דף ביאור
מסכת מכות דף י׳ עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מכות דף י׳ עמוד ב׳
מסכת מכות דף י׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־619 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מקלט היה כתוב על פרשת דרכים בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט:
פתח ליה פיתחא כשהיה רוצה לדרוש בפרשת רוצחים היה מתחיל כן:
והאלהים אנה לידו זהו שאמר הכתוב כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע משל הקדמוני היא התורה שהיא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם והיא אמרה מרשעים יצא רשע והיכן אמרה והאלהים אנה לידו והיאך הקב"ה ממציא מכשול לאדם לחטוא אלא ע"י שהיו שניהם רשעים ההורג והנהרג ההורג היה חייב גלות ואין עד בדבר והוא לא גלה והנהרג היה חייב מיתה ואין עד בדבר ולא נהרג לפיכך הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כו':
במה הכתוב מדבר והאלהים אנה לידו:
נופל עליו והורגו ויש עדים ויגלה על כרחו.:
בדרך תלך בדרך אשר תבחר לילך:
אם ללצים בא אדם להתחבר:
הוא יליץ אין מעכבין בידו:
ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Makkot 10b · Sefaria · CC0
תוספות
והא תניא רבי יוסי בר יהודה אומר וכו' וא"ת ואמאי לא מייתי ממלתיה דר' יוסי בר יהודה דמתני' וי"ל דמתני' איכא למימר דלא חייבים קאמר אלא מאיליהם היו גולין בשביל שהיו טועים כדקאמר רבי הכא בברייתא אבל בברייתא מוכח שפיר דחייבין קאמר מדמייתי פסוק גבי מזיד אבל דמתני' לא מייתי קרא גבי מזיד כן נראה למשי"ח ועוד נראה דע"כ בברייתא ליכא למימר דמאיליהן קאמר. דע"כ היינו רבי:
חד אמר מביאין עגלה ערופה תימה דהא תנן (סוטה דף מד:) עגלה ערופה אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד וי"ל דהתם מיירי כגון דאיכא עיירות טובא ובחדא מינייהו יש ב"ד כיון דמצי לאוקומי קרא דמקיימי ליה אבל הכא מיירי כגון שאין שם ב"ד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרינן דמ"מ מודדין מינייהו:
Tosafot on Makkot 10b · Sefaria
רבנו חננאל
וכן אמר הקב"ה לדוד טוב לי יום שאתה מתעסק בתורה בחצריך מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב על גבי המזבח תניא רבי אלעזר בן יעקב אומר מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם שנאמר תכין לך הדרך.
עשה הכנה לדרך:
מרשעים יצא רשע.
כגון אחד שהרג בשוגג ואחד שהרג במזיד ואין בהן עדים זימנם הקב"ה למקום אחד זה שהרג במזיד ישב תחת הסולם וזה שהרג שוגג היה יורד מן הסולם נפל עליו והרגו זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה:
מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך שם מוליכין אותו.
מן התורה דכתיב לא תלך עמהם כיון שרצה נאמר לו קום לך אתם. מן הנביאים אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. מן הכתובים אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן:
ולו אין משפט מות בגואל [הדם] שמצא הרוצח והרגו הכתוב מדבר.
(ודברו) [וידברו] אליו דברים הראויין לו אומרין להן אל תנהגו בו מנהג הרצחנים בשגגה בא לידו.
ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.
Rabbeinu Chananel on Makkot 10b · Sefaria
ריטב"א
רוצח שגלה לעיר מקלטו ומצאו גואל הדם והרגו פי׳ רש"י ז"ל שמצאו בדרך הליכתו והכי מוכא קרא דדריש מיניה דכתי׳ כי ירבה הדרך:
קסבר ולא אין משפט מות בגואל הדם הוא דכתיבי פי’ וה"ק קרא פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח והכהו נפש ואין לגואל הזה מפשט מות בזה וכי הדר כתיב כי לא שונא הוא לו ארוצח דרישיה קאי שלא היה שונא לנהרג וכן פי׳ רש"י ז"ל ויש לפרש עוד דאגואל הדם קאי וה"ק ולו אין משפט מות לפי שזה הגואל לא שונא הוא לרוצח מתמול שלשום ולגאול דמו הוא שהרגו ויש כי שהוא נתינת טעם:
אמרו לו הרבה שליחות עושה פירש"י ז"ל הרבה דברים יש שאדם עושה על ידי שליח יותר מעל ידי עצמו. ולפי׳ זה ר׳ מאיר חולק הוא ולא גרסינן אף הוא מדבר. ובנוסחי דידן נמי לא גרסי׳ אף אבל הוא במקצת נוסחאות׳. ומורי הרב ז"ל היה מפרש שדרך מליצה מעם ר׳ מאיר לשון זה. והכי פי׳ זה המקרא של זה דבר הרוצח אין לדרשו בענין זה כי הרבה שליחות אחרות עושה כלומר לדרשות אחרו׳ הוא צריך כדאיתא לקמן:
פשיטא דאי במזי׳ בר קטלא הוא ורש"י ז"ל גורס דאי במזי׳ בר גלות הוא ומפר׳ אותו בלשון אתמהא ושתי הגרסו׳ עולותלענין אחד:
אין והתניא ר׳ יוסי בר יהודה אומר וכו’ א׳ שוגג וא׳ מזיד פי׳ שוגג קרוב למזי׳ או שהרג במזיד גמור בלא התרא׳ דאי במזי׳ גמור והתראה הא אחרינן התם שחובשין אותו לאלתר כדנפק׳ לן מונקה המכה והא דקתני אם נתחיי׳ הריגה הרגוהו פי׳ שהתירוהו לגואל הדם וכדמוכח קרא דמייתינן ליה מיניה והא דאייתי האי ברייתא ולא אייתי מתניתן דקתני הכי היינו משום דר׳ איירי במתניתא ולא אוירי במתניתן ולומר דהא מתניתא אפי׳ לר׳ משכחת לה:
איתמר עיר שאין בה זקנים וכו’ הני תלת פלוגתא בחדא איפליגו בכולהו אי בעי קרא כדכתי׳ או לא דתלמודא פליג לה תלת פלוגתא לרווחא דמילתא. והיינו דלא עבדינן להו צריכותא:
מפני מה נאמרה בלשון עזה פי׳ לפי שנאמרה בלשון דיבור שהוא בלשון קשה כדמפרש ואזיל. ולא נאמר בלשון אמירה. פירש"י ז"ל שבכל יהושע אומרים ויאמר וכאן נאמר וידבר. ויש שפיר לפי שנופל בה לשון דיבור וידבר דבר אשר דברתי. גרסינן בכל הספרים דבר לחוד וידבר לחוד. ולפירש רש"י ז"ל קשה כי היא לו לומר וידבר לחו׳. גם לפיר׳ האחרון קשה דהא משלש תן דרשינן הכי אלא דלא רק הכא תלמודא. ויש לפרש דלשון דבור לחו׳ ול׳ ידבר לחו׳ בלשון ידבר לא משמע כלל אלא לשון הכבשה ונחת אבל ל׳ דבור פעמים לשון נחת ופעמים לשון קושי והכל לפי עניינו שנכת׳ שם:
Ritva on Makkot 10b · Sefaria
מאירי
מיסודות הדת ומפנות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב ומפי עליון לא תצא הרעות והטוב אין מכריח עליו שאם לא כן כבר בטלו המצות והתורות והוא שאמר ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים שזהו שדרשו כאן מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו מן התורה לא תלך עמהם קום לך אתם מן הנביאים אני י"י מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך מן הכתובים אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן וכבר הארכנו בענינים אלו עד תכליתם בילדותנו בחבור התשובה:
רוצח שגלה לעיר מקלט הן שגלה עכשיו תיכף להריגתו או שגלה ומחזירין אותו עם השומרים לבית דין של עירו אם לחייב מיתה אם לחייב גלות והרגו גואל הדם חוץ לתחום העיר הרי זה פטור א"כ מה שאמרו הן בהליכתו הן בחזרתו שמוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך לא שיהו הם מתרים בו שאם יהרוג יהרג אלא שאם נזדמנו להם גואלי דם בדרך משתדלים עמהם שלא להרגו:
וי"מ שהם דורשים לאנשי העיר שלא להקלותם והוא שאמרו הרבה שליחות עושה כלומר שאע"פ שהוא מדבר בשביל עצמו דברים אלו מ"מ דברים הרבה נעשים על ידי שלוחים ואמצעיים שאי אפשר לעשותם על ידי האדם עצמו:
עיר מקלט שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר בספר יהושע ודבר באזני זקני העיר את דבריו ולא שהשוו דבריהם לדבריו וכן אם לא היו בה זקנים אינה קולטת לפיכך משתדלין להעמיד בה זקנים וכן עיר שאין בה זקנים אין מביאה עגלה ערופה ולא נעשה בה בן סורר ומורה שהרי נאמר בהן זקני העיר והרי מ"מ בשני אלו לבית דין הם צריכים כמו שיתבאר במקומו אבל מוציא שם רע אע"פ שכתוב בו זקני עירו הרי כתוב בו גם כן הזקנים שמרבה כל שאר בני אדם וכן ביבמה אע"פ שכתוב בה זקני עירו כבר כתוב בה גם כן הזקנים ועוד שהרי מכח המקרא נתרבו במסכת יבמות שלשה הדיוטות:
Meiri on Makkot 10b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
גמ' דאי במזיד בר גלות כו' רב אמי ורב אסי ח"א אין נעשה בן סורר ומורה וח"א נעשה כו' למ"ד אין נעשה בן סורר כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה והא תניא ר' יוסי בר יהודה כו' ועוד נראה דע"כ בברייתא כו' קאמר דא"כ היינו רבי עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Makkot 10b · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' זה שהרג במזיד נהרג עיין סוטה דף ח ע"ב תוס' ד"ה מי:
Gilyon HaShas on Makkot 10b · Sefaria
בן יהוידע
אִם לַחַטָּאִים מוֹרֶה, קַל־וָחֹמֶר לַצַּדִּיקִים (תהלים כה, ח) נראה לי בס"ד האדם בעונותיו עושה רצח בנפשו דהיינו באבר מאברי נשמתו שהוא מקביל לאותו עון שעשה כי נשמת אדם מתחלקת לכמה נצוצות אך רצח זה שרוצח את ניצוץ וחלק מנשמתו נחשב לו לשוגג שהוא אינו יודע שעושה רצח בנפשו ואין רואה בעיניו כלום ולכן כמו שתיקון והצלה של ההורג אדם בשוגג הוא לישב בערי מקלט וכן רצח שעושה האדם בנפשו שהוא כשוגג גם כן צריך להיות בעיר מקלט והיינו שיעסוק בתורה בדברים השייכים למקום הפגם של אותו עון שעשה בו רצח לחלק נפשו שהוא מקביל לאותו עון וכמו שאמרו לעיל: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִנַּיִן לְדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁהֵן קוֹלְטִין? דִּכְתִיב 'אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר' וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ 'וְזֹאת הַתּוֹרָה' (דברים ד, מד) והיינו כי השם יתברך ישים בלב אותו אדם לעסוק בדברי תורה השייכים לתיקון פגם אותו עון שנעשה בו רצח בנפשו. והנה דבר זה יעשנו הקדוש ברוך הוא עם אדם שהוא צדיק ורק נכשל באיזה עון שנעשה בו רצח בנפשו וזהו שנאמר 'אִם לַחַטָּאִים' אלו שופכי דמים בשוגג 'מוֹרֶה' דרך בעיר מקלט 'קַל־וָחֹמֶר לַצַּדִּיקִים' שהם בעלי תורה דלא יבצר מהיות עושים רצח בנפש על ידי איזה מכשול ד'אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא' (קהלת ז, כ) שיורה להם דרך למקלט בדברי תורה שישים בלבם לעסוק בדברי תורה השייכים לתיקון הרצח של הנפש ולכן אמר הכתוב שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל (תהלים קיט, קסה) כי אוהבי תורתיך תהיה התורה עיר מקלט שלהם שבה נתקן המכשול שהוא רציחה בנפש בשוגג שיזדמן להם ויהיה להם שלום בזה.
בַּמָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ (שמואל א כד, יד). אף על גב דסתם הריגה בסייף אין הכונה כאן שהרגו בסייף דאם כן זה המזיד גם כן צריך שתהיה מיתתו בסייף, אך הכונה שהמיתו במיתה של סקילה כגון שהפילו אותו מן הגג או זרקו עליו אבן גדולה דלשון הריגה נאמר על כל מין מיתה וכמו שאמרו (משנה מכות א, י) סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אַחַת בְּשָׁבוּעַ נִקְרֵאת 'חוֹבְלָנִית', וכן אתמר בסהדרין (סהדרין סג.) מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵין טוֹעֲמִין כְּלוּם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וכן בדף מ"ו הֲרוּגֵי בֵּית־דִּין נִכְסֵיהֶם לַיּוֹרְשִׁים, ועוד כיוצא בזה.
מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים, בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ (במדבר כב, יב). מקשים אמאי לא הביא הוכחה מן פסוק (תהלים כה, יב) מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא הֳ' יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר? ונראה לי בס"ד דיש לפרש פסוק זה בהכי יורינו בדרך אשר יבחר השם יתברך ולא קאמר בדרך אשר יבחר האיש עצמו ואם כן נמצא ההוכחה להפך שאין מוליכין אותו בדרך אשר ירצה לילך הוא עצמו. ברם קשא אמאי הוצרך להביא תלת קראי? ונראה לי בס"ד קרא דבלעם בא ללמד אפילו אם לא דבר בפיו לילך בדרך זה וגם לא עשה מעשה אלא רק במחשבתו צייר כך גם לזה מוליכין אותו בדרך שרוצה לילך וכהא דבלעם דרק במחשבתו היה דבר זה ופסוק מלמדך להועיל יליף מיניה על מי שדבר בפיו שרוצה לילך בדרך זה ולא שהיה במחשבתו בלבד ופסוק 'אִם לַלֵּצִים' (משלי ג, לד) יליף מיניה לענין מעשה שעשה מעשה כדי לילך בדרך זה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דפסוק תורה איירי בגוים לכך הביא מן הנביאים דאיירי בישראל ומן הנביאים נמי לאו מוכח כולהו לכך הביא מן הכתובים גם כן עד כאן דבריו נר"ו.
Ben Yehoyada on Makkot 10b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מכות, דף י׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־619 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 124 מילים
נפתחת ב״״מִקְלָט״ הָיָה כָּתוּב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, כְּדֵי…״
- קטע 225 מילים
נפתחת ב״רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח לַהּ פִּתְחָא…״
- קטע 325 מילים
נפתחת ב״רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַח לַהּ פִּתְחָא…״
- קטע 452 מילים
נפתחת ב״בַּמָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר – בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם…״
- קטע 531 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב…״
- קטע 634 מילים
נפתחת ב״מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״, וּכְתִיב:…״
- קטע 723 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב הוּנָא: רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט…״
- קטע 831 מילים
נפתחת ב״מֵיתִיבִי: ״וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת״ – בָּרוֹצֵחַ…״
- קטע 950 מילים
נפתחת ב״הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: ״וְלוֹ…״
- קטע 1020 מילים
נפתחת ב״תְּנַן: מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא…״
- קטע 1137 מילים
נפתחת ב״לָא, כִּדְתַנְיָא: וִידַבְּרוּ אֵלָיו – דְּבָרִים הָרְאוּיִים…״
- קטע 1213 מילים
נפתחת ב״אָמַר מָר: בִּשְׁגָגָה בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ. פְּשִׁיטָא!…״
- קטע 1321 מילים
נפתחת ב״וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:…״
- קטע 1448 מילים
נפתחת ב״מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב מִיתָה – הֲרָגוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁלְחוּ…״
- קטע 1521 מילים
נפתחת ב״רַבִּי אוֹמֵר: מֵעַצְמָן הֵן גּוֹלִין. כִּסְבוּרִין הֵן…״
- קטע 1622 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עִיר שֶׁרוּבָּהּ רוֹצְחִים –…״
- קטע 1745 מילים
נפתחת ב״וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים…״
- קטע 1847 מילים
נפתחת ב״וְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים – רַבִּי אַמֵּי…״
- קטע 1940 מילים
נפתחת ב״וְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים, רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי…״
- קטע 2010 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב כהנא [השני] · אמוראים · דור ראשון לאמוראים
תלמיד מובהק של רב ולמד תורה גם משמואל.
מקור: מסכת מכות דף י׳ עמוד ב׳ · קטע 1 — “…וְיִפְנֶה לְשָׁם. אָמַר רַב כָּהֲנָא: מַאי קְרָא? ״תָּכִין לְךָ…”
לשון המקור
״מִקְלָט״ הָיָה כָּתוּב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר הָרוֹצֵחַ וְיִפְנֶה לְשָׁם. אָמַר רַב כָּהֲנָא: מַאי קְרָא? ״תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ״ – עֲשֵׂה [לְךָ] הֲכָנָה לַדֶּרֶךְ.
רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהַאי פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא: ״טוֹב וְיָשָׁר ה׳ עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ״ – אִם לַחַטָּאִים יוֹרֶה, קַל וָחוֹמֶר לַצַּדִּיקִים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהַאי פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא: ״וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְגוֹ׳״, ״כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְגוֹ׳״,
בַּמָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר – בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ, אֶחָד הָרַג בְּשׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג בְּמֵזִיד, לָזֶה אֵין עֵדִים וְלָזֶה אֵין עֵדִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִינָן לְפוּנְדָּק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסּוּלָּם, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג יוֹרֵד בַּסּוּלָּם, וְנֹפֵל עָלָיו וְהֹרְגוֹ, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד – נֶהֱרָג, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג – גּוֹלֶה.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב הוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים – בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ – מוֹלִיכִין אוֹתוֹ.
מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״, וּכְתִיב: ״קוּם לֵךְ אִתָּם״. מִן הַנְּבִיאִים – דִּכְתִיב: ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ (זוּ) תֵּלֵךְ״. מִן הַכְּתוּבִים – דִּכְתִיב: ״אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן״.
אָמַר רַב הוּנָא: רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט וּמְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם וַהֲרָגוֹ – פָּטוּר. קָסָבַר: ״וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת״ – בְּגוֹאֵל הַדָּם הוּא דִּכְתִיב.
מֵיתִיבִי: ״וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת״ – בָּרוֹצֵחַ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בָּרוֹצֵחַ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּגוֹאֵל הַדָּם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם״ – הֱוֵי אוֹמֵר בָּרוֹצֵחַ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: ״וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת״ – בְּגוֹאֵל הַדָּם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּגוֹאֵל הַדָּם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בָּרוֹצֵחַ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״כִּי לֹא שׂוֹנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם״ – הֲרֵי רוֹצֵחַ אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים: ״וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת״? בְּגוֹאֵל הַדָּם הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
תְּנַן: מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַּדֶּרֶךְ, וִידַבְּרוּ אֵלָיו. מַאי לָאו דְּמַתְרוּ בֵּיהּ, דְּאִי קָטֵיל בַּר קְטָלָא הוּא?
לָא, כִּדְתַנְיָא: וִידַבְּרוּ אֵלָיו – דְּבָרִים הָרְאוּיִים לוֹ. אוֹמְרִים לוֹ: אַל תִּנְהַג בּוֹ מִנְהַג שׁוֹפְכֵי דָמִים, בִּשְׁגָגָה בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ״. אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה שְׁלִיחוּת עוֹשָׂה.
אָמַר מָר: בִּשְׁגָגָה בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ. פְּשִׁיטָא! דְּאִי בְּמֵזִיד, בַּר גָּלוּת הוּא? אִין.
וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּתְּחִלָּה, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט, וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתָם מִשָּׁם.
מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב מִיתָה – הֲרָגוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת״. מִי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּיב – פְּטָרוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם״. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב גָּלוּת – מַחְזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה״.
רַבִּי אוֹמֵר: מֵעַצְמָן הֵן גּוֹלִין. כִּסְבוּרִין הֵן אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד – קוֹלְטוֹת, וְהֵן אֵינָן יוֹדְעִין שֶׁבַּשּׁוֹגֵג קוֹלְטוֹת, בְּמֵזִיד אֵינָן קוֹלְטוֹת.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עִיר שֶׁרוּבָּהּ רוֹצְחִים – אֵינָהּ קוֹלֶטֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדִבֶּר בְּאׇזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת דְּבָרָיו״ – וְלֹא שֶׁהוּשְׁווּ דִּבְרֵיהֶן לִדְבָרָיו.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים אֵינָהּ קוֹלֶטֶת, דְּבָעֵינַן ״זִקְנֵי הָעִיר״ וְלֵיכָּא. אִיתְּמַר: עִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים, רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי – חַד אוֹמֵר: קוֹלֶטֶת, וְחַד אוֹמֵר: אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. לְמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ קוֹלֶטֶת – בָּעֵינַן ״זִקְנֵי הָעִיר״, וְלֵיכָּא. לְמַאן דְּאָמַר קוֹלֶטֶת – מִצְוָה בְּעָלְמָא.
וְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים – רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי, חַד אָמַר: נַעֲשֶׂה בָּהּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וְחַד אָמַר: אֵין נַעֲשֶׂה בָּהּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. לְמַאן דְּאָמַר אֵין נַעֲשֶׂה בָּהּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה – בָּעֵינַן ״זִקְנֵי עִירוֹ״, וְלֵיכָּא. לְמַאן דְּאָמַר נַעֲשֶׂה בָּהּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה – מִצְוָה בְּעָלְמָא.
וְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים, רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי – חַד אָמַר: מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְחַד אָמַר: אֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה. לְמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה – בָּעֵינַן ״זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא״, וְלֵיכָּא. לְמַאן דְּאָמַר מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה – מִצְוָה בְּעָלְמָא.
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה נֶאֶמְרָה פָּרָשַׁת רוֹצְחִים