דף ביאור

מסכת סנהדרין דף פ״ו עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף פ״ו עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף פ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־379 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

תני תנא להך מתני' דקתני מכר לאביו חייב:

סתם ספרא תורת כהנים:

סתם ספרי ספר וידבר ומשנה תורה והאי סתמא דכי ימצא איש במשנה תורה הוא:

אליבא דרבי עקיבא ממה שלמדו מר' עקיבא אמרום:

של בית פלוני לא רצה להזכיר שמם שחשובין היו ובזה לא היו נוהגין כדת שהיו הרבה דרין בבית אחד אנשים ונשים. והיו מצויין תמיד עם נשי חביריהן ולא שמתייחדין:

ונמצא קרא יתירא הוא דאי ללמד שימצא בעדים מכי ימצא נפקא:

כמצויין בידן דמו התלמידים מצויין תמיד בבית הרב ואם גנב הרב אחד מתלמידיו ומכרו אינו נהרג:

אין לעבדים בושת המבייש את העבד לא חייבתו תורה לתת דמי בשתו:

ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 86a · Sefaria

תוספות

מונמצא בידו קא אמינא תימא דבסוטה פ' עגלה ערופה (סוטה דף מה:) דרשינן כי ימצא חלל פרט למצוי ופטרינן עיר שרובה עובדי כוכבים וי"ל דהתם כתיב באדמה והוי כמו בידו דהכא ואכתי קשה דדרשינן בפ' בתרא דערכין (דף ל:) גבי בתי ערי חומה ומצא פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב וי"ל כדפי' בקונטרס דהכא מריבויא דקרא:

יצא עבד שאין לו אחוה פירש בקונטרס עבד אין לו אחוה ואפילו עם אחיו בני אביו דכתיב עם החמור עם הדומה לחמור וקשה דאם כן גר ומשוחרר נמי ונראה לפרש שאין לו אחוה שאין יוצאי חלציו קרויין אחוה משא"כ בגר:

בני ישראל למעוטי מי שחציו וכו' אבל כולו משוחרר וגר לא ממעט מבני ישראל וכן בפרק בנות כותים (נדה דף לד. ושם) בני ישראל מיטמאין בזיבה וכו' אבל גריס ומשוחררים לא ממעט וכן שלהי פ"ב דמנחות גבי סמיכה בני ישראל סומכין ואין העובדי כוכבים סומכין ומשוחרר וגר לא ממעטינן וכן בפ"ק דערכין (דף ה:) בני ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין ולא ממעטין גרים ולא עבדים משוחררין ותימה דבפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא: ושם) גבי תנופה אמרינן בני ישראל מניפין ואין העובדי כוכבים מניפין ואין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים משוחררים מניין תלמוד לומר המקריב וכן בפ' הערל (יבמות דף עד: ושם) ובשלהי פ"ק דכריתות (דף ז:) אשה כי תזריע אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מניין ת"ל אשה ושמא בכל הני יש שום רבוי דמרבינן מיניה גרים ומשוחררין:

דבר ואפי' חצי דבר וא"ת הא אמרינן לקמן (סנהדרין דף צ.) קיים מקצת וביטל מקצת דשאר מצות דברי הכל פטור ופי' בקונטרס משום דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר דבר ולא חצי דבר וי"ל דרבנן נמי מודו דדרשינן ולא חצי דבר והא דפליגי אדרבי עקיבא היינו משום דחשבי ליה דבר שלם כדמוכח במרובה (ב"ק דף ע:) ובחזקת הבתים (ב"ב דף נו: ושם) וצריך לחלק בדברים דיש מקומות כה"ג בפ' ד' וה' (ב"ק דף מ. ושם) כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר ובפרק יש בכור (בכורות דף מח:) חומש ולא חצי חומש ובמרובה (ב"ק דף עא:) חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר ובפרק אותו ואת בנו (חולין דף עט: ושם) פליגי ר' אליעזר ורבנן בשה ואפילו מקצת שה ולענין כיסוי בצבי ואפילו מקצת צבי ובפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נט: ושם) בבתולה מקצת בתולים ובכתובות פרק אלמנה (דף צז: ושם) במקצת כסף ככל כסף ושלהי כסוי הדם (חולין דף פח. ושם) דם ואפילו מקצת דם ובריש בכורות (דף ג. ושם) בכור ואפילו מקצת בכור:

מתוך שיכולים עדים הראשונים כו' אין הטעם תלוי באמירתם אלא במאי דעידי גניבה ראשונה לא צריכי לעידי גניבה שניה כדאמרינן במרובה (ב"ק דף ע: ושם) דמודה רבי עקיבא בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל אע"ג דעידי ביאה צריכי לעידי קדושין [הואיל] והן לא צריכי לעידי ביאה כוליה דבר הוא:

Tosafot on Sanhedrin 86a · Sefaria

מאירי

מכרו לאביו או לאחד מקרוביו פטור שנאמר מאחיו עד שיוציאנו מרשות אחיו:

החובל בעבד כנעני שלו פטור לגמרי ובעבד כנעני של חברו חייב ונותן לרבו כל חמשה דברים ואפילו בשת שאף העבדים ישנן בדין בשת כמו שהתבאר בקמא פרק החובל:

גניבת נפש ומכירתה לאוין חלוקין הם שגניבתה מלא תגנוב האמור בעשרת הדברות דבר הלמד מענינו שכל הענין אינו אלא בנפשות ומכירתה בכלל לא ימכרו ממכרת עבד ומ"מ אין לוקין על אחד מאלו שהרי לאזהרת מיתת בית דין הם באים:

גונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עבר בלא תעשה ואזהרתו מלא תגנובו ולא תכחשו ואף לאו זה אין לוקין עליו שהרי ניתן הוא לתשלומין:

עידי גניבה ועידי מכירה שהוזמו בנפש יש בפסק הענינים שבו בלבול אצל מפרשים מצד בלבול שיש להם בביאור הסוגיא ומתוך כך אני רואה להעירך מעט על ביאורה של סוגיא בקצור גדול כדי שתבין מתוכו מאיזה סיבה אנו פוסקין בה כן עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו ר"ל שבאו שתי כיתי עדים והעידה זו על הגניבה וזו על המכירה כל אחת בפני עצמה ואין מכחישות זו את זו חזקיה אמר אין נהרגין כר' עקיבא שסובר בעדות חזקה שאם העידו שנים על הראשונה ושנים על השניה ושנים על השלישית אינו כלום הואיל ואין שם כת שתעיד על כל הדבר אף זו אין גניבה בלא מכירה או מכירה בלא גניבה כלום ואין כאן עדות עד שתעיד כת אחת בגניבה ומכירה ומעתה אין זה נהרג על פיהם ולא הם נהרגין על ידי הזמה והוא הדין שהיה להם לחלוק על הגנב עצמו אם באו שני עדים שגנב ושני עדים אחרים שמכר והכל אחד שזה תלוי בזה שאם הוא נהרג הם נהרגין ואם הם אין נהרגין הוא אינו נהרג ולא תפש לשון מחלקתם בעדים אלא להפליג בכחו של ר' יוחנן שאף עידי גניבה נהרגין אע"פ שלא עשו כלום עד שבאו אחריהם עידי מכירה ולר' יוחנן נהרגים שהוא סובר כחכמים בדבר ואפילו חצי דבר ר"ל שכל שיש שנים בחצי דבר ושנים בחצי דבר עדותם עדות:

ואמר אח"כ שמודה חזקיה בעדות אחרונה של בן סורר ומורה כשחזר וקלקל על הדרך שבארנו למעלה שנהרגין אע"פ שאין עדות זו הורגתו אלא בצירוף הראשונה שכבר הלקוהו עליה שמתוך שבאה עדות ראשונה להלקותו ולקה כבר נשלם אותו עדות ואינו נגרר אחר אחרון כלל והרי הוא כשנים אומרים גנב ושנים אומרים טבח ומכר הואיל ועדות גניבה מענשת בפני עצמה ואינה צריכה לעדות טביחה אע"פ שעדות טביחה צריכה לה וכן בשנים אומרים ראובן קדש ושנים אומרים שמעון בעל הואיל ונגמר עדות הקדושין לדונה באשת איש על הדרך שביארנו בב"ק והקשו א"כ לחזקיה אף בזו עידי מכירה כן שהרי נשלם לדעתו עדות הגניבה עד שמלקין עליו שהרי אמרו עידי גניבה שהוזמו בנפש ר"ל שבאו עידי גניבה לבד והוזמו קודם שיבאו עידי מכירה חזקיה ור' יוחנן חד אמר לוקין וחד אמר אין לוקין ואף בזו הוא הדין שהיו יכולין לחלוק בגנב עצמו אלא להפליג בכחו של ר' יוחנן שאף הם אין לוקין והיה לנו לדמותו לעדות בן גרושה וחלוצה שלוקין אע"פ שאין מלקין בא להשמיענו בזו שמאחר שלדעתו אינו לוקה שהרי אזהרתו מלאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין אף הם אין לוקין אבל לחזקיה לוקין מאחר שאינו נהרג בעדותם אא"כ העידו הם על הכל וא"כ כבר נשלם עדות הגניבה והיה לנו להרוג בעידי מכירה:

והעלה את דבריו שבעידי מכירה הכל מודים שנהרג על פיהם והם נהרגים כשהוזמו אחר שכבר באו עידי הגניבה אם לר' יוחנן מטעם דבר ואף חצי דבר אם לחזקיה אף לדעת ר' עקיבא מטעם שכבר נשלם עדות הגניבה ואינו צריך לעדות המכירה והוה ליה כוליה דבר וכן הדין בגנב עצמו לדברי הכל שנהרג על פי עידי המכירה ולא נחלקו אלא בעידי גניבה שהוזמו אחר שנתקבלו עידי מכירה חזקיה אמר אין נהרגים אם מטעם דבר ולא חצי דבר או אפילו לרבנן שסוברין דבר ואף חצי דבר ונהרג הוא על פיהם בסיוע עידי מכירה מ"מ גניבה לחודה קיימא וכו' ר"ל שמכח שתי אזהרות הם באים ולאו של גניבה לא נקרא ניתן לאזהרה מיתת בית דין ולוקה הגנב על פיהם בשלא הוזמו ונמצא כל הדבר לעידי מכירה ועידי גניבה לא להצטרף עם עידי מכירה באו אלא להלקותו והרי היא עדות בעצמה שלא לכונת הריגה ור' יוחנן אמר נהרגין מאחר שדבר ואף חצי דבר גניבה אתחלתא דמכירה היא ותקרא לאו של אזהרת מיתת בית דין ואין הגנב לוקה בהם בשלא הוזמו ולא העדים בשהוזמו ואחר שכן לא באו להלקות וא"כ למה באו ודאי להצטרף עם עידי מכירה כל זמן שיבואו והרי עדותם תחלת מכירה והלכה כר' יוחנן:

ואמר אח"כ שהכל מודים בעדות ראשונה של בן סורר ומורה שהוזמו שאין נהרגין אף בסיוע עדות האחרונה שעל כל פנים הראשונים לעדות לעצמה באו להלקותו או הוא בשלא הוזמו או הם בשהוזמו וכן הכל מודים בעדות אחרונה שלו שנהרגין על הדרך שביארנו אבל אם נחלקה עדות אחרונה שבו והוא ששנים אומרים גנב ושנים אומרים אכל לחזקיה אין עידי גניבה נהרגין שאף הגניבה והאכילה חלוקות באזהרותיהן ולאו של גניבה אינו ניתן לאזהרת מיתה אלא לתשלומין ומשלם על פיהם בשלא הוזמו או הם משלמין כשהוזמו ועדות האכילה כוליה דבר היא ולר' יוחנן גניבה תחלת האכילה היא ונקראת אזהרתו לענין זה לאו הניתק לאזהרת מיתה ואין כאן תשלומין אלא נהרגין אם הוא על פיהם אם הם על פי הזמתו בסיוע עידי אכילה ושאר הסוגיא פשוטה היא והלכה כר' יוחנן:

ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Sanhedrin 86a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפירש"י בד"ה עדי גניבה כו' וכיון דאינהו לא מקטלי איהו נמי כו' עכ"ל במהרש"ל ותימה אמאי לא נאמר דאיהו גופי' מפטר כו' משום דהוי חצי דבר וכ"ש כו' אלא שלפי האמת דמסיק דבעדים אחרונים ל"פ דנהרגים כו' תו לא ק"מ עכ"ל ואין זה מספיק אלא על התלמוד דלפי המסקנא דעדים אחרונים נהרגים לכ"ע ואיהו נמי נהרג ניחא דנקט התלמוד פלוגתייהו בעדים ולא בגנב עצמו אבל לפום סברא דהשתא דאיהו לא מקטל אכתי קשה לפירש"י ל"ל לפרושי טעמא דאיהו לא מקטל משום דאינהו לא מקטלי והוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה דהא מטעמא דחצי דבר נמי איכא למפטריה ואפשר דהא ודאי לא קשיא ליה למהרש"ל דאדרבה ניחא ליה למנקט בפירושו האי טעמא גופיה דהוי חצי דבר גבי עדים איהו נמי פטור וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 86a · Sefaria

גליון הש"ס

תוס' ד"ה מונמצא וכו' תימה דבסוטה עיין בריטב"א מכות דף ח' ע"א ד"ה התם מעניינא דקרא:

Gilyon HaShas on Sanhedrin 86a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת. אֲמַר לֵיהּ: אֲנִי שׁוֹנֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר ״מֵאֶחָיו״ – עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ מֵרְשׁוּת אֶחָיו, וְאַתְּ אָמְרַתְּ חַיָּיב?! תְּנִי: פָּטוּר.

קטע 2

מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא רַבָּנַן.

קטע 3

לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סְתָם מַתְנִיתִין – רַבִּי מֵאִיר, סְתַם תּוֹסֶפְתָּא – רַבִּי נְחֶמְיָה, סְתַם סִפְרָא – רַבִּי יְהוּדָה, סְתַם סִפְרֵי – רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכוּלְּהוּ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא.

קטע 4

הַגּוֹנֵב בְּנוֹ – מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן?

קטע 5

אָמַר אַבָּיֵי: דְּאָמַר קְרָא, ״כִּי יִמָּצֵא״ – פְּרָט לְמָצוּי.

קטע 6

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, ״כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל״, הָכִי נָמֵי ״כִּי יִמָּצֵא״ – פְּרָט לְמָצוּי? כְּגוֹן שֶׁל בֵּית פְּלוֹנִי דִּשְׁכִיחָן גַּבַּיְיהוּ, הָכִי נָמֵי דִּפְטִירִי?

קטע 7

אֲמַר לֵיהּ: ״אֲנָא מִ״וְנִמְצָא בְּיָדוֹ״ קָאָמֵינָא.

קטע 8

אָמַר רָבָא: הִלְכָּךְ, הָנֵי מַקְרֵי דַרְדְּקֵי וּמַתְנוּ רַבָּנַן כִּמְצוּיִין בְּיָדָן דָּמוּ, וּפְטִירִי.

קטע 9

גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ וְכוּ׳. תְּנַן הָתָם, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין לַעֲבָדִים בּוֹשֶׁת.

קטע 10

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא: ״כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו״. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחְוָה – יָצָא עֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ אַחְוָה.

קטע 11

וְרַבָּנַן, אָחִיו הוּא בְּמִצְוֹת.

קטע 12

וְהָכָא, הֵיכִי דָּרֵישׁ רַבִּי יְהוּדָה?

קטע 13

סָבַר: ״מֵאֶחָיו״ – לְאַפּוֹקֵי עֲבָדִים, ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ – לְמַעוֹטֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, ״מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ – לְמַעוֹטֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. הָוֵי מִיעוּט אַחַר מִיעוּט, וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת.

קטע 14

וְרַבָּנַן, ״מֵאֶחָיו״ לְאַפּוֹקֵי עֲבָדִים לָא מַשְׁמַע לְהוּ, דְּהָא אָחִיו הוּא בְּמִצְוֹת. ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ ״מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ – חַד לְמַעוֹטֵי עֶבֶד, וְחַד לְמַעוֹטֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין.

קטע 15

אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִנַּיִן? רַבִּי יֹאשִׁיָּה אָמַר: מִ״לֹּא תִגְנֹב״. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִ״לֹּא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עֶבֶד״. וְלָא פְּלִיגִי, מָר קָא חָשֵׁיב לָאו דִּגְנֵיבָה, וּמָר קָא חָשֵׁיב לָאו דִּמְכִירָה.

קטע 16

תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא תִגְנֹב״ – בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּגוֹנֵב מָמוֹן? אָמַרְתָּ: צֵא וּלְמַד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָינוֹ. בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּנְפָשׁוֹת. אַף כָּאן בִּנְפָשׁוֹת.

קטע 17

תַּנְיָא אִידַּךְ: ״לֹא תִגְנֹבוּ״ – בְּגוֹנֵב מָמוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּגוֹנֵב מָמוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת? אָמַרְתָּ: צֵא וּלְמַד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ. בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בְּמָמוֹן. אַף כָּאן בְּמָמוֹן.

קטע 18

אִיתְּמַר: עֵידֵי גְנֵיבָה וְעֵידֵי מְכִירָה בְּנֶפֶשׁ שֶׁהוּזַּמּוּ, חִזְקִיָּה אָמַר: אֵין נֶהֱרָגִין. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נֶהֱרָגִין.

קטע 19

חִזְקִיָּה, דְּאָמַר כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: ״דָּבָר״ וְלֹא חֲצִי דָּבָר. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: ״דָּבָר״, וַאֲפִילּוּ חֲצִי דָּבָר.

קטע 20

וּמוֹדֶה חִזְקִיָּה בְּעֵדִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁהוּזַּמּוּ, שֶׁנֶּהֱרָגִין, מִתּוֹךְ שֶׁיְּכוֹלִים לוֹמַר הָרִאשׁוֹנִים:

מסכת סנהדרין דף פ״ו עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף פ״ו עמוד א׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור