דף ביאור

מסכת הוריות דף ח׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת הוריות דף ח׳ עמוד ב׳

מסכת הוריות דף ח׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־354 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

למן היום וגו' הכי משמע את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה דזו עבודת כוכבים ומנין שזו עבודת כוכבים מדכתיב בהדי' למן היום אשר צוה ה' והלאה שאר מצות והלאה כלומר מכאן ואילך לדורותיכם איזו היא מצוה שנאמרה בתחילה הוי אומר זו עבודת כוכבים דכתיב בתחילת עשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך דהיינו עבודת כוכבים:

י' מצות נצטוו במרה דהיינו קודם מתן תורה אלמא עבודת כוכבים לא נאמרה תחלה:

מחוורתא כדשנינן מעיקרא כדברי ר' יהושע בן לוי או כדברי רבי:

מתני' אין ב"ד חייבין קרבן על עשה ועל לא תעשה שבמקדש דהיינו טומאת מקדש וקדשיו עשה שבמקדש וישלחו מן המחנה כל צרוע לא תעשה ולא יטמאו את מחניהם שאע"פ שהוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת הואיל ואין שגגתו חטאת קבועה אלא קרבן חטאת עולה ויורד הלכך פטור לגמרי כדמפרש בגמרא והאי דקתני אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש לא קא מיירי בכהן משיח כלל משום דהוי פלוגתא דר"ש ור"ע ר"ע לא פטר ליה מפר על טומאת מקדש וקדשיו ור"ש פטר ליה לגמרי כדמפרש בגמרא בסוף פירקין:

ואין מביאין יחידין:

אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש דאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה כדמפרש בגמ' אבל בב"ד לא איצטריך למיתנא אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש שהרי אין ב"ד מביאין אשם תלוי אפי' במקום ספק חטאת קבועה כדאמרי' בריש פירקין משוח בפר ואין מביא אשם תלוי דכתיב באשם תלוי וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג מי שחטאתו ושגגתו שוה יצא משיח ומנלן דאין חטאתו ושגגתו שוה דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור דצבור צריכין העלם דבר עם שגגת מעשה לפיכך אינו באשם תלוי הלכך כי איצטריך אין מביא אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש כגון ביחיד דעלמא:

אבל חייבין ב"ד על עשה ועל לא תעשה שבנדה דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה ומביאין יחידים אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה משום דהוי ספק חטאת קבועה:

פרוש מן הנדה כלומר בסמוך לוסתה כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש דכתיב והזרתם את בני ישראל כדמפרש בגמרא במסכת שבועות בפרק ידיעות הטומאה (שבועות דף יח:):

ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Horayot 8b · Sefaria

תוספות

והא אמר מר עשר מצות נצטוו במרה הא דלא מייתי מהני דכתיב בהדיא כגון מילה לאברהם שפיכת דמים דכתיב שופך דם האדם וגילוי עריות. משום דהכא נצטוו ישראל והתם בני נח:

חייב על עשה ועל לא תעשה שבנדה בפרק ידיעות הטומאה מפרש שפירש מן הנדה בקושי שיציאתו הנאה לו כביאתו אלא ינעץ צפרניו ויפרוש באבר מת ולהכי חייב על אותו עשה דהוי בלא תעשה שיש לפרוש באבר מת. ובת"כ מפרש דאין חייבין על עשה דכתיב אשר לא תעשינה יכול שאני מוציא אף עשה שבנדה ת"ל מצות ה' ריבה וכו' ומה ראית כו' מוציא אני שאר מצות שאין בהן לא תעשה ומרבה אני עשה שבנדה שיש בה לא תעשה: סליק

Tosafot on Horayot 8b · Sefaria

רבנו חננאל

דבי רבי ישמעאל תנא (שייך לדף ח ע"ב) למן היום אשר צוה ה' והלאה איזו היא מצוה שהיא נאמרת תחלה הוי אומר זו עבודת כוכבים. פירוש תחלת עשרת הדברות. ודחי' הא. דהא תניא י' מצות נצטוו ישראל במרה וכו' כדאיתא בפרק ד' מיתות אלמא אחרים קדמי. ואסיק' [אלא] מחוורתא (חדא דהנך) [כדשנינן] מעיקרא:

מתני' אין חייבין פירוש ב"ד על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. פי' עשה כשנטמא בעזרה לא תעשה כשנטמא בחוץ.

כאשר מפורש בפרק ידיעות הטומאה מאי טעמא אין חייבין והא איכא כרת משום דליתא בקבועה וכל מה דליתיה בקבועה לא מחייבי ביה צבור דאין צבור עני. ותו דנפש כתיב בהו. ואין שום אדם מביא אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש אבל בית דין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה וכל אדם מביא עליהן אשם תלוי דהא איתא בקבועה ומפורש בספרא ובתוספתא מאי טעמא דמחייבי על עשה שבנדה וכבר ביארנום בפרק ידיעות הטומאה:

איזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה פי' כשנודע לו (בפנים) [בכניסה] איזו היא מצות לא תעשה אל תבוא על הנדה. פירוש כשידע קודם ביאתו:

מנא הני מילי פי' דאין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. א"ר יצחק בר אבדימי נאמר באשם תלוי ולא ידע ואשם ונאמר בצבור אשר לא תעשנה בשגגה ואשם מה צבור בקבוע אף אשם תלוי בקבוע. פי' מה קרבן צבור אינו בא אלא בקבוע אף אשם תלוי אינו בא אלא [על] חטא שודאי בקבוע. אקשינן אי הכי עולה ויורד נמי דהא כתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה וגו' כלומר יכולין אנו ללמוד מיאשם דכתיב גבי עולה ויורד דלהכי אתא לומר לך דאתי אשם תלוי שלא בקבוע. ודחינן דנין אשמו מאשם ואין דנין אשם מיאשם. ודחינן האי סברא מאי נפקא מינה כלומר אין הפרש למדרש בין יאשם לאשמו דהא תנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה. וכבר פירש' הא דר' ישמעאל בתחלת יבמות ובכמה מקומות זולתו יבוקש משם. ועוד יש לנו אשם בהדיא. דכתיב גבי טומאת מקדש וקדשיו והוא ידע ואשם.

אלא אמר רב פפא דנין אשם מצות ה' מואשמו מצות ה' פי' גבי צבור כתיב אחת מכל מצות ה' וכתיב נמי הכי באשם תלוי.

ואקשינן לרב פפא נגמר ואשם נשיאות עון מואשם נשיאות עון פי' גבי עולה ויורד כתיב אם לא יגיד ונשא עונו [ובאשם תלוי כתיב ולא ידע ואשם ונשא עונו] ואסיקנא משמיה דרב נחמן בר יצחק דנין אשם מצות אשר לא תעשינה. מאשם מצות אשר לא תעשינה. פי' תלתיהו כתיבי בצבור. וכתיבי באשם תלוי ואל יוכיחו שמיעת קול וטומאת מקדש דלא כתיב בהו כל הני. ובתחלת פרק איזהו מקומן של זבחים (דף מח) ילפינן דאין מביאין אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו מגזרה שוה:

מתני' אין חייבין פי' ב"ד (ומשיח) על שמיעת הקול. פירוש אם הורו בהיתירה. ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו.

ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

Rabbeinu Chananel on Horayot 8b · Sefaria

מאירי

המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש רוצה בו על מה שהקדמנו בראש המסכתא שלא נאמר להביא הצבור פר בהוראת בית דין עם שגגת מעשה שלהם אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה ליחיד אבל טומאת מקדש וקדשיו ר"ל נכנס למקדש או אוכל בשר קודש בטומאה אע"פ שזדונן כרת אם הורו בה בית דין וטעו רוב צבור אחריהם אינן בדין פר העלם הואיל ושגגתו אינה אלא בקרבן עולה ויורד כמו שמפורש בויקרא בשלש פרשיות סמוכות שבועת העדות ושבועת ביטוי וטמאת מקדש וקדשיו ונמצא שכל השוגגין באלו אפילו רוב צבור ועל ידי הוראה דינם כיחידים להביא כל אחד בפני עצמו קרבן לפי מה שהוא אם דל ואם עשיר ומלך וכהן משיח חייבים בו כשאר יחידים ולא נשתנו אלא באותם ששגגתם חטאת קבועה ומה שהזכיר בכאן עשה ולא תעשה ביאורו עשה וישלחו מן המחנה ולאו ולא יטמאו את מחניהם ואין מביאין אשם תלוי על עשה ולא תעשה שבמקדש ר"ל אף היחידים שצבור וכהן משיח אין מביאין שום אשם תלוי כמו שהתבאר אבל אלו שמביאין אשם תלוי אין מביאין אותו על טומאת מקדש וקדשיו שאין דין אשם תלוי אלא על ספק אם שגג בדבר ששגגתו חטאת קבועה אבל חייבים בית דין פר על עשה ועל לא תעשה שבנדה מפני שזדונה כרת ושגגתה חטאת וכן היחידים מביאין בה אשם תלוי והוא הדין לחלב ודם ושאר דברים שזדונם כרת ושגגתן חטאת קבועה אלא שתפס בה ענין נדה מפני שהיא דומה בקצת ענינים לנכנס למקדש בטומאה שהנכנס למקדש בטומאה ונזכר שם שהוא טמא אם בא ויצא לו בארוכה חייב בקצרה פטור ואף הנדה היה משמש עם הטהורה ונטמאת צריך להשגיח בפרישתו וכמו שאמרו נועץ על צפרניו בקרקע עד שיתשש כחו כמו שיתבאר במקומו ואיזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה והוא שנאמר והזרתם את בני ישראל לאזהרת פרישה סמוך לוסתה שלא תהא רואה והוא משמש ומצות לא תעשה שבה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב:

אין בית דין חייבין על שמיעת הקול ר"ל שבועת העדות ועל שבועת ביטוי ר"ל שבועה שאוכל ולא אכל או שאעשה דבר פלוני ולא עשה והרי אלו כדין טומאת מקדש וקדשיו שאם הורו בה בית דין ושגגו העם על פיהם אינן בדין פר אלא נדונים כיחידים לקרבן עולה ויורד שהרי אלו אין זדונן כרת ולא שגגתן חטאת קבועה ולא היה צריך להזכירם שכבר נודע דבר זה ממשנת מקדש וקדשיו אלא שבא להשמיענו אם הנשיא חייב בהם והלכה שהנשיא חייב בכלם קרבן עשיר האמור בהם ואפילו על שמיעת הקול הואיל וקבל עליו השבועה אע"פ שאינו מעיד ולא מעידין אותו ואין צריך לומר במלכי בית דוד שמעידין ומעידין עליהם כמו שיתבאר במקומו וכהן משיח לא הוזכר במשנה זו והתבאר עליו בגמרא שאף הוא חייב בכל אלו בקרבן הדיוט שלא חלק ביניהם אלא בשגגת חטאת קבועה ואע"פ שאינו מעיד הואיל וקבל שבועה מ"מ וכל שכן במה שהוא צריך להעיד כגון למלכי ישראל כמו שיתבאר במקומו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

ממה שאמרו במשנה שהמלך לא מעיד ולא מעידין אותו אתה למד שדבר זה מן התורה הוא שאם לא היה כן אלא מדרבנן הרי היתה חלה שבועה מן התורה והיה מחוייב קרבן ואפשר שיצא להם כן מזקן ואינה לפי כבודו וכן יראה ממסכת סנהדרין פרק כהן גדול:

גזרה שוה אע"פ שאין התיבות דומות זו לזו בלשון הואיל ודומות בענין דנין גזרה שוה מתיבה אחת לחברתה שהרי לענין נגעי בתים למדנו שיבה מביאה ואמרנו ששיבה וביאה אחת הן ללמוד גזרה שוה מזו לזו והענין הוא שבשעה שבא הכהן ומוצא הקירות שקערורות ירקרקות או אדמדמות מסגיר את הבית שבעה וכתוב שם ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה וחלצו וכו' ואת הבית יקציע וכו' ועפר אחר יקח וטח וכו' וזו היא שיבה שחולץ האבנים שהנגע בהם וקוצה העפר חוץ לעיר וטח את כל הבית וכתוב אחריו ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את האבנים ואחרי הטוח ובא הכהן והנה פשה ונתץ הבית זהו סדר המקרא ואי אפשר לפרשו כך שאם ישוב הנגע אחר חלץ וקצייה וטיחה אין אנו צריכים לפשיון אלא הואיל וחזר נותץ הא למדת על ובא הכהן והנה פשה שבענין אחר הוא אמור ופירשו בו שלא דבר אלא על שעמד בעיניו בהסגר ראשון שמסגירו שבוע שני בלא חלוץ וקצייה וטיחה ובא הכהן לסוף שבעה וראה והנה פשה הייתי סבור ונתץ את הבית אלא למדנו ובא הכהן מושב הכהן מה שיבה למדנו על שפשה בשבוע ראשון שחולץ וקוצה וטח ולא נאמר ונתץ אלא על נגע החוזר אחר שבעה של חלוץ וקצייה וטיחה והמקרא מסורס וענין ונתץ את הבית חוזר על ואם ישוב הנגע אחר חלץ וכו' כמו שיתבאר במקומו:

Meiri on Horayot 8b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא ומה צבור בחטאת קבועה אף אשם תלוי כו' ק"ק למה לי למילף אשם תלוי מצבור הא איכא למילף מיחיד גופיה כדיליף מיניה צבור ועוד היכי מצי למילף אשם תלוי מצבור בג"ש כיון דצבור גופיה אינו אלא מגזרה שוה מיחיד ודבר הלמד בגזרה שוה אינו חוזר ולמד בג"ש ודו"ק:

שם ואין דנין אשם מן יאשם כו' מטומאת מקדש וקדשיו דכתיב והוא טמא ואשם כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה אמר רב יצחק כו' אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם כו' כצ"ל:

בד"ה אף ואשם האמור כו' ולא הוי חטאת קבועה ותרתי מפקינן מדרבי כו':

בד"ה באשם תלוי כו' ובהעלם דבר של צבור כתיב אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם הלכך כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Horayot 8b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' נאמר ואשם בחטאת עי' מנחות דף ד' ע"א תוס' ד"ה ליגמר:

רש"י ד"ה למן היום וכו' בתחלת עשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך עי' תשובת תשב"ץ ח"א סימן קל"ט:

Gilyon HaShas on Horayot 8b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

״לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וָהָלְאָה לְדוֹרוֹתֵיכֶם״, אֵיזוֹ הִיא מִצְוָה שֶׁהִיא נֶאֶמְרָה בִּתְחִלָּה? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָא אָמַר מָר: עֶשֶׂר מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּמָרָה (דִּכְתִיב: ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ״)? אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִדְשַׁנִּינַן מֵעִיקָּרָא.

קטע 2

מַתְנִי׳ אֵין חַיָּיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ.

קטע 3

אֲבָל חַיָּיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, וּמְבִיאִים אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה? פְּרוֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה? אַל תָּבֹא עַל הַנִּדָּה.

קטע 4

גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּצִבּוּר לָא מְחַיְּיבִי קׇרְבָּן בְּעָלְמָא, וְיָחִיד אָשָׁם תָּלוּי נָמֵי לָא?

קטע 5

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: נֶאֱמַר ״וְאָשֵׁם״ בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם תָּלוּי, וְנֶאֱמַר ״וְאָשֵׁמוּ״ בְּצִבּוּר. מָה ״וְאָשֵׁם״ בְּיָחִיד – בְּחַטָּאת קְבוּעָה, אַף ״וְאָשֵׁמוּ״ בְּצִבּוּר – בְּחַטָּאת קְבוּעָה,

קטע 6

וּמָה צִבּוּר בְּחַטָּאת קְבוּעָה, אַף אָשָׁם תָּלוּי נָמֵי אֵין בָּא אֶלָּא עַל סְפֵק חַטָּאת קְבוּעָה. אָמְרִי: אִי הָכִי, קׇרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״וְהָיָה כִּי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה״! דָּנִין (״אָשֵׁם״ מִן ״אָשֵׁמוּ״) [״אָשֵׁמוּ״ מִן ״אָשֵׁם״], וְאֵין דָּנִין ״אָשֵׁם״ מִן ״יֶאְשַׁם״.

קטע 7

וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? וְהָא תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ וּבָא הַכֹּהֵן״ – זוֹ הִיא שִׁיבָה, זוֹ הִיא בִּיאָה! וְעוֹד: נֵילַף מִן ״וְאָשֵׁם״ מִטּוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּכְתִיב: ״וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם״!

קטע 8

אָמַר רַב פָּפָּא: דָּנִין ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳״ מִן ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳״. אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי לְרַב פָּפָּא: וְנֵילַף ״וְאָשֵׁם״ וּנְשִׂיאַת עָוֹן מִן ״וְאָשֵׁם״ וּנְשִׂיאַת עָוֹן!

קטע 9

אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דָּנִין ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה״ – מִ״וְאָשֵׁם וּמִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה״. וְאַל יוֹכִיחַ שְׁמִיעַת קוֹל וּבִיטּוּי שְׂפָתַיִם וְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶם ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה״.

קטע 10

מַתְנִי׳ אֵין חַיָּיבִין עַל שְׁמִיעַת קוֹל, וְעַל בִּיטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַנָּשִׂיא חַיָּיב בְּכוּלָּן חוּץ מִשְּׁמִיעַת הַקּוֹל, שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ [לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ].

קטע 11

גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? אָמַר קְרָא: ״וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה״, כֹּל שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּאַחַת – מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן, וְשֶׁאֵין מִתְחַיֵּיב בְּאַחַת – אֵין מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן.

קטע 12

וְאֵימָא: מִתְחַיֵּיב בְּאַחַת מֵהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן!

קטע 13

אֶלָּא טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מֵהָכָא, דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי יִרְמְיָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר

מסכת הוריות דף ח׳ עמוד ב׳

מסכת הוריות דף ח׳ עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור