דף ביאור

מסכת נדה דף כ״ו עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדה דף כ״ו עמוד א׳

מסכת נדה דף כ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־369 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

גבי בכורות דקתני (בכורות דף מו.) המפלת סנדל הבא אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן:

למאי הלכתא קס"ד לבא אחריו לסוף שנה או לסוף שנתיים קמיירי ול"ל סנדל והלא בלא סנדל פטר ולד דבהדיה את הבא אחריו ומשני לבא אחריו כלומר לכך הוזכר סנדל אם יצא ולד שעמו אחריו הוי בכור לנחלה ולא בכור לכהן:

גבי כריתות בפ"ק (כריתות דף ז:) לענין חיוב קרבן:

למאי הלכתא תיפוק ליה דמשום ולד שעמו תביא קרבן:

ולד יוצא דרך דופן ע"י סם לא מיחייבה קרבן דכתיב גבי קרבן (ויקרא יב) אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת:

ולר' שמעון כו' לקמן בפ' יוצא דופן (נדה דף מ.):

כשהן יוצאין סנדל וולד שעמו:

כרוכין דבוקין זה בזה ולא דבוקין ממש ומדיוצאין יחד אי אפשר שתתגייר בינתיים:

ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Niddah 26a · Sefaria

תוספות

סנדל דלית ליה חיותא עד שיצא רובו אבל ראשו לא אע"ג דשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים איתותב בפ' יש בכור (בכורות דף מו:) נפל דאית ליה צורת פנים עדיף מסנדל והא דקאמר ולד דאית ליה חיותא מדנפיק רישיה לאו דוקא דאית ביה חיותא דהא אפי' לית ביה חיותא כיון דאיתותב שמואל ועוד דמשמע בירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים אלא כלומר שראוי לחיות דהיינו שנגמר בצורת פנים ור"ח גריס ולד דאית ביה חיותא מדנפיק רובי' סנדל דלית ביה חיותא מדנפיק כוליה פי' רוביה רוב הראש כוליה כל הראש אבל כל הגוף פשיטא דלא צריך דרובו ככולו:

שדרה טפח וא"ת תקשי הך ברייתא לרב יהודה אמר שמואל דאמר צריך שיצא לולב מן ההדס טפח ולא מצריך שדרה ופליג על ר' פרנך וי"ל דלא מתניא בי ר' חייא ובי ר' אושעיא אי נמי בברייתא לא תני שדרה אלא שהש"ס קבע בברייתא שדרה משום דקים לן הכי ואם תאמר דטפח זה קטן דמפרש התם אמה בת ה' טפחים עשה אותה בת ו' צא מהם ג' להדס ואחד ללולב ויש לומר דמכל מקום כיון דאיכא שם טפח עליה חשיב ליה הכא עם שאר טפחים אי נמי טפח דלולב לא קאי אטפחים קטנים ולא קאי קטנים כ"א אטפחים של הדס:

ותו ליכא ואם תאמר והא איתא בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פט.) קנה של מאזנים טפח ובהעור והרוטב (חולין דף קכג.) בכדי אחיזה טפח גם בטרפות יש דשיעורו טפח ולפי המסקנא דלא איירי בדרבנן אלא בדכתיב ולא מפורש שיעורייהו אתי שפיר:

מן התנור טפח היינו להוציא הטומאה שאם נטמא התנור מתוכו נטמא היד דחשיב כגוף התנור דאף על גב דאין התנור מקבל טומאה מגבו אם נטמא תוכו גבו נמי טמא כדאמר פ' אלו דברים (ברכות דף נב:) דנטמא תוכו כולן טמאין ובת"כ נמי אמר מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא שמטמא אחרים מגבו ואינו מיטמא מגבו ויד דין גב יש לה ואם נגע השרץ ליד לא נטמא התנור כדאמרינן בתוספתא (ב"ק דכלים פ"ו) אין טומאה לכלי חרס אלא מתוכו והיסטו בלבד ולא קתני על ידו ובהעור והרוטב (חולין דף קיח.) דבעי למימר יד להכניס יעמיד התוספתא בתנור שאין לו יד:

Tosafot on Niddah 26a · Sefaria

רשב"א

גבי כריתות שיצאו דרך מרגלותיהן פירוש ולעולם בגיורת שיצא ולד בגיותה עד מתניו ונתגיירה ואח"כ יצא סנדל דאי לא אכתי מאי נפקא מינה לקרבן תיפוק לי משום ולד.

גירסת רש"י ז"ל ולד מדנפק ליה רובא דרישיה הויא לה לידה סנדל עד דנפיק רוביה. ופירושו הוא ז"ל משום דאין הראש פוטר בנפלים. ויש להקשות דהא שמואל דאמר הכי איתותב בבכורות פרק יש בכור (בכורות מו, ב) אלא יש לפרש דאפילו למאן דאמר הראש פוטר בנפלים מודה הוא בסנדל שאין ראשו חשוב ראש ואע"פ שיש לו צורת פנים.

והא דאמרינן ולד דאית ליה חיותא. לאו דוקא אלא ראוי לחיות קאמר דהא אפילו בנפלים ראש פוטר בהן. ואינו מחוור בעיני דסנדל נמי ראוי היה לבריית נשמה מתחלתו דאי לא אינו ולד לטומאה וטהרה ולקרבן. ויש שגרוסים ולד דאית ליה חיותא מדנפק ליה רובא דרישא סנדל עד דנפיק כוליה. פירוש מדנפק כולי רישיה ולהאי פירוש אפילו למאן דאמר בראש פוטר בנפלים דוקא כוליה רישיה ולא רוביה, דרישיה כולד מעליא. והא דקאמרינן ולד דאית ליה חיותא דוקא קאמר כלומר שיצא חי ואתיא כתנא קמא דלקמן (נדה כט, א) גבי יצא מחותך או מסורס דמשמע דבעי ראש שלם בנפלים ואי נמי יש לפרש ולד מדנפק רובא דרישא כלומר בין חי בין נפל כיון שהיה ראוי לחיות כלומר שראוי לבריית נשמה, סנדל עד דנפיק כולי רישיה דראש סנדל לא פטר עד דנפיק כולי' ואתיא כר' יוסי דאמר יצא כתיקונו לחיים ופרישנא לקמן איזהו לחיים משיצא רוב ראשו. ולהאי פירוש אתיא הא כר' יוסי.

כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן ואע"פ שאין מפורש כאן טפח א"ל דהכי קיים להו דמאי דפריש בין גודל לשאר האצבעות הוי כשיעור שיראה לכאן ולכאן ונקטיה בהאי לישנא כדי לפרש אגב אורחיה טעמא דמילתא.

Rashba on Niddah 26a · Sefaria

ריטב"א

גבי כריתות פי׳ ששנינו שהיולדת סנדל חייב קרבן יולדת.

מכרך כריך ליה לולד אפלגי' פי׳ כי ראשו של ולד הוא כנגד טבורו של סנדל וא״ת א״כ היאך סטר את פניו וי״ל כי אחר שסטר נשתרבב למטה עכשו בשעת לדה.

דסנדל קדים פי׳ וכגון שנתגיירה וטבלה בנתים כי היתה עומדת בנהר לטבול ויצא הראשון קודם גמר טבילתה.

ולד דאית ביה חיותא מדנפק רובא דרישא הוי כילוד סנדל עד דנפק רוביה זו גר׳ רש״י ז״ל ועד דנפיק רובא דגופא קאמר ואתיא כשמואל דאמר התם שאין הראש פוטר בנפלים וה״ק עליו בתוס׳ דהא איתותב שמואל התם והיכי נקטי׳ סוגייא להדיא דלא כהלכתא לכך פי׳ לפי גרס׳ דבסנדל הקילו שלא יהא ראשו פוטר ולפום הא אפשר דנפל פוטר ברוב ראשו וזה בכלל מאי דאמר ולד דאית ביה חיותא ויש בו חכמי׳ דגרסי׳ עד דנפיק כוליה ופי׳ עד דנפיק כוליה ראשיה דאע״ג דהראש פוטר בנפלים כוליה ראש בעינן.

כדי שיאחז ויראה לכאן ולכאן פי׳ והיינו טפח שלם בגודל וא״ת אמאי לא קתני טפח וי״ל משום דא״כ ה״א דאפי׳ לבן אבטיח סגי בטפח בינוני קמ״ל דהכל לפי שהוא אדם וא״ת א״כ היכי מני להאי טפח הכא גבי אידך י״ל משום דסתם אדם בעי טפח בינוני לכל הפחות ואין פוחתין ממנו אפי׳ הוא ננס.

צריך שיוצא מן ההדס טפח וש״מ דאע״ג דשאר טפחים דלולב והדס טפי קטנים שחסרים שתות כדאמר׳ בדוכתא דהאי טפח יתירה טפח שלם הוא מדמני הכא גבי אידך וכדברי רבי׳ הגדול ז״ל שיהו ברובא מפו׳ בפ׳ העור והרוטב בפי׳ רש״י ז״ל.

Ritva on Niddah 26a · Sefaria

מאירי

לענין בכור אמרו שהמפלת סנדל הבא אחריו בכור לנחלה ולא לכהן שמא תאמר מה הוצרכה מצד הסנדל והלא אין סנדל בלא ולד אחר ובידוע שהיוצא לאחר שנה או שנתים אחר אותו שהוא ולד בן של קיימא אינו בכור לכהן ועוד היאך הוא בכור לנחלה אלא לא הוצרכה אלא לאותו ולד עצמו היוצא עם הסנדל שהוא בכור לנחלה ולא לכהן:

כל שהאשה טמאה לידה טעונה קרבן וכל שאינה טמאה לידה אינה טעונה קרבן מעתה המפלת סנדל הואיל ואמו טמאה לידה טעונה עליו קרבן ושמא תאמר מה הוצרכה והלא מצד ולד שעמו טעונה קרבן וידוע שאף לכמה ולדות אינה טעונה אלא קרבן אחד כל שכן תאומים או שנולדו תוך ימי מלאת מ"מ למדנו שאם יצא האחד דרך דופן שאין בו טומאת לידה ולא טעונה קרבן מביאתו מצד הסנדל או שאם נולד הראשון בגיותה ונתגירה ואח"כ נולד הסנדל מביאתו מצד הסנדל:

ממה שכתבנו למדת שהסנדל אע"פ שהוא כרוך עם הולד האחר הרבה פעמים אינם יוצאים כאחד וכן הרבה פעמים אינו כרוך עמו לגמרי אלא במקצת ומ"מ מה שאמרו כאן ולד מדנפק רובא דרישיה הוה ליה לידה סנדל עד דנפק רוביה פירשו גדולי הרבנים מצד שאין הראש פוטר בנפלים ולענין פסק זו אינה שהרי נדחית היא במקומה במסכת בכורות פרק יש בכור אלא שאע"פ שהראש פוטר בנפלים בסנדל מיהא אין ראשו חשוב לענין זה אע"פ שיש לו צורת פנים ויש גורסים בה סנדל עד דנפיק כוליה ר"ל כליה רישיה שכשהראש פוטר בנפלים דוקא ביצא כל ראשו:

השיליא תחלתה דומה לחוט של ערב וסופה מתרחב עד שדומה לתורמוס והיא חלולה כחצוצרת ואין שיליא פחותה מטפח:

אף שיעור האמור בשופר שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן פירושו שיהא שיעור השופר טפח שהרי הטפח ארבע אצבעות בגדל וכשהוא אוחזו בידו נראה לכאן ולכאן כשיעור יתרון הרוחב שיש בגודל על שאר האצבעות:

וכן שיעור הלולב הוא שיהא שדרו יוצא מן ההדס טפח כמו שביארנו במקומו במסכת סוכה ל"ב ב' וכן התבאר שם בדפני הסוכה שדי בהן בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח על התנאים שביארנו שם:

מצות אזוב שלשה קלחים וגבעול אחד בכל קלח שיריו שנים ר"ל שאם נפל אחד מן הקלחים כשר בשנים גרדמיו כל שהו ר"ל שאם לרוב הזאתו נתמעטו הגבעולים מתוך רכוכן כל שנשאר בכל גבעול כל שהוא כשר ומדקאמר גרדומיו כל שהו יראה שבתחלתן צריך שיעור וגדולי צרפת כתבו בפירוש המשנה שלהם שלא נתפרש להן שיעור זה ולי נראה שעל שיעור זה אמרו כאן אזוב טפח ולא על הקלח:

טפח על טפח ברום טפח ר"ל שחלל שתחתיו טפח נקרא אהל בכל מקום להביא את הטומאה או לחוץ בפני הטומאה הא כל שאינו בארך טפח וברוחב טפח אינו אהל כלל וכן כל שאין חלל שתחתיו טפח טומאה שתחתיו בוקעת ועולה ואינו חוצץ בפני הטומאה וכן אינו מביא שאף זה אינו קרוי אהל וחלל טפח זה פירושו חלל טפח פנוי שלא יהא עובי הטומאה ממעט את החלל:

ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Niddah 26a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

תד"ה סנדל דלית ליה חיותא כו' ועוד דמשמע בירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים כו' עכ"ל דבריהם אינם מבוררים לן דאע"ג דגבי כריתות מצינן למימר הכי כדברי הירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים ע"כ גבי בכורות ליכא למימר הכי לסוגיא דשמעתין דמוקמינן ליה בולד שיצא עם הסנדל אחריו דהוי בכור לנחלה ואינו בכור לכהן דאם הוא אינו מתקיים לא שייך ביה בכור לנחלה וא"צ לפוטרו מכהן דאפילו היה חי ונתן לכהן פדיונו ומת בתוך ל' יחזור כדאיתא בפ' יש בכור מיהו הא ליכא לאקשויי לפי סברת הירושלמי דאין הולד שעמו מתקיים תקשה גבי בכורות כדאקשינן למאי הלכתא קתני הבא אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן דל"ל סנדל. דבלא סנדל ולד דבהדיה פטר ולד הבא לסוף שנה או לסוף שנתיים די"ל דאיכא לאוקמא ביצא סנדל דרך רחם והולד דבהדיה נולד דרך דופן דהשתא הנולד לסוף שנה הוי בכור לרחם אי לאו משום סנדל דיצא דרך רחם כדאיתא בפ' יש בכור יוצא דופן והבא אחריו כו' רש"א הראשון לנחלה ושני לה' סלעים דהכא כיון דהולד שעם הסנדל שיצא דרך דופן אינו מתקיים הוי הב' בכור לנחלה ולכהן אי לא משום דסנדל יצא לפניו דרך רחם דפטור השני מה' סלעים ותלמודא דידן לא בעי לאוקמא הכי כר"ש ולא כרבנן דאפילו כרבנן ולא כר"ש לא בעי לאוקמא ההיא דכריתות ודו"ק:

Chidushei Halachot on Niddah 26a · Sefaria

מהר"ם

בגמ' סנדל דתנן גבי בכורות למאי הלכתא פרש"י קס"ד לבא אחריו בסוף שנה או לסוף שנתיים קמיירי וכו'. ויש להקשות כיון דידע המקשה דאין סנדל בלא ולד א"כ מפני מה ס"ד לפ' דהא דקתני הבא אחריו וכו' ר"ל לבא אחריו לסוף שנה או שנתיים ולא נתן לבו לפרש דהכא אחריו היינו הולד שעם הסנדל ועוד יש להקשות דלפי הס"ד דהבא אחריו היינו לסוף שנה או שנתיים א"כ בכור לנחלה לא להוי ונ"ל דהמקשה היה ס"ל דהולד הנולד עם הסנדל אינו מתקיים ולא שייך למיתני עליה שהוא בכור לנחלה אלא ע"כ על הבא אחריו לסוף שנה קאי ומשום הכי הוה נמי אותו שנולד לסוף שנה בכור לנחלה דכיון שאותו הנולד עם הסנדל אינו מתקיים ולכך אין לבו של אביו דוה עליו ולא נקרא בכור לענין נחלה כדאמרינן לעיל בדף כ"ג:

בגמ' כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח פירוש שיוצא ממנו מתוך ידו לכאן ולכאן הוא משלים הטפח דסתם טפח הוא ארבע אצבעות גודלים והאחיזה היא בד' אצבעות פשוטים וק"ל:

בתוס' ד"ה סנדל דלית ליה חיותא וכו' ועוד משמע בירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים. מקשין העולם א"כ לפי' הירושלמי סנדל דתנן גבי בכורות למאי הלכתא אי משום הבא אחריו לסוף שנה או שנתים תיפוק ליה משום הולד שנולד עם הסנדל דהשתא ליכא לשנויי דהבא אחריו היינו הולד שנולד עמו וכדמשני בשמעתין לעיל דהא כיון דאינו מתקיים לא שייך למתני שהוא בכור לנחלה ונ"ל דהירושלמי מפרש דהבא אחריו היינו שנולד לסוף שנה או שנתים ומתני' דקתני סנדל היא גופא אשמועינן דהולד הנולד עם הסנרל אינו בר קיימא ולכך הנולד אחריו לסוף שנה או שנתים הוי בכור לנחלה דאי לא אשמועינן ה"א כשנולד סנדל ולד שעמו אפילו אם ימות אח"כ אותו ולד היינו סבורים שמת מיתה מקרית לא מצד שלא היה בר קיימא וא"כ הנולד אחריו לא הוי בכור לנחלה ככל ולד בכור גמור שנולד כתקונו ומת אח"כ שהנולד אחריו לא היה בכור לנחלה קמ"ל דהוי בכור לנחלה ואפשר שגם גמרא דידן הא דמשני לבא אחריו בכור לנחלה וכו' לא הוי פי' כפרש"י דר"ל הולד שנולד עמו אלא ר"ל הולד שנולד לסוף שנה ואשמועינן מתני' דאותו ולד הוי מיהא בכור לנחלה משום שאותו ולד הנולד עם הסנדל אינו מתקיים ולא מקרי ראשית אונו שאין לבו דוה עליו דלפרש"י עיקר שנויא חסר מן הספר וק"ל כנ"ל:

בא"ד בסופו אבל כל הגוף פשיטא דלא צריך וכו' נ"ל דכתב כן כיון דקי"ל דראשו או רובו של ולד הוי כנולד א"כ הכא גבי נפל דמצרכינן בראשו כוליה דלא תימא ה"ה כגופו בלא ראשו מצריכין לכולה גופא לכך כתב אבל כל גופו פשיטא דלא צריך וכו' וראיתי לפרש כן דאל"כ הוי דברי התוס' דברי מותר דפשיטא דלפי גירסא זו כוליה ר"ל כל הראש ולא כל הגוף דהא אראש קאי וליכא למטעי ולמימר דר"ל לכל הגוף עם כל הראש דהא השתא רוצה לפרש דהראש לחודיה פוטר אפילו בנפלים וק"ל:

ד"ה שדרה טפח וכו' וא"ת תקשה הך ברייתא לרב יהודה וכו' ר"ל הך ברייתא דקתני חמשה שיעורן טפח וקחשיב נמי שדרתו דהיינו שדרה של לולב כדמפרש ואזיל:

בא"ד אי נמי בברייתא לא תני שדרה ר"ל אלא הוי תני לולב טפח אבל ליכא לפרש דלא תני ליה כלל דהא מ"מ המשה קתני ואי תימא דלא תני אלא ארבעה זה אין סברא שהוסיף גמרא במניינא מאי דלא תני הברייתא כלל:

Maharam on Niddah 26a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

גַּבֵּי בְּכוֹרוֹת, לְמַאי הִלְכְתָא?

קטע 2

לַבָּא אַחֲרָיו — בְּכוֹר לְנַחֲלָה, וְאֵין בְּכוֹר לְכֹהֵן.

קטע 3

סַנְדָּל דִּתְנַן גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת, לְמַאי הִלְכְתָא?

קטע 4

שֶׁאִם תֵּלֵד וָלָד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן, וְסַנְדָּל דֶּרֶךְ רֶחֶם — דְּמַיְיתָא קׇרְבָּן אַסַּנְדָּל.

קטע 5

וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: יוֹצֵא דֶּרֶךְ דּוֹפֶן וָלָד מְעַלְּיָא הוּא — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

קטע 6

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: שֶׁאִם תֵּלֵד וָלָד בְּגַיּוּתָהּ, וְסַנְדָּל לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּירָה — דְּמַיְיתָא קׇרְבָּן אַסַּנְדָּל.

קטע 7

אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא, וּמִי אִיתַנְהוּ לְהָנֵי שִׁינּוּיֵי? וְהָא תַנְיָא: כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין — אֵין יוֹצְאִין אֶלָּא כְּרוּכִין!

קטע 8

אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינָּה, מִכְרַךְ כָּרֵיךְ לֵיהּ וָלָד לְסַנְדָּל אַפַּלְגֵיהּ, וּמְשַׁלְחֵיף לֵיהּ כְּלַפֵּי רֵישֵׁיהּ. גַּבֵּי בְּכוֹרוֹת, כְּגוֹן שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ רָאשֵׁיהֶם, דְּסַנְדָּל קָדֵים וְנָפֵיק. גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת, שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹתֵיהֶם, דְּוָלָד קָדֵים וְנָפֵיק.

קטע 9

רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מְצוּמְצָמִין, וְאֵיפוֹךְ שְׁמַעְתָּתָא. גַּבֵּי בְּכוֹרוֹת — שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹתֵיהֶם, וָלָד דְּאִית בֵּיהּ חִיּוּתָא סָרֵיךְ וְלָא נָפֵיק, סַנְדָּל דְּלֵית בֵּיהּ חִיּוּתָא שָׁרֵיק וְנָפֵיק. גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת — שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ רָאשֵׁיהֶן, וָלָד דְּאִית בֵּיהּ חִיּוּתָא מִדְּנָפֵיק רֵישֵׁיהּ הָוְיָא לֵידָה, סַנְדָּל עַד דְּנָפֵיק רוּבֵּיהּ.

קטע 10

מַתְנִי' שִׁלְיָא בַּבַּיִת — הַבַּיִת טָמֵא, לֹא שֶׁהַשִּׁלְיָא וָלָד, אֶלָּא שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד.

קטע 11

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִימּוֹק הַוָּלָד, עַד שֶׁלֹּא יָצָא.

קטע 12

גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁלְיָא — תְּחִלָּתָהּ דּוֹמָה לְחוּט שֶׁל עֵרֶב, וְסוֹפָהּ דּוֹמָה כְּתוֹרְמוֹס, וַחֲלוּלָה כַּחֲצוֹצֶרֶת, וְאֵין שִׁלְיָא פְּחוּתָה מִטֶּפַח. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שִׁלְיָא דּוֹמֶה לְקוּרְקְבָן שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין, שֶׁהַדַּקִּין יוֹצְאִין מִמֶּנָּה.

קטע 13

תַּנְיָא: רַבִּי אוֹשַׁעְיָא זְעֵירָא דְמִן חַבְרַיָּא — חֲמִשָּׁה שִׁיעוּרָן טֶפַח, וְאֵלּוּ הֵן: שִׁלְיָא, שׁוֹפָר, שִׁדְרָה, דּוֹפֶן סוּכָּה, וְהָאֵזוֹב.

קטע 14

שִׁלְיָא — הָא דַּאֲמַרַן. שׁוֹפָר — דְּתַנְיָא: כַּמָּה יְהֵא שִׁיעוּר שׁוֹפָר? פֵּירֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כְּדֵי שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ, וְיֵרָאֶה לְכָאן וּלְכָאן טֶפַח.

קטע 15

שִׁדְרָה מָה הִיא? דְּאָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא יוֹצֵא מִן הַהֲדַס טֶפַח. דּוֹפֶן סוּכָּה — דְּתַנְיָא: שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, שְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח. אֵזוֹב — דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: אֵזוֹב טֶפַח.

קטע 16

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: דָּרֵישׁ שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא — תְּלָת מַתְנְיָתָא, וְתַרְתֵּי שְׁמַעְתָּתָא, שִׁיעוּרָא טֶפַח. תַּרְתֵּי? חֲדָא הִיא! אָמַר אַבָּיֵי: אֵימָא — אָמַר רַבִּי חִיָּיא: אֵזוֹב טֶפַח.

קטע 17

וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאִיכָּא טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח מְרוּבָּע — מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה, וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטּוּמְאָה.

קטע 18

טֶפַח קָאָמְרִינַן, טֶפַח עַל טֶפַח לָא קָאָמְרִינַן.

קטע 19

וְהָא אִיכָּא אֶבֶן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר טֶפַח, וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת — חִבּוּר!

קטע 20

כִּי קָאָמְרִינַן הֵיכָא דִּבְצִיר מִטֶּפַח לָא חֲזֵי, אֲבָל הָכָא, כׇּל שֶׁכֵּן דִּבְצִיר מִטֶּפַח — יַד תַּנּוּר הוּא.

קטע 21

וְהָאִיכָּא