בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת נדה דף י״ז עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף י״ז עמוד ב׳

    מסכת נדה דף י״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־212 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    ואפילו מלא חרדל שאין נוגע בתנור אלא גרגרין שאצל הדפנות ואפ"ה כולו טמא מן האויר:

    מתני' החדר והפרוזדור בגמ' מפרש היכי קיימי:

    דם החדר טמא והיינו מקור:

    ספקו טמא מספק טמא טומאה ודאית:

    שחזקתו כו' במקור מחזקינן ליה ולא אמרינן מעלייה אתא ודמים דעלייה טהורין דמפרוזדור לא אתי דם אלא דמי חדר ודמי עלייה פעמים שהן נכנסין לפרוזדור:

    גמ' חדר מבפנים ופרוזדור מבחוץ שניהם זה אצל זה בעובי גופה חדר לצד אחוריה ופרוזדור לפניה וכותלי רחם למטה באמצע פרוזדור ודרך שם דמים יוצאים:

    ולול פתוח כו' ודמי עלייה באין לפרוזדור דרך הלול:

    נמצא בפרוזדור מן הלול ולפנים לצד החדר:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 17b · Sefaria

    תוספות

    אפילו מלא חרדל למאי דמפרש ר"ת דאין פחות מכביצה מקבל טומאה לאו דוקא מלא חרדל אלא מלא ביצים אלא משום דמדרבנן מקבל טומאה נקט ליה:

    פרוזדור פרוז בלשון יון לפני דור לשון דירה אית דגרס פרוזדור בדלי"ת:

    ודם העלייה משמע דדם העלייה טהור אפי' הוא ממראה דמים טמאים דאי אין בעלייה מד' מיני דמים טמאים אם כן דם שבפרוזדור אמאי הוי ספק נחזי אי הוי מד' מיני דמים אי לאו ודוחק לומר דאיירי בנאבד והיינו טעמא דטהור דכתיב ממקור דמיה דוקא דמי מקור דהיינו חדר אי נמי דמיה כתיב מקום שמצויין שם הרבה דמים ובעלייה ליכא אלא מין אחד:

    והתנן שחזקתו מן המקור ואע"ג דבמתני' קתני נמי ספקו טמא היינו ספקו ודאי טמא כדקתני בהדיא שחזקתו מן המקור והוה מצי לשנויי כגון שנמצא בקרקע פרוזדור כדמשני בסמוך אר' חייא א"נ שמא קרקע פרוזדור לא הוה קרי ליה ספק:

    מן הלול ולפנים נמי כו' פירוש לדבריך שאתה חושש לשינוי אמאי ודאי טמא ניחוש נמי דלמא איזדקרה ומעלייה אתא ותימה דאדרבה כיון דמן הלול ולחוץ אע"פ שמן העלייה הוא בא שם כדרכו חיישינן לדם החדר שהוא רחוק ואין יכול לבא אלא ע"י שחייה משום דרוב דמים מן המקור אתו מש"ה יש לטמא בודאי מן הלול ולפנים ולתלות בדמי החדר המרובים והקרובים יותר מדמי העלייה וע"ק דבפרק לא יחפור (ב"ב דף כד.) א"ר חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ומוכח התם דרבי חנינא מיירי אפילו בקורבא דמוכח ואמר אביי אף אנן נמי תנינא כר' חנינא נמצא בפרוזדור ספקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלייה דמקרבה טפי ומאי ראייה מייתי דהא ללישנא דבתר חששא אזלת [וללישנא דבתר חששא אזלינן שחזקתו מן המקור היינו אפילו מן הלול ולחוץ יש לחוש שמא מן המקור בא אלא ליתן טעם אמאי ספיקו טמא מבחוץ ולעולם אידי ואידי ספיקא הויץ גליון] לא אזלינן בתר רובא כלל טפי מקורבא אלא אידי ואידי ספקא הוי ואפילו מן הלול ולפנים שדמי החדר רוב וגם באין משם בלא שינוי חיישינן לדמי העלייה שהם מעטים ואינם יכולין לבא שם אא"כ נזדקרה וללישנא דבתר חזקה אזלת מטהר מן הלול ולחוץ ולא חייש לרובא דדמי החדר והא דמטמא מן הלול ולפנים לאו משום רובא גרידא אלא משום דבא נמי מן החדר בלא שינוי וקורבא דעלייה לא מוכח כלל דלא חיישינן לאיזדקרה ונראה לפרש דכל אמוראי דשמעתין איירי בגג פרוזדור וכן הענין דגג פרוזדור מן הלול ולפנים גבוה ומשתפע ועולה ואינו יכול לבא שם מן העלייה אלא א"כ נזדקרה ומן החדר אינו יכול לבא לגג פרוזדור אפילו מן הלול ולפנים אלא א"כ שחתה ביותר והוא שינוי גדול מדיקור של עלייה כי הלול שדמי החדר יוצאים לפרוזדור הוא לצד קרקע פרוזדור אבל מן הלול ולחוץ משתפע ויורד ובא שם מן העלייה כדרכו ומן החדר בא שם בשינוי גדול יותר ממן הלול ולפנים והשתא פריך שפיר מ"ש מן הלול ולחוץ דספק אף על גב דמן החדר אינו בא שם אלא בשינוי גדול מאד ומן העלייה בא שם כדרכו אלא משום דשחתה רגילות הוא דאי לא רגילות הוא הוי ודאי טהור ואפילו הכי לא בעי למיזל בתר רובא שיהא ודאי טמא מן הלול לפנים נמי אימור איזדקרה דכיון דשחתה רגילות הוא איזדקרה נמי רגילות ואמאי ודאי טמא ואע"ג דרוב דמים מן המקור אין ללכת אחר הרוב כמו מן הלול ולחוץ דלא הוי טמא ודאי אף ע"ג דשחתה הוי רגילות אלא אמר אביי אי בתר חששא אזלת משום דשחתה רגילות הוא כדפרישית אידי ואידי ספקא ואי בתר חזקה אזלת ולא בתר חששא דשחתה לאו רגילות הוא מן הלול ולחוץ ודאי טהור ומ"מ מן הלול ולפנים אע"ג דשחתה לאו רגילות הוא הוי ודאי טמא דממה נפשך על ידי שינוי בא או שחתה או איזדקרה ואית לן למימר דמן החדר אתא משום דחזקת דמים מן המקור באין ומוכח שפיר בלא יחפור מהא לישנא דבתר חזקה דהוי עיקר כדמשמע לישנא שחזקתו מן המקור דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אפילו בקורבא דמוכחא דמן הלול ולפנים ודאי טמא דאזלינן אחר רוב דמים שמן המקור אע"ג דהעלייה מקרבא ומוכח דהא מעלייה בא בשינוי מועט יותר ממן החדר כדפרישית:

    ואין שורפין עליו את התרומה תימה כיון דהוי ספק טומאה ברה"ר טהור ודאי וברה"י טמא ודאי ושורפין וי"ל כדפירשתי לעיל (נדה דף ב.) דמסוטה לא ילפינן טומאה דאתיא ע"י ראיית גופה לכן בכל מקום ספק וצ"ע במכילתין (דף עא.) גבי דם תבוסה דמשמע דספק יצא מחיים ספק לאחר מיתה ברשות היחיד ספקו טמא ברשות הרבים ספקו טהור ואם תאמר וכיון דלא ילפינן מסוטה נוקי אשה בחזקתה ונטהר אפילו ברשות היחיד ויש לומר משום דדמי החדר מצויין ביותר כדאמר בלא יחפור (ב"ב דף כד.) רוב ומצוי קאמרת ולא חשיב חזקה וקורבא לגבי רובא אלא כפלגא ופלגא:

    Tosafot on Niddah 17b · Sefaria

    ריטב"א

    והא אנן שחזקתו מן המקור תנן פי׳ דמשמע חזקה ודאית ומיהו לא קשיא לאידך דדילמא הכי קאמר דמחזיקנן לי׳ מן המקור מפני שהוא מצוי יותר.

    אנא הכי אמרי להו פי׳ ומאי דאמרי אינהו מנפשייהו אמרו כן שהם סוברין כן והיינו דאתינן לקמן לפרושי מתנייתא אליבא דידהו דאי אליבא דרב הונא אמרוה ובשיעותא מאי מפרשי אליבא דידהו אלא ודאי כדאמרן.

    אי בתר חששא אזלת פירוש לאו בדרך שאלה אמר לה אלא משום מתנייתא דלקמן דמשמע ליה דר׳ חייא חייש ורב קטינא לא חייש והיינו דאמרינן לקמן להך לישנא דאמר אביי׳ ור׳ ומאי לישנא שייך לומר במאי דאמר ליה דרך שאלה וכמאן דאתי ממה נפשך אלא ודאי הכי קאמר אי סבירא לן דמאן דחייש אימא הכי ואי סבירא לן במאן דלא חייש אימא הכא ומהו רב הונא לא חשבי בהא דסבר דשחתא שכיח אזדקר׳ לא שכיח.

    חייבין עליו ושורפין עליו פי׳ קתני להו תרוייהו לאשמועינן מייתורא דטומאה ודאית היא לחייב קרבן ודאי ולשרוף תרומה של תורה.

    Ritva on Niddah 17b · Sefaria

    מאירי

    המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי שבספר ר"ל בענין הדמים והוא שאמר משל משלו חכמים באשה כו' שלש משלים משלו חכמים באשה החדר והעליה והפרוזדור דם החדר טמא והוא המקור ודם העליה טהור והפרוזדור יש בו מקום טוהר שיש לתלותו שבא מן העליה ויש בו מקום טומאה שחזקתו מן המקור וציור בנינם הוא שהחדר הוא חלל הרחם שהולד נוצר בו ודם נדה וזיבה יוצא ממנו והוא המקור ונקרא חדר מפני שהוא פנימי מכלן והפרוזדור הוא צואר הרחם והוא מקום ארוך שראשו מתכווץ בשעת העבור שלא יפול הולד ובשעת לידה הוא נפתח הרבה והוא שהאצבע נכנס לתוכו בשעת גמר ביאה ר"ל בהכנסת כל האבר ואף זה לא שיגיע לראש הפרזדור העליון אלא רחוק ממנו לפי האצבע וקורין אותו פרזדור אם מצד שהוא לפני החדר אם מצד שעד כאן הגיע תכלית שכר החושק והחדר מוטה לצד אחוריו מעט ומתאלכסן ראשו התחתון כנגד פניו והפרזדור מוטה לצד פניה ומתאלכסן ראשו העליון כנגד... עד שגגו של ראש החדר התחתון נכוחי לקרקעו של ראש פרזדור העליון וסמוך לו וביניהם מקום הנקרא עליה ששם שני ביציה של אשה ושכבת הזרע מתבשל לשם בשבילין שבה ועומד באלכסון ראשו הפנימי לחדר וראשו החיצון לפרזדור למעלה מאמצעית הפרזדור ונקב פתוח מעליה לפרזדור ששכבת הזרע נכנס דרך בה מפרזדור לעליה להתבשל בתוכו ודם היוצא מן החדר לפרזדור יוצא דרך עורקים שמן החדר לפרזדור למעלה מן הלול ושותת משם ויורד בכל הפרזדור ויוצא חוצה לו ומה שנשאר מן הפרזדור למעלה מנקב העליה נקרא מן הלול ולפנים ומה שהוא ממנו למטה מן הנקב נקרא מן הלול ולחוץ וברוב בני אדם האצבע מגיע עד נקב הלול ויש בעליה עורקים שמתבקעים לפעמים ומצד הבקוע נוזל ממנו לפרזדור שהוא דם טוהר כדם שמרעיפת הגידין והפרזדור אין לו דמים מצד עצמו אלא שדמי החדר יוצאין בו דרך העורקים וכן כשיארע בקוע בעליה יוצא דם הבקוע דרך שם ודם החדר כלו טמא חוץ מדם הלידה שהתורה טהרתו מכלום ודם הקושי שטיהרתו מדין זיבה ודם העליה היוצא מצד עצמו טהור שדם מכה הוא ודם הנמצא בפרזדור כל שנמצא מן הלול ולפנים טמא שבודאי רעיפת הלול אינו הולך לאחור אלא דם החדר הוא שיצא שם דרך עורקים שביניהם וחייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליה את התרומה ואע"פ שאפשר שבקפיצת האשה חזר הדם לאחוריו ומן העליה יצא מ"מ רוב דמים הנמצאים כאן מן החדר הם והילכך חזקתו מן המקור ולא סוף דבר כשנמצא בקרקע הפרזדור הסמוך לאחוריה שהוא הצד הסמוך לחדר אלא אפילו נמצא בגג הפרזדור והוא הצד שלפניה שהוא רחוק מן החדר אין מספקין בו בכך אלא ודאי מן החדר הוא נמצא בפרזדור מן הלול ולחוץ אפשר שבא מן החדר ואפשר שבא מן העליה ואע"פ שכשבא מן החדר ברוב הפעמים אינו מתעכב מן הלול ולחוץ אפשר שבשחיית ששחת נתעכב לשם ולפיכך אין שורפין עליה אלא תולין ובזמן הזה כל שנמצא בפרזדור טמא בין מן הלול ולפנים בין מן הלול ולחוץ:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ובביאורה אתה מבין מה שבא בסוגיא בביאור תכונת בניני האיברים ואע"פ שאין דברינו מסכימים עמהם מכל וכל ולא עם דברי המפרשים כך הסכמתי בו עם קצת חכמי הרפואה הבקיאים בנתוח האיברים וציורם ושאר דברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Niddah 17b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה מן הלול ולפנים כו' ולתלות בדמי החדר המרובים והקרובים יותר כו' ונראה לפרש דכל אמוראי דשמעתין איירי בגג כו' עכ"ל יראה דהא פשיטא דבמן הלול ולפנים ליכא למתלי בדמי חדר אלא על ידי שינוי לרמי בר שמואל ורבי יצחק ב"י כדלקמן אלא דמשמע ליה לאביי דקרוב יותר למתלי בדמי חדר מלמתלי בדמי העליה כדקאמר ואי בתר חזקה אזלת מן הלול ולפנים ודאי טמא ובלאו תירוצם לקושייתם נמי צריכין לומר לסוגיא דשמעתין לאביי דאיירי בגג פרוזדור דכיון דאמוראי דלעיל בגג פרוזדור קאיירו ע"כ דאביי נמי בהכי קאיירי דאם לא כן ללישנא דבתר חזקה אזלת במאי פליגי דהא בקרקע פרוזדור מודו ועוד דבקרקע פרוזדור פשיטא דטמא דלא גרע מנמצא על שלו או על שלה כמו שהקשו לקמן לפרש"י וצריכין גם אנו לחלק דגג מן הלול ולפנים משתפע ועולה מן הלול ולחוץ משתפע ויורד דמש"ה במן הלול ולפנים טמא טפי ממן הלול ולחוץ אלא שהוצרכו להוסיף בתירוץ קושייתם לאביי שדמי החדר יוצאים לפרוזדור לצד קרקע דהוה שינוי גדול לבא משם לגג פרוזדור יותר מע"י דיקור של עליה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 17b · Sefaria

    מהר"ם

    ברש"י ד"ה ספקו טמא ולא ודאי מדקתני מן הלול ולחוץ ספקו טהור י"ל דדייק לה מדמטהר לגמרי בחוץ מן הלול מכלל דבלפנים מן הלול אינו מטמא ודאי דאל"כ דהיה מיקל כ"כ בחוץ מן הלול. כללא דשמעתא הציור לפרש"י כזה ולפי פי' התוס' הציור כזה:? :

    Maharam on Niddah 17b · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' נמצא בפרוזדור עי' לקמן מב ע"ב תוד"ה שהוציא:

    Gilyon HaShas on Niddah 17b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף י״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־212 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 13 מילים

      נפתחת ב״אֲפִילּוּ מָלֵא חַרְדָּל.…״

    2. קטע 28 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי' מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה: הַחֶדֶר, וְהַפְּרוֹזְדוֹר,…״

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״דַּם הַחֶדֶר — טָמֵא, דַּם הָעֲלִיָּיה —…״

    4. קטע 434 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ' רָמֵי בַּר שְׁמוּאֵל וְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ…״

    5. קטע 513 מילים

      נפתחת ב״נִמְצָא מִן הַלּוּל וְלִפְנִים — סְפֵקוֹ טָמֵא,…״

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״אֲתָא וַאֲמַר לֵיהּ לַאֲבוּהּ: סְפֵקוֹ טָמֵא אֲמַרְתְּ…״

    7. קטע 716 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הָכִי קָאָמֵינָא — מִן…״

    8. קטע 821 מילים

      נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: מַאי שְׁנָא מִן הַלּוּל וְלַחוּץ,…״

    9. קטע 927 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: אִי בָּתַר חֲשָׁשָׁא אָזְלַתְּ…״

    10. קטע 1030 מילים

      נפתחת ב״תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: דָּם הַנִּמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר —…״

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר אַבָּיֵי: ״אִי בָּתַר חֲשָׁשָׁא…״

    12. קטע 1212 מילים

      נפתחת ב״לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: ״אִי בָּתַר חֲזָקָה אָזְלַתְּ״…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    אֲפִילּוּ מָלֵא חַרְדָּל.

    מַתְנִי' מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה: הַחֶדֶר, וְהַפְּרוֹזְדוֹר, וְהָעֲלִיָּיה.

    דַּם הַחֶדֶר — טָמֵא, דַּם הָעֲלִיָּיה — טָהוֹר, נִמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר — סְפֵקוֹ טָמֵא, לְפִי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר.

    גְּמָ' רָמֵי בַּר שְׁמוּאֵל וְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה תְּנוֹ נִדָּה בֵּי רַב הוּנָא. אַשְׁכְּחִינְהוּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: הַחֶדֶר מִבִּפְנִים, וְהַפְּרוֹזְדוֹר מִבַּחוּץ, וַעֲלִיָּיה בְּנוּיָה עַל שְׁתֵּיהֶן, וְלוּל פָּתוּחַ בֵּין עֲלִיָּיה לַפְּרוֹזְדוֹר.

    נִמְצָא מִן הַלּוּל וְלִפְנִים — סְפֵקוֹ טָמֵא, מִן הִלּוּל וְלַחוּץ — סְפֵקוֹ טָהוֹר.

    אֲתָא וַאֲמַר לֵיהּ לַאֲבוּהּ: סְפֵקוֹ טָמֵא אֲמַרְתְּ לַן מָר? וְהָא אֲנַן ״שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר״ תְּנַן!

    אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הָכִי קָאָמֵינָא — מִן הַלּוּל וְלִפְנִים וַדַּאי טָמֵא, מִן הַלּוּל וְלַחוּץ סְפֵקוֹ טָמֵא.

    אָמַר אַבָּיֵי: מַאי שְׁנָא מִן הַלּוּל וְלַחוּץ, דִּסְפֵקוֹ טָמֵא? דְּדִלְמָא שָׁחֲתָה, וּמֵחֶדֶר אֲתָא. מִן הַלּוּל וְלִפְנִים נָמֵי, אֵימָא: אִזְדְּקַרָה, וּמֵעֲלִיָּיה אֲתָא!

    אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: אִי בָּתַר חֲשָׁשָׁא אָזְלַתְּ — אִידֵּי וְאִידֵּי סָפֵק הוּא, וְאִי בָּתַר חֲזָקָה אָזְלַתְּ — מִן הַלּוּל וְלִפְנִים וַדַּאי טָמֵא, מִן הַלּוּל וְלַחוּץ וַדַּאי טָהוֹר.

    תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: דָּם הַנִּמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר — חַיָּיבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, וְשׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה. וְרַב קַטִּינָא אָמַר: אֵין חַיָּיבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, וְאֵין שׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה.

    לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר אַבָּיֵי: ״אִי בָּתַר חֲשָׁשָׁא אָזְלַתְּ״ — מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב קַטִּינָא, וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא.

    לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: ״אִי בָּתַר חֲזָקָה אָזְלַתְּ״ — מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא,