מסכת שבועות דף י״ג עמוד א׳

בעומד במרדו דלא עבד תשובה ודקשיא לך זבח רשעים תועבה מתני' רבי היא דאמר יוה"כ מכפר על שאינן שבין והאי קרא מוקי לה בשאר יומי:

פורק עול כופר בעיקר:

מגלה פנים בתורה בא על דברי תורה בחוצפא ובגלוי עזות פניו כגון (סנהדרין דף צט:) מנשה שהיה יושב ודורש באגדות של דופי לא היה למשה לכתוב אלא ותמנע היתה פלגש וילך ראובן בימי קציר חטים (בראשית ל׳:י״ד):

ברית בשר מילה:

דבר ה' בזה זה הפורק עול שביזה דיבור ראשון שאמור בסיני אנכי ה' אלהיך (שמות כ׳:ב׳) שלא שמעו אותו אלא מפי הגבורה:

ומגלה פנים מדאפקיה קרא בלשון בזיון וזה בוזה דברי תורה הוא:

זה המיפר ברית בבשר שהיא מצוה יחידית:

לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה אלמא בשאינו שב קאי קרא ובהנך תלת הוא דגלי לן אף לאחר יוה"כ הא בשאר אע"פ שאינו שב יום הכפורים מכפר:

בעומד במרדו הקשה הר"ר שלמה מדריו"ש דבפרק בתרא דיומא (דף פה: ושם) אמרינן מיתה ויום הכפורים מכפרים עם התשובה עם התשובה אין בפני עצמו לא הא מני דלא כרבי והא לא אתיא אפילו כרבנן דאית להו דמיתה בלא תשובה מכפרת בשאר עבירות דלאו הנך שלשה ויש לומר דהכא לא קאמרי רבנן דמיתה ממרקת אלא עם היסורין והדינין שדנין אותו לאחר מיתה וע"י כך אינו נכרת לעולם הבא אבל עם התשובה מיתה ממרקת לגמרי שאין נדון עוד ביסורין לאחר מיתה אבל לרבי מיתה ויוה"כ בלא תשובה ממרקת לגמרי בשאר עבירות והשתא אתי שפיר כרבנן:

שאין מכפרין על המזיד פירש בקונטרס רוב חטאות ואשמות אין מכפרין על המזיד אלא אשם שפחה חרופה ואשם נזיר טמא ואשם שבועת הפקדון וחטאת דשבועת העדות וא"ת ונגמר מהנהו שמכפר על הזדון כשוגג וי"ל דאיכא למיפרך שכן אין מכפר על חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד:

הואיל ומכפר על המזיד וא"ת נימא דיוה"כ לא יכפר על המזיד מידי דהוה אחטאת ואשם וי"ל דקרא דיוה"כ הוא איכא למ"ד דמשמע אפי' אינם שבים וכ"ע מודו דמרבינן במזיד ועוד דאדרבה נילף משעיר הנעשה בפנים שמכפר על המזיד:

לא קראו מקרא קודש פירש בקונטרס שלא קיבלו עליו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויום הכפורים ואין נראה דלא אשכחן ברכות ביום הכפורים דליהוו דאורייתא ונראה לר"ת קראו מקרא קודש שמודה שב"ד קדשוהו ושובת ממלאכה בשביל קדושת היום ולא קראו מקרא קדש שאינו שובת מחמת קדושת היום אלא מחמת שמתעצל לעשות מלאכה:

תלמוד לומר יום כפורים הוא מכל מקום תימה דלמא בעשה תשובה איירי ולעולם סבר תנא דאינו מכפר אלא על השבין:

דאי לא תימא הכי ואם תאמר למה לו אך חלק למאי דס"ד השתא דידעינן מסברא דכרת דיום הכפורים לרבי לית ליה וי"ל דהמ"ל ולטעמיך או שמא איצטריך אך אפי' חזר בו מעבירה אלא שמבעט בכפרה שאינו רוצה שיום הכפורים יכפר:

ואוקימנא למתני' בעבר על מצות עשה ולא עשה תשובה אלא עומד במרדו ורבי היא דתניא אע"פ שלא עשה תשובה יוה"כ מכפר עליו חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר שאין יוה"כ מכפר עליהן אלא אם יחזרו בתשובה כו'. דברי רבי ורבנן פשוטים הם.

ואקשי' ומי מצות מוקמת לה למתני' כרבי והא מדקתני סיפא אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוה ותירצה רב יהודה שחללו כולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשרא עבירות ומתני' ר' יהודה היא מכלל דרישא נמי ר' יהודה היא. ופריק רב יוסף מתני' כולה רבי היא וסיפא סבר לה כר' יהודה. פי' ר' יהודה רביה. ורבי תלמיד הוא. ואמר ליה דוקא קא אמרת.

א"ל רב יוסף דוקא קאמינא.

דרבי סבר לה כר' יהודה רביה דשעיר המשתלח בשאר עבירות זולתי טומאת מקדש וקדשיו מכפר על הכל.

ור' יהודה לא סבר לה כרבי דיוה"כ מכפר אפי' על שאינן שבין דקתני סתמא בתורת כהנים דהוא סיפרא כי יוה"כ אינו מכפ' אלא על השבין שנאמר אך בעשור לחדש וגו' וקיימא לן אכין ורקין מיעוטין.

ואינו מכפר על שאינן שבין.

וסתם סיפרא ר' יהודה היא כדגרסינן באלו הן הנחנקין משמיה דר' יוחנן סתם סיפרא ר' יהודה:

ורמינן סתם סיפרק אסתם סיפרא.

רבא אמר הא והא ר' פירוש דרבא אתא לאוקומינהו בחד תנא ונסיב להו בר' יהודה סתימאה דספרא ולא פליג ר' יהודה עליה דר' כלל, בירושלמי (ה"ו) אמרו משל למי שאינו מודה שמכפר דאפ"ה מכפר מי אפשר למימר למלכא לית את מליך.

רבי היא פירוש וס"ל דזבח רשעים תועבה אינו אלא בקרבנות של שאר ימות השנה ולא בשל יוה"כ ואגב אורחין שמעינן מיהת הא דאית לי' לרבי שיוה"כ מכפר על שאינם שבים ואפילו על כריתות ומיתות ב"ד אינו בעצומו של יום בלבד אלא עם קרבנותיו בזמן שבה"מ דמתני' דאוקימנא כוותה בשעיר המשתלח ושאר קרבנות היא ובהא מיתרצא לי מאי דמקשו כמה מרבנן ז"ל אשמעתין דמשמע דבין דרבי ובין דרבי יהודה פליגא אמתניתא דפרק בתרא דיומא בד' חלוקין כפרה שהיה ר"י דורש דאלו התם קתני דאפי' תשובה ויוה"כ אינן מכפרין אלא על ל"ת שאין בו כרת ומיתת ב"ד ולפום מאי דכתיבנא השתא לא ק"ל הא דהכא בזמן בס"מ דאיכא שעיר המשתלח ושאר קרבנות וההיא דר' ישמעאל בזמן שאין בה"מ כגון בזמן הזה וכי כתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו בזמן שבה"מ קיים כתיב דבקרבנות יוה"כ כתיב. גירסת הספרים והתנן עבר על מ"ע וכו' ואיכא דמחקו ליה דגריס והתניא דהא מתניתא בההיא דר' ישמעאל ואין צריך למחוק דאע"ג דאין הלשון הזה במשנה עניינה יש דתנן חטאת ואשם ודאי מכפרין תשובה מכפרת על עשה ול"ת הניתק לעשה וכי הא אורחא למגרס בה והתנן כיון דאיתיה לעניינה כההיא דריש בבא בתרא דגרסי והתנן מחיצת הכרם שנפרצה וכדמפרש התם:

ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר פי' רש"י ז"ל דדריש לה מדכתיב מצותו מצוה יחידית שנצטוה בה אברהם אבינו ע"ה ואין צורך אלא דריש לה מדכתיב בפרשת מילה דאברהם וערל זכר אשר לא ימול וגו' את בריתי הפר. לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה פי ודוק' בהני תלת אבל בשאר עבירות אפילו עונה בה. אם אמרת בחטאת ואשם שאין מכפרין על המזיד פי' רוב חטאת ואשם קתני דהא איכא אשם שפחה חרופה ואשם נזיר וטמא וחטאת שבועת העדות ושבועת הפקדון שמכפרין על המזיד והנהו נמי אין מכפרין על עון חמור דכרת או מיתת ב"ד כמו יוה"כ. תאמר ביוה"כ שמכפר על המזיד כשוגג פירוש דהא כתיב בו בהדיא ועל כל פשעיהם לכל חטאתם גבי שעיר ופשעים אלו המרדים וכן בשעיר הפנימי:

ורמי סתם ספרא אסתם ספרא דתניא יכול לא יהא יוה"כ מכפר אלא א"כ התענה בו וקראו מקרא קדש פירוש רש"י ז"ל שקראו מקרא קדש בברכה שאמר מקדש ישראל ויום הכפורים ולפ"ז נלמד דברכת המועדות מן התורה ור"ת ז"ל פי' שעשאו קדש לשבות בו ממלאכה שהיה לו מחמת קדושתו ולא מחמת שלא היתה לו מלאכה:

לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש מנין ת"ל יום הכפורי' הוא מ"מ ומשמע לן השתא דהיינו רבותא דקתני יוה"כ הוא מ"מ לומר שהוא מכפר ואפי' על כריתות דיוה"כ עצמו שהוא עומד במרדו עליהם וכ"ש שאר עבירות דעלמא אפי' עומד במרדו והיינו דרמי הא אסתם ספרא דלעיל וא"ת ואמאי לא משנינן דהא דקתני יוה"כ הוא מ"מ דהיינו שמכפר על שאר עבירות ובתשובה. והיינו רבותא דאנן ס"ד דכל שלא כבד וקדש יוה"כ כדינו כחול הוא אצלו ואינו וכפר לו כלום מכריתות ומיתת ב"ד ואפילו בתשובה קמ"ל יוה"כ הוא מ"מ אבל בלא תשובה אינו מכפר כלום ולהכי כתיב אף שחלק והתוס' הקשו זה ולא תירצו כלום והנכון בזה מ"ש הרמב"ן ז"ל דהשתא משמע לן דאם איתא דס"ל להאי תנא דאין יוה"כ מכפר אלא עם התשובה אם כן עשיתו כחטאת ומעתה דין הוא כי כשאינו מכבדו שלא יכפר אפי' עם התשובה וכדאמרינן גבי חטאת האומר אין חטאת ואשם מכפרים אינם מכפרים לו וא"כ ע"כ ס"ל שהוא מכפר אפילו בלא תשובה ולא דמי לחטאת זו היתה סברת המקשה ואביי קיבלה מיניה להאי משמעותא ותריץ לה וכו' ולהאי סברא לא ידענא אליבא דהאי תנא אך מאי חלק ומאי דריש ביה. אמר אביי ל"ק הא רבי האר"י פירוש דקמייתא ר"י והא רבי. ואע"ג דסתם סיפרא היא י"ל דתנאי היא אליבא דר' יהודה א"נ דתנא דספרא בתר דקתני חדא סתמא בר"י דסתם סיפרא סתם אחריתי כרבי וממילא ידעינן דלאו ר"י היא וכדאיכא כמה סתם מתני' דלא כר"מ ודלא כר"ע שאין הכלל אלא על הרוב. רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומיה פי' רבא לא קיבלה לשמעתא דהא בתרייתא כדקס"ד דמקשה ולית ליה נמי הא דאמרינן לעיל דר' יהודה לית ליה דרבי אלא ס"ל דהא דאמרינן דר' ס"ל כר"י לאו דוקא ות"ק דר"י אית ליה דר' וכדקתני אפילו ספרא קמייתא דיוה"כ מכפר אף על שאר חייבי כריתות אפילו בלא תשובה מ"מ דיוה"כ עצמו אינו מכפר וסתם ספרא קמייתא רבי דבעי תשובה בכרת דיומיה והא בתרייתא דקתני יוה"כ הוא מ"מ בשאר כריתות קמ"ל דלא דמי בהא לחטאת שאע"פ שהוא אינו מודה ביוה"כ לכבדו כראוי מכפר הוא לו על שאר כריתות ואפילו בלא תשובה וא"ת מ"מ תיקשי לן דהא כל סתם סיפרא ר"י י"ל דהא ל"ק דלהכי סתמא תנא דסתם סיפרא לאשמועינן דר"י אית ליה דרבי וא"ת ולימא הא והא ר"י וכאן בכרת דיומיה וכאן בשאר כריתות י"ל דהא ליתא דכיון דלא אשכחן לה בהדיא לר"י ואשכחן לה לרבי דקתני שיוה"כ מכפר בלא תשובה לית ליה למימר אלא דהא והא כרבי דמתני' וזה פשוט כנ"ל והשתא אליבא דרבא אך חלק למעוטי כרת דיומיה (פי' דאף דמועיל לשאר כריתות אף שאינו מודה ביוה"כ לכבדו מ"מ לכרת דיומא מיהא לא יועילו):

כגון דעבר סמוך לשקיעת החמה דלא הוה שהות ביום לכפוריה אי נמי דחנקתיה אומצא דאכל ומת לשעתיה ואין יוה"כ מכפר על המת בעבירה כיון שלא חל עליו אח"כ יוה"כ בחיות:

זה שביארנו במשנה ששעיר המשתלח מכפר על כל העבירות עשה ולא תעשה מזיד או שוגג הן שנודע ספקן כל שאינו בקרבן מיוחד שיתכפר לו בו הן שלא נודע הן כריתות ומיתות בית דין מ"מ למצות עשה מיהא אין צריך אלא כל שעבר על מצות עשה ועשה תשובה הראויה על הדרך שביארנוה במקומה נתכפר לו מיד ומ"מ כל שלא עשה תשובה הראויה אין מתכפר לו שאין לך מי שאינו תוהא שיתכפר אפי' בקרבן ואפי' ביום הכיפורים ואפי' במיתה ומעתה אינך צריך לומר על יום הכפורים שאינו מכפר על כרת דיומיה ר"ל כרת של עצמו כגון שאכל בו או עשה מלאכה אלא אף על שאר עבירות אינו מכפר אלא בתשובה שלימה הא כל שעשה תשובה מתכפר בו ואפי' מזיד חוץ ממקצת עבירות חמורות ביותר שכלם תולים והמיתה ממרקת כמו שיתבאר במקומות והקרבנות מ"מ אין מכפרין אלא על השוגג חוץ מארבעה שבאין על המזיד והם אשם של שפחה חרופה ושל נזיר ושל שבועת הפקדון וחטאת של שבועת העדות:

לענין ביאור הסוגיא מה שאמרו כאן הא והא ר' ומודה ר' בכרת דיומיה כלומ' שזו שאמרו שאין מכפר אלא על השבין פי' בכרת דיומיה וזו שאמ' יום הכפורים הוא מ"מ פירושו על שאר עבירות ואתה צריך לשאול והלא על שלא התענה בו ועשה בו מלאכה הוא אומר יום הכפורים הוא מ"מ כך פירושו אפי' לא התענה בו וכו' שהיה לנו לומר שאינו יום הכפורים אצלו מכפר הוא על שאר עבירות שבכל השנה אבל על של עצמו ר"ל עשיית המלאכה בו ואכילתו אינה מתכפרת אלא בתשובה ולענין פסק מיהא בזו אין לנו כמו שכתבנו:

בפרש"י בד"ה ורבנן דאית כו' מיתה ממרקת אחר יוה"כ אבל יוה"כ כו' עכ"ל מפירושו נראה דלרבנן נמי בשאר עבירות נמי מיתה אינה ממרקת בלא יוה"כ וכן נראה להוכיח דאל"כ הויא סברת רבי ורבנן הפוכים דלרבי מוכח לקמן גבי עביד בלילה ומת ואכל אומצא כו' דאף אם יוה"כ מכפר בלא מיתה בשאר עבירות מיתה בלא יוה"כ אינו מכפר וק"ל:

תוס' בד"ה בעומד במרדו כו' והא לא אתיא אפי' כרבנן דאית להו דמיתה כו' עכ"ל ולא ניחא להו לאוקמא כרבנן ובשלשה עבירות דסתמא קתני ולא איירי בג' עבירות כדמוכח בשמעתין דההיא דקתני דיוה"כ אינו מכפר על שאינן שבים לא מתוקם ליה כרבי ובג' עבירות משום דסתמא קתני ובשאר עבירות איירי ועוד נראה דאי מתוקמא התם כרבנן ובג' עבירות ה"נ איכא לאוקמא כרבי ובג' עבירות ואי משום דקתני מיתה דיוה"כ ותשובה סגי ה"נ תקשי לך לרבנן אמאי קתני יוה"כ דהא במיתה ותשובה סגי אלא ע"כ או או קאמר או מיתה ותשובה או יוה"כ ותשובה ודו"ק:

בד"ה שאין מכפרין כו' וי"ל דאיכא למיפרך שכן אין מכפר על חייבי כריתות כו' עכ"ל ומתרוייהו ליכא למילף דאם תפרך מה להנהו שאינן מכפרין על חייבי כריתות רוב חטאות ואשמות יוכיחו דמכפרין על חייבי כריתות ואין מכפרין על שאינן שבין מה לרוב חטאות ואשמות שאינן מכפרין על זדון אשם שפחה חרופה ונזיר יוכיחו דאיכא למימר מה להצד השוה שבהן שכל אלו אין כפרתן מרובה משא"כ יוה"כ דכפרתו מרובה ועי"ל מה להצד השוה שבהן שאין מכפרין על זדון כרת מיהו בשמעתין דבעי למגמר חדא מחדא לא בעי למפרך הך פירכא דכפרתו מרובה משום דאינו רק פירכא כל דהו ולא פרכינן לה אחדא מחדא כמ"ש התוס' לעיל ומתוך שמעתין הוכיחו כן דכפרתו מרובה אינה רק פירכא כל דהו ובזה יתיישב מה שהקשו התוס' לקמן ונימא דיוה"כ לא יכפר על המזיד מ"ד אחטאת כו' ולא פרכינן מה לחטאות ואשמות שאין כפרתן מרובה משום דהוי פירכא כל דהו ולא פרכינן לה אחדא מחדא ודו"ק:

בד"ה הואיל ומכפר כו' נימא דיוה"כ לא יכפר על המזיד מידי דהוה אחטאת כו' עכ"ל ואין להקשות דאדרבה דטפי נילף בק"ו מאשם שפחה חרופה ונזיר שיכפר יוה"כ על המזיד מדמכפר יוה"כ על חייבי כריתות והנהו אין מכפרין על חייבי כריתות די"ל דאיכא למימר חטאות ואשמות יוכיחו דמכפרין על חייבי כריתות ואין מכפרין על המזיד:

ודע דקושייתם דיוה"כ לא יכפר על המזיד היינו יוה"כ היום עצמו בזולת שעיר המשתלח כשיטתם לקמן דיוה"כ עצמו מכפר אבל על שעיר משתלח גופיה ודאי דלא הוה קשיא להו דלא יכפר על המזיד דהא ביה נמי כתיב מפשעיהם לכל חטאתם ופשעים היינו זדון ומיניה יליף נמי בפ"ב דכריתות מה פשעים דלאו בני קרבן כו' ומ"ש התוס' בתירוצם ועוד דאדרבא נילף משעיר הנעשה בפנים כו' ה"נ ה"מ למימר דנילף יוה"כ עצמו משעיר המשתלח אלא דניחא להו להזכיר מה שמפורש ביה לעיל בשמעתין בשעיר הנעשה בפנים דפשעים אלו המרדים ודו"ק:

בגמרא אמר ר' זירא בעומד במרדו ורבי היא דתניא אומר כו' חוץ מפורק עול כו'. ולפ"ז צריך לומר דהא דקתני במתניתין על שאר עבירות שבתורה שעיר המשתלח מכפר היינו לבר מפורק עול ואינך ולאו דהנך תלת אין להן כפרה כלל בשעיר המשתלח אלא דכל עבירות אפילו בלא תשובה והנך תלת בתשובה בהדי שעיר המשתלח אלא דלפ"ז נראה דרבי זירא דמוקי לה כרבי ולא כרבי יהודה דבסמוך דפליג אדר' היינו משום דניחא ליה לאוקמי לסתמא דמתניתין כרבי משום דס"ל כוותיה וכמו שאבאר בסמוך והכי משמע נמי בשילהי יומא דדחיק הש"ס לאוקמי סתם מתניתין דהתם דקתני מיתה ויה"כ מכפרין עם תשובה כרבי ובאוקימתא דחיקא ונראה דהיינו נמי משום דהלכה כרבי בהא וע"כ צ"ל כן דאלת"ה שפיר הוי מצינן לאוקמי מתניתין אפילו כרבי יהודה דבסמוך וכפשטא סתם מתניתין דשילהי יומא דיה"כ לחוד ותשובה לחוד אין מכפר על חמורות דכריתות ומיתות ב"ד עד דאיכא תרווייהו תשובה ויה"כ והכי איירי נמי מתניתין דהכא דכולהו כפרות דמתניתין היא עם תשובה אלא דהך בבא דהקלות דקתני בה הזדונות והשגגות הודע ולא הודע איכא לאוקמי דשעיר המשתלח מכפר אפילו בלא תשובה דהא רבי יהודה דבסמוך דפליג אדרבי וקאמר דאין יה"כ מכפר אלא על השבים בין למאי דבעי למילף בבנין אב מחטאת ואשם ובין למאי דמסיק דיליף לה מאך חלק שפיר מצינן למימר דלא ממעט אינן שבין אלא בחמורות כגון כריתות ומיתות ב"ד בין בזדונן ובין בשגגן והיינו דומיא דחטאת ואשם משא"כ בהקלות וכ"ש לענין חייבי עשה לעולם דר' יהודה נמי מודה דיה"כ מכפר אף בעומד במרדו כמו לרבי בכל עבירות ואי משום דרבי זירא בעי לאוקמי כולהו בבי דשעיר המשתלח דמתניתין בחד גוונא א"כ השתא נמי דמוקי לה כרבי אפ"ה לא הוי בחד גוונא דהא בהנך תלת מודה רבי דבעו תשובה אע"כ מדלא מוקי לה ר' זירא בהכי ודאי משמע דרבי זירא כרבי ס"ל וכיון דבהכי סלקא כולה שמעתא דהכא ודשילהי יומא א"כ יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות תשובה שפסק להדיא דלא כרבי אלא דבכל עבירות החמורות אין יה"כ ושעיר המשתלח מכפרין אלא בתשובה והיינו כריתות ומיתות ב"ד ושבועת שוא ושקר אלא דבקלות כגון עשה ול"ת כתב דמהני אפילו בלא תשובה והיינו דלא כרבי ואדרבה לפי שיטתו תקשי כולה סוגיא דשמעתין דהוי מצי שפיר לאוקמי אפי' כרבי יהודה והוי רישא וסיפא רבי יהודה ובלא"ה יש לדקדק הרבה אלשונות הרמב"ם ז"ל דכבר הרגישו בזה קצת מפרשי דבריו הכ"מ והלחם משנה ע"ש ואין כאן מקומו להאריך מיהו לפי מה שאפרש בסמוך ממילא רווחא שמעתא ויתיישבו כמה קושיות על שיטת הרמב"ם ז"ל ודוק:

בתוס' בד"ה בעומד במרדו ורבי היא והקשו בתוס' בשם רבינו שלמה מדרוי"ש דבפרק בתרא דיומא אמרינן מיתה ויה"כ מכפרין עם התשובה כו'. ומקשה התם בגמרא הא מני דלא כרבי משמע דלרבנן א"ש והא אפי' כרבנן נמי לא אתיא דאית להו דמיתה בלא תשובה נמי מכפר' אשאר עבירות חוץ מהני תלת ותירצו דלרבנן מיתה אינה ממרקת אלא ביסורין אבל לרבי מיתה ויה"כ ממרקין לגמרי אפי' בלא יסורין אלו תמצית דברי התוס' ומשמע מדבריהם דפשיטא להו דהך ברייתא דבסמוך דמחלק בין הנך דנפקו מקרא דהכרת תכרת ובין שאר חייבי כריתות ומיתות ב"ד אתיא אליבא דכ"ע אפילו לרבנן דרבי ולכאורה שכן נראה ג"כ מלשון רש"י בסמוך בד"ה ורבנן אלא דהמעיין בלשון התוס' בשילהי יומא נראה דפשיטא להו לאידך גיסא דרבנן לא דרשו כלל האי קרא דהכרת תכרת לענין הנך תלת מדלא מנינהו בהדי אינך שלשים ושש כריתות ברפ"ק דכריתות דמשמע דתו ליכא והיינו מהטעם שכתבו שם באריכות בשם ר"י דרבי לטעמיה ורבנן לטעמייהו ע"ש ותמצא נחת בדבריהם וה"נ משמע להדיא בפרק חלק (סנהדרין דף צ"ט) דמייתי התם כמה ברייתות דמפקי להאי קרא כי דבר ה' בזה למילי אוחרנייתא ולא בהני תלת גם מה שתירצו בתוס' כאן דלרבנן דרבי מיתה אינה ממרקת אלא ביסורין נמי לא משמע הכי בסוגיא דשילהי יומא דהתם משמע דלכולהו תנאי לבר מרבי סברו דאין שום דבר מועיל בלא תשובה ובתשובה נמי לא נזכר שם כלל ענין יסורין אלא דוקא לחילול השם לחוד הוא דאמרינן הכי משא"כ בשאר כריתות ומיתות ב"ד אמרינן התם להדיא בהאי ברייתא דד' חילוקי כפרות דתשובה ויה"כ תולין ומיתה ממרקת וה"נ משמע פשטא דמתניתין דהתם וכן נראה להדיא מלשון הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות תשובה דהא דקתני מיתה ויה"כ מכפרין עם תשובה היינו כהנך תנאי דברייתא דד' חילוקי כפרות ע"ש ובכ"מ ואף שיש לחלק בין יסורין דהתם דאיירי מחיים ובין הנך יסורין שכתבו התוס' דאיירי לאחר מיתה בגיהנם כל זה היינו לפי המסקנא דהכא דרבנן דרבי דרשי הכרת תכרת לעה"ב וא"כ עכ"פ שפיר מקשה הכא ורבנן ולאו משום האי דרשא דהנך תלת אלא משום עיקר דרשא דהכרת תכרת מאי דרשי ביה כיון דיה"כ בלא תשובה לא מהני כלל ועם תשובה נמי אינו אלא תולה ומיתה היא דממרקת ובסוגיא דהכא גופה נמי משמע דאפי' רבי יהודה דפליג אדרבי וקסבר דאין יה"כ מכפר אלא בתשובה לאו מהאי קרא דהכרת תכרת יליף לה אלא מבנין אב ומאך חלק וא"כ כ"ש דמקשה הכא שפיר ורבנן והיינו רבי יהודה בר פלוגתיה האי הכרת תכרת מאי עביד ליה ומוקי לה לעה"ב ולפ"ז בין בסוגיא דהכא ובין בסוגיא דהתם לא איירי כלל ביסורין דלאחר מיתה וממילא דלפ"ז כ"ש דלא א"ש הא דמסקו התוס' אבל לר' יהודה מיתה ויה"כ ממרקין לגמרי אפי' בלא יסורין והיינו בלא יסורי גיהנם לפירושם דמלבד שיש לתמוה איך יצאו דברים כאלה מפה קדוש של רבותינו בעלי התוס' שהוא ממש נגד כמה פשוטי מקראות דאיירי לענין שכר ועונש לאחר מיתה ואיך יתכן לומר דלר' לא איירי אלא בהנך תלת ודברים אלו הן מעיקרי הדת ולא מצינו שנחלק אדם בזה מעולם שמשפט הרשעים בגיהנם נחלקו לכמה ענינים מחולקים יש מהם נידונין י"ב חדש ויש מצפצפים ועולים ויש שאין להם תקנה כדאיתא להדיא בפ"ק דר"ה ומייתי כולהו מקרא אלא דמלבד זה אף לפי שיטתם ליישב קושיית ה"ר שלמה מדרוי"ש לא היו צריכין לדבר זה אליבא דרבי דאי משום דסוגיא דיומא משמע להו הכי למאי דאמרינן התם דהא דקתני מיתה ויה"כ מכפרין עם התשובה אתיא אפי' כר' דנהי דתשובה בעי יה"כ אפ"ה מיתה או יה"כ לא בעו תשובה אלא דאפ"ה לא משמע דמהני לגמרי בלא יסורין דגיהנם דבמתניתין דהתם לא נזכר כלל מענין יסורין אלא הא דקתני שמכפרין היינו שמכפרין מעיקר כרת בין בעה"ז ובין בעה"ב שאינו נכרת לגמרי אלא שיש לו תקנה והיינו ע"י יסורין כל זה נראה לי ברור ודברי התוס' בזה צריכין עיון גדול ואחר זה מצאתי להדיא בתוס' ישנים דשילהי יומא שכתבו דלרבי נמי אין מכפרין אלא ע"י יסורין ע"ש אף שהלשון מגומגם עם כל זה כדי שלא להניח דברי התוס' בתימא כל כך היה נראה לי לפרש דברי התוס' עכ"פ דמ"ש דלר' מיתה ויה"כ אפי' בלא תשובה מהני אפילו בלא יסורי גיהנם בשאר חייבי כריתות ומיתות ב"ד דהיינו דוקא במי שבא לידו עבירה אחת או שתים מחייבי כריתות ומב"ד באקראי בעלמא כדאיתא להדיא בכמה דוכתי בגמרא בר"ה וביומא דעד ג' פעמים מוחלין לו כדכתיב הן יפעל אל פעמים ושלש עם גבר ואמרינן נמי דמעביר ראשון ראשון (ונהי דלקושטא דמלתא הנך סוגיות נמי איירי עם תשובה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' תשובה אפ"ה אין תימא כל כך לומר דלהתוס' כאן אליבא דרבי היינו אפי' בלא תשובה) משא"כ ברשעים גמורים שעונותם מרובים מזכיותם ונשתרשו בחטא אפי' רבי מודה דאפי' בשאר עבירות אין להם תקנה אלא בתשובה ובזה אין מקום לקושיית התוספות ישנים בשילהי יומא ע"ש ובכה"ג גופא יש לי ליישב דברי התוספות דהכא אליבא דרבנן לענין מיתה דממרקת בלא תשובה בשאר עבירות כן נראה לי ודוק היטב ומה שהוצרכתי להאריך בזה היינו ליישב כמה סוגיות דפירקין אליבא דרבי וכמו שאבאר בסמוך:

שם בגמרא ומי מצית מוקמית לה כרבי הא מדסיפא ר' יהודה כו' אמר רב יוסף רבי היא וסבירא ליה כרבי יהודה כו'. ובהכי סלקא שמעתין דכולה מתני' בענייני כפרות איכא לאוקומי כרבי דאפילו בעומד במרדו יה"כ מכפר בכל חייבי כריתות ומב"ד וא"כ לפ"ז ממילא נמי דה"ה על זדון טומאת מקדש וקדשיו דקתני מתני' דשעיר הפנימי מכפר היינו נמי אפי' עומד במרדו דודאי לא גרע שעיר הפנימי דחשיב טובא (ואיסור טומאת מקדש וקדשיו נמי קיל משאר חייבי כריתות לענין עולה ויורד) משעיר המשתלח בשאר עבירות החמורות שמכפרין אפי' בחייבי מב"ד היכא דלא אתרו ביה אפי' עומד במרדו וא"כ לפ"ז מאי האי דקתני במתני' דעל שיש בה ואין בה שעיר הפנימי תולה להגין מן היסורין עד דמייתי קרבן וביש בה ויש בה אינו מתכפר כלל אפי' לתלות היכא דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה וא"כ לקתה מידת הדין דעל הזדון מתכפר כפרה גמורה אפילו בעומד במרדו ובשוגג ביש בה ויש בה לית ליה כפרה כלל אפי' לתלות ושפיר הול"ל דמכפר כפרה גמורה לגמרי אלא דאפ"ה מחויב להביא קרבן כיון שכבר מחויב ועומד ודינו מסור לב"ד ובכה"ג במזיד נמי חייב ואפי' יוה"כ עם תשובה לא מהני היכא דאתרו ביה למלקות או למיתה וכ"ש דקשה טפי ביש בה ואין בה אהא דאמרינן לעיל שאינו תולה אלא להגין מן היסורין ומאי כולי האי מה"ת נאמר דאינו מתכפר כפרה גמורה ממש אלא כשיתוודע ליה יביא קרבן מגזירת הכתוב כמו בשאר עבירות דכתיב בהו או הודע כמו שהארכתי בזה וכדמשמע בכל הסוגיא דלעיל ובלשון התוס' ובשלמא אי הוי מוקמינן לה לכולה מתני' בין בשעיר הפנימי ובין בשעיר המשתלח דכולהו דוקא בעבד תשובה איירי כר' יהודה דבסמוך א"כ א"ש טובא ולא קשיא כלל הנך קושיות דהא דשעיר הפנימי ושעיר המשתלח מכפרין על הזדונות היינו משום תשובה דאיכא בהדייהו משא"כ בשגגות דטומאת מקדש וקדשיו שפיר מצינן למימר כיון דלא שייך תשובה גבייהו לא מיבעיא בלא נודע אלא אפילו בנודע ועדיין לא הפריש קרבן לא שייך ביה ענין תשובה כלל עד שיביא קרבנו ויסמוך עליו ויתודה שזה עיקר כפרה ועיקר התשובה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' תשובה וכיון דהכי הוא שפיר אמרינן דשעיר הפנימי אינו אלא תולה והיכא דאתידע ליה קודם יה"כ לא מהני כלל אפי' לתלות אי משום שהיה לו להביא קרבנו מיד או להפריש מיד ותו לא מיקרי שב מידיעתו או משום דכיון שיש לו תקנה לאלתר לאחר יה"כ מש"ה אינו אלא תולה כדי שלא יעבור בבל תאחר משא"כ למאי דמוקמינן השתא כר' דאפי' בעומד במרדו מכפר הדרא קושיא לדוכתיה דאמאי נרע שוגג טפי מעומד במרדו במזיד וכל זה מלבד מה שהקשיתי לעיל דאי מוקמינן לכל הנך חילוקי כפרות דמתני' כרבי לא א"ש כל הסוגיא דלעיל דמפרשינן דאין בה ויש בה בשעיר החיצון ואין בה ואין בה בר"ח ודרגלים כולהו לא משכחת לה אליבא דרבי אלא בתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים וזה דוחק גדול לומר דכל קרבנות הללו לא באו לכפר אלא על תינוק שנשבה לחוד וכמו שהארכתי בזה בסוגיא דלעיל. והנלע"ד בכל זה ליישב חדא מגו חדא דכל השקלא וטריא דלעיל בהנך חילוקי כפרות דאמרינן דהא דכתיב בשעיר הפנימי אחת בשנה ודרשינן מינה דכפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה ומוקמינן לה דלא קאי אלא לענין שוגג וביש בה ואין בה דשעיר זה תולה עד דמתיידע ליה ומייתי כפרה היינו משום דקאי אמתני' דריש פירקין דר' יהודה דקאמר הכי ואיהו מרי' דשמעתא ואליבא דר"ע אמרינהו וכמו שכתבתי במשנתינו והך ברייתא דלעיל דף ח' ע"ב דמיירי בהכי וכל השקלא וטריא דלעיל בגמרא עלה דהך ברייתא דת"כ נמי ר' יהודה אמרינהו כדאיתא להדיא דברי ר' יהודה וכדאמרינן ברפ"ק דמגילה דסתם ספרא ר' יהודה אליבא דר"ע היא וא"כ מש"ה לא מצי לאוקומי הך דרשה דאחת בשנה לענין מזיד דהא שמעינן להדיא בשמעתין דהך ברייתא דספרא דאין יה"כ מכפר אלא על השבים ר' יהודה היא והיינו נמי בשיטת ר"ע דשמעינן ליה להדיא בשילהי יומא גבי ד' חלוקי כפרות שאמר ראב"ע משום ר' ישמעאל דבעבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויה"כ תולה ויסורין ממרקין ואמרי' עלה בירושלמי דיומא ודשמעתין דאמר ר' יוחנן זו דברי ר' ישמעאל ור"ע א"כ סתם מתני' דיומא נמי אליבא דהנך תנאי מיתוקמי וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תשובה שפסק כן להלכה וא"כ לפ"ז תו ליכא לאוקמי האי דרשה דאחת בשנה דשעיר הפנימי לענין מזיד דאי בלא תשובה לא מהני כלל על שאינן שבים ואי בדעביד תשובה נמי הא אמרינן דאינו מכפר כפרה גמורה אלא תולה ובתשובה לחוד ודאי נמי פשיטא דתולה קצת שאין לך דבר שעומד בפני תשובה אפילו חמורה שבחמורות ומהאי טעמא נמי לא מצינן לאוקמי לענין שוגג היכא דאתא לידי כפרה כגון ביש בה ואין בה וכ"ש ביש בה ויש בה דהאי בר כפרה ממש דכיון דעיקר כפרה אפי' בשוגג דחייבי כריתות לא הוי אלא ע"י תשובה כדאמרינן בשמעתין להדיא דאפי' חטאת ואשם אינן מכפרין על שאינן שבים והיינו כל זמן שלא התודה כדפירש"י א"כ בהנך שוגגין דאתא לידי כפרה וכ"ש היכא דבר כפרה ועדיין מחוסר וידוי ובכלל שאינן שבים הוא א"כ אי אפשר לומר דשעיר הפנימי מכפר לגמרי מש"ה מוקמינן לקרא דאחת בשנה דדחיק ומוקי אנפשיה לענין אין בה ויש בה דתולה עד שיביא קרבן ויתודה וכדמוקי לה ר' זירא ורבא לעיל ורבי זירא נמי לשיטתיה דהכא דמוקי לה מתניתין כרבי ולא כר"ע וכמו שאבאר בסמוך. נמצא דכל זה היינו דוקא אליבא דרבי יהודה והנך תנאי דקיימי בשיטה זו משא"כ לרבי גופא דאית ליה הכא דאפילו במזיד ועומד במרדו יה"כ מכפר בכל חוץ מהנך תלת וממילא דכ"ש דהאי זדון דטומאת מקדש וקדשיו דשעיר הפנימי מכפר היינו נמי בכה"ג אפילו בלא עביד תשובה א"כ בפשיטות מצינן לאוקמי האי דרשא דאחת בשנה בכה"ג גופא אפילו בעומד במרדו ולא עביד תשובה וזה חידוש גדול בשעיר הפנימי כיון דלא אשכחן כוותיה כ"א אחת בשנה ומכ"ש דמיתוקמא נמי שפיר אפי' בשוגג ביש בה ואין בה או אפי' ביש בה ויש בה דאף ע"ג שמחויב להביא קרבן לאחר יה"כ היינו מגזירת הכתוב דאין יה"כ פוטרו מקרבן כיון שבידו לתקן כי היכי דאין שעיר המשתלח פוטרו מקרבן וממלקות וממיתה מ"מ עיקר שגגת קרבן בדיני שמים כבר נתכפר ליה כפרה גמורה ע"י שעיר הפנימי דאע"ג דמחוסר וידוי אפ"ה אין הוידוי מעכב דלא גרע ממזיד שעומד במרדו ומשוגג שמבעט בפירוש ואומר שאינו רוצה להביא קרבן אפ"ה יה"כ מכפר כפרה גמורה לענין דיני שמים. ולפ"ז ממילא רווחא שמעתא נמי אליבא דרבי ואין צורך לומר דשעירי רגלים ודר"ח מכפרין על תינוק שנשבה אלא דס"ל כר"ש רביה דכל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו והיינו אפילו ביש בה ואין בה:

ידיעות הטומאה פרק שני

גמ' זה הפורק עול עיין יבמות דף ט ע"א תוס' ד"ה מה:

'וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר', זֶה הַמֵּפֵר בְּרִית בַּבָּשָׂר (במדבר טו, לא) נראה דדרש 'מִצְוַת וָא"ו הֵפַר' וא"ו רמז לברית. גם דריש תיבת 'וְאֶת' על ברית שהוא לשון אות.