ירמיה פרק ל״ג

עצור — בבית הכלא:

כה אמר ה' עשה — העושה זאת:

קרא אלי ואענך — להודיעך העתידות:

ובצורות — שמורות בלבי לעשותם:

הנתוצים אל הסוללות — לעשות מהם סוללות תלים שצבורים למעלה אשר בונים בני העיר לעלות אל הסוללות להלחם מעליהם אל הכשדים:

ואל החרב — לתקפא שורא מן קדם דקטלין בחרבא:

ולמלאם את פגרי האדם — ואת הבתים אשר נתצו עושים קברות לפגרים שנהרגים בתוך העיר:

ואשר הסתרתי וגו' — כה אמר ה' הנני מעלה לה וגו':

עתרת שלום — ברכת שלום שלוד בלע"ז:

נוה רועים — מדור רועים:

עוד תעבורנה הצאן וגו' — יצאו ויבאו ישראל ע"י מנהיג הולך בראשם:

לא יכרת — כריתות עולם אלא אם יפסוק סופו לחזור:

כל הימים — לא יכרת להם זרע הראוי להעלות עולה ולהקטיר מנחה:

אם תפרו את בריתי היום — אם תוכלו להפר את בריתי אשר כרתי את היום ואת הלילה להיותם בעתם אשר כרתי לנח ובניו ויום ולילה לא ישבותו:

שתי המשפחות — המלכות והכהונה:

ואת עמי ינאצון — ובדברים האלה הם גורמים לעמי לנאץ מהיות גוי לי:

לפניהם — לפני דבריהם אלה שמלמדין אותן לומר לא ישוב הקב"ה מחרונו עוד ולא תועיל לכם תשובה:

אם לא בריתי וגו' — אי אפשר שלא יתקיים הברית שכרתי ליום ולילה להיות בעתם ואי אפשר לחוקות שמים וארץ ליבטל כאלו לא שמתים גם זרע יעקב וגו' ורבותינו דרשוהו לענין ברית התורה ללמוד מכאן שבשביל התורה נבראו שמים וארץ אך אין המדרש מיושב על סדר המקראות:

כה אמר ה' עושה, העשיה היא גמר הדבר, והיצירה היא הוצאת צורת הדבר שהיא קודם העשיה, ר"ל אצל ה' כבר נעשה הדבר ונגמר כי דבר ה' הוא כאילו נעשה בפועל, ואצל התחתונים שאצלם יעשה ה' את הדבר על ידי סבות ומסובבים וע"י ההמשך בזמן אני יוצר להכין את הדבר שתצא לפועל בעולם השפל בבוא הזמן וקץ הימין:

קרא אלי ואענך, נגד מ"ש למעלה (ט"ו ט"ז) שירמיה לא היה יכול לנבאות בכל עת שרצה, שע"י שנבא פורענות לא יכול לשמוח בשמחה של מצוה שע"י השמחה תחול עליו הרוח, ולא נבא רק בעת קראו ה' והכינו לזה, אמר אליו שעתה שיודיעו בשורות טובות יוכל לקרא וה' יענהו לנבאותו בעת שירצה גדולות מהיותם חוץ לטבע, ובצורות וחזקות כי לא ישתנו ויתקיימו לעד ולא ידעתם, כי עד עתה לא הודיעו רק פורעניות:

(ד-ה) אל הסוללות ואל החרב באים להלחם ר"ל שבתי העיר נתוצים ע"י הסוללות והחרב שהסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על העיר, ולמלא את הבתים פגרי האדם, אשר הכיתי ר"ל שנענשו אם ע"י ה' בעצמו עונש השגחיי, ועז"א אשר הכיתי באפי ובחמתי, ואם מעצמו ע"י הסתרת פנים, ועז"א ואשר הסתרתי פני, כמ"ש והסתרתי פני מהם והיה לאכול, וכ"ז היה על כל רעתם בין ההכאה ובין הסתרת פנים לא היה מפני שמאסתים לעולם רק על כל רעתם, כרופא שמקיז דם שאינו כדי למחוץ רק כדי לרפא:

הנני מעלה לה ארוכה, שע"י ההכאה הזאת יהיה לה ארוכה על השבר מבחוץ, ומרפא על החולי הפנימית וגליתי להם עתרת ר"ל אגלה להם איך יעתר להם השלום והאמת להתרצות אליהם להיות אתם בעתיד:

והשיבותי, את הגולה ובניתים, בנין המלכות ובנין העיר והמקדש:

וטהרתים, על העבר אטהר אותם מטומאת עונם, והנה העון מטמא את הנפש, ומקטרג עליהם לפני ה', נגד הטומאה וטהרתי, נגד הקטרוג וסלחתי :

והיתה, ועל העתיד יהיה לי לשם ששון, ופחדו ורגזו המאמרים מקבילים ופחדו על כל השלום שעי"כ יפחדו מהם להלחם אתם, ורגזו על כל הטובה :

במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא החורבה שייך על הבנינים, והשממה שייך על כל הארץ, ושממה הוא יותר מן חורבה, ועז"א במקום הזה היינו בעיר ירושלים שעליו היו אומרים חרב הוא ע"י בניניו שנחרבו, ומוסיף גם בשאר ערי יהודה וגם בחוצות ירושלים (בחוצות הם אחורי הבתים) שהם היו נשמות שהוא יותר מחורבה:

(יא-יב) קול ששון ע"י הזווגים שיעשו, קול אומרים הודו על הנסים שיעשה להם, ונגד מ"ש חרב הוא מאין אדם אמר שישמע קול ששון וכו', ונגד מ"ש חרב הוא מאין בהמה אמר שיהיה נוה רועים :

עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה אחר שדבר מנוה צאן חזר להמשיל כלל האומה כצאן ושיהיה להם רועה המונה אותם לדעת אם לא נחסר מנינם:

(יד-טז) והקמותי, היא הנבואה שנבא למעלה (כ"ג ה' ו'), ועיי"ש התבארו פסוקים אלה:

לא יכרת לדוד, מימות המשיח והלאה:

אם תפרו, ביאר שברית המלוכה והכהונה הוא מוכרח לקיום כלל המציאות כמו שחקי הטבע מוכרחים, וכמו שא"א שיבטל את בריתו עם כלל המציאות כן א"א שיבטל ברית המלוכה והכהונה לא שיבטלם לגמרי כמו שלא יפר בריתי היום והלילה, ולא שלא יבואו בזמן המוגבל אל הגאולה כמו שא"א לבלתי היות יומם ולילה בעתם :

אשר, עוד באר שירבו משרתיו בארץ כמשרתיו בשמים, עד ששתי המערכות העליונה והתחתונה יגבילו זה את זה שיהיה להתחתונה טבע קיים כמו לעליונה, וגם יהיה מרובה בכמות כמוה:

שתי המשפחות, הם אמרו הלא משפחת דוד ומשפחת אהרן אשר בחר ה' להעניקם יתר שאת וכרת עמהם ברית מיוחד ובכ"ז וימאסם, וכ"ש שמאס את העם בכלל שלא היו חשובים אצלו כשתי המשפחות האלה, ועי"כ את עמי ינאצון ויבזו אותם שא"א שיהיו עוד גוי לפניהם, ר"ל לפני שתי המשפחות, שא"א שהם יהיו קודמים במעלה לפני שתי המשפחות והם ישארו להיות גוי קדוש לפני ה':

כה אמר ה' אם לא בריתי ר"ל אם יצוייר שלא יהיה עוד ברית היום והלילה במציאות, ואם יצוייר שחקות שמים וארץ לא שמתי, שיתבטלו חקי הטבע והשמים והארץ כאילו לא שמתי אותם, אז יצוייר שגם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס (כי שתי הבריתות מוכרחים אל המציאות ומהלך השלמות הכללי) ור"ל מקחת מזרע יעקב מושלים אל זרע אברהם יצחק ומזרע דוד מושלים אל זרע יעקב, שזרע דוד ימשלו על זרע יעקב, וזרע יעקב ימשלו על בני ישמעאל ועשו: