דף ביאור
מסכת מכות דף ט׳ עמוד א׳פרק 2 אלו הן הגולין
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מכות דף ט׳ עמוד א׳
מסכת מכות דף ט׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 12 קטעים ממוספרים, כ־298 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִכָּהוּ הַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – לוֹקֶה. וְלָא מַקְּשִׁינַן הַכָּאָה לִקְלָלָה.
חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב וְכוּ׳. אַלְמָא גֵּר תּוֹשָׁב גּוֹי הוּא. אֵימָא סֵיפָא: גֵּר תּוֹשָׁב גּוֹלֶה עַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב! אָמַר רַב כָּהֲנָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּגֵר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב, כָּאן בְּגֵר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג יִשְׂרָאֵל.
אִיכָּא דְּרָמֵי קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, כְּתִיב: ״לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים״, וּכְתִיב: ״וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט״, ״לָכֶם״ – וְלֹא לְגֵרִים! אָמַר רַב כָּהֲנָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן – בְּגֵר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג יִשְׂרָאֵל, כָּאן – בְּגֵר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב.
וּרְמִינְהִי: לְפִיכָךְ גֵּר וְגוֹי שֶׁהָרְגוּ – נֶהֱרָגִין. קָתָנֵי גֵּר דּוּמְיָא דְּגוֹי: מָה גּוֹי לָא שְׁנָא דִּקְטַל בַּר מִינֵּיהּ, וְלָא שְׁנָא דִּקְטַל דְּלָאו בַּר מִינֵיהּ – נֶהֱרָג, אַף גֵּר, לָא שְׁנָא דִּקְטַל בַּר מִינֵּיהּ וְלָא שְׁנָא קְטַל דְּלָאו בַּר מִינֵיהּ – נֶהֱרָג!
אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן שֶׁהֲרָגוֹ דֶּרֶךְ יְרִידָה, כָּאן שֶׁהֲרָגוֹ דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה. דֶּרֶךְ יְרִידָה, דְּיִשְׂרָאֵל גָּלֵי – אִיהוּ נָמֵי סַגִּי לֵיהּ בְּגָלוּת. דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה, דְּיִשְׂרָאֵל פָּטוּר – הוּא נֶהֱרָג.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? וּמָה דֶּרֶךְ יְרִידָה דְּיִשְׂרָאֵל גָּלֵי, אִיהוּ נָמֵי סַגִּי לֵיהּ בְּגָלוּת, דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה, דְּיִשְׂרָאֵל פָּטוּר, אִיהוּ נֶהֱרָג?!
אֶלָּא אָמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר מוּתָּר. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אוֹמֵר מוּתָּר אָנוּס הוּא! אֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, אוֹמֵר מוּתָּר – קָרוֹב לְמֵזִיד הוּא.
וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּאִיתְּמַר: כְּסָבוּר בְּהֵמָה וְנִמְצָא אָדָם, גּוֹי וְנִמְצָא גֵּר תּוֹשָׁב. רָבָא אוֹמֵר: חַיָּיב, אוֹמֵר מוּתָּר קָרוֹב לְמֵזִיד הוּא. רַב חִסְדָּא אוֹמֵר: פָּטוּר, אוֹמֵר מוּתָּר אָנוּס הוּא.
אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב חִסְדָּא: ״הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ״. מַאי לָאו בִּידֵי אָדָם?
לָא, בִּידֵי שָׁמַיִם. דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״מֵחֲטוֹא לִי״.
וּלְטַעְמָיךְ, ״וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״ – לֵאלֹהִים וְלֹא לְאָדָם? אֶלָּא, דִּינוֹ מָסוּר לְאָדָם, הָכָא נָמֵי דִּינוֹ מָסוּר לָאָדָם.
אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: ״הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג״! הָתָם כִּדְקָא מְהַדְּרִי עִלָּוֵיהּ: ״וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא״ –