איוב פרק כ״ז

ויוסף — עמדו ריעיו מענות כאשר הוכיחם אליהוא כי עמדו ולא ענו עוד (לקמן לב):

חי אל — שבועה היא כי באמת הסיר את משפטי ומכאן דרש ר' יהושע שמאהבה עבד איוב את המקום אין אדם נודר בחיי המלך אלא א"כ אוהב את המלך:

אם אצדיק אתכם — אם אומר הדין עמכם לחייבני:

לא אסיר תומתי — לא אודה לדבריכם לומר שאיני תם:

בצדקתי החזקתי — לומר שאני צדיק:

לא יחרף לבבי — אותי מימי מכל דרך ומדה שנהגתי בימי ועל כרחו יהי כרשע אויבי:

כי מה תקות חנף — כי למה אהיה רשע וגזלן מה סופו של רשע הגוזל ממון:

כי ישל — כי ישליך המקום את נפשו מעליו לשון של נעלך (שמות ג) ונשל הברזל (דברים יט):

אם על שדי יתענג — כפל התמיהה היא ככל התמיהות הכפולות שכן דרך הראשונה בה"א והשנייה באם כמו הירוצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמוס ו׳:י״ב), היש בלשוני עולה ואם חכי לא יבין הוות (לעיל ו) אף כאן הצעקתו ישמע אל אם על שדי יתענג, שמא או מי שהוא רשע חנף יכול הוא להתענג ולסמוך על ישועת הקב"ה ולקרא אליו בעת צרתו בתמיה:

אורה אתכם — מה המדה שביד אל ודרך אשר עם שדי לא אכחד, כמו כי ידע דרך עמדי (לעיל כג):

כולכם חזיתם — שזה חלק אדם רשע:

ולמה זה הבל תהבלו — להיות רשעים וחניפים:

אם ירבו בניו למו חרב — ירבו וימותו ביסורים ותחלואים עד כי ישמחו אלמנותיו במיתתן ולא תבכינה:

(וכסף נקי — כספו של רשע לנקי יחלקנו הקב"ה):

בנה כעש — כתולע הבונה חור שאינו מתקיים וכסוכה שעשה נוצר התאנה והכרם שאינה של קיימא (ע"א נוצר הכרם שאינו שומרה בכל עת זה שמעתי סא"א):

עשיר ישכב — ימות בעשרו ופעמים שלא יאסף לקבורה:

בלהות — שדים:

גנבתו סופה — ותשליכהו לדראונים:

וישלך עליו — המשליך עליו רעה ולא יחמול:

מידו — של רשע ומכחו וממקומו:

ברוח יברח — בן עצתו שהיה מסייעו בתחלה יברח מעזור ידו בשעת כשלונו כמו שעשה חרבונה להמן (מגילה טז א):

ישפוק עלימו כפימו — היודעים (אותו) לפנים ועתה רואים בשברו:

חי, אני נשבע בשם האל אשר הסיר את משפטי, ובשם שדי אשר המר את נפשי :

(ג-ד) כי כל עוד שנשמתי בי לא תדברנה שפתי עולה, לדבר דברים הפך מה שבלבי שדבור הפה הפך מחשבת הלב הוא עולה, וגם לא אחשב בשכלי ברות שכוזבות, כסברות אלה שאמרתם להצדיק את ה', להגות מחשבות אלה בלשוני, שזה רמיה ומרמה, והמאמרים מקבילים, שכל עוד נשמתי בי דהיינו חיי הגוף ונשמת אפי לא אדבר עולה, וכל עוד שרוח אלוה באפי שזה מציין הרוח הנשגב האלהי אשר באדם שהוא המשכיל והמחשב, לא אהגה ואחשב רמיה, ולכן.

חלילה לי אם אצדיק אתכם עד אגוע, עד יום מותי לא אצדיק אתכם, ואף שאגוע ע"י שלא אסכים לדבריכם בכ"ז חלילה לי מזה, כי אם אצדיק אתכם הכי לא אסיר תומתי ממני? הלא בזה אראה שאיני תמים, אחר שאדבר בפה נגד האמת ונגד מה שבלבי, שזה הפך התמימות שהוא קנין לי, אבל אם.

בצדקתי החזקתי ולא ארפה, ארויח בזה כי לא יחרף לבבי מימי, שלבבי לא יחרף אותי שאמצא חרפה בלבבי שדברתי שקר ורמיה:

יהי כרשע אויבי, יעשה זאת אויבי לדבר שקר ועולה ורמיה עד שיהיה כרשע בפ"ע, אבל לא אני,

(ח-י) כי מה תקות חנף כי יבצע יקרא אלוה בכל עת, שיעור הכתובים אלוה יקרא ויכריז בכל עת ויאמר, מה תקות איש החונף אשר ידבר בגלוי הפך מה שחושב בלבו והפך האמת מה תקוה יש לו מזה שיבצע, דהיינו שיהיה לו מזה בצע ושכר, כי ישל אלוה נפשו, וכי גם אלוה יתעה את נפשו כמו שהוא מתעה אחרים בחנופה? או הכי יבצע וירויח שישמע אל את צעקתו בעת שתבא עליו צרה? או הכי יבצע וירויח שעל שדי יתענג שיהיה לו עונג בנפשו שהוא מעובדי ה', כן, יקרא אלוה ויכריז בכל עת (ר"ל שי"ל א' מג' דברים, או שע"י החנופה יתעה את ה', או שעכ"פ ישמע תפלתו הבאה בחונף, או שהוא בפ"ע יהיה לו נחת מזה שידמה לו שהוא מעובדי ה', וכ"ז אינו, ולא יבצע מן החנופה מאומה):

אורה, ואני מורה ומלמד אתכם שתשמעו הדברים אשר אני מדבר ביד אל, ששמתי הדברים ביד ה', כאלו הוא קורא ומכריז זה, אשר עם שדי לא אכחד, כי דברים האלה הם עם שדי, שהוא בודאי שונא את החנופה והשקר והרמיה, ואיך אוכל לכחד זאת מה שהוא האמת:

(יב-יג) הן, מוסיף שגם א"צ כלל שאורה אתכם את הדברים האלה, שהלא אתם כולכם חזיתם את הדברים האלה, שהלא בכל הוכוח אמרו לו שנענש על החנופה שלא היה תוכו כברו, וא"כ כולכם מסכימים לזה שהחנופה שנואה בעיני ה', וא"כ אשאל אתכם למה זה הבל תהבלו, זה חלק אדם רשע מאל, אחר שאתם מודים שהדבור הנאמר בחנופה וברמיה וכזב לא טוב, למה דברתם בחונף וברמיה דברי הבל להשיב על השאלה של הצלחת הרשעים שחלק הרשע וגמולו שיקבל מאת האל, הוא.

שאם ירבו בניו סופם למו חרב, ושצאצאיו הקטנים לא ישבעו לחם, וכמו שכן אמר בלדד בשטתו שהרשע יענש במה שיכרית ה' את בניו, והלא זה תשובה של הבל, כי הלא.

שרידיו במות יקברו, הלא ראינו שהרשע מת בשלוה רבה שהשריד הנשאר מעצמותיו יקברו תיכף בעת שימות, ואלמנותיו לא תבכינה כלל אחרי מותו כי נשאר להם כסף וזהב והון רב לפרנסת אלמנותיו ויתומיו, והם חיים ושלוים ומצליחים וכל רע לא יקרב אליהם:

(טז-יז) אם יצבור, הוסיף לאמר שגם אם יהיה כדבריכם שאמרתם שאין עשרו מתקיים ביד בניו, ואם יצבור כסף כעפר ויכין מלבוש כחומר המלבושים אשר יכין ילבש הצדיק, והכסף אשר צבר יחלק הנקי, בענין שאחרי מותו יירשו זרים יגיעו ולא יתקיים ביד בניו, וכן גם אם יהיה כדבריכם:

שבנה כעש ביתו, כמו שהעש בעת שמתעטף במעטפה שזה ביתו, ואחר שיוצא מן המעטפה את ביתו ישא רוח, וכן כסוכה אשר עשה נוצר הכרם, שבעת יבצרו את הכרם תחרב הסוכה כן ביתו יכלה ויהרס אחר מותו, ע"ז אני משיב.

הלא עשיר ישכב, הגם שברגע תיכף אחר מותו יהרס ביתו וקניניו, הלא בעת ישכב וימות ימות עשיר, א"כ גם אם לא יאסף לקבורה, ותיכף נאבד כל עשרו, מה ידאג על זה, הלא אם עיניו פקח, אם יוכל לפקוח עיניו לראות את הנעשה אחריו, הלא יראה כי איננו עוד במציאות, כי כבר עבר מן העולם, ומה יתעצב אז על ביתו החרב, אחר שאינו עוד בעולם וא"צ לו לבית וקנינים, וכמו שלא יתעצב העש על ביתו והנוצר על סוכתו החרבה אחר שאין צריך לה עוד:

(כ-כא) תשיגהו, ר"ל כל מה שאמרתם מכליון בניו וקניניו אחרי מותו אינו עונש כלל, והיה ראוי שתשיגהו כמים בלהות שיבואו בלהות עליו בעצמו וישיגו אותו בחייו כמים שוטפים, והסופה יגנוב אותו בלילה פתאום, והרוח קדים שהוא העז שברוחות ישאהו לאויר וילך עמו, ובסער גדול יסערהו ויוליכהו ממקומו :

וישלך, וחוץ מזה ישלך הרוח עליו אבנים ועפר בדרך, כמו שהוא בעת הסער הגדול שנושא ומשליך סלעים ועצים, וכל אלה יפלו עליו בדרכו, ולא יחמול עליו, עד שיהרג ע"י האבנים וינשא לקצה השמים ע"י הסער. – אבל לא כן הוא שאין הסער שולט עליו כלל, כי גם מידו ברוח יברח, גם כשיהיה ביד הסער יברח מידו וינצל, ועוד יותר מזה שאין מתפחד מן הסער כלל, כי.

ישפק עלימו כפימו הוא שופק כפיו על הסופה והרוח קדים וצוחק עליהם, והוא עומד נכון במקומו לא יזיזהו הרוח ממקומו, ומשם ישרק עליו בפיו דרך צחוק, כי אין הרוח יכול לעשות לו מאומה: