מסכת סנהדרין דף נ״ד עמוד א׳

תניא כוותיה בתורת כהנים דסתם ספרא ר' יהודה דערות אביך לרבי יהודה זו אשת אביך ואית ליה גזירה שוה למילף מיניה עונש לאמו שאינה אשת אביו ואייתר ליה אמך היא להאי דרשה:

ת"ל ערות אביו גלה ומשמעות לא משמע אנוסה דהאי לאו ערות אביך היא אלא מופנה הוא לגזירה שוה כדדריש בסופה ומההיא תיפוק לן עונש לאמו אנוסה כדמפרש בסופה:

מה להלן באישות הכתוב מדבר דהא רישא דקרא איש אשר ישכב את אשת אביו כתיב ומשמע בין אשת אביו וכו' וחייב עליה משום אשת אב עד דאתא אמך היא דסופה ומיעטה ואוקמה לרישא דקרא על כרחיך באשת אביו שאינה אמו:

בעונש מניין היינו הך דאתחיל בה לעיל ושבקה:

אמך היא ארישא דקרא מהדר לאפוקי ממשמעותיה והיכא דאשת אביו הויא אמו אינו חייב עליה משום אשת אב אלא משום אם:

ערות אביך ממש אבל אשת אב לא רמיזא הכא הלכך לא אתיא אמך היא למעוטי ולדרשה אחרינא אתא כדלקמן:

נכרי הבא על אביו מפרש ליה רבא דבישראל קאמר והא דנקט עובד כוכבים לישנא מעליא:

חייב שתים מואת זכר וערות אביך:

הבא על אביו חייב ב' הבא על אחי אביו חייב ב' תימה דלא תני להו בכלל ל"ו כריתות כיון דאי עביד בהדייהו חייב על כל אחת ואחת ובירושלמי פריך לה בפרקא ומשני כל שום זכור אחד:

לומר לך זו היא כלתו וזו היא אשת בנו האי דהדר כתבה לחייב עליה אף לאחר מיתה כדפ"ה וא"ת אזהרה שמענו עונש לאחר מיתה מנ"ל דלעיל איצטריך קרא לעונש ואזהרה דאשת אב לאחר מיתה וי"ל דנפ"ל מג"ש דדמיהם מאשת אב דענש לאחר מיתה כמחיים:

הבא על הזכר ועל הבהמה הא דלא קתני והביא בהמה עליו משום דלא כתיב בהדיא אלא מדרשא והא דלא קתני והביא זכר עליו אף על גב דכתיב בהדיא שניהם מות יומתו (ויקרא כ׳:י״ג) איכא למימר דלישנא דקרא נקט דכתיב (שם יח) ואת זכר לא תשכב:

תניא כוותיה דרבא איש פרט לקטן אשר ישכב את אשת אביו משמע בין אשת אביו שהיא אמו בין אשת אביו שאינה אמו. אמו שאינה אשת אביו מניין ת"ל ערות אביו גילה מופנה להקיש ולדון ממנו ג"ש כו' עד אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אביו ורבנן ערות אביך אביך ממש הוא וליחייבו שתים חדא הא. אידך מואת זכר לא תשכב וכדרב יהודה דאמר נכרי הבא על אביו חייב שתים. ופירשה האי דקתני חייב שתים ישראל הוא והאי דאמר נכרי לישנא מעליא. כלומר ליכא בישראל דעביד כי האי גוונא וחייב כגון שגג בזה ונתחייב שתי חטאות דאי ס"ד נכרי ודאי הא קי"ל אזהרתן זו היא מיתתן חייב שתים בתרי קטלינן ליה. תניא נמי הכי הבא על אביו חייב שתים ועל אחי אביו חייב שתים איכא דאמר ודלא כר' יהודה איכא דאמר אפילו תימא ר' יהודה מייתי לה בק"ו מאחי אביו:

הבא על אשת אביו כו' פי' אחר מיתת אביו חייב משום אשת אביו בלבד. הבא על כלתו וכו' הבא על הזכור. ת"ר איש פרט לקטן אשר ישכב את זכר בין קטן בין גדול משכבי אשה מגיד לך הכתוב ששתי משכבות באשה. אמר רבן גמליאל הרי זו האשה באת ללמוד כי יש משכב בזכר כאשה ונמצאת למידה כי יש לך שתי משכבות ובשתיהן חייבת בהן. מות יומתו בסקילה. עונש שמענו כמו שפירשנו אזהרה לשוכב מואת זכר לא

יתבאר מסוגיא זו בשלשה פסוקים אלו ר"ל בראשון ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה וכו' והשני ערות אשה אביך לא תגלה ערות אביך היא והשלישי בעונש איש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה שלדעת ר' יהודה ערות אביך הראשון באשת אביו בין אמו בין שאינה אמו ואמו שאינה אשת אביו מערות אמך ואמך היא לדרוש משום אמו אתה מחייבו וכו' ולענין עונש איש אשר ישכב את אות אביו בין שהיא אמו בין ואינה אמו ואמו שאינה אשת אב מגזרה שוה נאמר כאן ערות אביך ונאמר להלן ערות אביו גלה מה באזהרה עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו אף בעונש כן ומחיים וערות אשת אביך לחייב אף לאחר מיתה וערות אביך היא לדרוש שמשום אשת אב אתה מחייבו ולא משום אשת איש ועונש שלאחר מיתה מגזירה שוה שהזכרנו ולדעת חכמים שמחייבים בשתים ערות אביך הראשון לזכור וערות אמך לאמו שאינה אשת אב וערות אשת אביך אזהרה לאשת אב בין אמו בין שאינה אמו דערות אביך היא לרבות שם אשת אב לאחר מיתה ועונש אשת אב בין אמו בין אינה אמו מחיים מואיש אשר ישכב את אשת אביו ולאחר מיתה מערות אביו גלה ועונש אמו שאינה אשת אב מאמך היא וזהו כללה של סוגיא זו וכבר פסקנו שהלכה כחכמים:

ומעתה אתה למד שהרובע את אביו חייב שתים אחת משום ואת זכר לא תשכב וכו' ואחת משום ערות אביך אם בשוגג ולענין קרבן אם במזיד ולענין התראה על הדרך שביארנו ובבן נח שאין בו קרבן יש בו תורת שתים במזיד לענין התראה וכן הרובע אחי אביו חייב שתים שנאמר ערות אחי אביך ונאמר ואת זכר וכו' ואע"פ שנכתבה באחי האב הוצרך לכתבה באב שאין עונשין מן הדין כמו שכתבנו:

המשנה הששית והכונה בה ככונת מה שלפניה ואמר הבא על הזכור ואע"פ שלא חדש בו דברים הוא תופשו כדי להחזיר את כלם על הסדר והבא על הבהמה והאשה המביאה בהמה עליה וידוע באלו שאף הבהמה בסקילה שנאמר ואת הבהמה תהרוגו ועל דבר זה הוא שואל אם אדם חטא בהמה מה חטאה ופירש בה לפי שבאה תקלה על ידה לאדם ר"ל מכשול עון ועוד טעם אחר שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל איש פלוני על ידה וזה הטעם הוא הנקרא קלון ונמצאו שתי סיבות בהריגת הבהמה הראשונה נקראת תקלה והשניה נקראת קלון:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

כלל גדול בכל העריות האשה מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה ביאתה ביאה והזכר מבן תשע שנים ולמעלה ביאתו ביאה מעתה כל הבא ביאה האסורה והיא מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה הוא נידון על ידה אם למיתה אם לכרת אם למלקות לפי מה שהיא ערוה והיא פטורה שאינה בת עונשין וכל אשה גדולה שבא עליה ביאה האסורה קטן מבן תשע שנים ויום אחד ולמעלה היא נידונית על ידו והוא פטור שאינו בר עונשין אבל כל שהאשה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אע"פ שהבא עליה גדול וכל שהזכר פחות מבן ט' שנים ויום אחד אע"פ שהנבעלת גדולה אין זו ביאה כלל אלא נגיעה בעלמא ושניהם פטורין:

קטן שבא על הזכור אם היה הזכור גם כן קטן שניהם פטורין שניהם גדולים שניהם בסקילה היה הרובע גדול והנרבע קטן אם קטן זה מבן תשע שנים ויום אחד ולמעלה הוא פטור ורובעו נסקל על ידו ואם מכאן ולמטה אף רובעו פטור היה הרובע קטן והנרבע גדול אם מבן תשע שנים ויום אחד ולמעלה הנרבע נסקל על ידו והרובע פטור ואם מכאן ולמטה אף הנרבע ממנו פטור אלא שהוא בדין מכת מרדות לדעת גדולי המחברים:

גמרא אמו שאינה אשת אביו מניין ת"ל ערות אביו גילה כו' כתב הרא"ם בפ' אחרי ויש לתמוה על דברי ר' יהודה ועל רש"י שהביא דבריו למה לא הביאו הג"ש של אביך מקרא דערות אשת אביך שהיא בצדו ומיירי באזהרה כמוהו דכתיב בה ערות אביך היא מה להלן כו' עכ"ל ע"ש ויש לתמוה על דבריו מאי קא קשי' ליה דהא קאמר ערות אביו גילה מופנה לג"ש כו' אבל ערות אביך היא דסיפיה דקרא ס"ל לרבי יהודה דאינו מופנה דאתא שפיר למעט א"א ועוד אי הוה אתי ערות אביך דסיפא דקרא לג"ש מיעוטא דהיא למאי אתי ודו"ק:

שם וליחייב נמי משום אשת בנו כו' למאי דלא אסיק השתא אדעתיה לומר פתח הכתוב בכלתו כו' קשה למאי דפריך לעיל אלא מעתה ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה ה"נ משום ערוה א' כו' והתנן כו' משום כלתו ומשום א"א כו' דאימא דה"נ דרשינן ערותה משום ערוה אחת אתה מחייבו משום כלתו ולא משום אשת בנו אבל א"א לא נתמעט דה"נ לר"י איצטריך בשמעתין ב' מיעוטי א' לאשת אב ואחד לא"א אבל למסקנא דפתח הכתוב בכלתו וסיים כו' דלא איצטריך מיעוט לאשת בנו ופריך לעיל שפיר למעט א"א ודו"ק:

תוס' בד"ה הבא על אביו כו' דאי עבוד בהדייהו חייב על כל אחת כו' עכ"ל ר"ל דהתם בריש כריתות אמרי' מנינא דל"ו כריתות ל"ל לומר דאם עשאן כולן בהעלם א' חייב על כל אחד ואחד והשתא אמאי לא תני הני ומונה ל"ח כריתות דאם עשאן (כולן) בהעלם א' דחייב על כל או"א וק"ל: