איוב פרק ל״א

ברית כרתי לעיני — שלא להסתכל באשת איש:

ומה אתבונן על בתולה — מה לי להתבונן בה כך היתה חסידותי שלא לתת עין אפילו בפנויה שמא לאחר ימים תנשא ונמצאתי כרוך אחריה כך מפורש באבות דרבי נתן:

ומה חלק וגו' — שגמלני כך:

הלא איד לעול — לו ראוי ולא לי:

ונכר — דוגמת ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו (עובדיה א):

וכל צעדי יספור — ורואה אם הלכתי עם שוא:

ותחש — ותמהר כמו אחישנה (ישעיה ס) כי גז חיש (תלים צ):

מאום — הוא מום דבר שמץ ואל"ף זו כתובה ולא קריא במסורת הגדולה והוא מגזירת לא תאסיפון אם זו עשיתי הייתי ראוי לבא עלי קלל' זו:

אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישורשו — יעקרו השרשין:

ועל פתח רעי ארבתי — לאשתו ישיב לי גמולי:

תטחן לאחר אשתי — רבותינו פירשוהו לשון תשמיש כמו ויהי טוחן בבית האסורין (שופטים טז כא):

כי היא — זימה וירא הייתי אם עשיתי שהוא עון פלילי, עון שמשפט יסורין ראויין לבא על ידו:

ובכל תבואתי תשרש — האש הזאת לכן נמנעתי מעשות כשהוא מדבר בל' עיקור אומר תשרש ובל' שרש אומר תשרש וכן ישורשו ל' עיקור ישרשו ל' שרש:

ומה אעשה וגו' — זאת נתתי אל לבי וכי יפקוד את דרכי מה אשיבנו:

ויכוננו ברחם — אני בבטן אמי והוא בבטן אמו הכיננו יוצר א':

אכלה — שלא מלאתי תאותה שהוא כליון עינים המתאוה ואינו מגיע קרוי כליון עינים:

כי מנעורי גדלני — הכשרון הזה כאב המגדלני והמלמדני כן למדנו יושר לבי מנעורי:

ומבטן אמי אנחנה — למדה זו:

משכמה — הוא רחב הכתף:

מקנה — הוא עצם העליון העגול כקנה ועל שהוא עגול כקנה קורא אותו כן:

כי פחד אלי וגו' — פחד היה בעיני אידו שהוא מביא על הרשעים לכן חדלתי מעשות:

ומשאתו — ומכובדו:

כסלי — כמו אשר יקוט כסלו (לעיל ח) תקותי ומחשבתי וע"י שכליות על הכסלי' הם והכליות יועצות נקראת המחשבה כסל:

ולכתם — קבוצות זהב ואוצרות:

אמרתי מבטחי — להתחזק בהם על העניים:

אם אשמח כי רב חילי — לא הייתי נוהג שמחה בפני העניים בעשרי שלא להקניאם בי:

אם אראה אור כי יהל — חמה בתקופת גבורתה והילה:

וירח יקר הולך — מגיה והולך כמו אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳) כיקר כרים (תלים לז):

ויפת בסתר לבי — לשמש ולירח לאמר אלוהות הם כקצת עובדי כוכבים הנדחים (ועובדים) לכל צבא השמים:

ולא נתתי לחטוא חכי — להקניט שונאי ולתובעו ממון שאין לי עליו כדי להשביעו ולשאול באלה נפשו של שונאי:

לא נשבע — מתוך שנאה שהיו שונאים אותי על שהייתי מטריחם בהכנסת אורחים:

לארח — לא היה דלתות ביתי פנימיים ומוקפין בית שער מבחוץ או מוסבין בקרני זוית להשבית את האורחים מלבא אלא פתוחין לאם דרך לבוא כל הבא:

בחובי — במחבואי:

כי אערוץ — מתחילה הייתי מכניע המון רבה של רשעים ועתה אף בין כשדיים זה העם לא היה (ישעיהו כ״ג:י״ג):

יחיתני — מיראני:

הן תוי שדי יענני — ולואי שיעיד עלי המקום בדין כמ"ש עלי כי אין כמוהו בארץ תם וישר וירא אלהים (לעיל א) גם משה שכתב ספרו וספרי יעיד עלי, (ד"א) כן היה איוב אומר תנה לתוות אותי ואת כושרי:

שדי יענני — לבקשה זאת:

וספר כתב איש ריבי — יכתוב גם הוא ספרו להתווכח עמי:

אשאנו — לכתוב את ספרי:

אענדנו — אקשרנו לספר עטרות לי:

מספר צעדי אגידנו — לאותו האיש:

אם עלי אדמתי תזעק — על לקט שכחה ופאה ומעשרות שלא הוצאתי מעשרות כראוי:

ויחד תלמיה יבכיון — שחרשתי בשור ובחמור יחדיו:

בלי כסף — לשכור שכירים ולעשקם ד"א זה מעשר שני דכתיב וצרת הכסף בידך (דברים י״ד:כ״ה):

ונפש בעליה — אריס העובד בה:

באשה — (דבר מבאיש) כמו באושים (ישעיה ה) ואם לא עשיתי כן תחת חטה יצא חוח (תנא רבי אושעיא למדתך תורה דרך ארץ שדה שמעלה חוחים יפה לזורעה חטים, שמעלה באושים יפה לזורעה שעורים כ"ה בילקוט) ומה טעם תחת חטה יצא חוח:

תמו וגו' — עד כאן הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות ואת אומר תמו דברי איוב אלא כך אומר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי איוב ואל יהי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש (דברים כ) כך ראיתי בפסיקת' בפרשת עשר תעשר (שם יד) מפורש כן מן הפסוקים האלו:

ברית, עתה מתחיל לחשוב כי לא חטא שום חטא שבעבורו היה ראוי לכל הרעה הזאת, ונגד מ"ש שהיה לאבל כנורו, שהיה דרכו לנגן על הכנור בעת שנכנסה כלה לחופה לשמח חתן וכלה, ועתה היה לאבל על מות בניו, בל תאמר שבא לו העונש מפני שחטא בעת הנגון וחמד את הכלה, ע"ז משיב הלא ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, שמה שהתבוננתי עליה להסתכל בה, היה רק לשמח חתן וכלה כמ"ש כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו וכו', לא לתור אחרי העין:

ומה החלק שנתן לי בעבור זה אלוה ממעל, הזה שכרי, ומה הנחלה שהנחיל לי שדי במרומים במות בני וכריתת בני ביתי:

הלא איד הזה שבא לי היה ראוי לעול לא לי, ומוסיף שאיד הזה יהיה נכר גם לפועלי און, שגם לפועלי און אין ראוי שיומתו בנים על אבות והוא דבר נכרי וזר:

הלא, ור"ל ואם אתם חושבים שחטאתי מפני שאינכם יודעים תעלומות, אבל הלא ה' הוא יראה דרכי שהוא דרכי הנפש, וגם יספור כל צעדי שהם המעשים שעשיתי בפועל, והוא יודע, בין מצד דרכי הנפש.

אם הלכתי עם שוא בדברים שאין בהם ממש, וגם מצד הצעדים והפעולות, אם תחש על מרמה רגלי, שכל המע"ט שעשיתי היה באמת לא בחונף וברמיה:

ישקלני, הלא פלס ומאזני משפט לה' והוא ישקול מעשי במאזני צדק ואז ידע תומתי :

אם, עתה מתחיל לקצוב גז"ד על עצמו, אם ר"ל אם האמת הוא כמ"ש ריעי, אם אשורי נטו מדרך האושר ואם לבי הלך אחר עיני לתור אחרי העינים לחמוד ועי"כ בכפי דבק מאום, אז אני גוזר דיני על עצמי, כי.

אזרעה ואחר יאכל שהוא איבוד הקנינים, וצאצאי ישורשו הוא איבוד הבנים, ר"ל אז בא עלי הדין במשפט ובצדק:

(ט-י) אם, וכן אם נפתה לבי על אשה ר"ל על אשת איש, ועי"כ ארבתי על פתח רעי לזנות עם אשתו, אז אקבל הדין, כי תטחן לאחר אשתי היינו שתהיה שפחה בזויה טוחנת בריחים, כמ"ש עד בכור השפחה אשר אחר הריחים, ועליה יכרעון אחרין לזנות עמה מדה כנגד מדה:

כי היא זמה מפרש טעם העונש,

• א) מפני — שהיא זמה ומעיד על תכונה הרעה של הנפש שתעמיק במחשבת זנות,

• ב) שהוא עון פלילים שגם שופטי הארץ יעשו ע"ז משפט חרוץ וקשה ע"י תביעת הבעל,

• ג) מפני — כי אש היא המעשה בעצמה דומה כאש אשר תאכל עד אבדון את גוף החוטא, וגם בכל תבואתי תשרש שהוא איבוד הבנים והקנינים כאש האוכלת כל אשר תמצא:

אם אמאס, נגד מ"ש לו אליפז אלמנות שלחת ריקם, אמר שלא לבד שלא נגע בנחלת אלמנות ויתומים, שגם לא מאס משפט עבדו ואמתו הגם שהם קנין כספו, והטעם כי אם אמאס משפט עבדי בעת שהם מריבים עמדי שלא אפנה אל משפטו, אז.

מה אעשה כי יקום אל שהלא כן אני יש לי משפט נגד האל, ואני רב נגדו על היסורים שהביא עלי בחנם, ומה אעשה כי יקום ויפקוד להשיב לי לאמר.

הלא בבטן עושני עשהו, ה' יאמר לי ואיך תצעק נגד אדוניך ה', ואתה לא שמעת משפט עבדך הגם שהוא שוה לך. כי בבטן שנבראתי אני, נברא גם עבדי, שניהם נבראו בבטן אשה, ושניהם יצאו מרחם אחד מרחם של אשה ובכ"ז לא שמעתי צעקתו, ואיך תבקש משפט נגד אדוניך האלהים בשמים:

אם, נגד מ"ש לו צופר (סי' כ') כי רצץ עזב דלים, משיב שלא לבד שלא גזלתי דל ואביון, גם אם מנעתי מלתת לדלים את חפצם ושאלתם, או אם אכלה עיני אלמנה המצפים לישועתי ולא הושעתי לה:

ואוכל, או אם אכלתי פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה אם עשיתי כל זה הלא אז מה אעשה כי יקום אל, שעל כ"ז יטעון האל נגדי הלא בבטן עושני עשהו וכו':

כי מנעורי גדלני כאב, הלא אז מה אעשה כי יקום אל אשר הוא גדלני מנעורי, שגם אני הייתי יתום וה' גדל אותי כאב, וישאל מדוע לא עשיתי אל היתום את אשר עשה ה' לי שנתן לי לחם והיה לי לאב, ומבטן אמי אנחנה שאמי נשארה אלמנה ואני נחיתי אותה מיום שיצאתי מבטן, ר"ל מנעורי, ע"י עזרת ה' שגדלני כאב השגיח גם על אמי להחיותה, וכשגדלתי פרנסתי את אמי, וא"כ איך אכלה עיני אלמנה ויתום ואשכח טובות ה' עלי ועל אמי:

(יט-כ) אם, נגד מ"ש לו ובגדי ערומים תפשיט, אמר שאם אראה אובד מבלי לבוש או אביון שאין לו כסות, אם לא ברכוני חלציו ומתניו, כי יתחמם מגז כבשי ונתתי לו לבוש וכסות לחום לו:

אם הניפותי, מוסיף שגם אם בא יתום לפני בשער המשפט (כי איוב היה שופט יושב בשער) וראיתי שעפ"י הדין נתחייב היתום מלקות, בכ"ז לא הניפותי ידי עליו להכותו בידי, הגם שראיתי בשער עזרתי, ששער המשפט היה לי לעזר להכות היתום, כמ"ש והיה אם בן הכות הרשע, בכ"ז שמרתי מלהכותו בידי, ואם עשיתי זאת אני קוצב גזר דיני, כי.

כתפי העליון תפול מן השכם — ואזרועי שלמטה מן הכתף תשבר מן הקנה שהא למטה מן הזרוע, כי נמנעתי מהכות את היתום משני טעמים.

א) כי פחד אלי איד אל, שפחדתי מפני יראת העונש שלא יביא עלי איד ושבר בעבור זה,

• ב) ומשאתו לא אוכל, שגם בלא פחד העונש לא יכולתי כלל לעשות זאת מפני יראת הרוממות שבושתי מה' הצופה במעשי מלעשות כזאת:

אם שמתי, נגד מ"ש לו אליפז כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר (סי' ט"ו), וכן אמר ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט, השיב שלא הסיר בטחונו מה' בשום אופן, שלא בטח לא על העושר, שעל זה אמר אם שמתי זהב כסלי, ולא על כח ידו, שעל זה אמר.

אם אשמח כי רב חילי וכחי, ולא על החריצות וההשתדלות, שעז"א וכי כביר מצאה ידי, ולא בטחתי על ההצלחה והמזל, שעז"א.

אם אראה אור כי יהל, אם שמתי לב על אור המזל הזורח עלי ממעל, או על הירח אשר הולך יקר ומורה על הצלחתי, ולא לבד שלא הגדתי זאת בפי, כי גם אם.

נפתה בסתר לבי לחשוב כן בלבי בסתר, הגם שידי נשקה למו פי ולא הוצאתי הדבר גם מפי, בכל זאת:

גם הוא עון פלילי, שגם המחשבה הוא עון ראוי לעונש ולמשפט קשה, כי כחשתי לאל ממעל, שזה הכחשה בה' אם יתלה ההצלחה בירח וכוכבים ובמזל, והגם שאין עונשין על המחשבה, במה שהיא כפירה והכחשה בה, עונשים גם על המחשבה:

(כט-ל-לא) אם אשמח גם אל תאמר שבאו עלי יסורים על ששמחתי על מפלת שונאי דכתיב בנפול איבך אל תשמח פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, עז"א שלא שמחתי בפיד משנאי, ויותר מזה והתעררתי כי מצאו רע וכו', אם לא אמרו מתי אהלי, שבעת שמצא רע לשונאי הגם שלא נתתי לחטא הכי לשאול באלה נפשו, הגם שידעתי שאני לא קללתיו באלה ולא חטאתי בחכי להאלותו ולשאול את נפשו למות ע"י האלה, בכ"ז התעררתי בעת שמצאו רע אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע התעוררתי לדרוש אם לא יצא עליו איזה קללה ממתי אהלי, פן אמרו הם שרוצים לראות בו נקמה ושלא ישבעו מבשרו. עד שלא לבד שאני לא קללתי את שונאי ולא שמחתי במפלתו, כי הקפדתי גם על בני ביתי, והתעוררתי לדרוש ע"ז אם לא יצא מהם קללה עליו, ואף דבור של נקמה שיאמרו שלא ישבעו מבשרו אם ינתן בידם להנקם ממנו:

בחוץ, אחר שחשב שנתן ליתומים לחם ולעניים כסות ולבוש, אמר שנתן להם גם מעון ודירה, שאף הגר לא ילין בחוץ, ואף לעוברי אורח פתח דלתיו שיתארחו בביתו, כמו שכתוב הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו:

(לג-לד) אם כסיתי ואם תאמרו שחטאתי בסתר והעלמתי את חטאי, עז"א וכי כסיתי את פשעי כיתר האדם וטמנתי את עוני במחבואי מפני כי אערוץ ואירא לגלות עוני מפני המון רבה ובוז משפחות שהם יחיתוני ושברו אותי עת אגלה עוני, עד שאהיה מוכרח לידום אח"כ ולא אוכל לצאת לפני הפתח מרוב הבושה, הלא אנכי לא יראתי משום אדם ולא מפני ההמון, ולא היצרכתי לטמון חטאי מפני פחדם וכלימתם,

מי יתן שומע לי ויודה לדברי, הן תוי, שיעורו הן תוי שדי וספר כתב יענני איש ריבי שאיש ריבי המתוכח עמי יענה אותי ויאמר אלי, הן תוי שדי הן ה' תו ורשם על בשרי את חטאתי שהנגעים שעל בשרי הם המכתב שכתב ה' ורשם את עוני, והוא הספר אשר כתב, ר"ל שחרת על בשרי את פשעי בנגעים ופצעים באותיות כתובים על ספר נלט אם לא, משיב אם לא הייתי נושא ספר זה (שהוא מכתב של עוני ותוי חטאתי) על שכמי לעול ולמשא, ר"ל אם לא היה דביק על גופי, אענדנו עטרות לי, הייתי עושה ממנו עטרה לכבוד ולתפארת, כי בספר של ה' היו כתובים זכיותי לא חטאתי, כי.

מספר צעדי אגידנו, הייתי אומר לספר זה ולכותבו מספר צעדי שכולם שוים לטובה, כמו נגיד אקרבנו, הייתי מקרב אותו כמו נגיד ומנהיג, כי הוא המנהיג אותי והוא היודע כל דרכי וצעדי, והייתי מתעטר בספר הזה שהיו מעשי כתובים בו, רק החסרון שספר של הנגעים אינו לשאת על ראשי לעטרה כי נעשה על שכמי לעול ולמשא:

אם, סיים דבריו וכי אדמתי הזועקת על שהיא שוממה, עלי תזעק? וכי אני גרמתי שתהיה שממה? או תלמיה אשר יחד יבכיון הכי עלי יבכיון? וכי בחטאתי נעשה זאת?

(לט-מ) האם כחה אכלתי בלא כסף והפחתי נפש בעליה, ר"ל אם גזלתי את השדה בלא כסף מבעליה הפחתי נפשו עד שלכן תחת חטה תצא חוח והאדמה תשאה שממה? הלא שדות בכסף קניתי לא עשקתי ולא גזלתי. וא"כ לא עלי אדמתי תזעק כי לא נעשה זה על ידי עונותי.

תמו דברי איוב, תמו תשובותיו לשלשת ריעיו וגם הם שבתו מלענות, ולכן ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי וכו':