דף ביאור
מסכת סנהדרין דף ע״ד עמוד א׳פרק 8 בן סורר ומורה
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סנהדרין דף ע״ד עמוד א׳
מסכת סנהדרין דף ע״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 23 קטעים ממוספרים, כ־568 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
רַב פָּפָּא אָמַר: בִּמְפוּתָּה, וְדִבְרֵי הַכֹּל.
אַבָּיֵי אָמַר: בְּיָכוֹל לְהַצִּיל בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו, וְרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אוֹמֵר, רוֹדֵף שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהוֹרְגוֹ, וְיָכוֹל לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְלֹא הִצִּיל – נֶהֱרָג עָלָיו.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל? דִּכְתִיב: ״וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים (יַחְדָּו) וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּמַצּוּת שֶׁבְּמִיתָה הַכָּתוּב מְדַבַּר, דִּכְתִיב: ״וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ״. וַאֲפִילּוּ הָכִי אָמַר רַחֲמָנָא: ״וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ״.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא: יָכוֹל לְהַצִּיל בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו, לֹא נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ – הַיְינוּ דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּיֵעָנֵשׁ, כְּגוֹן שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו.
אֶלָּא, אִי אָמְרַתְּ: יָכוֹל לְהַצִּיל בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו נָמֵי נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּיֵעָנֵשׁ?
דִּילְמָא שָׁאנֵי הָכָא, דְּמִיתָה לָזֶה וְתַשְׁלוּמִין לָזֶה.
לָא שְׁנָא, דְּאָמַר רָבָא: רוֹדֵף שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ, וְשִׁיבֵּר אֶת הַכֵּלִים – בֵּין שֶׁל נִרְדׇּף וּבֵין שֶׁל כׇּל אָדָם – פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ הוּא.
וְנִרְדׇּף שֶׁשִּׁיבֵּר אֶת הַכֵּלִים שֶׁל רוֹדֵף – פָּטוּר, שֶׁל כׇּל אָדָם – חַיָּיב. שֶׁל רוֹדֵף פָּטוּר, שֶׁלֹּא יְהֵא מָמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ. שֶׁל כׇּל אָדָם חַיָּיב, שֶׁמַּצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵירוֹ.
וְרוֹדֵף שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר רוֹדֵף לְהַצִּילוֹ, וְשִׁיבֵּר אֶת הַכֵּלִים – בֵּין שֶׁל רוֹדֵף, בֵּין שֶׁל נִרְדׇּף, בֵּין שֶׁל כׇּל אָדָם – פָּטוּר. וְלֹא מִן הַדִּין, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, נִמְצָא אֵין לָךְ כׇּל אָדָם שֶׁמַּצִּיל אֶת חֲבֵירוֹ מִיַּד הָרוֹדֵף.
אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר בְּהֵמָה. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ, מִקַּל וָחוֹמֶר. וּמָה פְּגַם הֶדְיוֹט נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ, פְּגַם גָּבוֹהַּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? וְכִי עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין?! קָא סָבַר: עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.
תַּנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ. סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ, דְּאָמַר: עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין. וְאָתְיָא שַׁבָּת בְּ״חִילּוּל״ ״חִילּוּל״ מֵעֲבוֹדָה זָרָה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: נִימְנוּ וְגָמְרוּ בַּעֲלִיַּת בֵּית נַתְּזָה בְּלוֹד, כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אִם אוֹמְרִין לָאָדָם ״עֲבוֹר וְאַל תֵּהָרֵג״ – יַעֲבוֹר וְאַל יֵהָרֵג, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
וַעֲבוֹדָה זָרָה לָא? וְהָא תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מִנַּיִן שֶׁאִם אָמְרוּ לוֹ לָאָדָם ״עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְאַל תֵּהָרֵג״, מִנַּיִן שֶׁיַּעֲבוֹד וְאַל יֵהָרֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וָחַי בָּהֶם״ – וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם.
יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּפַרְהֶסְיָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי״.
אִינְהוּ דַּאֲמוּר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ״. אִם נֶאֱמַר ״בְּכׇל נַפְשְׁךָ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּכׇל מְאֹדֶךָ״? וְאִם נֶאֱמַר ״בְּכׇל מְאֹדֶךָ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּכׇל נַפְשְׁךָ״?
אִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּכׇל נַפְשְׁךָ״. וְאִם יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּכׇל מְאֹדֶךָ״.
גִּילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, כִּדְרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה״. וְכִי מָה לָמַדְנוּ מֵרוֹצֵחַ?
מֵעַתָּה, הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד. מַקִּישׁ רוֹצֵחַ לְנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה: מָה נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה – נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ, אַף רוֹצֵחַ – נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ.
וּמַקִּישׁ נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה לְרוֹצֵחַ: מָה רוֹצֵחַ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר, אַף נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה תֵּהָרֵג וְאַל תַּעֲבוֹר.
רוֹצֵחַ גּוּפֵיהּ מְנָא לַן? סְבָרָא הוּא, דְּהָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה וַאֲמַר לֵיהּ: אֲמַר לִי מָרֵי דּוּרַאי ״זִיל קַטְלֵיהּ לִפְלָנְיָא, וְאִי לָא קָטֵילְנָא לָךְ״. אֲמַר לֵיהּ: לִקְטְלוּךָ וְלָא תִּיקְטוֹל. מִי יֵימַר דִּדְמָא דִּידָךְ סוּמָּק טְפֵי? דִּילְמָא דְּמָא דְּהוּא גַּבְרָא סוּמָּק טְפֵי.
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, אֲבָל בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, אֲפִילּוּ מִצְוָה קַלָּה – יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר.
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּצִינְעָא, אֲבָל בְּפַרְהֶסְיָא אֲפִילּוּ מִצְוָה קַלָּה – יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר.
מַאי מִצְוָה קַלָּה? אָמַר רָבָא בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב: