דף ביאור

מסכת סנהדרין דף פ״ח עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף פ״ח עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף פ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־468 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

לפריחה בבגדים אם פרוח תפרח הצרעת ונתמלא כל הבגד:

אדם שפרחה בכולו טהור דכתיב (ויקרא י״ג:י״ב) אם פרוח תפרח הצרעת וגו' ופליגי רבנן עליה והיכא דפרחה בבגד כולו והכניסו למקדש או הנוגע בו נכנס למקדש לרבנן חייב ולר' יונתן פטור:

המעריך פחות מבן חדש אמר על פחות מבן חדש ערכו עלי והתורה לא נתנה לו ערך דגבי ערכין כתיב (ויקרא כ״ז:ו׳) ואם מבן חדש וגו':

ר"מ אומר נותן דמיו כמה שהוא נמכר בשוק דקסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ויודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ולרבנן פטור ואם בא גיזבר ומשכנו לר"מ הוי הקדש ואין אשה מתקדשת בו אלא אם כן יודע בו כדתנן (קידישין דף נב:) ובהקדש במזיד קידש בשוגג לא קידש ולרבנן לא הוי הקדש והרי הוא של בעלים לקדש בו האשה והאחר שקדש בו אינה מקודשת א"נ לר"מ הוי הקדש והנהנה ממנו מביא אשם מעילות והרי אותו אשם קדש קדשים והאוכלו בטומאת גופו חייב כרת ולרבנן לא הוי הקדש והרי של בעלים הוא והנהנה ממנו לא מעל ואם הביא אשם מעילות חולין לעזרה הוא ואין חייבין עליו משום טומאה:

לבדק הבית ומועלין בהן:

לכהנים ואין מועלין בהם:

שחל על קדשי קדשים כדתנן (ערבין דף כח:) מחרים אדם את קדשיו אם נדר נותן דמיהם ואם נדבה נותן את טובתם כפי חלק שיש לו בה כדמפרש במסכת ערכין בפ' המקדיש:

צינורא מזלג קטן שטווין בו זהב:

ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 88a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

תוספות

מרחו מעשר ונותן לו ואפילו למאן דאית ליה ברירה כל זמן שלא הפריש פיאה ולא ביררה היה הכל שלו ונתחייב הכל במעשר ושוב לא יפטר וא"ת תרומה נמי לתני שתורם ונותן לו וכ"ת דתרומה בלאו הכי יפריש העני דכל פיאה חייבת בתרומה חדא דאם כן הרי הוא מקדים מעשר לתרומה גדולה ועוד דתנן במסכת תרומות פ"ק [מ"ה] אין תורמין מן הלקט מן השכחה ומן הפיאה וי"מ דלהכי לא תני תורם דאפילו הפקיר לאחר מירוח פטור מן התרומה (דתנן במסכת מעשרות פ' שלשה מינין) פירות ממורחין בשדה מכונסין אסורים משום גזל מפוזרים מותרין בין כך בין כך חייבין במעשר ופטורים מן התרומה וליתא דבירושל' מפרש דלהכי פטורין מן התרומה לפי שאי אפשר לגורן שתעקר. אלא אם כן נתרמה ממנו תרומה גדולה לפיכך אין צריך לתרום כשמצא פירות דמסתמא הופרשה מהם תרומה גדולה ונראה לפרש דמשום דתרומה דבר מועט לא חש להזכיר:

קינויו מחול היינו דוקא קודם שנמחקה המגילה אבל לאחר מיכן אין יכול למחול:

Tosafot on Sanhedrin 88a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

מאירי

המעריך פחות מבן חדש או בן חדש מצומצם כגון שהיה בן שלשים יום מצומצמים ואמר ערכו עלי אין זה כלום והרי זה כמעריך את הכלי שאינו נותן כלום שאין ערך לכלי ולא לבן חודש ואינו נותן אפילו דמיו חלק הזקן עליה לומר שנותן דמים ומשכנו הגזבר הרי זה גזל בידו לענין קדושין וכענין חברותיה:

סתם הקדשות לבדק הבית אבל סתם חרמים כגון שאמר דבר זה יהא חרם ולא אמר לשמים הרי הוא לכהנים שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה ואין בהם מעילה והוא שאמר גם כן כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו א"כ למה נאמר קדש קדשים הוא לי"י שחל על קדשי קדשים כבקדשים קלים והוא ששנינו מחרים אדם את קדשיו אם נדר שהוא חייב באחריותו נותן דמיהם אם החרים סתם לכהנים ואם לשמים לבדק הבית והבהמה תקרב למה שהיא ואם נדבה נותן טובת הנאה שבה כלומר אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבהמה זו להעלותה עולה אע"פ שאינו צריך לה ונותן כאותו שיעור לכהנים בסתם ולבדק הבית במפרש חלק הזקן על זו אם לכהן אם לבדק הבית הרי יש בה שיכות אצל זדון כרת ושגגת חטאת על הדרך האמור בחברותיה:

ההקדשות כבר ביארנו בפרק ראשון שנפדין בשלשה ושלא כדברי האומר שאפילו מזלג קטן של הקדש צריך עשרה בני אדם חלק בה הזקן אם להקל אם להחמיר הרי אתה מפרש בה זדון כרת ושגגת חטאת על הדרך האמור בחברותיה:

המקנא לאשתו ר"ל שאמר לה אל תסתתרי עם איש פלוני צריך לקנא על פי שנים ואם נסתתרה אח"כ ושהתה כדי שעור טומאה אסורה עליו עד שתשתה ומ"מ אינו יכול להשקותה אא"כ באו שני עדים על הסתירה אבל על פי עצמו ר"ל שהוא בעצמו ראה שנסתרה אחר קנויו יוציא ויתן כתובה ואם לא ראה הוא אלא שהעיד לו אחד בכך אם הוא אדם כשר עד שדעתו סומכת עליו כבשנים יוציא ויתן כתובה ואם לאו הרי אשתו מותרת לו חלק הזקן לומר שמשקה על פי עצמו או על פי אחד ולא רצתה לשתות אף הוא צריך לומר לשיטתו שאין לה כתובה ואם מכרה כתובתה ותפש זה הלוקח ממונו של זה בכדי כתובתה וקדש הרי נמצא בקדושיו זדון כרת ושגגת חטאת על הדרך שביארנו או כלך לדרך אחרת שאם צריכה לשתות ומת אסורה ליבמה ואם לאו מותרת ליבמה:

כבר ידעת בחלל הנמצא בדרך שמודדין לו איזו עיר קרובה לו ומביאה עגלה ערופה על הדרך שיתבאר במקומו ומהיכן מודדין מחוטמו חלק הזקן לומר שמטבורו מודדין ונמצאת במדידה זו עיר אחרת קרובה לו ולא אותה שהיתה קרובה אלו נמדד מחוטמו נמצא לדעתו שזו מביאה עגלה והמקדש בה לא קידש וכמו ששנינו המקדש בעגלה ערופה לא קידש ולדעתינו אינה עגלה והמקדש בה קידש ונמצא ענין זה דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:

כבר בארנו בפרק שישי שהמצורע שלא היה לו אוזן ימנית ולא בהן יד ולא בהן רגל אין לו טהרה עולמית ואין תקנה בנתינה על המקום או על השמאלית חלק בה הזקן הרי הכשירו להכנס בעזרה ואם חלק כדין הרי לדעת המרובין טהור וקרבנו קרבן ונמצא לכל צד שיחלוק שהוא חולק בדבר הבא לידי זדון כרת ושגגת חטאת:

הלקט הוא כל שנפל מתוך המגל בשעת הקצירה או מתוך ידו בשעת קבוץ השבלים ומ"מ אחד או שתים לקט שלש אינן לקט וכן לענין שכחה שני עמרים המובדלים זה מזה שכחה שלשה אינן שכחה חלק בה הזקן הרי יש כאן ספק בממון זה אם הוא של עני או של בעל הבית ונמצא מי שקדש מהם בספק קדושין:

מצות פאה להניחה מן הקמה במחובר לא הניחה מן הקמה מפריש מן העמרים לא הפריש מן העמרים מפריש מן הכרי עד שלא מירחו ואם מירחו מעשר ונותן לו אפילו טחנו או אפילו לשו ואפאו ועשאו פת נותן פאה לעניים מן הפת חלק הזקן בענין זה ובא העני ותפש מממונו בכדי פיאתו יש כאן דין ספק גזל לענין קדושין כמו שהתבאר בחברותיה:

ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Sanhedrin 88a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בפירש"י בד"ה ר' מאיר אומר כו' והאחר שקדש בו אינה מקודשת כו' עכ"ל ר"ל דבשוגג לרבי מאיר אינה מקודשת ולרבנן מקודשת לבעלים ויש בו כרת ובמזיד איפכא דאחר שקדש בו אשה לרבי מאיר מקודשת ויש בו כרת ולרבנן אינה מקודשת דלבעלים הוא וק"ל:

בד"ה ג' אינה שכחה כו' ובא עני ונטלן ובא בעל הבית ונטלן הימנו לזקן ממרא הוי גזל כו' עכ"ל מה שדקדק לפרש כן ולא ניחא ליה לפרש בפשיטות בבא עני ונטלן וקדש בו אשה וכן פירש לקמן גבי מפריש מן העיסה נראה משום דאם העני קדש בו אם כן ע"כ צריכין אנו לומר דזקן ממרא כבית הילל דאינה מקודשת ורבנן כבית שמאי דמקודשת ואנן אמרינן בעלמא דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ודו"ק:

תוס' בד"ה מרחו מעשר כו' דתנן במסכת מעשרות פרק שלשה מינין פירות כו' עכ"ל לא מצאתי בסדר המשנה גם אין שום פרק במסכת מעשרות קרוי ג' מינין אבל מצאתי ברייתא שנויה בירושלמי פרק ג' דמעשרות דתני מצא פירות ממורחין כו' ע"ש וכצ"ל הכא בתוספות דתני בירושלמי במסכת מעשרות פרק שלישי מצא פירות כו' ותו לא מידי ודו"ק:

בא"ד בין כך ובין כך חייבים במעשר ופטורין מן התרומה וליתא כו' עכ"ל צריך עיון לדברי הי"מ דמשום הפקר נגעו בה לפטור מן (התורה) [התרומה] התינח במפוזרין אבל במכונסין דאינן הפקר דהא אסורין משום גזל למה יפטור מן התרומה טפי מן המעשר ויש ליישב בדוחק דפטורין מן התרומה לא קאי רק אמפוזרין וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 88a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

לִפְרִיחָה בִּבְגָדִים, שֶׁהִיא טְהוֹרָה?

קטע 2

נֶאֶמְרָה קָרַחַת וְגַבַּחַת בָּאָדָם, וְנֶאֶמְרָה קָרַחַת וְגַבַּחַת בִּבְגָדִים. מָה לְהַלָּן – פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר, אַף כָּאן – פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר.

קטע 3

״דִּבְרֵי״ – אֵלּוּ הָעֲרָכִין, וְהַחֲרָמִים, וְהַהֶקְדֵּישׁוֹת. הָעֲרָכִין – בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנַן, דִּתְנַן: הַמַּעֲרִיךְ פָּחוֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נוֹתֵן דָּמָיו, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא אָמַר כְּלוּם.

קטע 4

הַחֲרָמִים – בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה וְרַבָּנַן. דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: סְתַם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים הוּא לַה׳״.

קטע 5

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: סְתַם חֲרָמִים לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ״. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה׳״? שֶׁחָל עַל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְעַל קָדָשִׁים קַלִּים.

קטע 6

הֶקְדֵּשׁוֹת, בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבָּנַן. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֲפִילּוּ צִינּוֹרָא שֶׁל הֶקְדֵּשׁ צְרִיכָה עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לִפְדּוֹתָהּ.

קטע 7

״רִיבֹת״ – זֶה הַשְׁקָאַת סוֹטָה, וַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה, וְטׇהֳרַת מְצוֹרָע. הַשְׁקָאַת סוֹטָה – בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דִּתְנַן: הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַנֵּא עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ.

קטע 8

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְקַנֵּא עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקֶה עַל פִּי שְׁנַיִם.

קטע 9

עֲרִיפַת עֶגְלָה – בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי עֲקִיבָא. דִּתְנַן: מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִטִּיבּוּרוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֵחוֹטְמוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל – מִצַּוָּארוֹ.

קטע 10

טׇהֳרַת מְצוֹרָע – בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן. דִּתְנַן: אֵין לוֹ בֹּהֶן יָד, בֹּהֶן רֶגֶל, אוֹזֶן יְמָנִית – אֵין לוֹ טׇהֳרָה עוֹלָמִית. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נוֹתֵן לוֹ עַל מְקוֹמוֹ וְיוֹצֵא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נוֹתֵן עַל שֶׁל שְׂמֹאל וְיוֹצֵא.

קטע 11

״בִּשְׁעָרֶיךָ״ – זֶה לֶקֶט, שִׁכְחָה, פֵּיאָה. לֶקֶט – דִּתְנַן: שְׁנֵי שִׁבֳּלִין – לֶקֶט, שְׁלֹשָׁה – אֵינָן לֶקֶט. שִׁכְחָה – שְׁנֵי עֳמָרִין – שִׁכְחָה, שְׁלֹשָׁה – אֵינָן שִׁכְחָה.

קטע 12

וְעַל כּוּלָּן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ לְעָנִי, וְאַרְבַּע לְבַעַל הַבַּיִת.

קטע 13

פֵּיאָה – בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבָּנַן. דִּתְנַן: מִצְוַת פֵּיאָה לְהַפְרִישׁ מִן הַקָּמָה. לֹא הִפְרִישׁ מִן הַקָּמָה – יַפְרִישׁ מִן הָעֳמָרִין. לֹא הִפְרִישׁ מִן הָעֳמָרִין – יַפְרִישׁ מִן הַכְּרִי עַד שֶׁלֹּא מֵירְחוֹ. מֵירְחוֹ – מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.

קטע 14

מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף מַפְרִישׁ מִן הָעִיסָּה.

קטע 15

שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי דִינִין וְכוּ׳. אָמַר רַב כָּהֲנָא: הוּא אוֹמֵר מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, וְהֵן אוֹמְרִין מִפִּי הַשְּׁמוּעָה – אֵינוֹ נֶהֱרָג.

קטע 16

הוּא אוֹמֵר: ״כָּךְ הוּא בְּעֵינַי״, וְהֵן אוֹמְרִין: ״כָּךְ הוּא בְּעֵינֵינוּ״ – אֵינוֹ נֶהֱרָג. וְכׇל שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר: ״מִפִּי הַשְּׁמוּעָה״, וְהֵן אוֹמְרִין: ״כָּךְ הוּא בְּעֵינֵינוּ״ – אֵינוֹ נֶהֱרָג. עַד שֶׁיֹּאמַר: ״כָּךְ הוּא בְּעֵינַי״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״מִפִּי הַשְּׁמוּעָה״. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי לֹא הָרְגוּ אֶת עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל.

קטע 17

וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הוּא אוֹמֵר ״מִפִּי הַשְּׁמוּעָה״, וְהֵן אוֹמְרִין ״כָּךְ הוּא בְּעֵינֵינוּ״ – נֶהֱרָג, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחְלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה לֹא הָרְגוּ אֶת עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הוֹרָה הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה.

קטע 18

תְּנַן: כָּךְ דָּרַשְׁתִּי, וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵירַי; כָּךְ לִמַּדְתִּי, וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵירַי. מַאי לָאו? דְּהוּא אָמַר ״מִפִּי הַשְּׁמוּעָה״, וְהֵם אוֹמְרִין: ״כָּךְ הוּא בְּעֵינֵינוּ״? לָא, הוּא אוֹמֵר: ״כָּךְ הוּא בְּעֵינַי״, וְהֵם אוֹמְרִים מִפִּי הַשְּׁמוּעָה.

קטע 19

תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי זְעֵירָא מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ – קִינּוּיוֹ מָחוּל.

מסכת סנהדרין דף פ״ח עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף פ״ח עמוד א׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור