בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת סנהדרין דף צ״ד עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף צ״ד עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף צ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־704 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    על ידי שליח דהיינו בזוי יותר אף הקב"ה נפרע ע"י שליח ונתבייש יותר:

    כתיב מרום קצו בישעיה:

    וכתיב מלון קיצו במלכים. מרום קיצו משמע דירה של מטה כדכתיב (ירמיהו י״ז:י״ב) מרום מראשון מקום מקדשנו מלון קיצו משמע דירה של מעלה בית מלונו:

    ה' אמר אלי עלה אל הארץ וגו' מאי היא היכי אמר לו הקב"ה להשחית:

    יען כי מאס העם הזה וגו' ומשוש את רצין ובן רמליהו ואתרעו להשחית' ברצין ובר רמליהו:

    מארת ה' שלא נשבע מכל מה שהיה אוכל:

    ליטרא ירק במדה:

    ועלה על כל אפיקיו שאמר לו הקב"ה עלה והשחת:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 94b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' בבית רשע זה פקח בן רמליהו וכן גיטין דף נה ע"ב. אשרי אדם מפחד זה:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 94b · Sefaria

    בן יהוידע

    דְּשַׁמְעֵיהּ לְנָבִיא דְּקָאָמַר "יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֶת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט, וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ" (ישעיה ח, ו). נראה הַשִּׁלֹחַ כתיב על כן אותיות 'מי השלוח' הם אותיות 'להמשיח' דקאי על חזקיהו המלך ע"ה והוא חשב על שבט יהודה ובנימין גם כן.

    "מְאֵרַת הֳ' בְּבֵית רָשָׁע" זֶה פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, שֶׁהָיָה אוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה (משלי ג, לג). נראה לי הא דנקיט לשון מארה, דידוע ברכה של הדגן נמשכת מן הבינה שהוא סוד מאה כי המאות בבינה ולכן כתיב ביצחק וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים (בראשית כו, יב) נמצא המאה היא מקור הברכה של המזון והצדיק האוכל לשובע נפשו (משלי יג, כה) שאוכל מעט ושבע היינו יבא ברכה מן המאה בתוך מעיו וישבע בחלק מעט במקום מרובה אבל הרשע רחוק הוא מן הברכה ואז יבא אות ר' הרומז לרשע כנזכר בגמרא דשבת (שבת קד.) ויכנס בתוך המאה ותהיה צירוף 'מְאֵרָה' ולזה אמר 'מְאֵרַת הֳ' בְּבֵית רָשָׁע' אמר רָשָׁע דייקא דאות ר' רומז לרשע. והא דאמר גּוֹזָלוֹת ולא אמר עופות רמז לפי דרכו דהרשע שאוכל בלא ברכה ואינו מברר ניצוצי קדושה הוא גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל ולכן קרי לעופות שלו שהיה אוכל בשם גּוֹזָלוֹת לשון גזילה.

    "וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ", זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה (משלי ג, לג) נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים דף מא.) בסוד החו"ג [החסד וגבורה] המתפשטים בשש קצוות בבחינת הגדלות כי גבורת הגדלות העולה דרך עליה מן היסוד לנצח הוא חזקיהו מלך יהודה יעוין שם. וידוע דהנצח הוא ירך המיוחד שהוא הימני ואותיות יְבָרֵךְ יהיו תיבת בַּיָּרֵךְ בהפוך אתוון כלומר נְוֵה צַדִּיקִים הוא היסוד בַּיָּרֵךְ הוא הנצח זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה. ועוד נראה לי בס"ד דקרי לחזקיהו המלך ע"ה 'נְוֵה צַדִּיקִים' על פי מה שאמר בשער הגלגולים דנפש דאצילות שנסתלקה מן אדם הראשון בחטאו לסוף נתגלגלה בנדב ואביהו הנקראין ירכי קשוט דמתמן נביאים, ואחר כך לקחם פנחס במעשה זמרי ואחר כך נתגלגלה בשמואל ואחר כך נתגלגלה בחזקיה המלך ע"ה יעוין שם. ולכן קרי לחזקיהו 'נְוֵה צַדִּיקִים' שלקח נפש שנתגלגלה פעם ראשונה בנדב ואביהו הם שני צדיקים והם בירך כי הם תרין ירכין ולזה אמר נְוֵה צַדִּיקִים 'יְבָרֵךְ' אותיות 'בַּיָּרֵךְ' כלומר נְוֵה צַדִּיקִים שהם 'בַּיָּרֵךְ' הוא חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה.

    שֶׁהָיָה אוֹכֵל לִיטְרָא יָרָק בִּסְעוּדָה (משלי ג, לג) זו גרסה הנכונה ולא גרסינן 'בָּשָׂר' ומה שאמר לִיטְרָא לאו דוקא אלא אוכל מעט ודומה בעיניו ליטרא כי היה צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ (משלי יג, כה) והאכילה מתברכת במעיו הגם דהיא מעט. ונראה לי בס"ד לכך בחלותו כתיב וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר (ישעיה לח, ב) ורבותינו ז"ל (ברכות י:) דרשו שהליץ בתפלתו ומה שונמית שעשתה עליית קיר החייתה את בנה וכו' ולפי האמור כאן שהיתה אכילתו ירק, הסב פניו אל הַ' קִּיר ' שהוא בהפוך אתוון יָרָק לזכור לו הקדוש ברוך הוא זכות זה שהיה אוכל יָרָק במקום בָּשָׂר ומסגף עצמו אף על פי שהוא מלך.

    אֵין נִמְסָר עַם עָיֵף בַּתּוֹרָה בְּיַד מִי שֶׁמֵּצִיק לוֹ (ישעיה ח, כג) נראה לי בס"ד בתורה כתיב כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם (משלי ד, כב) ודרשו רבותינו ז"ל (עירובין נד.) למוציאהם בפה. וידוע דאות פ"ה באלפ"א בית"א כפולה שהיא פ"ף אחת סתומה ואחת פתוחה ופ"ה פתוחה היא רומזת שיפתח האדם פיו בתורה דעל זה קאמר 'למוציאהם בפה' אך פ' סתומה לכתר תורה שיהיה מן שבעים פנים והיינו תחלק אות פ ' לשני חלקים שהם חלק אחד יו"ד כנגד אות יו"ד שהיא בתוך פ' וזו היו"ד רומזת לכתר כי יו"ד [20] מספרה עשרים ואותיות עשרים [620] הם מספר כתר [620] ונשאר ע ' רומז לשבעים פנים של התורה שהכתר נשלם בהם נמצא לפי זה אותיות פ"ף נעשו עי"ף ולזה אמר אֵין נִמְסָר עַם ' עָיֵף ' בַּתּוֹרָה ונרמז שני פפ"ין אלו בדברי רבותינו ז"ל שאמרו למוציאהם בפה 'ב' פה'.

    לֹא כָּרִאשׁוֹנִים, שֶׁהֵקֵלוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה, אֲבָל אַחֲרוֹנִים, שֶׁהִכְבִּידוּ עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה (ישעיה ח, כג). קשא למה קרי לשבט יהודה שמולך עליהם חזקיהו המלך ע"ה בשם אַחֲרוֹנִים ומאי רבותייהו דשאר שבטים שיהיו נחשבים רִאשׁוֹנִים? ונראה לי בס"ד כי ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דכל השבטים מושרשים במלכות בעשר ספירות שבה ראובן בחסד שמעון בגבורה לוי בתפארת וכן השאר אבל יהודה במלכות דמלכות ומצד זה קרי לשבט יהודה אַחֲרוֹנִים.

    וּרְאוּיִין הַלָּלוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס כְּעוֹבְרֵי הַיָּם וּכְדוֹרְכֵי הַיַּרְדֵּן (ישעיה ח, כג). נראה לי בס"ד עוֹבְרֵי הַיָּם על ידי משה רבינו ע"ה שהיה בסוד חמה וְדוֹרְכֵי הַיַּרְדֵּן על ידי יהושע שהיה בסוד לבנה ומספר חַמָּה וּ לְבָנָה [140] עולה למספר ק"מ כמנין יְחִזְקִיָּה [140] לרמוז ראוים עמו של יחזקיה לעשות להם כנס הנעשה על ידי חמה ועל ידי לבנה.

    אִם חוֹזֵר בּוֹ, מוּטָב, וְאִם לָאו, אֲנִי אֶעֱשֶׂה לוֹ גָּלִיל בַּגּוֹיִם (ישעיה ח, כג). הנה נודע מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פמ'"ג) בפסוק וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה (בראשית יד, טו) שהיה זה ליל ט"ו ניסן גם נס יציאת מצרים היה ליל ט"ו ניסן וגם זה הנס שהיה לישראל בימי סנחריב היה ליל ט"ו ניסן כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ הֳ' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר (מלכים ב' יט, לה) הלילה ההוא הידועה שהיא ליל ט"ו ניסן. נמצא אותה הלילה היתה שלישית לנסים ולזה אמר אֶעֱשֶׂה לוֹ גָּלִיל חלק תיבת גָּלִיל לשתים וקרי בה ג ' לֵיל דהיינו ליל שלישית לנס.

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 94b · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף צ״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־704 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא…״

    2. קטע 252 מילים

      נפתחת ב״פַּרְעֹה, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״מִי ה׳ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע…״

    3. קטע 325 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמֵי: כְּתִיב ״מְרוֹם…״

    4. קטע 443 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב…״

    5. קטע 530 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵא תַּרְגּוּמָא דְּהַאי קְרָא,…״

    6. קטע 641 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״מְאֵרַת ה׳…״

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״״וְלָכֵן הִנֵּה ה׳ מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי…״

    8. קטע 838 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא מַאי טַעְמָא אִיעֲנִישׁ? נְבִיָּא אַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים…״

    9. קטע 950 מילים

      נפתחת ב״מַאי ״כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבוּלֻן וְאַרְצָה…״

    10. קטע 1021 מילים

      נפתחת ב״״אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ…״

    11. קטע 1132 מילים

      נפתחת ב״״אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת״, אַחַר מַאי? אָמַר רָבִינָא:…״

    12. קטע 1250 מילים

      נפתחת ב״מִיָּד קָפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע: דְּמַיְיתֵינָא…״

    13. קטע 1332 מילים

      נפתחת ב״״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ…״

    14. קטע 1441 מילים

      נפתחת ב״מָה עָשָׂה? נָעַץ חֶרֶב עַל פֶּתַח בֵּית…״

    15. קטע 1542 מילים

      נפתחת ב״וְעַל אוֹתוֹ הַדּוֹר הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיָה בַּיּוֹם…״

    16. קטע 1634 מילים

      נפתחת ב״״וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל״. אָמַר לָהֶם נָבִיא…״

    17. קטע 1743 מילים

      נפתחת ב״אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מָמוֹן עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מְעוֹרָב…״

    18. קטע 1853 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב הוּנָא: עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסַע אוֹתוֹ…״

    19. קטע 1944 מילים

      נפתחת ב״הָנֵי טוּבָא הָוְיָין? ״צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים״…״

    20. קטע 201 מילים

      נפתחת ב״מַאי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.

    פַּרְעֹה, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״מִי ה׳ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ״, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיְנַעֵר ה׳ אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם״, וּכְתִיב: ״דָּרַכְתָּ בַּיָּם סוּסֶיךָ וְגוֹ׳״. סַנְחֵרִיב, דִּכְתִיב: ״בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ ה׳״, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה׳ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וְגוֹ׳״.

    רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמֵי: כְּתִיב ״מְרוֹם קִצּוֹ״, וּכְתִיב ״מְלוֹן קִצּוֹ״. אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע: בַּתְּחִלָּה אַחְרִיב דִּירָה שֶׁל מַטָּה, וְאַחַר כָּךְ אַחְרִיב דִּירָה שֶׁל מַעְלָה.

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב ״עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה׳ עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ ה׳ אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ״. מַאי הִיא? דִּשְׁמַע לִנְבִיָּא דְּקָאָמַר: ״יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהוֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ״.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵא תַּרְגּוּמָא דְּהַאי קְרָא, לָא הֲוָה יָדַעְנָא מַאי קָאָמַר. ״חֲלַף דְּקָץ עַמָּא הָדֵין בְּמַלְכוּתָא דְּבֵית דָּוִד, דִּמְדַבַּר לְהוֹן בִּנְיָיח, כְּמֵי שִׁילוֹחָא דְּנָגְדִין בִּנְיָיח, וְאִיתְרְעִיאוּ בִּרְצִין וּבַר רְמַלְיָה״.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״מְאֵרַת ה׳ בְּבֵית רָשָׁע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ״? ״מְאֵרַת ה׳ בְּבֵית רָשָׁע״ – זֶה פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, שֶׁהָיָה אוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִינּוּחַ סְעוּדָה. ״וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ״ – זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיָה אוֹכֵל לִיטְרָא יָרָק בִּסְעוּדָה.

    ״וְלָכֵן הִנֵּה ה׳ מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר״, וּכְתִיב: ״וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ״.

    אֶלָּא מַאי טַעְמָא אִיעֲנִישׁ? נְבִיָּא אַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אִיתְנַבִּי, אִיהוּ יְהַיב דַּעְתֵּיהּ עַל כּוּלַּהּ יְרוּשָׁלֶם. בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: ״כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר בֶּרֶכְיָה: אֵין נִמְסָר עַם עָיֵיף בַּתּוֹרָה בְּיַד מִי הַמֵּצִיק לוֹ.

    מַאי ״כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבוּלֻן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם״? לֹא כָּרִאשׁוֹנִים שֶׁהֵקֵלּוּ מֵעֲלֵיהֶם עוֹל תּוֹרָה, אֲבָל אַחֲרוֹנִים שֶׁהִכְבִּידוּ עֲלֵיהֶן עוֹל תּוֹרָה. וּרְאוּיִין הַלָּלוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס כְּעוֹבְרֵי הַיָּם וּכְדוֹרְכֵי הַיַּרְדֵּן. אִם חוֹזֵר בּוֹ – מוּטָב, וְאִם לָאו – אֲנִי אֶעֱשֶׂה לוֹ גָּלִיל בַּגּוֹיִם.

    ״אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּבֹא בִיהוּדָה וַיִּחַן עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו״. הַאי רִישָׁנָא לְהַאי פַּרְדָּשְׁנָא?

    ״אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת״, אַחַר מַאי? אָמַר רָבִינָא: לְאַחַר שֶׁקָּפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע, וְאָמַר: אִי אָמֵינָא לֵיהּ לְחִזְקִיָּה מַיְיתֵינָא לֵיהּ לְסַנְחֵרִיב וּמָסַרְנָא לֵיהּ בִּידָךְ, הַשְׁתָּא אָמַר: לָא הוּא בָּעֵינָא וְלָא בִּיעֲתוּתֵיהּ בָּעֵינָא.

    מִיָּד קָפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע: דְּמַיְיתֵינָא לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּע ה׳ צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם. לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא סַנְחֵרִיב וְסִיעָתוֹ וְיֵעָשֶׂה אֵבוּס לְחִזְקִיָּהוּ וּלְסִיעָתוֹ.

    ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: חוּבַּל עוֹל שֶׁל סַנְחֵרִיב מִפְּנֵי שַׁמְנוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה דּוֹלֵק בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

    מָה עָשָׂה? נָעַץ חֶרֶב עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְאָמַר: כׇּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִדָּקֵר בְּחֶרֶב זוֹ. בָּדְקוּ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, וְלֹא מָצְאוּ עַם הָאָרֶץ. מִגְּבָת וְעַד אַנְטִיפְרַס, וְלֹא מָצְאוּ תִּינוֹק וְתִינוֹקֶת, אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁלֹּא הָיוּ בְּקִיאִין בְּהִלְכוֹת טוּמְאָה וְטׇהֳרָה.

    וְעַל אוֹתוֹ הַדּוֹר הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן וְגוֹ׳״, וְאוֹמֵר: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כׇל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה״. אַף עַל פִּי שֶׁאֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף, לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה.

    ״וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל״. אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: אִסְפוּ שְׁלַלְכֶם. אָמְרוּ לוֹ: לִבְזוֹז אוֹ לַחְלוֹק? אָמַר לָהֶם: ״כְּאֹסֶף הֶחָסִיל״. מָה אֹסֶף הֶחָסִיל – כׇּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ. אַף שְׁלַלְכֶם – כׇּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ.

    אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מָמוֹן עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מְעוֹרָב בּוֹ? אָמַר לָהֶם: ״כְּמַשַּׁק גֵּבִים שׁוֹקֵק בּוֹ״. מָה גֵּבִים הַלָּלוּ מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטּוּמְאָה לְטׇהֳרָה, אַף מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל – כֵּיוָן שֶׁנָּפַל בְּיַד אוּמּוֹת הָעוֹלָם, מִיָּד טִיהַר. כִּדְרַב פָּפָּא, דְּאָמַר רַב פָּפָּא: עַמּוֹן וּמוֹאָב טָהֲרוּ בְּסִיחוֹן.

    אָמַר רַב הוּנָא: עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסַע אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּא עַל עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן, לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו. עָבְרוּ מַעְבָּרָה, גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה. צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה, עֲנִיָּה עֲנָתוֹת. נָדְדָה מַדְמֵנָה, יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ. עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד, יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם״.

    הָנֵי טוּבָא הָוְיָין? ״צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים״ – נָבִיא הוּא דְּקָאָמַר לַהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: ״צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים״, בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁעָשׂוּ מִצְוֹת כְּגַלֵּי הַיָּם. ״הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה״ – מֵהַאי לָא תִּסְתְּפַי, אֶלָּא אִיסְתְּפַי מִנְּבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע דִּמְתִיל כְּאַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וְגוֹ׳״.

    מַאי