דף ביאור
מסכת סנהדרין דף ע״ו עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סנהדרין דף ע״ו עמוד א׳
מסכת סנהדרין דף ע״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 27 קטעים ממוספרים, כ־510 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מה להיא לשאר אשתו דין הוא להחמיר ולאסור את אם אמה שכן מצינו באותו שאר צד חמור שכן אמה בשריפה:
ועוד מה היא לא חלקת בין בתה לאם אמה אף הוא וכו' כלומר מאי חזית דכי אמרת אוקים באתרה למילף שאר דידיה מיניה וביה דבר מדבר שנאמר דאם אמו היא בסקילה כאמו כי היכי דבשאר דידה אם אמה כאמה דילמא אוקמא באתרה ונימא דבשריפה היא כבתו כי היכי דבשאר דידה אם אמה כבתה והא לא אפשר כיון דס"ל שריפה חמורה איכא למיפרך אמו בסקילה ואם אמו בשריפה:
אף היא כלתה אסורה כיון דרביתה הזכרים כנקבות השוה נמי נקבות כזכרים שאר אשתו כשארו ויהא אסור אף באשת חורגו ואנן הוא דאמרינן מותר אדם באשת חורגו:
כלתו בסקילה בפ' ד' מיתות (לעיל סנהדרין דף נג.):
איכא למיפרך בתחילת הדין לאוסרה:
למ"ד שריפה חמורה ואינה לפירכא קמייתא משום האי קושיא בתרייתא לא נדונה כלומר לא תילפינהו מהדדי ואפי' לאוסרה דכיון דלא מצית למידן מינה ומינה:
ה"ג אבל הכא בשריפה כדאשכחן באמה דהיינו אתרה דומיא דידיה דכלתו כאמו:
ועוד מה הוא חלקת כלומר מאי חזית דכי אוקמת ליה באתרה למילף שאר דידה מיניה וביה שריפה כאמה דומיא דידיה דכלתו כאמו אוקמת באתרה הכי ולמוד שאר דידיה מיניה וביה ואימא הכי כיון דבתה בשריפה צריכין אנו לענוש בכלתה מיתה חמורה מזאת ובסקילה והיינו מיניה וביה מבתה שהיא בשריפה אתה למד לכלתה סקילה שצריך אתה לחלוק ולהחמיר בין בתה לכלתה דמה הוא חלקת בו להחמיר כלתו מבתו אף היא וכו' והאי לאו דון מינה ומינה הוא אלא גלויי מילתא בעלמא היא דכי ילפת שאר דידיה מיניה וביה יש לך להחמיר בכלתה מבתה ואם באת לומר כן איכא למימר דאין לך ללמוד כן אלא להשוות כלתה לאמה כי היכי דכלתו שוה לאמו הלכך איכא למימר סקילה ואיכא למימר שרפה מש"ה לא נדונה:
ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sanhedrin 76a · Sefaria
תוספות
אמר קרא אשת בנך היא וא"ת אכתי אי מה הוא דודתו אסורה אף היא דודתה אסורה וי"ל דלא שייך לאקשויי אלא מחייבי מיתות ב"ד דלענין מיתה נאמרה גזרה שוה:
אמר אביי ק"ו אביי נמי אית ליה גזירה שוה כדאמרינן לעיל אלא דקאמר הכא לא צריך ומיהו קשה מפ"ק דכריתות (דף ה.) גבי אל תהי ג"ש קלה בעיניך דמשמע התם דאביי לא יליף בתו מאנוסתו אלא מגזירה שוה:
תני אבוה דרבי אבין כו' מדבעי קרא משמע דלית ליה גזירה שוה דהנה הנה וזמה זמה ותימה א"כ בת בתו ובת בנו מנא ליה דבשריפה ועוד קשה דהאי איש איצטריך לכדדרשינן בפרק ד' מיתות (לעיל סנהדרין דף נא.) אע"פ שאינה כהנת דמאיש דריש כדפירש בקונטרס:
Tosafot on Sanhedrin 76a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
גמרא אזהרה לבתו מאנוסתו מנין כו' לאביי ורבא מהיכא דנפקא להו עונש כו' אלא לדתני אבוה כו' וליכא למימר דלדתני אבוה דרבי אבין נמי מהיכא דנפקא ליה עונש דהיינו מבת כהן נפקא ליה נמי אזהרה דאזהרה דבת כהן מלא תנאף נפקא אבל אזהרת בתו ליכא למילף מהתם כיון דלא הוה דרך אישות וק"ל:
שם האי אל תחלל וגו' להכי הוא דאתא כו' במוסר את בתו שלא לשם אישות כו' הא וודאי דאזהרת אב בבתו לא גרע דהוי נמי שלא לשום אישות אלא דהכי פריך מנלן במוסר שלא לשום אישות לאיש אחר דאימא דלא אתי אלא לאזהרת אב לחוד וק"ל:
בפירש"י בד"ה ועוד מה היא לא חלקת כו' והא לא אפשר כיון דסבירא ליה שריפה חמורה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל לרווחא דמלתא כתב רש"י זאת כו' עכ"ל ולי נראה אף דקושטא הוא דבלאו הך פירכא אית לן למימר כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לא תילף מיניה מידי מכל מקום בכל הכי [דברים] ודיני דקאמר רבא איכא למימר הכי וליכא למילף מידי ואפ"ה כל פירכות שיכול למצוא בהן פריך בהו חוץ מבהאי דינא דהכא דבהאי צד איכא הך פירכא דאמו בסקילה ואם אמו בשריפה ואף דאיכא עוד פירכא בהאי צד מה להיא שכן אמה בשריפה סמך עצמו הכא שכבר הוזכרה הך פירכא באידך צדדי אבל הך פרכא לא הוזכרה כלל לכן כתב רש"י דאיכא נמי הך פירכא דהאי לא אפשר כיון כו' ודו"ק:
Chidushei Halachot on Sanhedrin 76a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ע״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־510 מילים ב־27 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 27 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 111 מילים
נפתחת ב״מָה לְהִיא – שֶׁכֵּן אִמָּהּ בִּשְׂרֵפָה, תֹּאמַר…״
- קטע 223 מילים
נפתחת ב״וְעוֹד, הוּא כְּהִיא: מָה הִיא – לֹא…״
- קטע 38 מילים
נפתחת ב״וּלְמַאן דְּאָמַר סְקִילָה חֲמוּרָה, מֵהַאי קוּשְׁיָא לָא…״
- קטע 411 מילים
נפתחת ב״אִי: מָה הוּא – כַּלָּתוֹ אֲסוּרָה, אַף…״
- קטע 518 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ״אֵשֶׁת בִּנְךָ הִיא״.…״
- קטע 618 מילים
נפתחת ב״רָבָא אָמַר: בֵּין לְמַאן דְּאָמַר ״דּוּן מִינַּהּ…״
- קטע 724 מילים
נפתחת ב״לְמַאן דְּאָמַר: דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ, מָה הוּא…״
- קטע 817 מילים
נפתחת ב״לְמַאן דְּאָמַר: סְקִילָה חֲמוּרָה, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה…״
- קטע 912 מילים
נפתחת ב״וְעוֹד: בִּתָּהּ בִּשְׂרֵפָה וְכַלָּתָהּ בִּסְקִילָה? הוּא בְּעַצְמוֹ…״
- קטע 1027 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא: מָה הוּא – לֹא חִלַּקְתָּ בּוֹ…״
- קטע 1127 מילים
נפתחת ב״וּלְמַאן דְּאָמַר: דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ, מָה…״
- קטע 1217 מילים
נפתחת ב״לְמַאן דְּאָמַר סְקִילָה חֲמוּרָה, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה…״
- קטע 1326 מילים
נפתחת ב״וְעוֹד: מָה הוּא – חִלַּקְתָּ בּוֹ בֵּין…״
- קטע 1417 מילים
נפתחת ב״בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ מִנַּיִן? הָאָמַר אַבָּיֵי: קַל וָחוֹמֶר,…״
- קטע 158 מילים
נפתחת ב״וְכִי עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין? גַּלּוֹיֵי מִילְּתָא בְעָלְמָא…״
- קטע 1614 מילים
נפתחת ב״רָבָא אָמַר, אָמַר לִי רַבִּי יִצְחָק בַּר…״
- קטע 1715 מילים
נפתחת ב״תָּנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין: לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ…״
- קטע 1819 מילים
נפתחת ב״אִי: מָה בַּת כֹּהֵן – הִיא בִּשְׂרֵפָה…״
- קטע 1917 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״אֶת אָבִיהָ הִיא…״
- קטע 2021 מילים
נפתחת ב״רָבָא אָמַר: בִּשְׁלָמָא הָתָם, אַפֵּיקְתֵּיהּ מִדִּינָא דְּבַת…״
- קטע 2115 מילים
נפתחת ב״אַזְהָרָה לְבִתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ מִנַּיִין? בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי וְרָבָא,…״
- קטע 2216 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא לִדְתָנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין, מַאי? אָמַר…״
- קטע 2351 מילים
נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יַעֲקֹב אֲחוּהּ דְּרַב אַחָא…״
- קטע 2431 מילים
נפתחת ב״אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״אַל תַּחֵל״! מַאי…״
- קטע 2521 מילים
נפתחת ב״כִּדְתַנְיָא: ״אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ״. רַבִּי…״
- קטע 2624 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: אֵין…״
- קטע 272 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי:…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת סנהדרין דף ע״ו עמוד א׳ · קטע 25 — “…אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶה הַמַּשְׁהֶא בִּתּוֹ…”
- רב כהנא [השני] · אמוראים · דור ראשון לאמוראים
תלמיד מובהק של רב ולמד תורה גם משמואל.
מקור: מסכת סנהדרין דף ע״ו עמוד א׳ · קטע 26 — “אָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: אֵין לְךָ עָנִי…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת סנהדרין דף ע״ו עמוד א׳ · קטע 5 — “אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ״אֵשֶׁת בִּנְךָ הִיא״. מִשּׁוּם אֵשֶׁת…”
לשון המקור
מָה לְהִיא – שֶׁכֵּן אִמָּהּ בִּשְׂרֵפָה, תֹּאמַר בְּהוּא – שֶׁאִמּוֹ בִּסְקִילָה?
וְעוֹד, הוּא כְּהִיא: מָה הִיא – לֹא חִלַּקְתָּה בָּהּ בֵּין בִּתָּהּ לְאֵם אִמָּהּ, אַף הוּא – לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין בִּתּוֹ לְאֵם אִמּוֹ.
וּלְמַאן דְּאָמַר סְקִילָה חֲמוּרָה, מֵהַאי קוּשְׁיָא לָא נְידוּנַהּ.
אִי: מָה הוּא – כַּלָּתוֹ אֲסוּרָה, אַף הִיא – כַּלָּתָהּ אֲסוּרָה?
אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ״אֵשֶׁת בִּנְךָ הִיא״. מִשּׁוּם אֵשֶׁת בִּנְךָ אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם אֵשֶׁת בְּנָהּ.
רָבָא אָמַר: בֵּין לְמַאן דְּאָמַר ״דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ״, בֵּין לְמַאן דְּאָמַר ״דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ״ – לָא אָתְיָא.
לְמַאן דְּאָמַר: דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ, מָה הוּא – כַּלָּתוֹ אֲסוּרָה, אַף הִיא נָמֵי – כַּלָּתָהּ אֲסוּרָה. וּמִינַּהּ: מָה הוּא בִּסְקִילָה, אַף הִיא נָמֵי בִּסְקִילָה.
לְמַאן דְּאָמַר: סְקִילָה חֲמוּרָה, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהוּא – שֶׁכֵּן אִמּוֹ בִּסְקִילָה, תֹּאמַר בְּהִיא – שֶׁאִמָּהּ בִּשְׂרֵפָה?
וְעוֹד: בִּתָּהּ בִּשְׂרֵפָה וְכַלָּתָהּ בִּסְקִילָה? הוּא בְּעַצְמוֹ יוֹכִיחַ, דְּבִתּוֹ בִּשְׂרֵפָה וְכַלָּתוֹ בִּסְקִילָה.
אֶלָּא: מָה הוּא – לֹא חִלַּקְתָּ בּוֹ בֵּין אִמּוֹ לְכַלָּתוֹ, אַף הִיא – לֹא תַּחְלוֹק בָּהּ בֵּין אִמָּהּ לְכַלָּתָהּ. וּלְמַאן דְּאָמַר שְׂרֵפָה חֲמוּרָה, מֵהַאי קוּשְׁיָא לָא נְידוּנֵין.
וּלְמַאן דְּאָמַר: דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ, מָה הוּא – כַּלָּתוֹ אֲסוּרָה, אַף הִיא – כַּלָּתָהּ אֲסוּרָה. וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ: הָתָם הוּא דְּבִסְקִילָה, אֲבָל הָכָא – בִּשְׂרֵפָה, כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּאִמָּהּ.
לְמַאן דְּאָמַר סְקִילָה חֲמוּרָה, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהוּא – שֶׁכֵּן אִמּוֹ בִּסְקִילָה, תֹּאמַר בְּהִיא – שֶׁאִמָּהּ בִּשְׂרֵפָה?
וְעוֹד: מָה הוּא – חִלַּקְתָּ בּוֹ בֵּין בִּתּוֹ לְכַלָּתוֹ? אַף הִיא – תַּחְלוֹק בָּהּ בֵּין בִּתָּהּ לְכַלָּתָהּ. וּלְמַאן דְּאָמַר נָמֵי שְׂרֵפָה חֲמוּרָה, מֵהַאי קוּשְׁיָא לָא נְידוּנֵין.
בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ מִנַּיִן? הָאָמַר אַבָּיֵי: קַל וָחוֹמֶר, עַל בַּת בִּתּוֹ עָנוּשׁ – עַל בִּתּוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
וְכִי עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין? גַּלּוֹיֵי מִילְּתָא בְעָלְמָא הוּא.
רָבָא אָמַר, אָמַר לִי רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: אָתְיָא ״הֵנָּה״ ״הֵנָּה״, אָתְיָא ״זִמָּה״ ״זִמָּה״.
תָּנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין: לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ לְבִתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ, הוּצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר ״וּבַת אִישׁ כֹּהֵן״.
אִי: מָה בַּת כֹּהֵן – הִיא בִּשְׂרֵפָה וְאֵין בּוֹעֲלָהּ בִּשְׂרֵפָה, אַף בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ – הִיא בִּשְׂרֵפָה וְאֵין בּוֹעֲלָהּ בִּשְׂרֵפָה?
אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת״, מִי שֶׁמְּחַלֶּלֶת אֶת אָבִיהָ – יָצְתָה זוֹ שֶׁאָבִיהָ מְחַלְּלָהּ.
רָבָא אָמַר: בִּשְׁלָמָא הָתָם, אַפֵּיקְתֵּיהּ מִדִּינָא דְּבַת כֹּהֵן וְאוֹקֵימְתֵּהּ אַדִּינָא דְּבַת יִשְׂרָאֵל. הָכָא, אַדִּינָא דְּמַאן מוֹקְמַתְּ לֵיהּ? אַדִּינָא דִּפְנוּיָיה מוֹקְמַתְּ לֵיהּ?
אַזְהָרָה לְבִתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ מִנַּיִין? בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי וְרָבָא, מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לְהוּ עוֹנֶשׁ, מֵהָתָם נָפְקָא לְהוּ אַזְהָרָה.
אֶלָּא לִדְתָנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין, מַאי? אָמַר רַבִּי אִילְעָא: אָמַר קְרָא, ״אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ״.
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יַעֲקֹב אֲחוּהּ דְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: הַאי ״אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ״ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ״ – יָכוֹל בְּכֹהֵן הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְלֵוִי וְיִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְהַזְנוֹתָהּ״ – בְּחִילּוּל שֶׁבִּזְנוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, בְּמוֹסֵר אֶת בִּתּוֹ שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת.
אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״אַל תַּחֵל״! מַאי ״אַל תְּחַלֵּל״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי. וְאַבָּיֵי וְרָבָא, הַאי ״אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? אָמַר רַבִּי מָנִי: זֶה הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן.
כִּדְתַנְיָא: ״אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶה הַמַּשְׁהֶא בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת.
אָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: אֵין לְךָ עָנִי בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא רָשָׁע עָרוּם, וְהַמַּשְׁהֶא בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת. אַטּוּ הַמַּשְׁהֶא בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת לָאו רָשָׁע עָרוּם הוּא?
אָמַר אַבָּיֵי: