דף ביאור

מסכת סנהדרין דף נ״ו עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף נ״ו עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף נ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־418 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

בכל יום כל זמן שהיו נושאין ונותנין בבדיקת עדים היו דנין אותן בכינוי כלומר היו דנין עמהן ובודקין אותם בכינוי היאך אמר כך אמר יכה יוסי את יוסי האי כינוי לאו כינוי השם קאמר אלא ב"ד מכנין בדבריהם הקללה כלפי אחרים כל מי שמהפך דבריו ומדבר כאדם זה שמדבר ומקלל ותולה באחר קרי ליה כינוי בלשון חכמים ויש לו חבר בשבועות (דף לה.) וגם בלשון המקרא ואל אדם לא אכנה כי לא ידעתי אכנה (איוב ל״ב:כ״א-כ״ב) ולהכי נקט יוסי את יוסי דד' אותיות איכא כשם בן ארבע אותיות דאינו חייב אלא על שם המיוחד דהיינו שם בן ארבע אותיות ומשום דחשבונו של יוסי כחשבונו של אלהים ולהכי נקט יכה זה את זה דילפינן לקמן דאינו חייב עד שיברך שם בשם:

נגמר הדין ובאו לומר חייב הוא לא היו יכולין להרגו על פי עדות ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:

אלא מוציאין את כל אדם לחוץ דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:

וקורעין בגדיהם:

ולא מאחין עולמית וטעמא מפורש בגמרא:

אף אני שמעתי כמוהו וא"צ לחזור ולהזכיר ברכת השם:

גמ' שם בשם כגון יכה פלוני את פלוני או יקלל שם פלוני את שם פלוני:

ונוקב שם בנקבו שם להכי אהדריה בהאי קרא לומר לך עד שיקוב שם בשם:

ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 56a · Sefaria

תוספות

אינה אלא סייף ולקמן איכא מ"ד אלא חנק והא דכתיב (בראשית ל״ח:כ״ד) גבי תמר הוציאוה ותשרף לאו משום דדינא הכי דאפילו מיתה לא נתחייבה לא בדינא דידהו ולא בדידן וכשהחמירו עליה לחייבה מיתה כיבמה שזינתה אוקמוה אמיתת בת כהן דבשריפה לפי שהיתה בתו של שם:

ואליבא דרבי מאיר דלרבנן הא אמרי על הכינויין באזהרה ואע"ג דלבני נח אזהרתן זו היא מיתתן כיון דבישראל ליכא מיתה לא מרבי' עו"ג למיתה מקרא דכתיב גבי ישראל דישראל לית בהו מיתה מיהו קשה מנא ליה דפליג רבי יצחק אדרבי מיישא דאפשר דמודה ר' יצחק דמרבינן עובד כוכבים מכגר וכאזרח והכא אקרא דאיש קאי דלא מיתוקם לרבות את העובדי כוכבים אלא לר"מ וי"ל דמכגר וכאזרח לא מרבינן אי לאו דמתרבי עובד כוכבים מאיש איש ומאיש איש לחודא לא הוה מרבינן אי לאו כגר וכאזרח כיון דבישראל ליכא מיתה והא דבעי בסמוך איש איש לרבנן למה לי לא כמו שפ"ה דבעי נמי לר' מיישא דלא קשה ליה כלל אלא לר' יצחק אליבא דרבנן בעי:

איש כי יקלל למה לי' תימה הא איצטריך כדדרשינן בפרק מי שהי' טמא (פסחים צג:) למ"ד מגדף היינו עובד עבודת כוכבים איצטריך כי יקלל לגופיה לאשמועי' דאיכא כרת במברך את השם דכתיב הכא ונשא חטאו וכתיב בחדל לעשות פסח ראשון חטאו ישא ולמ"ד מגדף היינו מברך את השם דאית ביה כרת בהדיא דכתיב את השם הוא מגדף ונכרתה איצטריך האי קרא לאגמורי כרת לחדל פסח שני וי"ל דהכא דריש כי יקלל למ"ל דה"ל למיכתב ונשא חטאו גבי ונוקב שם:

ועל הכינויים באזהרה דכתיב אלהים לא תקלל וכי יקלל אתא לכרת כדדרשינן בפסחים (שם:) ואיכא כרת אכינויין והא דקאמר באזהרה למעוטי מיתה ולא למעוטי כרת:

Tosafot on Sanhedrin 56a · Sefaria

רבנו חננאל

המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם תנא עד שיברך שם בשם מנא לן אמר שמואל דאמר קרא ונוקב שם ה' בנקבו שם. וממאי דנוקב לישנא דברוכי הוא בכינוי שנאמר מה אקוב לא קבה אל. ואזהרתיה אלהים לא תקלל איבעי תימא מהכא ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל וכי תימא תרתי עבד נקב את השם וקילל מדכתיב הוצא את המקלל ולא כתיב הוצא הנוקב והמקלל ש"מ חדא עבד והנוקב הוא המקלל תרווייהו חדא היא:

ירושלמי מניין שקורעין על קללת השם שנאמר ויהי כשמוע חזקיהו ויקרע את בגדיו וגו'. תני ר' אושעיא אחד השומע מישראל ואחד השומע מגוי חייב לקרוע שנא' אני ה' אלהי כל בשר. מהו לקרוע בזמן הזה משמא דר' יוחנן אמרו משרבו הגדפנין פסקו מלקרוע. מהו לקרוע על הכנויין נשמעינה מהדא ריש לקיש הוה מהלך באיסטרטא פגע בחד כותי והוה הוא מגדף והוא קרע כותי מגדף והוא קרע. נחת ליה מחמרא ויהב ליה מרתוקא גו ליביה. אמר ליה רשיעא אית לאימך מלבושין מספקא לי. ש"מ קורעין על הכנויין בזמן הזה ואפי' מן הכותים:

פי' עד שיברך שם בשם יקלל שם כלומר יזכור שם ויקללו אותו השם בשם. ת"ר מה ת"ל איש איש לרבות את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם כישראל ואין נהרגין אלא בסייף שכל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא בסייף. תניא ונוקב שם ה' יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד מניין לרבות את כל הכנויין ת"ל איש איש כי יקלל אלהיך ונשא חטאו מכל מקום. דברי ר' מאיר וחכ"א על שם המיוחד במיתה שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת ועל הכנויין באזהרה שנא' ונשא חטאו ור' מיישא פליג על האי תנא ואמר לרבנן בן נח אפילו בכנויין נהרג שנאמר כגר כאזרח בנקבו שם יומת. גר ואזרח אינן חייבין מיתה אלא על שם המיוחד. אבל בן נח אפילו בכנויין חייב:

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 56a · Sefaria

מאירי

המשנה השביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה ואמר המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם ר"ל שם בן ארבע אותיות ופי' בגמ' שיברך שם בשם כלומר יכה יוסי את יוסי או יברך יוסי בשם יוסי וזה שתפש במשנה לשון יוסי דרך כנוי הוא על שם שיש בו ארבע אותיות כשם המיוחד אבל אם לא הוציא שם מפיו אלא שהיה אחר מזכיר את השם והוא אומר כך וכך יגיעהו או שלא בירך שם בשם אלא שאמר כך וכך יגיע ליוסי פטור ודבר זה יש שפירשו שם המיוחד בשם המיוחד ר"ל יו"ד ה"א וא"ו ה"א בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א גם כן והוא שאמר יוסי את יוסי אבל אם בירך שם המיוחד בכנוי פטור מסקילה אלא שלוקה וראיה להם ממה שאמרו למטה כגר כאזרח הוא דבעינן שם בשם אבל גוי סגי בכנוי אלמא בישראל מיהא דוקא שם המיוחד בשם המיוחד וי"מ שכל שקלל את השם המיוחד לשם מן השמות שאין נמחקין גם כן נסקל וכן כתבוה גדולי המחברים והרי הכנויים בכללם כמו שיתבאר למטה וראיה לדבריהם שהרי למטה במקלל אביו ואמו אמרו שאם קלל בכנוי חכמים פוטרין ואמרו על זה מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי היא דתניא ר' מנחם בר' יוסי אומר בנקבו שם יומת מה ת"ל שם לימד על מקלל אב ואם שאינו חייב עד שיקללם בשם וא"כ לר' מנחם בר' יוסי שהלכה כמותו לא בעינן במברך את שם בשם שהרי העמידו למקלל אב ואם וא"כ במברך את השם חייב אף בכנוי ואף גדולי הרבנים כתבו שם שברכת השם אפילו אמר יתברך יוסי נסקל אע"פ שלא בירך לא בשם ולא בכנוי וזה שיברך שם בשם אינה הלכה אף לכנוי:

והשם המיוחד מיהא כתבו גדולי המחברים שאין חלוק בין יהו"ה לאדנ"י שהכל נקרא שם המיוחד וכן נראה מן הגמ' שאם בירך שם בן ארבעים ושתים והוא הנקרא בגמ' שם רבה חייב שהרי הוא עיקר שם המיוחד אבל לא בשם בן שתי אותיות שאינו אלא חצי השם והרי הוא כשאר הכנויים:

בכל יום ויום דנין את העדים בכנוי ר"ל כלומר כל הימים שהיו נושאין ונותנין הבית דין בענין וחוקרין את העדים לא היו העדים מזכירין אות באות כמו ששמעו אלא דרך כנוי ומעידים עליו שהוא אמר יכה או יהרוג יוסי את יוסי וכיוצא בזה והם היו מבינים שעל השם היו מעידין והיו נושאין ונותנין על הדבר כאלו שמעו מפיהם הלשון להדיא אבל כשנגמר הדין והסכימו כולם לחייבו לא היו הורגין בכינוי שמא כך היה כמו שהם מעידים ומתוך שנאה אמרו כך וסוברים מ"מ לא שקר העדנו ומתוך כך אחר שהסכימו כולם לחיוב היו מוציאין כל אדם לחוץ ומשיירין את העדים ושואלין לגדול שבהם במעמד חבריו אמור בעדות ברורה ובהדיא מה ששמעת אות באות והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין ואח"כ שואלין את השני ודיו שיאמר אף אני שמעתי כמהו ואינו מחזיר את הדברים בפירוש והשלישי אומר אף אני כמהו כלומר שאם היו בענין זה הרבה עדים צריך שכל אחד ואחד יאמר כזה שמעתי ובירושלמי שאלו וכי אומרים לו לאדם גדף ותירצו שאינו אומר הלשון להדיא אלא שמזכיר את השם ואומר שם זה קלל ובשם זה קללו ובלשון משנה זו יראה שאף הלשון בעצמו הוא אומר:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

המוחק את השם עובר בלא תעשה ולוקה ויראה מסוגיא זו שהדין כן בקורע ובכל מיני אבוד ואזהרה שלו שנאמר בע"ז בפרשת ראה אנכי ואבדתם את שמם וסמך לו לא תעשון כן לי"י אלוקיכם ודרשו אזהרה למוחק את השם וכן הדין בכל מאבד כגון קורע וחותך וזה שסמך לו אח"כ כי אם אל המקום אשר יבחר י"י פי' גדולי המפרשים דרך פשט שרמז לענין סוטה שנתן לימחות על המים:

ובמסכת שבועות ל"ה א' התבאר ששבעה שמות הם שלוקין במחיקתם הנכתב או הנקרא ובשניהם אחד ואל ואלוה ואלוהים אהיה שדי וצבאות אבל אין במחיקתם מיתה אלא מלקות:

אסור לקרוא השם המיוחד בכתבו ולהזכירו באותיותיו ופירושיו אלא במקום המיוחד לו ובראוי לו וכל העושה כן עבר על עשה של דברי סופרים והוא נכלל בענין יראת השם שזה וכיוצא בו הוא עזות מצח ופירוק עול יראה ובאבות דר' נתן אמרו כל המשתמש בשם המפורש אין לו חלק לעולם הבא:

בן נח מצווה על ברכת השם כישראל ואינו נהרג אלא בסייף שרוב מיתות בני נח בסייף כמו שיתבאר ואפילו לא בירך את השם המיוחד אלא אחד מן הכנויים שהזכרנו למעלה שאין נמחקין נהרג מה שאין כן בישראל שאינו נהרג אא"כ בירך שם המיוחד אם באחד מן הכנויים לדעת גדולי המחברים או דוקא בשם המיוחד עצמו שדעת שאר המפרשים אם אף בלא שם ובלא כנוי לדעת גדולי הרבנים אלא שאם בירך את הכנויים לוקה שהרי נאמר אלהים לא תקלל ואלהים מן הכנויים הוא ולדעת המצריכים בישראל שם בשם בבני נח מיהא פוסקין שכשם שבני נח חייבין על ברכת הכנוי כך חייבין בקללה לבד אע"פ שלא בירך שם בשם שלא נאמר דין שם בשם אלא על ישראל וכן נראה מלשון גדולי המחברים אע"פ ולא כתבוה בפירוש וכן נראה שהרי שם בשם למדוהו למעלה מבנקבו שם ועליו נאמר כגר כאזרח למעט בני נח:

Meiri on Sanhedrin 56a · Sefaria · CC0

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא ור"י נפחא אליבא דרבנן האי כגר כו' אבל נכרים לא בעינן שם בשם כו' למעטינהו מסקילה לא אצטריך כפירש"י ומשום דכל מיתתן בסייף ומהיכא תיתי למימר הכא סקילה כיון דלא איתרבו לרבנן אבל לענין שם בשם כיון דאינו מפורש בנכרי מה היא ברכת השם יש ללמוד סתום מן המפורש לגבי ישראל שהיא שם בשם אף על גב דלא איתרבאי אי לאו מיעוטא דכגר כו' ולרבי מאיר נמי מצי למימר למעט מכגר ואזרח שם בשם בנכרי אלא דתלמודא קאמר דמסקילה נמי אצטריך למעוטי אליביה כיון דאתרבי וק"ל:

שם איש איש למה לי דברה תורה כו' דלפירוש רש"י דלרבי מיישא נמי פריך ליכא למימר דאתא איש איש לומר דבעינן שם בשם כמו בעכו"ם דלא אצטריך ליה להא ומהיכא תיתי דלא בעינן שם בשם דודאי הוה ילפינן סתום שבעכ"ום מן המפורש בישראל כמו שכתב לעיל וליכא למימר נמי דאתא איש איש לרבות סקילה בעכו"ם כמו בישראל דאם כן הויין דרשות דרבי מאיר הפוכה מדרבנן דרבי מאיר מרבה כינויין לעכו"ם מאיש איש וממעט סקילה מכגר ואזרח ולרבנן הוא בהיפוך דמחייבין כינויין מכגר ואזרח ומרבין סקילה מאיש איש ועוד דבסקילה בעכו"ם וכן בשם בשם לא אשכחן דפליגי בשום מקום וק"ל:

תוס' בד"ה ואליבא דרבי מאיר כו' מיהו קשה מנליה דפליג רבי יצחק אדרבי מיישא דאפשר דמודה כו' עכ"ל לכאורה בפשיטות הוה ליה לאקשויי דמאי קאמר דפליג רבי יצחק אדרבי מיישא הא ע"כ רבי מיישא נמי סבירא ליה דהך ברייתא איש איש לרבות הכנויין אליבא דרבי מאיר מתנייא דהא רבנן מכגר ואזרח ילפי ליה דעכו"ם חייב על הכנויין אלא משום דרש"י דחק לפרש בפירושו דלהכי קאמר ופליגא אדרבי מיישא משום דאהא דקאמר לרבות את הכנויין ואליבא דרבי מאיר משמע הא לרבנן פטור כו' ואהא קשי' להו מנליה ומהיכי משמע למימר הכי דאימא רבי יצחק אקרא דאיש קאי דלא מתוקמא אלא כרבי מאיר אבל מכגר ואזרח מודה רבי יצחק דמרבינן לעכו"ם לרבנן וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 56a · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' דאמר קרא ונוקב שם עי' לקמן סו ע"א רש"י ד"ה בנקבו:

Gilyon HaShas on Sanhedrin 56a · Sefaria

בן יהוידע

שֶׁבַע מִצְווֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ נראה לי בס"ד הטעם למספר שבע כדי שעל ידם יהיו יכולים לדור ולהתקיים בעולם הזה שהיא שבעה אקלימים כנודע. אי נמי כנגד שבעה מלכים שנשברו. אי נמי כדי לשמרם משבעה כוחות טומאה של יצר הרע שהם כנגד שבעה שמות שיש לו שלא יאבדם לגמרי בשבעה טומאות שלו שיהיו כדור המבול ודור הפלגה. אך קשא למה קורא את שבע מצות על שם נח, והלא אדם הראשון נצטווה בהם והיה ראוי לקרותם על שם אדם? ונראה לי דאדם הראשון נצטווה בתשעה מצות שהוא איסור אכילת בשר ואכילת עץ הדעת וכמו שכתבו התוספות ואחר כך הותר הבשר לנח ובניו והם לא היה להם מצות עץ הדעת ונמצא אצל נח ובניו הם שבעה מצות.

Ben Yehoyada on Sanhedrin 56a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

בְּכׇל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכִינּוּי, ״יַכֶּה יוֹסִי אֶת יוֹסִי״.

קטע 2

נִגְמַר הַדִּין, לֹא [הָיוּ] הוֹרְגִין בְּכִינּוּי, אֶלָּא מוֹצִיאִין כׇּל אָדָם לַחוּץ. שׁוֹאֲלִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶן וְאוֹמֵר לוֹ: ״אֱמוֹר מַה שֶׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵירוּשׁ״. וְהוּא אוֹמֵר, וְהַדַּיָּינִין עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין, וְלֹא מְאַחִין.

קטע 3

וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: ״אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ״, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר: ״אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ״.

קטע 4

גְּמָ׳ תָּנָא: עַד שֶׁיְּבָרֵךְ שֵׁם בְּשֵׁם.

קטע 5

מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר שְׁמוּאֵל: דְּאָמַר קְרָא ״וְנוֹקֵב שֵׁם וְגוֹ׳ בְּנׇקְבוֹ שֵׁם יוּמָת״.

קטע 6

מִמַּאי דְּהַאי ״נוֹקֵב״ לִישָּׁנָא דְּבָרוֹכֵי הוּא? דִּכְתִיב: ״מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל״. וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא: ״אֱלֹהִים לֹא תְּקַלֵּל״.

קטע 7

וְאֵימָא: מִיבְרַז הוּא, דִּכְתִיב ״וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ״, וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא: ״וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם... לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״?

קטע 8

בָּעֵינָא שֵׁם בְּשֵׁם, וְלֵיכָּא.

קטע 9

וְאֵימָא דְּמַנַּח שְׁנֵי שֵׁמוֹת אַהֲדָדֵי, וּבָזַע לְהוּ? הַהוּא נוֹקֵב וְחוֹזֵר וְנוֹקֵב הוּא. וְאֵימָא דְּחָיֵיק שֵׁם אַפּוּמָּא דְסַכִּינָא, וּבָזַע בַּהּ? הַהוּא חוּרְפָּא דְסַכִּינָא הוּא דְּקָא בָזַע.

קטע 10

אֵימָא: פָּרוֹשֵׁי שְׁמֵיהּ הוּא, דִּכְתִיב: ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת״. וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא: ״אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״.

קטע 11

חֲדָא, דְּבָעֵינָא שֵׁם בְּשֵׁם וְלֵיכָּא. וְעוֹד, הָוְיָא לֵיהּ אַזְהָרַת עֲשֵׂה, וְאַזְהָרַת עֲשֵׂה לָא שְׁמַהּ אַזְהָרָה.

קטע 12

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אָמַר קְרָא ״וַיִּקֹּב... וַיְקַלֵּל״, לְמֵימְרָא דְּנוֹקֵב קְלָלָה הוּא.

קטע 13

וְדִילְמָא עַד דְּעָבֵד תַּרְוַיְיהוּ? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל״, וְלָא כְּתִיב: ״הוֹצֵא אֶת הַנֹּקֵב וְהַמְקַלֵּל״. שְׁמַע מִינַּהּ חֲדָא הִיא.

קטע 14

תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״? לְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִם, שֶׁמּוּזְהָרִין עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם כְּיִשְׂרָאֵל. וְאֵינָן נֶהֱרָגִין אֶלָּא בְּסַיִיף, שֶׁכׇּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בִּבְנֵי נֹחַ אֵינָהּ אֶלָּא בְּסַיִיף.

קטע 15

וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״ה׳״ – זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם.

קטע 16

אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הַכִּינּוּיִין, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר.

קטע 17

דְּתַנְיָא: ״אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְנֹקֵב שֵׁם ה׳ מוֹת יוּמָת״! לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנֹקֵב שֵׁם מוֹת יוּמָת״, יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל שֵׁם הַמְיוּחָד בִּלְבַד? מִנַּיִין לְרַבּוֹת כָּל הַכִּינּוּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו״ – מִכׇּל מָקוֹם. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

קטע 18

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה, וְעַל הַכִּינּוּיִין בְּאַזְהָרָה.

קטע 19

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי מְיָישָׁא, דְּאָמַר רַבִּי מְיָישָׁא: בֶּן נֹחַ שֶׁבֵּירַךְ אֶת הַשֵּׁם בְּכִינּוּי, לְרַבָּנַן חַיָּיב.

קטע 20

מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״כַּגֵּר כָּאֶזְרָח״. גֵּר וְאֶזְרָח הוּא דְּבָעֵינַן ״בְּנׇקְבוֹ שֵׁם״, אֲבָל גּוֹי – אֲפִילּוּ בְּכִינּוּי.

קטע 21

וְרַבִּי מֵאִיר, הַאי ״כַּגֵּר כָּאֶזְרָח״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? גֵּר וְאֶזְרָח בִּסְקִילָה, אֲבָל גּוֹי בְּסַיִיף. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאִיתְרַבּוֹ, אִיתְרַבּוֹ – קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 22

וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, הַאי ״כַּגֵּר כָּאֶזְרָח״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? גֵּר וְאֶזְרָח הוּא דְּבָעֵינַן שֵׁם בְּשֵׁם, אֲבָל גּוֹי לָא בָּעֵינַן שֵׁם בְּשֵׁם.

קטע 23

״אִישׁ אִישׁ״ – לְמָה לִי? דִּיבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

קטע 24

תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁבַע מִצְוֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ – דִּינִין, וּבִרְכַּת הַשֵּׁם, עֲבוֹדָה זָרָה, גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגָזֵל, וְאֵבֶר מִן הַחַי.

מסכת סנהדרין דף נ״ו עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף נ״ו עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור