מסכת נדה דף ע׳ עמוד א׳

היא תועבה במחזיר גרושתו כתיב (דברים כד) כי תועבה היא:

השני מה תהא עליו היאך יטהר לקדשים שאילו היה מצורע חבירו חי אע"פ שנתערבו קרבנותיהם זה יקרב לשם מי הוא וזה יקרב לשם מי שהוא או אם מת האחד והיו שני הקרבנות בפנינו היו הקרבנות מתים וזה מקריב קרבן אחר אבל עכשיו אינו יכול להקריב את זה שמא של מת הוא והוי חטאת שמתו בעליה וקרבן אחר נמי אינו יכול להביא שמא אותו שקרב היה שלו ונפטר ונמצא מביא חולין לעזרה ואינו יכול להתנות בנדבה שאין חטאת באה נדבה ואפי' לרבי שמעון דאמר לקמן אשם קרב מספק על תנאי אם הוא חייב אשם הרי זה לאשם ואם לאו הרי זה שלמי נדבה הני מילי אשם שמתן דמו דומה לשלמים אבל חטאת שאין מתן דמה דומה לשלמים אינו יכול להתנות ולומר אם קרבה חטאתי הרי חטאת זו שלמי נדבה דמתן דמה היכי ליעביד ליעביד ארבעה מתנות ולמעלה מחוט הסיקרא שמא שלמי נדבה נינהו ואם שתי מתנות ולמטה מחוט הסיקרא שמא חטאת הוא:

והוי ליה עני וראוי להביא בדלות וחטאת העוף באה בספק ואין שם משום מביא חולין בעזרה:

והא איכא אשם ששוה בעשיר ובעני והיאך הוא מביא אשם מספק דלמא מייתי חולין בעזרה:

אמר שמואל הך תקנתא דרבי יהושע כשהביא את אשמו קודם מיתת חבירו אבל אם לא קרב אין לו תקנה:

אי כרבי יהודה דאמר אין אשם בא על תנאי ומשום הכי ליכא תקנתא באשם:

הא אמר אשם קבע ואם קרב את אשמו לית ליה תקנתא בחטאת דאשם שהביא בעשירות קבע את שאר קרבנותיו בעשירות ואין יכול להביא את חטאתו עני:

מצורע שהביא אחד מקרבנותיו:

היא תועבה ואין בניה תועבין וא"ת מה צריך והא פרכינן אקל וחומר דאלמנה לכהן גדול מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת וליכא למימר דלאו פירכא גמורה היא דהא על ידי הך פירכא הדר ביה בפ' החולץ (יבמות דף מד.) מהא דקאמר הכל מודים במחזיר גרושתו שהולד פגום מקל וחומר דאלמנה לכהן גדול ואומר אלא אי איתמר הכי איתמר ועוד קשה דבפ"ק דיבמות (דף יד:) קאמר רבי יוחנן בן נורי כיצד נעשה כדברי ב"ה שמתירין את הצרות לשוק בלא חליצה ויבום הולד פגום לדברי ב"ש ומנלן דהוי פגום אי מקל וחומר דאלמנה לכהן גדול איכא למיפרך כי הכא וי"ל אהך קושיא בתרייתא דנפקא לן הולד פגום בצרות לשוק מהיא תועבה ואין בניה תועבין מכלל דבעלמא אפילו בניה תועבין מיהו בשמעתא ליכא למימר דמשום הכי נקט האי קרא אע"ג דלא צריך משום דאשמועינן דאיצטריך ליה ר' יהושע למדרש בעלמא כגון ביבמה לשוק דבניה תועבין דבשמעתין דיבמות אית ליה לר' יהושע דהולד של צרות כשר לשוק דקאמר בני צרות אני מעיד לכם וי"ל אי לאו מיעוט דהיא הוה מפקינן דולד פגום משום דטומאה כתיב בה כעריות ואפי' למ"ד דלא קאי טומאה אלא אסוטה דכיון דאיעקר איעקר מ"מ לשון תועבה הוה אמינא דקאי נמי אבנים אי לאו היא א"נ הא דמייתי הכא קרא דהיא תועבה. היינו משום דלא נילף מאלמנה לכהן גדול ומעבד ונכרי דתתחלל כר' יהודה דבפ' בתרא דקדושין (דף פח.):

ומת אחד מהן תימה למאי דס"ד דלא קרב אשמו וכדבעי רב ששת לאוקומי בלא מת נמי היינו יכולין לשאול היאך יקרב השני הלא אינם יודעין מי נפטר כבר מקרבן ולמי יעשו מתן בהונות מדם האשם שלא קרב וי"ל יכולין לעשות לשניהם ואי משום סמיכה יקריבו בלא סמיכה משום תקוני גברא:

ומביא חטאת העוף הבא על הספק וקשה דבגיטין פרק כל הגט (גיטין דף כח:) גבי השולח חטאתו ממדינת הים ואוקמיה רב פפא בחטאת העוף היכי קאמר בתר הכי וצריכי כו' אבל חטאת העוף מספקא לא לייתי חולין לעזרה והא אמרינן בשמעתין דבא על הספק וי"ל דהכא כשהמצורע לפנינו משום תקוני גברא מקריבין אותו אספקא הואיל ואינו יכול לתקן בענין אחר אבל התם שהבעלים במדינת הים אם היה מת אין לו דין חטאת להיות קרב ואז לא יקריבוהו מספק:

דתנן מצורע שהביא קרבן עני וכו' דתנן גרסי' ואע"ג דדברי ר' אליעזר אינן שנויין במשנה לא חש להאריך ולומר תניא על דבריו הואיל ולא היה צריך לדבריו כ"כ אלא לדברי ר"ש ור"י אבל בערכין פרק השג יד (ערכין דף יז:) קאמר תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר כו' ושלשתן מקרא אחד דרשו:

למחרת מביא אשמו ולוגו עמו פירש"י בספק מצורע איירי למחרת טבילתו שהוא יום הבאת קרבנותיו והך ברייתא מייתי לה בזבחים פ' התערובת (זבחים דף עו.) ושם פי' רש"י למחרת ביום שמיני לצרעתו וה"נ מייתי לה במנחות פרק בתרא (דף קה.) ופי' רש"י שם למחרת ביום ס"א והכל אחד הוא שיום ס"א במקום שמיני לצרעתו אלא שהוצרך להתאחר ס' יום משום דשמא נזיר טמא הוא ואז תגלחת שניה שלו והכי מתניא בתוספתא דנזיר ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור אבל ודאי נזיר היה ספק מצורע טמא ספק מצורע טהור אבל ודאי מצורע היה פירוש הוא יודע שהיה נזיר אבל אינו יודע אם נטמא למת או לאו וכן יודע הוא שמצורע היה אבל אינו יודע אם נטמא בצרעתו אי לאו אוכל בקדשים לאחר ס"א יום ושותה יין ומטמא למתים לאחר מאה וכ' יום כיצד אומרים לו נזיר טמא אתה וצריך אתה לעשות כל דין נזיר טמא ואחר תתחיל נזירות טהרה הזה ושנה וגלח והביא קרבן מנה ז' והזה ושנה ומבקש לגלח אומר לו טהור אתה ואין טהור מגלח פחות מל' יום פירוש שמא נזיר טהור אתה צא ומנה כ"ג פירוש כדי להשלים ל' מנה ל' ובקש לגלח אומרים לו נזיר טהור אתה ואי אתה מגלח אלא על הדמים פירוש עד שיזרק הדם עליו מאחד מקרבנותיו שהוא מביא ג' בהמות חטאת עולה ושלמים ואין מעכב אותו מלגלח אלא אחד מהן כיצד הוא עושה מביא עולת בהמה ומתנה אם טהור הוא זו חובה ואם לאו נדבה וכשיזרוק דמה יכול לגלח פירוש לכך יתנה מן העולה ולא מן החטאת שאין חטאת בהמה באה על הספק וכן לא על השלמים ששלמי נזיר טעונים תנופה וזהו ספק מצורע ואינו יכול להניף ועוד שהן טעונין לחם וזרוע בשלה ואין שלמים כאלו באין נדבה הילכך אין יכול להתנות שיהיה מוכשר לגלח אלא בזריקת דמי העולה כיצד יעשה להחמיר עליו מביא פיילי חרס חדשה ונותן לתוכה רביעית מים חיים ומביא צפור דרור פירוש כדרך כל המצורעים בתגלחת הראשונה וחטאת העוף כדין טמא פירוש דשמא נזיר טמא הוא ותגלחת זו של טומאה היא ואין מתחיל נזירות טהרה עד שיביא חטאת טומאה שחטאתו מעכבתו אבל אשמו אינו מעכבו וישהא אותו עד תגלחת שניה שיעשה כשיטהר בודאי מן הצרעת או שמא לא יביא אשמו כלל כיון שאינו אלא ספק טמא וא"צ לו להביא להכשירו שום דבר ומה שמביא חטאתו ביום תגלחתו היינו כר"ע דאמר במסכת נזיר שאם גלח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום והכא זהו כמו גילוח בשמיני ששהא אותו מפני נזירות טהרה ומתנה על חטאתו אם טמא אני חטאתי זו חובתי לנזירות טומאה ועולה נדבה פירוש עולת בהמה שהיא ספק משום נזירות טומאה ואם טהור אני עולה זו חובתי וחטאת מספק ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שהמצורעים מגלחים ואחר גילוח זה כתוב בתוספתא (פ"ו) מביא עולת בהמה כו' ונראה שחסר כאן וסופר שלשים יום פירוש לימי נזירות טהרה וספק נזירות טהרה הוא מונה ואינו יכול לגלח לצרעתו תגלחת שניה הראויה להיות לסוף ח' ימים של ראשונה עד שיזרוק עליו מן הדמים ושמא נזיר טהור הוא וטוב לו להביא עולה מספק מחטאת ושלמים כדפירשתי לעיל לפיכך ישהא החטאת והשלמים עד סוף נזירות טהרה שיהא אחר טהרת צרעתו בודאי ומתנה על העולה שהוא מביא עכשיו ואומר אם טמא אני פירוש אם טמא הייתי בתגלחת ראשונה העולה ראשונה היא נדבה וחטאת העוף חובה וזו תהא חובה ואם טהור אני עולה ראשונה היא חובה וזו נדבה כי תגלחת זו של עכשיו אינה כלום שאינה צריכה לא לנזירות ולא לצרעת כי אם הראשונה היתה של נזירות טהרה א"כ לא היה מצורע שימי צרעתו אינן עולין לימי נזירות כדאמרינן בפרק מי שאמר הריני נזיר מגלח (נזיר יז:) וכן בפ' ב' נזירים (נזיר דף ס:) וחטאת העוף שהבאתי אז ספק ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שהמצורעים מגלחים וזו היא תגלחת שניה של מצורע הראויה להיות בסוף ז' ימי ספירות מתגלחת ראשונה אלא שאינו יכול לעשות עד עכשיו מפני ספק נזירות שעליו שגילוח ספק מצורע אינו דוחה איסור גילוח נזיר כדפירשנו רבי שמעון אומר למחר מביא אשמו כו' כדין מצורע בשמיני שלו והוא יום ס"א ומתנה עליו כו' ואוכל בקדשים מיד היינו אוכל בקדשים אחר ששים יום דקתני לעיל ומוכח בהדיא שיום הס"א בשמיני שלו ומוכח נמי דלמחרת זהו למחרת של ס"א והוא במקום יום שמיני לתגלחתו כדפרישית:

כבר ידעת שכשנתרפא מצורע מביא שתי צפרים ושוחט אחת מהן על מים שבכלי חרס וקוברה ואחר כך לוקח עץ ארז ואזוב ושני תולעת והצפור השניה וטובל את הכל בדם השחוטה שבכלי עם המים שבו ומזה עליו שבע פעמים ומשלח את הצפור והמצורע מכבס את בגדיו ומגלח וטובל והותר בביאה במחנה ולפנים מן החומה ומטומאת משכב ומושב אלא שעדין אסור בתשמיש המטה והוא שאמר וישב מחוץ לאהלו ר"ל שאסור בצות אשתו וכן עדין הוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע ומונה לו שבעה ובשביעי מגלח פעם שניה ומכבס בגדיו וטובל וטהור מלטמא אחרים אלא שעדין הוא כטבול יום עד מחרתו ר"ל יום שמיני שחוזר וטובל ומביא קרבנותיו וקרבנות שלו הן שמביא בשמיני כבש לאשם עם לוג שמן והכהן מניף ושוחטו על ירך המזבח בצפון ומקבלין שני כהנים את דמו אחד בכלי לזריקת המזבח ודמו ניתן למטה מן הסיקרא ואחד בידו להזות עליו על התנוך והבהן שביד ושברגל ויוצק משמן שבלוג על כפו השמאלית ומזה שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים ומן המותר נותן על התנוך והבהונות ואחר כך נותן הנותר על ראשו של מצורע ואחר כך מביא כבשה לחטאת וכבש לעולה ושחיטתן בצפון שהרי שלשתם קדשי קדשים הם ואע"פ שלא נתפרש בתורה אי זו לחטאת ואי זו לעולה מ"מ הדבר ידוע שאין האשם בא אלא מזכרי כבשים וכל חטאת יחיד נקבה חוץ משלש והם נשיא שהוא שעיר וכהן משיח ששגו וכהן גדול ביום הכפורים שהם פר ועולת בהמה אינה באה אלא מן הזכר ואם כשהזקיקתו תורה לשני כבשים וכבשה נמצא שהכבש אחד לאשם ואחד לעולה והכבשה לחטאת ומביא עם שלש קרבנות אלו שלשה עשרונים סלת עשרון לכל אחד בלול ברביעית שמן וכן מביא עמהן רביעית ההין לכל עשרון ואע"פ שביארנו שמקום שחיטתן שוה בכולן מ"מ זריקת הדם אינה שוה אלא של עולה ואשם מחצי המזבח ולמטה מן הסקרא והוא שזורק שתי זריקות על שתי זויות מחצי המזבח ולמטה על קרן מערבית דרומית ועל מזרחית צפונית וזורק באלכסון עד שיהא הדם מקיף כל הזויות כמין גם ונמצא דם של שתי מתנות על ארבע כותלים שהרי נאמר בעולה סביב וכן הדין באשם ואף שלמים בדין זה אבל חטאת הנאכלת דמה טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות במזבח החיצון ולמעלה מן הסיקרא שהרי כתוב בהן על קרנות וכבר ידעת שהאשם והחטאת נאכלים לזכרי כהנה והעולה כלה כליל זהו דין קרבנות מצורע כשהוא עשיר אבל אם היה עני מביא כבש לאשם על כל פנים ושתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה וכלו כליל ואחד לחטאת ונאכל לזכרי כהנה היה עשיר והביא קרבן עני לא עשה כלום אבל אם היה עני והיה מביא קרבן עני והעשיר קודם שיקריבם וכן אם היה עשיר והביא קרבן עשיר והעני קודם שיקריבם אם לא שחט כלום הולכין אחר עכשו ואם שחט מקצתן הכל הולך אחר האשם אם בשעת שחיטת האשם היה עני ישלים קרבן עני אע"פ שהעשיר ואם בשעת שחיטתו היה עשיר אע"פ שהעני ישלים קרבן עשיר:

שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם ולא נודע זה של מי וזה של מי הואיל ושניהם חיים יקרב כל אחד מהם לשם מי שהוא ועולה להם מת אחד מהם ועדין כל הקרבנות לפנינו והרי יש כאן על כל פנים חטאת שמתו בעליה הכל הולך למיתה וזה מביא קרבן אחר קירב אחד מהם ומת והשני בא להקריב את האחרים ואינו יכול שהרי יש לחוש שמא החטאת שקירב האחר היה של זה וזה הנשאר של חבירו והוה ליה חטאת שמתו בעליה ואם תאמר שיביא אחר הרי נתקרב האחר לשם מי שהוא ועלה לו לזה ונמצא עכשו מביא חטאת ללא צורך ונמצא מביא חולין לעזרה שאין חטאת בהמה באה על הספק ואין יכול להקריבו בתנאי שאין חטאת באה נדבה ואם תאמר שיביא חטאת העוף שהיא באה על הספק ואין בה משום חולין בעזרה כבר הקדמנו שמצורע עשיר שהביא קרבן עני לא עשה כלום הא כיצד הוא עושה יכתוב כל נכסיו לאחר ונמצא עני ויביא חטאת העוף מן הספק ולא יאכל ודבר זה אתה צריך לפרשו בשלא קירב גם כן את אשמו קודם מיתת חברו שאם קירב את אשמו אף הוא אינו יכול להביא חטאתו בדלות אע"פ שהעני כמו שביארנו שהאשם קובע ואחריו הולכין ואחר שכן קשה לפרש אשם מיהא היאך הוא מקריבו שמא זה שקירב חברו שלו היה ועלה לו והרי הוא מביא חולין לעזרה ואם תאמר שיביא אחר בתנאי ועל דעת האומר שהאשם בא על תנאי וכמו שאמרו במצורע ספק שלמחרת יום טבילתו שהוא יום הבאת קרבנותיו מביא אשמו ולוגו ומעמידו בשער ניקנור ומתנה ואומר אם הוא מצורע הרי זה אשמו ואם לאו יהא נדבה לשלמים וינתן לו חומר אשם וחומר שלמים חומר אשם להטעינו צפון ומתן בהונות וליאכל לזכרי כהנה ליום ולילה וחומר שלמים לסמיכה ולתנופת חזה ושוק ואף כאן יאמר שאם זה שקירב חברו היה של חבירו יהא זה אשם ואם זה שקירב חבירו היה שלו הרי זה שלמים אין זה כלום שהרי אף האשם אינו בא בתנאי שמא שלמים הם ונמצא מביאן לבית הפסול קודם זמנם וממעט בזמן אכילתם ואשם אינו בא מן העוף וכל שכן שאף בעני מצורע באשם מיהא דינו בכבש ואם תודה שבאשם אין בו תקנה אלא שמקריב את החטאת כמו שכתבנו והעולה בתנאי שאם אינה שלו תהא נדבה ונשאר אחד מן הזכרים לרעיה הרי כל שמקדים חטאת לאשם אינו כלום ותעובר צורתו ויצא לבית השרפה ומתוך דחקים אלו נראה שאף לחטאת אין לו תקנה הואיל ואי אפשר להקריב את כלן אלא שגדולי המחברים כתבוה לענין חטאת כדרך ראשון אלא שקיצרו בה את הדברים ויש מעמידין אותה לענין פסק בקירב את אשמו ואף בלא הפקר נכסיו מקריב חטאתו בחטאת העוף מן הספק הואיל ולא מתורת דלות הוא מביאה אלא מתורת ספק והדברים רופפים:

תד"ה היא תועבה כו' הדר ביה בפ' החולץ מהא דקאמר הכל מודים כו' עכ"ל וכצ"ל:

בד"ה למחרת מביא אשמו כו' והכי מיתניא בתוספתא כו' ומטמא למתים לאחר ק"כ יום כו' עכ"ל תבא בביאור כ"ד אלו בפ' ב' נזירים במשנה וגמ' ופי' הרע"ב ע"ש ובפ' כ"ג בפרש"י ולא נחתו התוס' הכא לפרש התוספתא אלא עד אחר ס' יום דעלה קאי אר"ש למחרת כו' דמייתינן הכא:

בא"ד אבל אשמו אינו מעכבתו וישהה כו' עכ"ל ר"ל דאשם ספק מצורע הזכיר ר"ש הכא דמביא ביום ס"א על תנאי אבל אשמו דספק נזיר טמא לא הזכיר דמביא בתגלחת ראשונה על תנאי משום דהך אשם אינו מעכבתו אז וישהה אותו כו' או שמא אינו דומה האי אשם לאשם דמצורע שבא להכשיר שממנו נותן דם על הבהונות אבל אשם דספק נזיר טמא א"צ האשם להכשירו ולא יביא אותו כלל מספק וכן לא חשיב בהך תוס' דמביא עולת עוף דנזיר טמא מספק ועולת בהמה דמצורע מספק מה"ט כיון דעולה אינו מעכבתו ולא בא לא לכפר ולא להכשיר לא מביא לה מספק וכ"כ התוס' בפ' ב' נזירים וחטאת הבהמה דמצורע מספק קחשיב בתוספתא דמביא לה ע"י שיכתוב נכסיו לאחרים והוה עני ומביא חטאת העוף הבאה על הספק ודו"ק:

ד"ה היא תועבה וכו' דהא ע"י הך פירכא הדרא ביה בפ' האלמנה וכו'. בפ' החולץ (יבמות דף מ') איתא סוגיא זו וע"ש:

בא"ד דבשמעתין דיבמות וכו' בני צרות אני מעיד לכם וכו' ר"ל דאפילו לב"ש כשרות: