דף ביאור

מסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־382 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

הכי גרסינן בשלמא לר' יונתן כדמפרש רבי טעמא:

ממאי דאיכא חנק בעולם במיתת ב"ד דילמא אין מיתות ב"ד אלא שלש קלה שבהן בסייף:

ארבע מיתות בשמן הנקוב להן וכיון שלא פירש למי נתן חנק על כרחיך קלה היא מכולן והניחה לסתומי' שאינו רשאי למשכה להחמיר עליה אלא להקל עליה לפיכך לא הוצרך לפרש:

שאר הנסקלין דלאו עבודת כוכבים ונערה המאורסה וחלול שבת ואוב וידעוני ומגדף דהנך כתיבי בהו סקילה וכולהו שאר הנסקלין לא כתיבא בהו סקילה בהדיא וגמרינן להו לקמן בגזירה שוה דאוב וידעוני:

במאי גמרי איזו (טובה)[תיבה] מופנית לגזירה שוה דמיהם בם או מות יומתו:

א"ל רב אחא מדפתי לרבינא הא דא"ר זירא לאביי במאי גמרי מאי הוה קשיא ליה לרבי זירא אי הוה גמרי במות יומתו:

אי נימא אשת איש קא קשיא ליה אמאי קרי ליה מיתה סתם ובחנק תיגמר מינה ג"ש מאוב וידעוני כי היכי דגמרינן כל הנסקלין דלא כתיב בהו אלא מות יומתו סתמא וגמרינן להו מהתם:

מכה אביו ואמו אמרינן לקמן דמיתתו בחנק באלו הן הנחנקין (דף פד:) וקשיא ליה לגמריה לסקילה מאוב וידעוני ומאי קשיא ליה אדגמר מאוב וידעוני לגמריה מאשת איש דהכי שפיר דכיון דאיכא למיגמר קלה ואיכא למגמר חמורה אי אתה רשאי למשכה להחמיר:

ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 53a · Sefaria

תוספות

קמיפלגי בפלוגתא דר' שמעון ורבנן תימה ור' ישמעאל דאמר לעיל (סנהדרין דף נא.) ארוסה יצאה לשריפה ולא נשואה מנ״ל דאשת איש בחנק דאי מר' יאשיה מסתמא מדסבר כר' שמעון דשריפה חמורה סבר נמי כוותיה דסייף קיל וכדרבי נמי לא מצי דריש דתקשי אימא שריפה ול״מ לשנויי מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה מכלל דהאי לאו בשריפה דדילמא ה״מ ארוסה אבל נשואה אימא בשריפה ועוד קשה בסוף פירקין (סנהדרין דף סו:) איכא למ״ד דמוקי רבי כרבי ישמעאל וי״ל דאין סברא להחמיר בנשואה בת ישראל טפי מבארוסה ואף על גב דפריך הכא אימא שריפה ה״מ לשנויי הכי אלא דשפיר משני והך שינויא לא מצי לשנויי למאי דמוקי רבי כרבי ישמעאל:

דאי במות יומתו גמירי עד דגמרי מאוב וידעוני ליגמרי מא"א תימה א"כ ג"ש מאי אהני דבלאו הכי סתם מיתה חנק וי"ל דלאו דווקא מא"א דאיכא למימר דליגמר מרוצח דהוי בסייף:

משום אם ומשום אשת אב הא דלא קתני א"א משום דהכא לאחר מיתה איירי:

הא לית ליה קידושין בגווה אפילו ר' יהושע דאמר בפרק החולץ (יבמות דף יט. ושם) אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד מודה דלא תפסי קידושין בחייבי כריתות כדדרשינן מקרא בסוף האומר (קדושין דף סח.) ובפ"ק דב"מ (דף טו:) אמר אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו משמע דליכא מאן דפליג והא דמשמע בכל דוכתא דממזרות תלי בתפיסת קידושין היינו דלא כרבי יהושע:

Tosafot on Sanhedrin 53a · Sefaria

רבנו חננאל

תניא כל מקום שנאמר מיתה בתורה סתם אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי ר' יאשיה רבי אומר נאמר מיתה בידי שמים ונאמר [מיתה] בידי אדם מות יומת הנואף והנואפת וכיוצא בה מה מיתה בידי שמים מיתה שאין בה רושם פי' חבלה אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם כו':

אמר רבה ד' מיתות גמרא גמירי לה כלומר הלכה למשה מסיני א"ר זירא לאביי שאר הנסקלין דלא מיפרשא להו סקילה דגמרי מאוב וידעוני במאי גמרי במות יומת גמרי או בדמיהם דמיהם בם גמרי. כלומר כל דכתיב ביה דמיהם בם בסקילה כמו אוב וידעוני ואסיקנא מכה אביו ואמו קא קשיא ליה אי אמרינן ליגמר במות יומת [למיתי ולמיגמר] מאוב וידעוני בסקילה. נימא הכי עד דגמרי מאוב וידעוני דבסקילה ליגמרו מאשת איש במות יומת בחנק דכל מיתה סתם אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה. א"ל שאר הנסקלין גופייהו קא קשיא ליה דאי במות יומת גמרי מאוב וידעוני ליגמרו מאשת איש א"ל בדמיהם דמיהם קא גמרי:

[מתני'] אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת האב ועל הכלה ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה בהמה עליה כו'. תניא א"ר יהודה אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו חייב משום אשת אב אלא משום אם בלבד. ואוקימנא להא דר' יהודה בחייבי לאוין

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 53a · Sefaria

מאירי

כל חייבי מיתות שלא היו יכולים להמיתו במיתה הכתובה בו מצוה להמיתו בכל צד שהם יכולים להמיתו אלא שיש בזו הפרש בין רוצח לשאר חייבי מיתות שהרוצח אף על ידי כל אדם ושאר חייבי מיתות דוקא על ידי עדיו וכבר כתבנוה בפרק נגמר הדין:

המשנה החמישית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי בביאור הנסקלין כמה הם ועל אלו העבירות נסקלין ומנה אותם תחלה דרך כלל ואח"כ ביאר כל אחת מהן בפרט ואמר דרך כלל שכל הנסקלין שבתורה שמנה עשר ואלו הן הבא על האם ועל אשת אביו אע"פ שאינה אמו והבא על כלהו והבא על הזכור והרובע את הבהמה והאשה המביאה בהמה עליה והמגדף והעובד ע"ז ונותן מזרעו למולך שזהו דבר אחר בזולת ע"ז ואינו אלא חק לכמרי ע"ז והתורה החמירה עליו ובעל אוב ובעל ידעוני והמקלל אביו או אמו והמחלל את השבת והבא על נערה המאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה נמצאו כלן שמנה עשרה שקללת אב ואם נחשבות כאחת שבע מהן בביאות אסורות ושמונה מהן בעניני האמונות ושתים בהמראת אב ואם ואחת בשבת ואח"כ חזר בביאור כל אחת מהן בפרט ואמר שהבא על האם חייב שתים אחת משום אמו ואחת משום אשת אב ואפילו לאחר מיתת אב שחיוב אשת אב אף לאחר מיתה אב הוא ור' יהודה אומר אינו חייב אלא משום אם וכו' והלכה כתנא קמא ואע"פ שבמזיד מיהא אי אפשר להרגו אלא אחת למדנו מ"מ שבשוגג חייב עליה שתי חטאות שהרי כל העריות יש כרת בזדונן אם אין שם התראה ובתלמוד המערב פירשוה אף במזיד ולענין התראה שאם בא על אמו והתרו בו משום אשת אב ולא משום אמו נסקל:

ויש שואלין מפני מה לא אמר חייב שלש משום אם ומשום אשת אב ומשום אשת איש ותירצו שבוודאי כך הוא אלא שמאחר שחיוב אשת איש אינה אלא בחיי האב לא שנאה שהרי היה צריך לשנות בין בחיי האב בין לאחר מיתת האב ויש חולקין לומר שאין בה חיוב אשת איש ואין זה כלום:

הבא על אשת אב חייב שתים משום אשת אב ומשום אשת איש בין מן האירוסין ר"ל שנתקדשה לאביו ולא נשאה בין שנשאה שמשעת קידושין נעשית אשתו וחייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בנשואה או נערה המאורסה בנתקדשה אם היא נערה ומה שאמר בין בחיי האב בין במיתתו ענינו על שם אשת אב אבל שם אשת איש אחר מיתה אינו כלל:

הבא על כלתו חייב משום כלתו ומשום אשת איש בין מן האירוסין בין מן הנשואין על הדרך שביארנו באשת אב שהרי שני האיסורין באים כאחד וכן מה שאמר בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו פירושו על שם כלתו שאיסור אשת איש לאחר מיתת בעל אינו כלל ובגמ' שאלו לחייבו גם כן משום אשת בנו שהרי הזכירה הכתוב בלשון כלה ובלשון אשת בן והזכיר בה על שתי הלשונות דכתיב ערות כלתך לא תגלה וכו' אשת בנך היא לא תגלה ערותה וכו' ותירץ פתח הכתוב בכלתו וסיים באשת בנו לומר לך זו היא כלתו זו היא אשת בנו והכל שם אחד וכן הדין נותן שאי אפשר לכלתו אלא באשת בנו ולא באשת בנו אלא בכלתו אבל זו אפשר לאמו בלא אשת אב ולאשת אב בלא אמו ומתוך כך כל שהיא אם ואשת אב ראוי לחייבו בשתים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

שמנה עשר נסקלין שביארנו במשנה יש מהן שהוזכרה סקילתן בפירוש בתורה ויש מהן שלא הוזכרה להדיא אלא שלמדוה מגזרה שוה והרי אני מצרף לך אזהרה שלהן ועונשיהן ביחד כדי שלא נצטרך להזכירן במפוזר:

האם אם אינה אשת האב כגון שילדתו בזנות אזהרתה מדכ' ערות אמך לא תגלה. ואשת אב שאינה אמו מערות אשת אביך לא תגלה ואמו שהיא אשת אב מאיזה משני אלו ועונש שלהן איש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה וכו' דמיהם בם בין שהיא אמו בין שאינה אמו ואמו שאינה אשת אב מאמך היא לעשות אמו שאינה אשת אב כאמו שהיא אשת אב. כלתו - אזהרתה ערות כלתך לא תגלה. עונשה - ואיש אשר ישכב את כלתו וכו' דמיהם בם. הזכור - אזהרתו ואת זכר לא תשכב והנשכב נכלל במלת תשכב וקרי ביה תשכב מבנין נפעל. עונש - איש אשר ישכב את זכר וכו' דמיהם בם. הבהמה - אזהרתה ובכל בהמה לא תתן שכבתך ואף הנשכב בכלל שכבתך. עונש - ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת. האשה המביאה בהמה עליה אזהרתה ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה. עונש - ואשה אשר תקרב אל כל בהמה וכו' דמיהם בם. המגדף - אזהרתו אלהים לא תקלל עונש ונקב שם י"י רגום ירגמו וכו'. עבודה זרה - אזהרתה לא תעבדם. עונש - והוצאת את האיש וכו' אל שעריך וסקלתם וכו'. מולך - אזהרה ומזרעך לא תתן למולך ולא ימצא בך מעביר יתן מזרעו בנו ובתו באש. עונש - איש אשר יתן מזרעו למולך עם הארץ ירגמוהו באבן. אוב וידעוני - אזהרה אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. עונש - איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם וכו'. שבת - אזהרה לא תעשה כל מלאכה. עונש - במקושש וירגמו אותו וכו'. מקלל אב ואם - אזהרה בכלל לא תקלל חרש. עונש - אביו ואמו קלל דמיו בו. נערה המאורסה - אזהרתה בכלל ואל אשת עמיתך לא תקרב. עונש - וסקלוה אנשי עירה. מסית - אזהרתו ממה שנאמר במסית ולא יוסיפו לעשות וכו'. עונש - וסקלתם באבנים. מדיח את הרבים - אזהרתו לא ישמע על פיך. עונשו - בכלל עונש המסית. מכשף - אזהרתו לא ימצא בך וכו' ומנחש ומכשף. עונש - מכשפה לא תחיה. בן סורר ומורה - אזהרתו ולא תאכלו על הדם שלא תאכל אכילה המביאה לידי שפיכות דמים. עונשו - ורגמוהו וכו'. אמו שאינה אשת אביו כגון שילדתו בזנות או שלא היו קדושין תופסין לאביו בה כגון שהיתה אצלו מחייבי כריתות או מיתות בית דין חייב עליה משום אמו ולא משום אשת אב ואזהרתו מערות אמך לא תגלה אבל אם היתה אשת אביו ומחייבי לאוין כגון ממזרת ונתינה וחברותיהן הואיל וקדושין תופסין לאביו בה הרי הוא חייב עליה גם כן משום אשת אב וכבר בארנו שחיוב אשת אב אף לאחר מיתה והוא הדין לנתגרשה אמו שילדתו בזנות ואח"כ נעשית אשתו של אביו ובא עליה יראה שאף זו חייב משום כלם ואע"פ שלא באו כאחד שהרי כולל הוא:

Meiri on Sanhedrin 53a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפירש"י בד"ה ד' מיתות כו' למי נתן חנק על כרחך קלה היא מכולן והניחה לסתומים שאינו רשאי למושכה להחמיר כו' עכ"ל לפום הך סברא ה"מ למימר לעיל בר"פ לרבנן דס"ל כרבי יאשיה דחנק קלה מכולן מה"ט שלא פירש למי נתן חנק ע"כ קלה היא מכולן כו' וק"ל:

בד"ה איסור מצוה כו' מרבינן התם מיבמתו כו' לחלוץ ואינה עולה לייבום כו' וכ"ת תיתי עשה ותדחה ל"ת גזירה ביאה כו' עכ"ל דבריו תמוהים דאי משום גזירה בעלמא ביאה ראשונה אטו ביאה שניה לא תתייבם ומדינא חייבת לחלוץ א"כ ל"ל רבויא דיבמתו דיש לך אחרת שעולה השערה לחלוץ ואינו עולה לייבום אבל דברים מעורבבים קחזינא הכא ור"ל דאיצטריך רבויא דיבמתו בחייבי עשה ול"ת א"נ חייבי עשה לחוד דאין עשה דיבמה יבא עליה דוחה עשה ול"ת אפילו עשה לחוד ואפ"ה חולצת מרבויא דיבמתו אבל חייבי לאוין לחוד חולצת מדינא ואפילו לייבם שרי מדאורייתא דאתי עשה ודחי ל"ת אי לאו משום גזירה ביאה ראשונה כו' ועיין בזה בסוגיא דיבמות פרק ב' בתוספות ודו"ק:

תוס' בד"ה קמיפלגי כו' ול"מ לשנויי מדאמר כו' דדילמא ה"מ ארוסה אבל נשואה אימא בשריפה כו' עכ"ל ק"ק כיון דאית ליה לרבי ישמעאל בנין אב מה כשהוציא הכתוב בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה אף כשהוציא בת כהן לשריפה ארוסה ולא נשואה אם כן על כרחך מות יומת הנואף והנואפת דכתיב בנשואה בת ישראל ובת כהן בחנק היא ולא בשריפה דאל"כ לא הוציא ארוסה בת כהן מכלל נשואה בת כהן ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה דאי במות יומתו וכו' תימה א"כ ג"ש מאי אהני דבלא"ה סתם מיתה חנק כו' עכ"ל כתב מהרש"ל אבל לעיל גבי מכה אביו דקאמר עד דגמרי מאוב וידעוני לגמר מא"א ליכא לאקשויי ג"ש מאי אהני כו' דאיכא למימר שאר הנסקלין יוכיחו כו' אבל זה ר"ל אמאי לא אמר דא"א קשיא ליה לילף ממכה איש כו' עכ"ל תירוצו דחוק ואין להאריך בו גם אין מקום לקושייתו דהא ודאי לפום סברתו דהשתא דהג"ש הוא מות יומת לא נתקבלה הג"ש לכל מילי דהא ברוצח דכתיב נמי מות יומת והוא בסייף וכן באשת איש הוא בחנק אלא דנתקבל הג"ש סתם למילף מות יומת בג"ש והיכא דאיכא למילף ילפינן לה ולעיל דקאמר עד דגמר מאוב וידעוני לגמר מכה אביו מא"א בלאו ג"ש ומשום דאי אתה רשאי למושכה להחמיר כו' והג"ש דנתקבלה אהני לכל שאר הנסקלין אבל הכא שפיר קא קשיא להו לתוספות דמאי קא קשי' ליה דליהוי שאר הנסקלין בחנק ליגמור מא"א וא"כ הג"ש דנתקבלה במות יומתו למאי נ"מ והיכא אהני לו דבלאו הג"ש נמי כל השאר הנסקלין יהיו בחנק משום דסתם מיתה חנק הוא כמו א"א גם מה שהקשה דאימא א"א קשיא ליה לילף מרוצח שהוא בסייף לאו קושיא דניחא ליה לאקשויי מכל שאר הנסקלין עד דגמרי מאוב וידעוני לגמור מרוצח כמ"ש התוס' מטעמא דקאמר נמי לעיל גבי מכה אביו דאי אתה רשאי למושכה להחמיר משא"כ א"א שהוא בחנק אי הוה גמיר מרוצח אתה מושכה להחמיר לר' יאשיה דחנק קל מכולן דהסוגיא זו אזלא אליביה דר' יאשיה דר' יונתן לית ליה הך סברא דאי אתה רשאי למושכה להחמיר כמ"ש לעיל ואם נימא דר' יונתן ס"ל הך סברא כמ"ש ג"כ לעיל ניחא טפי ובהכי יתיישב נמי מה שמקשי' מאי קא קשיא להו לתוספות דא"כ גזירה שוה מאי אהני הא אהני שפיר לכל שאר הנסקלין אליבא דרבי יונתן דיליף סתם מיתה חנק משום דבעי מיתה שאין בו רושם וקשה אימא שריפה בכל שאר הנסקלין ולכך איצטריך ג"ש מא"א דהוי בחנק כדאמרי' מדאמר רחמנא בת כהן כו' אלא ע"כ דמשמע להו דהסוגיא זו אזלא אליביה דר' יאשיה ודו"ק:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 53a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹנָתָן, כִּדְקָא מְפָרֵשׁ רַבִּי טַעְמָא. אֶלָּא לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, מִמַּאי דְּאִיכָּא חֶנֶק בָּעוֹלָם? אֵימָא סַיִיף!

קטע 2

אָמַר רָבָא: אַרְבַּע מִיתוֹת גְּמָרָא גְּמִירִי לְהוּ.

קטע 3

מַאי ״לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה״? קָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן.

קטע 4

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְאַבָּיֵי: שְׁאָר הַנִּסְקָלִין דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ סְקִילָה, דְּגָמְרִי מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, בְּמַאי גָּמְרִי? בְּ״מוֹת יוּמָתוּ״ גָּמְרִי, אוֹ בִּ״דְמֵיהֶם בָּם״ גָּמְרִי?

קטע 5

אֲמַר לֵיהּ: בִּ״דְמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם בָּם״ גָּמְרִי, דְּאִי בְּ״מוֹת יוּמָתוּ״ גָּמְרִי, ״דְּמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם״ לְמָה לִי?

קטע 6

אֶלָּא מַאי, בִּ״דְמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם״ גָּמְרִי? ״מוֹת יוּמָתוּ״ לְמָה לִי?

קטע 7

כִּדְתַנְיָא: ״מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא״ – אֵין לִי אֶלָּא בְּמִיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ. מִנַּיִין שֶׁאִם אִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ בְּמִיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ, שֶׁאַתָּה מְמִיתוֹ בְּכׇל מִיתָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה״ – מִכׇּל מָקוֹם.

קטע 8

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וְאִי בְּ״מוֹת יוּמָתוּ״ גָּמְרִי, מַאי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ?

קטע 9

אִילֵּימָא אֵשֶׁת אִישׁ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, לְמֵיתֵי וּלְמִיגְמַר ״מוֹת יוּמַת״ מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי: מָה לְהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּאן בִּסְקִילָה?

קטע 10

מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא אֲרוּסָה בִּסְקִילָה, מִכְּלָל דִּנְשׂוּאָה לָאו בִּסְקִילָה.

קטע 11

וְאֶלָּא, מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, לְמֵיתֵי וּלְמִיגְמַר מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי?

קטע 12

עַד דְּגָמְרִי מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, לִיגְמְרוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ, דְּאִי אַתָּה רַשַּׁאי לְמוֹשְׁכָהּ לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ.

קטע 13

אֲמַר לֵיהּ: שְׁאָר הַנִּסְקָלִין גּוּפַיְיהוּ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, דְּאִי בְּ״מוֹת יוּמָת״ גָּמְרִי, עַד דְּגָמְרִי מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, לִיגְמְרוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ!

קטע 14

מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין: הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה. וְהַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ, וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, וְהַמֵּסִית, וְהַמֵּדִיחַ, וְהַמְכַשֵּׁף, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.

קטע 15

הַבָּא עַל הָאֵם, חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵם וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם הָאֵם בִּלְבַד.

קטע 16

הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָב, חַיָּיב מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי אָבִיו בֵּין לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין.

קטע 17

הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ, חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם כַּלָּתוֹ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי בְנוֹ בֵּין לְאַחַר מִיתַת בְּנוֹ, בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין.

קטע 18

גְּמָ׳ תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם הָאֵם בִּלְבַד.

קטע 19

מַאי ״אֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ״? אִילֵּימָא חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת וְחַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי אַף עַל גַּב דְּאֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ? הָא לֵית לֵיהּ קִידּוּשִׁין בְּגַוַּוהּ!

קטע 20

אֶלָּא: חַיָּיבֵי לָאוִין, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין.

קטע 21

מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא: אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה – חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת.

מסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור