מסכת סנהדרין דף ס״ט עמוד א׳

ואמר רחמנא איש ולא כתיב ואם אין לו גואל מאי טעמא כתיב איש אלא משום דכתיב ואם דמשמע פעמים שיש לו יורשים ולהכי כתיב איש ללמדך איש הוא דאיכא לספוקי שמא יוליד בנים משנתגייר ואינך רשאי להפקיע קרן שלו ולתתו לכהן עד שתדע שאין לו יורשים אבל קטן גר מסתמא גזל שלו שנשבע עליו ישראל לשקר לכהן הוא בידוע שאין לו גואלים:

איש גבי שפחה חרופה כתיב (ויקרא י״ט:כ׳) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע וגו':

שלא הביאה שליש שאם אתה זורעה אינה מצמחת:

וכי יזיד מדאפקיה בלשון מזיד ולא כתוב וכי ירשיע איש למימר דרוש ביה נמי האי מזיד מבשל:

בן ולא אב לגבי בן סורר ומורה בן ולא אב וקס"ד דממעיט בן שכבר נולד לו בן דשוב אינו נעשה בן סורר ומורה ואי קטן לא מוליד ה"ד דאיצטריך למעוטי:

אי נימא דאיעברא אמיה מהאי בתר דאייתי שתי שערות ושיהה בו ט' חדשים להקיף זקן ובתוך כך נולד בן וקא ממעט קרא דאע"ג דראוי הוא לבן סורר ומורה נפטר בשביל שנולד לו בן:

והא א"ר כרוספדאי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים בלבד ואע"ג דלא הקיף זקן אינו נעשה בן סורר ומורה לאחר ג' חדשים לאחר שהביא שתי שערות והשתא לא דייק טעמא דרבי כרוספדאי מהיכא ולקמן בעינן ליה מיהו קרא לא צריך למעוטי דאפילו לא אב הוא יהא מפטר בג' חדשים:

אלא לאו כי איצטריך למעוטי כגון דאוליד מקמי ג' חדשים בתר שתי שערות ועל כרחיך איעברא ו' חדשים מקמי דאייתי ב' שערות ואוליד מקמי דאקיף זקן וג' חדשים נמי לא עברו עליו ושמע מינה קטן מוליד:

קטן אי אתה צריך לחזור כו' וא"ת ומנא ליה להאי קטן ממונא האמרי' בפרק מי שמת (ב"ב דף קנז.) אין זכייה לקטן ואי בשזיכו לו ע"י אחר הא איכא למ"ד בפ' מי שמת זכין לגדול ואין זכין לקטן ואפי' למ"ד זכין לקטן היינו מדרבנן ולא מדאורייתא דזכייה מתורת שליחות כדמוכח בפ"ק דבבא מציעא (דף י. ע"ש) דאמרי' חצר משום ידה איתרבי ולא גרע משליחות וקטן לאו בר שליחות הוא ומיהו בפ' התקבל (גיטין דף סד: ושם) גבי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים משמע דהיינו מדאורייתא מדפריך למ"ד אחד זה וא' זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים מההיא דמערימין על מעשר שני דמשמע דזוכה לאחרים מדאורייתא והא דתנן בהנזקין (שם דף נט:) מציאת חרש וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום אבל מדאורייתא לא דעת אחרת מקנה אותן שאני והשתא ניחא הא דאמר בפ' לולב וערבה (סוכה דף מו:) לא ליקני איניש לוליביה לינוקא דינוקא מיקנא קני אקנויי לא מקני דמיקנא קני אפילו מדאורייתא דע"י דעת אחר' מקנה אותן זוכה מדאורייתא לאחרים לרב אסי דגיטין ולעצמו לכולי עלמא והא דאמר בריש פ"ב דקידושין (דף מב. ושם) איש זוכה ואין קטן זוכה היינו דאין ממנה אחרים על פסחו אי נמי שאין זוכה לאחרים קאמר אע"ג דדעת אחרים מקנה אותן ודלא כרב אסי וא"ת והיאך מדקדק בגיטין דזוכה לאחרים מדפודה מעשר שני לאחרים והלא אפי' לעצמו לא זכי מדאורייתא כשאין דעת אחרים מקנה אותן ובחילול מעשר מי איכא דעת אחרת מקנה לאחרים ע"י זכיית קטן וי"ל דקסבר המקשה דכמו שזוכה לעצמו בחילול מעשר מן התורה מחמת דמופלא סמוך לאיש דאורייתא כמו כן זוכה לאחרים מן התורה וקצת משמע בירושלמי בפרק חלון דאם הוא בן דעת אית ליה זכייה מדאורייתא דאמרינן רבנן דקיסרי אמרי כאן בתינוק שיש בו דעת כאן בתינוק שאין בו דעת ובאיזהו נשך (ב"מ דף עא) משמע דלית ליה זכייה מדאורייתא דגרסי' ברוב ספרים קטן נהי דשליחות לית ליה זכייה מדרבנן אית ליה ויש ספרים דלא גרסי' מדרבנן ועוד משכחת לה שיש לו ממון לקטן כגון שירש את אביו קודם שנתגייר כדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף יח.) דעובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה שנא' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר אי נמי במעשה ידיו דמלאכתו ושכר טרחו שלו מדאורייתא וא"ת היאך יתחייב אדם אשם על גזילו הא אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן כדדרשינן בהגוזל קמא (ב"ק דף קו:) ובפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מב.) כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום וי"ל דהני מילי בטענת כפירה והודאה אבל ע"פ עד אחד נשבעים אי נמי בקופץ ונשבע וא"ת והיאך נתגייר כי אמרינן נמי דקטן אית ליה זכייה מדאורייתא ה"מ ישראל אבל עובד כוכבים אמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף עב.) דכיון דלא אתי לכלל שליחות לית ליה זכייה אפי' מדרבנן ומיהו הא לאו קושיא היא דא"כ תיקשי לן כל גרים היאך מטבילין אותן אלא כיון דזכייתו וידו באין כאחד שאני אבל אי קטן לית ליה זכייה מדאורייתא ודאי קשה היאך נתגייר וי"ל כגון שנתגיירה אמו כשהיא מעוברת כדאמרי' בפרק הערל (יבמות דף עח. ושם) אשת עובד כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואפשר השתא דאחרי כן יורש את אמו ומיהו קשה מההיא דפ"ק דכתובות (דף יא. ושם) דאמרי' גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ולכל מילי חשיב גר להתירו בבת ישראל וקידושיו קדושין ובניו חולצין ומייבמין ולכל מילי דאורייתא ולא משמע שיהא מטעם דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה חדא דה"מ בשב ואל תעשה והאי קום עשה הוא ועוד מדפריך מאי קמ"ל תנינא זכין לאדם שלא בפניו ונראה דזכייה דגירות לא דמי לשאר זכיות דמה שב"ד מטבילין אותו אינם זוכין בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה והא דפריך בכתובות (שם) תנינא זכין לאדם שלא בפניו ומשני מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה היינו משום דאם היתה חובתו לא היה לב"ד להתמצע להכניס גופו בדבר שיש לו חובה ואפילו בתינוק דלאו בר דעת חשיב גר מדמייתי מקטנה פחותה מבת שלשה שהזכייה בעצמו הוא כדפרישית שהמילה והטבילה בגופו וגם מצינו שאבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים וכמה קטנים היו בשעת מתן תורה ובפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עד.) אמר ר"ש דגיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש כשירה לכהונה שנזרעו בתוליה בישראל ומייתי ראיה מדכתיב בשלל מדין וכל הטף בנשים וגו' והרי פנחס היה עמהן ואע"ג דאמרינן בכתובות (דף יא.) הגדילו יכולין למחות הא אמרינן דכשגדלו שעה אחת ולא מיחו שוב אין יכולין למחות דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות שהיתה בגופם ואין חסירים אלא קבלת מצות ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה:

בידוע שאין לו גואלים וא"ת דמשמע דקטן בידוע שאין לו גואלים משום דאינו מוליד וכן בפ' אין בין המודר (נדרים דף לה:) זאת תורת היולדת בין גדולה בין קטנה ופריך קטנה בת לידה היא מאי קושיא הא אמרינן לקמן בשמעתין דורות הראשונים היו מולידין בח' שנים ויש לומר דאף ע"פ שבדורות האחרונים נתנו חכמים סימן להבאת שערות לקטנה בת י"ב שנה ויום אחד ולקטן בן י"ג שנה ויום אחד בדורות הראשונים שהיו ממהרים להביא שערות היה זמן גדלות מקודם הרבה והא דקאמר לקמן וכי עבד בצלאל משכן בר י"ג שנה הוה דכתיב איש איש ממלאכתו התם רוצה להוכיח על דורות הראשונים דאפילו כי אזלת בתר דורות דהשתא לפי שלא תרצה להוכיח שנחשבים גדולים בפחות א"כ בעל כרחיך בר תליסר שנין הוה:

אחד אומר בשנים בחדש פירשתיה לעיל בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא:) ד"ה שזה:

בת ג' שנים ויום אחד פירשתי בפ' ארבע מיתות (לעיל סנהדרין נה:):

הבא על שפחה חרופה והיא חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לעבד עברי שאינה מקודשת גמורה בין במזיד בין בשוגג היא לוקה והוא מביא אשם ודוקא שהיא גדולה ומזידה אבל אם היא קטנה אע"פ שהיא ראויה לביאה והוא גדול פטור שכך למדוה במקומו בזמן שהיא לוקה הוא מביא קרבן היא פטורה מן המלקות הוא פטור מן הקרבן וכן התבאר במקומו דוקא שבא עליה כדרכה ושגמר ביאתו ולא בהעראה לבד בא עליה בן תשע שנים ויום אחד שהוא ראוי לביאה והיא גדולה גדולי המחברים כתבו שהיא לוקה והוא מביא קרבן לכשיגדל ויש חולקין בקרבן שלו שאין לקטן שום חיוב אבל היא מ"מ חייבת שלא נתלה חיובה בחיוב שלו כלל אע"פ שחיוב שלו נתלה בשלה וכן יראה מתורת כהנים ויש נוטים לדעת שלישית במסכת כריתות לומר שאף חיובה נתלה בחיובו ואף היא פטורה ואמצעי משובח וזהו לשון האמור כאן איש אין לי אלא איש בן תשע שנים ויום אחד מנין תלמוד לומר ואיש ויש שאין מפרשים בשמועה זו ענין שפחה חרופה כלל אלא ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע אין לי אלא איש בן תשע וכו' מנין ששכבת זרעו מטמא ת"ל ואיש ולגירסא זו אתה צריך לפסוק ששכבת זרע של קטן אינו מטמא עד שיהא בן תשע ויום אחד הא מבן תשע ויום אחד ולמעלה שכבת זרע שלו מטמא כגדול ובזיבה אף בן יום אחד:

כבר ביארנו שהבן משעה שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד הוא מתחיל בדין סורר ומורה עד שיקיף זקן התחתון הא הקיף אפילו ביומו אינו נעשה עוד בן סורר ומורה הגע עצמך שלא הקיף אחר כמה שמא אתה סבור שכל אותן הימים הוא בדין זה אינו כן אלא כל ימיו של בן סורר ומורה אף בלא הקיף אינן אלא שלשה חדשים שמשהביא שתי שערות והוא בן י"ג שנה ויום אחד ראוי להזריע זרע המוליד ונמצא שאם יעבר את אשתו באותה שעה יהא ניכר עוברה לשלשה חדשים וכל שעוברה ניכר העולם מחזיקו באב ובן אמר רחמנא ולא אב ולא הראוי לקרותו אב ואע"פ שאין לו אשה ולא בעל מימיו הואיל וראוי לכך ונמצא שיעורו מי"ג ויום אחד עד שיקיף אם הקיף בתוך שלשה חדשים שכל שהקיף והוא בזמנו זרעו מוכן להולדה ובתלמוד המערב אמרו בשל התבשיל מבפנים ר"ל הזרע השחירה הקדירה מבחוץ ואם לא הקיף שיעורו עד שלשה חדשים:

ושמא תאמר נחוש ליולדת לשבעה ויהא עוברה ניכר לשליש ימיה שהרי בספק נפשות להקל שתי תשובות בדבר חדא שהולכין אחר הרוב שחזקה עמו אף בדיני נפשות וכמו שבארנו באחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה שעדותן קיימת הואיל ושוים ביום פלוני מפני שרוב בני אדם טועים בעבורו של חדש וכן שבת שלש שנים ויום אחד ממיתין על ידה אם היא אשת איש ואע"פ שמא תמצא אילונית ונמצאו קדושיה טעות אא"כ קבלה עליו ר"ל אפילו תמצא אילונית וכן הרבה כמו שכתבנו במסכת חולין והוא שאמרו סוקלין ושורפין על החזקות ועוד שאף יולדת לשבעה אין עוברה ניכר עד שלשה חדשים אלא שאין סומכין עליה למעשה ר"ל שאם לא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים אלא שנשאת מיד והוכר עוברה לשני חדשים ושליש השלישי אין אומרין ודאי לראשון הוא אלא הרי הוא ספק לראשון ספק לאחרון ויש פוסקין לסמוך עליה ולא יראה לי כן:

בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה על ידי אביה ואם בא עליה יבם קנאה בביאה וחייבים עליה משום אשת איש ומטמאה את בועלה לטמא משכב התחתון כעליון נשאת לכהן אוכלת בתרומה בא עליה אחד מן הפסולים פסולה לכהונה בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה והיא פטורה וכבר ביארנו ענינים אלו בפרק שביעי:

גמרא לעולם דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות ואוליד בתר דאקיף כו' בגמרא ישנה אינו אלא הכי איתא הגירסא שם אלא לעולם בתר דאייתי ב' שערות ודקא קשיא לך דר' כרוספדאי כו' ויש ליישב גירסת הספרים דלרבותא נקט בכהאי גוונא דאפילו באוליד בתר דאקיף זקן אצטריך האי קרא דבן ולא אב לפוטרו קודם דאקיף זקן וקודם דאוליד דהיינו בג' חדשים דהוא ראוי לאב וק"ל:

בפירש"י בד"ה והאמר ר' כרוספדאי כו' והשתא לא דייק טעמא דר' כרוספדאי מהיכא כו' עכ"ל רצה לומר ולהכי פריך מיניה למ"ד אין קטן מוליד דלא אסיק אדעתיה דאיכא מאן דפליג עליה אבל למאי דמסיק טעמא דרבי כרוספדאי מהך ברייתא דר"י בן ולא אב ופירושו בן ולא הראוי לקרותו אב ע"כ דהיינו למאן דאמר דקטן אינו מוליד אבל למ"ד דקטן מוליד הרי מקודם שתי שערות נמי ראוי לקרותו אב וההיא דרבי ישמעאל מתפרש כפשטיה בבן שנולד לו בקטנותו וכן מוכח גם מדברי התוספות דלעיל כמ"ש שם:

תוס' בד"ה בידוע שאין כו' התם רוצין להוכיח על דורות ראשונים דאפילו כי אזלת כו' עכ"ל לכאורה דבריהם תמוהים דמכל מקום מאי אולמיה ליה טפי לאתויי מהך דבצלאל ממאי דאייתי מבת שבע דאימא דה"נ גבי בצלאל בט' אולידו ולא היה לו לבצלאל י"ג שנים לפי דורות הראשונים שהיה להם אז זמן גדלות מקודם הרבה כמה שכתבו התוספות לעיל מכח קושיא ויש לומר דלא כ"כ דלפי דורות הראשונים היה להם זמן גדלות לח' שנים אלא למ"ד דאין קטן מוליד אבל לרב חסדא דאית ליה דקטן מוליד ודאי דאית לן למימר דבדורות הראשונים נמי היה זמן גדלות כדהשתא והך סוגיא דלקמן אליבא דרב חסדא אזלא דהוא מרא דשמעתין לקמן והשתא ניחא שכתבו דהתם רוצה להוכיח על דורות הראשונים דאפי' כי אזלת בתר דורות דהשתא דהיינו כסברת רב חסדא ולא תרצה להוכיח כמו שהוכחנו הכא לרבה דאין קטן מוליד שנחשבים כדורות הראשונים גדולים בפחות א"כ בע"כ בר י"ג שנין הוה בצלאל ואשתכח דכל חד וחד בח' אוליד וק"ל:

בתוס' ד"ה בידוע שאין לו גואלים וכו' וי"ל דאע"פ שבדורות האחרונים נתנו חכמים סימן להבאת ב' שערות בדורות הראשונים שהיו ממהרים להביא ב' שערות היה זמן גדלות מקודם הרבה ר"ל דבדורות האחרונים דאין מולידין כ"א אחר י"ג שנים והבאת השערות אינם באים כ"א לי"ג שנים אין נקרא איש כ"א בי"ג שנים אבל בדורות הראשונים שהיו מולידין לח' שנים היו ג"כ ממהרים להביא ב' שערות לח' שנים היה זמן גדלותן והיו נקראים איש נ"כ לח' שנים וא"כ הא דקאמרת איש אתה צריך לחקור עליו אם יש לו גואלים וכו' קטן אי אתה צריך לחקור וכו' משום דקטן אינו מוליד היינו כל אהר לפי זמן הרור ובדורות הראשונים קודם ח' שנים אי אתה צריך לחקור משום דהיה קטן אבל לאחר ח' צריך לחקור דאינו נקרא קטן ובדורות האחרונים קודם י"ג שנה אי אתה צריך לחקור:

בא"ד והא דקאמר לקמן וכי עבר בצלאל משכן בר י"ג שנה הוה דכתיב איש איש ממלאכתו התם רוצה להוכיח על דורות הראשונים דאפי' כי אזלת בתר דורות דהשתא וכו' מקשין העולם מכל מקום קשה מנא ליה להוכיח לקמן מפסוק זה דדורות הראשונים היו מולידין לח' שנים דכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוה בר תליסר דכתיב איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ותניא שנה ראשונה עשה משכן שנייה הקימו ושלח מרגלים וכתיב בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' כמה הוה ארבעים דל ארבע סרי דהוה בצלאל פשו לה כ"ו דל תרתי שני דתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמניא אוליד פירוש דהיינו חור ואורי ובצלאל והשתא כיון דבדורות הראשונים היה זמן גדלות מקודם אימא לך דלעולם לא אולידו בתמניא וכי כתיב איש איש ממלאכתו לא היה בר י"ג אלא בר ט' שנים דבדורות הראשונים היה זמן גדלות לט' שנים ובשעת שילוח מרגלים היה בצלאל בן י' שנים וכלב בן מ' דל י' מארבעים פשו להו שלשים שנה דל תרתי שני לתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בט' ושליש שנה אוליד אבל בה' שנה אפילו בדורות הראשונים לא היה מוליד וא"כ מנא להו לב"ש למילף מדורות הראשונים דבן שמנה שנה ביאתו ביאה וראיתי מי שתירץ דהא דלקמן לא אתי כרבה דאית ליה קטן אינו מוליד אלא דאתי כרב חסדא דהא אליביה קיימא הך סוגיא לקמן דאיהו קאמר דבית שמאי ובית הלל פליגי בן שמנה אי גמרינן מדורות הראשונים או לא ולרב חסדא אתי שפיר דאיהו אית ליה קטן מוליד דלא סבירא ליה הך דרשה דואם אין לאיש גואל אי אתה צריך לחקור עליו וכו' ואם כן לדידיה לא תלי זמן גדלות בהולדה וכמו שבדורות האחרונים דמבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ומוליד לרב חסדא ואפילו הכי לא נקרא איש עד שהוא בן י"ג שנה כמו כן בדורות הראשונים אף על פי שהיו מולידין לשמנה שנים אפי' הכי לא נקרא איש עד י"ג שנים ואם כן יליף שפיר לקמן מקרא דאיש איש ממלאכתו דבצלאל הוי בר י"ג שנים וממילא ידעינן דאולידו לה' שנים כדאיתא לקמן זהו תמצית דבריו אבל אין דבריו נכונים דהא מוכח בהדיא מדברי התוס' בדבור זה דהא דרשה דלקמן אתי אליבא דכולי עלמא אפילו אליביה דרבה דסבירא ליה קטן אינו מוליד דהא ארבה מקשו התוס' ואם תאמר דמשמע דקטן בידוע שאין לו גואלים משום דאינו מוליד וכו' הא אמרינן לקמן בשמעתין דדורות הראשונים היו מולידים בח' שנים ותירצו דבדורות הראשונים הוה זמן גדלות מקודם הרבה ועל זה הקשו והא דקאמר וכי עשה בצלאל משכן בר י"ג שנה הוה וכו' מדברים אלו מבואר בהדיא דדרשה דלקמן אתי אליביה דאם לא כן מאי מקשו התוס' מיניה הוה להו לתרוצי בקיצור דהך דרשה דלקמן לא אתיא כרבה אלא כרב חסדא ע"כ אני אומר דהאמת הוא דהך דרשה דלקמן אתיא אפילו אליבא דרבה דאית ליה קטן אינו מוליד וסבירא ליה דבדורות הראשונים היה זמן גדלות מקורם י"ג שנה כנזכר למעלה ואפילו הכי אתי שפיר הך דרשה דלקמן משום דלא ידעינן זה דבדורות הראשונים היה שום שינוי קדימה אלא בתר דדרשינן הך דרשה לקמן דסבירא ליה לגמרא דלא נכתב האי קרא דאיש איש ממלאכתו וגו' אלא למילף מיניה זמן הלידה לדורות הראשונים דאיכא נפקותא בדין גם לדורות אחרונים לב"ש למגמר מיניה דגם בדורות האחרונים בן שמנה שנים ביאתו ביאה ולב"ה איכא שום נפקותא אחרת וא"כ ע"כ האי קרא דאיש איש וגו' איירי בזמן אישות גמור שהוא בכל הדורות דהיינו בן י"ג שנה דאז נוכל למילף מיניה שפיר דבדורות הראשונים היו מולידין לה' שנים כמו שדייק מיניה לקמן אבל אי אמרת דאיירי בזמן האישות של דורות הראשונים לא גלי לן קרא מידי איזה זמן הוא אם היה בצלאל באותו זמן בן ט' או בן י' או בן ח' או פחות דהא לא ידעינן זמן קדימות הגדלות דדורות הראשונים אלא בתר דידעינן זמן ההולדה וכיון דעדיין לא ידעינן זמן ההולדה לא ידעינן נמי לאיזה זמן קראו הכתוב איש איש דנוכל לומר דל מארבעים שנה כך וכך שנדע מיניה כמה נשתיירו מהשנים של כלב להולדת חור ואורי ובצלאל שנדע מהן זמן הולדת דורות הראשונים ולזה נתכוונו התוס' וזה פירוש דבריהם במה שכתבו בסוף דבור זה התם רוצה להוכיח וכו' אפילו כי אזלת בתר דורות כי השתא וכו' ר"ל דהך דרשה דלקמן דקאמר דהוה בר י"ג שנה היינו משום דבאותו סלקא דעתך עדיין לא הוכחנו שבדורות הראשונים היו נחשבים גדולים בפחות משלשה עשר אלא באותו ה"א סבירא ליה עדיין דאזלינן בתר דורות דהשתא וא"כ בעל כרחך בר תליסר שנה היה ואפילו מזה עצמו נוכיח ונדייק שבדורות הראשונים היו מולידים לח' שנים והיינו דקאמרי התוס' דאפי' כי אזלת בתר דהשתא ר"ל דאפילו מזה גופיה דאתה מוקי קרא דאיש איש דאזלת בתר דורות דהשתא דהיינו י"ג שנה אדרבה מזה נוכיח מוכיח בהפך דבדורות הראשונים לא היו מולידים כדורות דהשתא אלא הוי מולידין בן ח' שנים וק"ל וברור:

רש"י ד"ה קנאה וכו' שיקבל אביה את גיטה עיין יבמות דף קט ע"א ברש"י ד"ה קטנה שהשיאה ובקידושין דף מג ע"ב ברש"י ד"ה היא ואביה. ובקידושין דף י ע"א תוס' ד"ה ומקבל: