מסכת נדה דף נ״ג עמוד א׳

א"ר נראין כו' כולה מפרש לה:

הכא במאי עסקינן פלוגתא דרבנן ורבי יהודה בן אגרא:

כשבדקה עצמה כל שני בין השמשות:

ולא בדקה חלוקה בשני ימים אלא בג' ומצאה ב' גריסין ולפי שלא בדקה חלוקה עד הנה לא ידעה מאימת הן באין לפיכך יש לחוש שמא בשני בין השמשות ראתה או אחת ביום ראשון ואחת בין השמשות של מחר דהוו להו ג' ראיות:

בין השמשות דרבי יהודה בבמה מדליקין הכסיף העליון ולא הכסיף התחתון ושיעורו חצי מיל ולר' יוסי כהרף עין ובסוף היום הוא זה נכנס וזה יוצא:

והא בדקה בבין השמשות דרבי יהודה הלכך לא ראתה אחת מהן בין השמשות שתעלה לחומר ב' ימים:

ספקא הוא דחיישינן שמא לאחר סילוק ידיה בבין השמשות דרבי יוסי חזאי והוא עולה לשני ימים והוו להו שלשה ימים רצופים ולרבנן לילה הוא ואפילו חזאי לא הוו להו שלשה ראיות:

אילמלי ידיה בעיניה באותו מקום:

אבל בדקה בדרבי יהודה כו' וא"ת דלמא אבל בדקה בדרבי יוסי ולא בדקה בדר' יהודה לא חיישינן דבין השמשות דר' יהודה יממא הוא וי"ל דבהא ר' יהודה בן אגרא מודה דלא חיישינן כיון דבדקה דדר' יוסי:

שאף חכמים לא נחלקו כו' בכמה דוכתין משני כי הכא אבל בפרק הזהב (ב"מ דף נד.) גבי חומש ומעשר ובפרק כל הבשר (חולין דף קט.) גבי אפשר לסוחטו לא משני הכי משום שיכול ליישב בענין אחר בהגהה מועטת:

ומה אילו נדה שלא הפרישה כו' וא"ת דבפ"ב (דף סח:) לקמן א"ר יוסי גופיה דהיא בחזקתה וי"ל דהתם מיירי כשבדקה יום ב' או יום ג' ומצאתה טהורה שפסקה והכא בדלא בדקה א"נ הכא מיירי שבדקה שחרית של שביעי ומצאתה טמא:

מכלל דרבי יהודה בן אגרא סבר בדקה בדר' יהודה ולא בדקה בדרבי יוסי אינה חוששת. השתא הוה מצי למיפרך הא משמיה דרבי יוסי קאמר וא"ת ואימא מכלל דרבי יהודה בן אגרא סבר דבדקה בדר' יוסי גרידא אינה חוששת ורבי סבר חוששת כיון דלא בדקה בדרבי יהודה דבין השמשות דרבי יוסי מישך שייך בדר' יהודה כדאמר בסוף והשתא לא הוה צריך למימר תרי תנאי ואליבא דר' יהודה בן אגרא וי"ל דומיא דברייתא דלעיל דמיירי רבי יהודה בן אגרא כשבדקה בדרבי יהודה ולא בדקה בדרבי יוסי:

אלמא בין השמשות דר' יוסי לר' יהודה בן אגרא לילה הוא ואע"ג דר' יהודה בן אגרא משמיה דר' יוסי קאמר לה הכי קאמר בין השמשות דתלינן אנן בדר' יוסי, לר' יהודה בן אגרא לילה הוא ומסבר סבר דלא נחלק ר' יוסי מעולם בבין השמשות.

אשכחתינהו וכו' כלל הלכה זו דכל בדיקה האמורה כאן היינו בדיקת עצמה דוקא כדמפרש ואזיל וכל שלא בדקה בבין השמשות דמר או דמר חוששין שראתה בו ראיה א׳ ועלתה לשתים לפי שהוא מן היום ומן הלילה וימים מחלקין כדאיתא לקמן והתם בפ׳ במה מדליקין.

והא דפרכינן והא לא בדקה לאו מסברא פרכינן לה דהא ר׳ חנינא בן אנטיגנוס דלא חייש לה אעפ״י שלא בדקה ומשום דכתמין דרבנן אלא דפום טעמא דהני קראי פרכינן לה דכיון דחיישי לראיה מרובה במקום א׳ ראוי להם לחוש גם לזו ומעיקרא קס״ד דנראין לי קאמר ופרקינן דנראין דברי האחד לחברו קאמר ומיהו באידך בתרייתא א״א לתרץ כן מדלא קתני בה אלא ונראין חד. והא דאמרינן דבין השמשות דר׳ יוסי לר׳ יהודה בן אגרא לילא הוא איכא למידק דהא משמע דר׳ יוסי גופיה קאמר לה וי״ל דאיהו ס״ל שלא נחלק ר׳ יוסי לעולם על בין השמשות דר׳ יהודה ופליג אמתני׳ דפ׳ במה מדליקין.

יתבאר בפרק אחרון ס"ח א' שכל שראתה והרגישה שפסקה אם לא בדקה עצמה בשביעי שלה או ביום שפוסקת בו אף בתוך שבעת ימי נדה אע"פ שהרגישה שפסקה הרי היא בחזקת טומאה ואינה טובלת בליל שביעי שמא בין השמשות ראתה ונכנסה לזיבה עד שתפריש בטהרה ר"ל שתבדוק ביום שתפסוק ועיקר בדיקתה מן המנחה ולמעלה עד בין השמשות ובין השמשות הרי זו בחזקת טהרה:

שאר הסוגיא אע"פ שאין לנו צורך בה לענין פסק מתוך שדבריה מבולבלין אני רואה להעירך מעט בביאורה דרך קצרה והוא שאמרו הרואה כתם אם יש בו לחלק שלשה גריסין ושלשה ועודות חוששת כדברי ר' מאיר שבמשנתנו ר' יהודה בן אגרא אומר משום ר' יוסי אחד זו ואחד זו חוששת ר"ל אפילו אין בה לחלק אלא לשני גריסין ושני ועודות חוששת לשלש ראיות שמא הראשונה ראת בראשון לימי זיבה והשניה בבין השמשות של שני שהוא ספק יום ספק לילה ועולה לשני ימים ואמר ר' נראין דברי ר' יהודה בשלא בדקה בין השמשות ודברי חכמים בשבדקה ושאל מאי בדקה וכו' דמדקאמר נראין מכלל דאינהו גופייהו פליגי בתרויהו ושאלו בדקה בין השמשות את חלוקה ולא מצאה מאי טעמא דמאן דחייש הרי על כרחך אין כאן אלא שתי ראיות של שני ימים והיו התלמידים סבורים לפרש שבדקה עצמה בין השמשות אבל לא בדקה חלוקה עד השלישי שמצאה שיעור שני גריסין אלו שאלו בדקה את חלוקה לא היה לה לחוש לכלום אלא שעצמה הוא שבדקה אבל חלוקה לא בדקה ואף אתה אומר מאחר שבדקה עצמה בין השמשות ומצאה טהור על כל פנים כתם הנמצא לא בבין השמשות יצא שהרי בדקה עצמה באותה שעה איברא כך הוא אלא שאף עצמה לא בדקה אלא בין השמשות של ר' יהודה שהוא מסוף שקיעת החמה ר"ל משנכנסה כלה עד שיכסיפו פני רקיע הן התחתון ר"ל כיפת הרקיע הנראית לנו באופק המפריש בין חצי קרקע העליון לחציו התחתון הן העליון ר"ל גובה הכיפה שבאותו צד למעלה מאופק המפריש שמתאחרת להכסיף יותר מצד שהאורה מבהקת יותר בנכחותיותיה והוא קודם צאת הכוכבים מעט אבל לא בדקה עצמה בבין השמשות של ר' יוסי שהוא רגע מצומצם אותו הסמוך לצאת הכוכבים רבנן סברי בין השמשות דר' יוסי לילא הוא ואף כשתאמר שאחד מן הגריסין יצא באותה שעה אינה ראיית בין השמשות לספקה בראיית שני ימים שהרי לילה הוא ולבין השמשות דר' יהודה ליכא למיחש שהרי בדקה בו את עצמה וכגון שידיה בין עיניה כל בין השמשות דר' יהודה ר"ל שלא זזה ידה מבדיקתה עד שנחוש שמא עם סלוק ידיה ראתה ור' יוסי סבר בין השמשות ספיקא הוי ר"ל ספק יום ספק לילה כלומר ור' יהודה בן אגרא סבר לה בבין השמשות כר' יוסי ושמא אחר בין השמשות דר' יהודה ראתה ובין השמשות הוא ספק יום ספק לילה וחוששת ואחר שזהו מחלקתם אנו חוזרין לפרש הכרעתו של רבי והוא שאמר נראין דברי ר' יהודה בשלא בדקה ומאי לא בדקה דקאמר אילימא דלא בדקה בדר' יוסי אבל בדקה בדר' יהודה וכדאוקימנא לפלוגתיהו הא מדקאמר נראין דבריו בזו ולא בחברתה מכלל דר' יהודה בן אגרא פליג אף בבדקה בשניהם ואמאי הרי על כל פנים אין כאן כתם של בין השמשות אלא על כל פנים אתה מפרשה שנראין דבריו בשלא בדקה באחד מהם והיה יכול עכשו להקשות מכלל דרבנן סברי דאע"ג דלא בדקה בשניהם לא חיישא ואמאי הא לא בדקה כדפריך לקמיה אלא דחדא מתרי נקט כלומר מאחר שהוא אומר נראין דבריו בשלא בדקה בשניהם הא בבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי אין נראין בה דבריו אלמא דלר' יהודה בין השמשות דר' יוסי ליליא הוא אימא סיפא ודברי חכמים בשבדקה מאי בדקה אילימא דבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי ומדקאמר נראין דבריהם בזו ולא בחברתה מכלל דלרבנן אע"ג דלא בדקה בחד מיניהו לא חיישא ואמאי הא לא בדקה אלא פשיטא דוקא נראין דברי חכמים בבדקה בשניהם אבל לא בבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי אלמא דבין השמשות דר' יוסי לר' בין השמשות הוא וספק יום ספק לילה וא"כ קשיא דר' אדר' ואף בזו היה יכול להקשות מכלל דר' יהודה בן אגרא אף בבדקה בתרויהו חיישא אלא דחדא מתרי נקיט ותירוצה עולה לשתיהן אי נמי דאטעמא דנפשיה דר' קא מהדר ותירץ דהאי קאמר נראין וכו' לאו למידק מינה דאינהו פליגי בתרויהו אלא לפרושי פלוגתיהו קאתי והכי קאמר נראין דברי ר' יהודה לרבנן בדלא בדקה כלל ודברי רבנן לר' יהודה בבדקה בתרויהו דהא לא פליגי אלא בבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי:

ואקשי ליה אגופה דבריתא מדתניא לראייה מרבה ר"ל שלשה גריסין חוששת למועטת ר"ל שני גריסין אינה חוששת דברי ר' יהודה בן אגרא משמיה דר' יוסי ואמר ר' אני שמעתי ממנו אחת זו ואחת זו חוששת ומן הטעם הזה מה נדה שלא הפרישה טהרה מן המנחה ולמעלה ר"ל שלא בדקה עצמה בשביעי שלה בשפורשת מימי נדה וראויה לבעלה בלילה אחר שתטבול אלו לא בדקה עצמן מן המנחה ולמעלה עד בין השמשות ובין השמשות בכלל כדי שתפרוש מזמן נדותה בטהרה מי לא הויא בחזקת טומאה שלא לטבול לערב אע"פ שבדקה שחרית מפני שחוששין שמא בין השמשות ראתה והוא עת זיבה וצריכה שמור ואע"פ שבפרק אחרון יתבאר שבדיעבד מיהא כל שבדקה שחרית דיה מ"מ כל שלא בדקה שחרית חוששין לראיית בין השמשות אלמא ראיית בין השמשות חששא הוא וא"כ אף בזו חוששין להעלותה לראיית שני ימים ומסיים ר' למילתיה דנראין דבריו של ר' יהודה בן אגרא דלא חיישא בשבדקה ומדקאמר נראין דבריו בבדקה אלמא דבן אגרא לא חייש אף בלא בדקה ומאי בדקה דקאמר דנראין דבריו בה אי דבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי מכלל דאיהו סבר אף בלא בדקה בתרויהו ואמאי אלא הכי קאמר נראין דבריו בבדקה בתרויהו ובן אגרא פליג אף בבדקה בדר' יהודה ואלמא בין השמשות דר' יוסי לבן אגרא ליליא הוא וקשיא לבן אגרא דידיה אדידיה ואי לאו אוקימתיה לא הוי קשיא דההיא דלעיל בדבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי והא דהכא בדבדקה בתרויהו אלא השתא קשיא ואע"ג דבן אגרא משמיה דר' יוסי קאמר לה והיאך עולה על דעתו לומר ליליא הוא סבירא ליה לבן אגרא שלא חלק ר' יוסי בבין השמשות ותירץ תרי תנאי ואליבא דבן אגרא תנא דלעיל סבר דבין השמשות דר' יוסי לא שייך בדר' יהודה כלל אלא שהוא בא אחריו וכשלא בדקה בו חוששת ותנא בתרא סבר דבין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה ר"ל שמובלע הוא בתחומו ואותו רגע שהוא סוף בין השמשות של ר' יהודה הוא בין השמשות של ר' יוסי והואיל ובדקה בכל בין השמשות דר' יהודה הרי בדקה בשניהם ור' דקאמר נראין וכו' סבירא ליה דלא שייך ביה והיינו דקאמר נראין דבריו בשבדקה בשניהם אבל אם לא בדקה אלא בדר' יהודה לא:

זהו ביאור הסוגיא ולדברי הכל למדנו הימנה שראיית בין השמשות עולה לשני ימים למנין זיבה וכל שראתה יום אחד בימי זיבה וראתה למחרתו בין השמשות הויא לה זבה והדברים מתמיהים זו למה והרי על כל פנים או יום או לילה ואם יום הוא תשמר למחרתו שהוא שלישי ואם לילה הוא הרי נמצאת עדין בתחלת שמור ונראין הדברים שאינה אלא מדברי סופרים גזירה שמא כשראתה ראשון לימי זיבה והשני בין השמשות שמא ימצא בראיה זו של בין השמשות שני גריסין ויש לחוש שמא היתה אחת ביום ואחת בלילה וכיוצא בזה אמרו בזב שאם ראה ראייה אחת מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחלת הלילה הרי היא כשתי ראיות שהימים מחלקים ולפיכך אם ראתה אחת בין השמשות הואיל וספק יום וספק לילה הוא הרי זו ספק לטומאה:

גמ' דרבנן סברי בבין השמשות דר' יוסי לילה כו' וה"ה דהמ"ל דהנך רבנן פליגי עם ר"י בן אגרא וסברי נמי כר' יוסי אלא דאית להו דב"ה דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה והא בדקה בדר' יהודה אלא דניחא ליה למימר דהנך רבנן מסתמא היינו ר' יהודה גופיה בר פלוגתיה דר' יוסי בדין ב"ה ולטעמייהו אזלי ומה"ט נמי לא בעי למימר דהב"ע שבדקה בדר' יוסי ולא בדקה בדר' יהודה דרבנן נמי סברי כר' יוסי ואפ"ה לא חיישינן כיון דבדקה בדר' יוסי ור' יהודה בן אגרא סבר דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה והא לא בדקה בדר' יהודה ודו"ק:

תוס' בד"ה מכלל דר' יהודה בן אגרא כו' ור' סבר חוששת כיון דלא בדקה בדר' יהודה דב"ה דר' יוסי מישך שייך כו' עכ"ל מיהו יש ליישב דא"נ סבר מישך שייך ולא בדקה בכל בין השמשות דר' יהודה ולר' יהודה חוששת כיון דלא בדקה בכולו מ"מ אם בדקה בסופו של ר"י שהוא בין השמשות דר' יוסי אינה חוששת לר' יוסי ולא דמיא להא דאמרינן לקמן כיון דבדקה בדר' יהודה בכולהו ולרבי יהודה אינה חוששת ע"כ לר' יוסי נמי אינה חוששת דמישך שייך ביה וק"ל:

פרש"י בד"ה בשלמא בלא רבי אי לא פירש רבי לפלוגתייהו בין לעיל כו' עכ"ל היינו למאי דמסיק דר' לפרושי פלוגתייהו אתא לאשמועינן ואי לאו רבי לא הוה ידעינן דמודים לו כו' כפרש"י לעיל:

בגמ' בשלמא בלא רבי לא קשיא וכו' ופרש"י בלא רבי אי לא פירש רבי פלוגתייהו בין לעיל בין הכא. ר"ל אי אמר פירושא דלעיל ולא אמר פירושא דהכא לא הוה קשה מידי דה"א דלעיל איירי דבדקה בדרבי יהודה ולא בדקה בדרבי יוסי ולכך חייש לעיל רבי יהודה בן אגרא והכא איירי דבדקה בתרוייהו ולכך קאמר רבי יהודה בן אגרא דלראייה מועטת אינה חוששת וכן להיפך אי אמר רבי פירושא הכא ולא אמר לעיל ה"א דהכא איירי דבדקה בדרבי יהודה ולא בדרבי יוסי ולכך לא חייש רבי יהודה ולעיל איירי דלא בדקה בתרוייהו ולכך חייש אבל השתא לתרי פירושים דרבי לעיל והכא קשה וק"ל:

בתוס' ד"ה ומה אילו נדה וכו' וי"ל דהתם מיירי דבדקה וכו' והכא בלא בדקה. יש להקשות א"כ מאי קאמר ומה אילו וכו' הא שאני גבי נדה דלא דרקה והכא לפי המסקנא איירי דבדקה עכ"פ בבין השמשות דרבי יהודה אלא שלא בדקה בבין השמשות דרבי יוסי ולכך נימא נמי כיון דבדקה בבין השמשות דרבי יהודה ונמצאת טהורה מוקמינן לה אחזקתה ולא ראתה גם בבין השמשות דרבי יוסי וי"ל דהכא שאני דהא אח"כ מצאה הכתם א"כ ע"כ נטמאת אחר אותה הבדיקה של בין השמשות דר' יהודה ואם כן חיישינן נמי דדילמא מיד לאחר אותה בדיקה בין השמשות דרבי יוסי נטמאת וכן יש ליישב לשנויי בתרא דאע"ג דבנדה איירי שבדקה שחרית ומצאתה טמאה והכא איירי שבדקה עצמה בבין השמשות דרבי יהודה ומצאתה טהורה מ"מ הואיל ומצאה הכתם אח"כ יש לחוש ג"כ שראתה אחר זה בבין השמשות דרבי יוסי לאפוקי לקמן בפרק בתרא דלא מצאתה עצמה טמאה אחר זה לכך מוקמינן לה אחזקתה:

ד"ה מכלל דרבי יהודה וכו' הוה מצי למפרך הא משמיה דרבי יוסי קאמר. ר"ל וא"כ היאך יסבור רבי יהודה בן אגרא דהיכי דלא בדקה בבין השמשות דרבי יוסי אינה חוששת הא משמיה דרבי יוסי גופיה קאמר למלתיה. בא"ד וא"ת ואימא מכלל דרבי יהורה בן אגרא וכו' ורבי סבר חוששת. יש להקשות דמשמע מדברי התוס' דמקשו שגם לפי האמת יתרץ המתרץ כן מדכתבו והשתא לא הוה צריך למימר תרי תנאי וכו' והיאך יכול לתרץ כן לפי האמת הא רבי קאמר ששמע כך מרבי יוסי ואם רבי יסבור שגם שבין השמשות דרבי יהודה ספיקא הוה כיון דסבר דחוששת כיון דלא בדקה בדרבי יהודה א"כ מאי פליגי רבי יהודה ורבי יוסי וי"ל דרבי יוסי סבר דבין השמשות מתחיל משהכסיף העליון וכו' ונמשך עד הלילה והיינו דמסיימי התוס' דבין השמשות דרבי יוסי מישך שייך בדרבי יהודה ולכך קאמר רבי בשמו דהיכא דלא בדקה בתרוייהו בבין השמשות דרבי יוסי וגם בבין השמשות דרבי יהודה חוששת ורבי יהודה סבר דדוקא משהכסיף העליון הוי בין השמשות אבל בין השמשות דרבי יוסי הוי לילה וק"ל:

רש"י ד"ה בין השמשות דר"י וכו' ושיעורו חצי מיל וכן נקיט רש"י ברכות דף ב ע"ב ד"ה והלא כהנים. וקשה לי הא בשבת איתא דלר"י בה"ש תרי תלתי או ג' רביע מיל וצ"ע: