דף ביאור

מסכת סנהדרין דף קי״ג עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף קי״ג עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף קי״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־518 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

וליפרקיה לכוליה ומשני כר"י דאמר לא אלים למתפס פדיונו בההיא מנה גופא במס' מעשר שני (פ"ג מ"י) והיינו נמי מעשר שני דקאמר יגנז בקבורה:

אלא לעולם במעשר שני דעיר הנדחת טהור ואסקוה לגוה ודקאמר לישתרי באכילה דהא קלטוהו מחיצות אחר שנכנס לחומת ירושלים: דאמר רבא בשחיטת חולין פ' בהמה המקשה (חולין דף סח):

מחיצות לאכול דאורייתא מן התורה מצוה לאכול לפנים מן החומה:

אבל מחיצות לקלוט שיהיו מחיצות קולטות בין לענין פדייה בין לכל ענין מדרבנן הוא וכי גזור רבנן דתיהני קליטת מחיצות למעשר דשוב אינו יכול לפדותו ולענין עיר הנדחת נמי שלא יהא בשריפה היכא דאיתנהו מחיצות:

דכתיב ואבדתם את שמם מן המקום ההוא וגו' וסמיך ליה לא תעשון כן לה' אלהיכם ובמזוזה הואיל וכתיב בה אזכרות אי אפשר לשריפה משום קרא דלא תעשון כן ואנן בעינן שללה וליכא דהאי שלל שמים הוא:

כלל בעשה ופרט בלא תעשה כגון והיתה תל עולם כלל דאפילו גנות ופרדסים לא תעשה אלא תהיה תל עולם שהוא עשה לא תבנה עוד בנין בתים והוא לא תעשה אין דנין אותו בכלל ופרט לומר אין בכלל אלא מה שבפרט דלא תעשה פירוש הוא כלומר והיתה תל עולם לבנין קאמר אבל לגנות ופרדסים שרי אלא תרי מילי קאמר קרא דלא אמרינן פירושי קמפרש אלא מילי מילי קאמר והיתה תל עולם לגנות ופרדסים לא תבנה עוד כל בנינין שבעולם ואפילו לגנות ופרדסים לא תבנה עוד ודרשינן ליה לדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא ולומר בנין בכלל היה ולמה יצא להקיש לך מה בנין מיוחד שהוא ישוב בני אדם אף כל בנין כגון גנות ופרדסים (לישנא אחרינא) ור' יוסי הגלילי סבר אין דנין כר' אבין ודריש הכי והיתה תל עולם מכל מילי שלא יעשה בה שום דבר ולא תבנה עוד דמשמע בנין בתים אשמועינן לאו בבנין בתים וגנות ופרדסים איסור עשה הוא דאיכא. כך שמעתי:

ר"ע סבר דנין דלא כר' אבין:

דכ"ע אית להו דר' אבין ואפילו ר"ע והא דקאמר דעיר הנדחת נעשית גנות ופרדסים לאו משום דבעלמא לית ליה דר' אבין דודאי מלתא קא מפרשי והיתה תל עולם במאי בבנין בתים דלא תבנה עוד לא משמע ליה בכל בנינין דקסבר עוד לכמו שהיתה משמע כלומר לא תחזור ולא תבנה עוד משמע כגון שהיתה מתחלה לא תבנה עוד אבל נעשה גנות ופרדסים:

ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 113a · Sefaria

מאירי

המזוזות והתפילין וספרי תורה שבעיר הנדחת הרי הן בכלל כתבי הקודש וכלן יגנזו ולשרפם אי אפשר שהרי אזכרות שבהן בקדושה נכתבו וכתיב ואבדתם את שמם לא תעשון כן לי"י אלהיכם כמו שהתבאר:

פירות המחוברים שבעיר הנדחת מותרין שהרי מחוסרים תלישה הם וכל שכן האילנות עצמם והתלושים אסורים מ"מ כל עיר שהחרימוה בית דין והזכירו בכלל החרם כל אשר בה אף האילנות המחוברים בכלל והוא שאמרו של יריחו בין תלושים בין מחוברים אסורים שנאמר והיתה העיר חרם וכל אשר בה לי"י וכן הכל כפי מה מתנים אם להקל אם להחמיר:

Meiri on Sanhedrin 113a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא כגון דנפל מחיצות וכדרבא כו' לקלוט דרבנן וכי גזר כו' מה שיש לדקדק בזה עיין באורך בדברי בעל המאור גם עיין בתוספות בפרק הזהב:

בפירש"י בד"ה ולפרקיה כו' ומשני כר' יהודה כו' ובד"ה דכתיב ואבדתם את כו' שלל שמים הס"ד ואח"כ מ"ה כלל בעשה כו' ודרשינן ליה לדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד כו' ולא תבנה עוד דמשמע בנין בתים אשמעי' לאו בבנין בתים וגנות ופרדסים דאיסור עשה כו' עכ"ל דבריו אינן מובנים לי דאם נאמר דיצא בנין בתים מן הכלל ללמד על הכלל כולו שהוא יישוב בני אדם א"כ בגנות ופרדסים הוה נמי בלאו ואם נימא דלא הוה בגנות ופרדסים רק איסור עשה והיתה תל עולם א"כ לל"ל דיצא בנין בתים מן הכלל ללמד כו' דהא איכא למימר דלא בא רק ללמד על עצמו שהוא בלאו דלא תבנה אבל גנות ופרדסים לא הוה רק בעשה דוהיתה תל עולם ואפשר שהן ב' פירושים וחסר מפירושו לשון אחר ודו"ק:

בד"ה אית כו' ולא תבנה עוד לא משמע ליה בכל בנינים דקסבר עוד כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 113a · Sefaria

בן יהוידע

מָשָׁל אֵלִיָּהוּ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְגַבְרָא דְּטַרְקֵיהּ לְגַלֵּיהּ וְאַבְּדֵיהּ לְמַפְתְּחֵיהּ (מלכים א יח, א). יש להקשות דאין המשל דומה לנמשל וכאשר העיר מהרש"א בזה. ונראה לי בס"ד מה שאמר במשל 'אַבְּדֵיהּ לְמַפְתְּחֵיהּ' אין הכונה שאבדו מן העולם אלא רצונו לומר אבד מידו שיצא מתחת ידו ובא לרשות אחר שאין ידו מגעת שם להשיגו דהיינו באופן שהוא סגר שער החצר ויצא לחוץ ואחר שסגר השער נפל המפתח מידו ונתגלגל דרך חור או חלון ובא בתוך החצר דהשער סגור ואין ידו משגת את המפתח שהוא בפנים שיקחנו ויפתח בו יען כי האדם בחוץ והמפתח בפנים ורק העומד בפנים יכול ליקח המפתח לפתוח בו השער זה הוא המשל. וכן הוא הנמשל דמפתח של גשמים הוא כח רוחני אשר בו נפתח ההסגר שיש בעבים ויורד המטר על פני חוצות והנה אליהו זכור לטוב היה באותו זמן חוץ לשמים כי היה עודנו בארץ התחתונה והעבים הם פרושים תחת השמים על פני הארץ והגשם עצור בקרבם ויש הסגר סגור עליהם ועל ידי זה המפתח שהוא כח רוחני נפתח ההסגר ואז ירד הגשם לארץ וכשהיה מפתח זה מסור ביד אליהו זכור לטוב בהיותו עומד בחוץ על הארץ היה אליהו זכור לטוב והמפתח בחוץ מאחר שהמפתח בידו אבל אחר שהוכרח לעזוב המפתח הזה של הגשמים מידו כדי לקבל מפתח של תחיית המתים אז מפתח זה של גשמים עלה למקומו לפנים בשמים ונמצא אבד מפתח זה מידו של אליהו זכור לטוב כיון דחזר להיות בשמים בפנים מעבר השני של העבים ואז אור שכינתו יתברך השוכן בפנים הוא פותח מסגר הגשם במפתח שהוא בא בפנים.

Ben Yehoyada on Sanhedrin 113a · Sefaria

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

וְלִיפְרְקֵיהּ, דִּתְנַן: הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא – יִפָּדֶה. כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: יִקָּבֵר. אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא עִיר הַנִּדַּחַת? אֲפִילּוּ דְּעָלְמָא נָמֵי!

קטע 2

אֶלָּא לְעוֹלָם בְּטָהוֹר, וּכְגוֹן דִּנְפוּל מְחִיצוֹת, וְכִדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא: מְחִיצָה לֶאֱכוֹל – דְּאוֹרָיְיתָא, לִקְלוֹט – דְּרַבָּנַן. וְכִי גְּזוּר רַבָּנַן כִּי אִתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת, כִּי לֵיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת – לָא.

קטע 3

כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנְזוּ. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כׇּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֲפִילּוּ מְזוּזָה אַחַת אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל״. וְהֵיכָא דְּאִיכָּא מְזוּזָה לָא אֶפְשָׁר, דִּכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״.

קטע 4

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ׳. לֵימָא בִּדְרַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא קָמִיפַּלְגִי? דְּאָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא כְּלָל בַּעֲשֵׂה וּפְרָט בְּלֹא תַעֲשֶׂה, אֵין דָּנִין אוֹתוֹ בִּכְלָל וּפְרָט.

קטע 5

דְּמָר אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אָבִין, וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אָבִין.

קטע 6

לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבִּי אָבִין, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר ״עוֹד״ לִגְמָרֵי מַשְׁמַע, וּמָר סָבַר ״עוֹד״ – לִכְמָה שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית, אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים.

קטע 7

תָּנוּ רַבָּנַן: הָיוּ בָּהּ אִילָנוֹת תְּלוּשִׁין – אֲסוּרִין, מְחוּבָּרִין – מוּתָּרִין. שֶׁל עִיר אַחֶרֶת, בֵּין תְּלוּשִׁין בֵּין מְחוּבָּרִין – אֲסוּרִין. מַאי ״עִיר אַחֶרֶת״? אָמַר רַב חִסְדָּא: יְרִיחוֹ, דִּכְתִיב: ״וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם לַה׳... וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה׳ אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ״.

קטע 8

תַּנְיָא: לֹא יְרִיחוֹ עַל שֵׁם עִיר אַחֶרֶת, וְלֹא עִיר אַחֶרֶת עַל שֵׁם יְרִיחוֹ, דִּכְתִיב: ״בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ״.

קטע 9

תַּנְיָא: בַּאֲבִירָם בְּכוֹרוֹ, רָשָׁע, לֹא הָיָה לוֹ לִלְמוֹד. בִּשְׂגוּב צְעִירוֹ, הָיָה לוֹ לִלְמוֹד.

קטע 10

אֲבִירָם וּשְׂגוּב מַאי עֲבוּד? מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: בַּאֲבִירָם בְּכוֹרוֹ הָיָה לוֹ לִלְמוֹד לְאוֹתוֹ רָשָׁע, בִּשְׂגוּב צְעִירוֹ. מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּאֲבִירָם בְּכוֹרוֹ״ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁשְּׂגוּב צְעִירוֹ? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׂגוּב צְעִירוֹ״? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְקַבֵּר וְהוֹלֵךְ מֵאֲבִירָם עַד שְׂגוּב.

קטע 11

אַחְאָב שׁוֹשְׁבִינֵיהּ הֲוָה. אֲתָא אִיהוּ וְאֵלִיָּהוּ לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמָא בֵּי טַמְיָא. יָתֵיב וְקָאָמַר: דִּילְמָא כִּי לָט יְהוֹשֻׁעַ הָכִי לָט – לֹא יְרִיחוֹ עַל שֵׁם עִיר אַחֶרֶת, וְלֹא עִיר אַחֶרֶת עַל שֵׁם יְרִיחוֹ? אָמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא לְוָוטְתָא דְּמֹשֶׁה לָא קָא מִקַּיְימָא, דִּכְתִיב ״וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם וְגוֹ׳״ וּכְתִיב ״וְחָרָה אַף ה׳ בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳״, וְהָהוּא גַּבְרָא אוֹקֵים לֵיהּ עֲבוֹדָה זָרָה עַל כׇּל תֶּלֶם וְתֶלֶם וְלָא שָׁבֵיק לֵיהּ מִיטְרָא לְמֵיזַל מִיסְגָּד לֵיהּ. לְוָוטְתָא דִּיהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידֵיהּ מִקַּיְימָא?

קטע 12

מִיָּד: ״וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד חַי ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם יִהְיֶה טַל וּמָטָר וְגוֹ׳״. בָּעֵי רַחֲמֵי, וִיהַבוּ לֵיהּ אַקְלִידָא דְּמִטְרָא, וְקָם וַאֲזַל.

קטע 13

״וַיְהִי דְבַר ה׳ אֵלָיו לֵאמֹר. לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית״. ״וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְגוֹ׳״. מֵהֵיכָא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִבֵּי טַבָּחֵי דְאַחְאָב. ״וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ״. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּאִיכָּא צַעֲרָא בְּעָלְמָא, כְּתִיב: ״וַיְהִי דְבַר ה׳ אֵלָיו לֵאמֹר. קוּם לֵךְ צָרְפַתָה״.

קטע 14

וּכְתִיב: ״וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת״. בְּעָא רַחֲמֵי לְמִיתַּן לֵיהּ אַקְלִידָא דִּתְחִיַּית הַמֵּתִים. אָמְרִי לֵיהּ: שָׁלֹשׁ מַפְתְּחוֹת לֹא נִמְסְרוּ לְשָׁלִיחַ: שֶׁל חַיָּה, וְשֶׁל גְּשָׁמִים, וְשֶׁל תְּחִיַּית הַמֵּתִים. יֹאמְרוּ: שְׁתַּיִם בְּיַד תַּלְמִיד וְאַחַת בְּיַד הָרַב! אַיְיתִי הָא וּשְׁקֵיל הַאי. דִּכְתִיב: ״לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר״.

קטע 15

דְּרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא: מָשָׁל דְּאֵלִיָּהוּ, לָמָּה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְגַבְרָא דְּטַרְקֵיהּ לְגַלֵּיהּ וְאַבְּדֵיהּ לְמַפְתְּחֵיהּ.

קטע 16

דָּרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי בְּצִיפּוֹרִי: אַבָּא אֵלִיָּהוּ

מסכת סנהדרין דף קי״ג עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף קי״ג עמוד א׳

רש"י

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

בן יהוידע

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור