש מלבי״ם

איוב פרק 34

מפת הטקסט

מפתח לקריאה

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חיפוש מקורות חכם