מסכת הוריות דף ה׳ עמוד א׳פרק 1 הורו בית דין

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה – שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׂעִירִים, פַּר וְשָׂעִיר לְכׇל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, פַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.

הוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים אוֹ רוּבָּן עַל פִּיהֶן – מְבִיאִין פַּר, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה – מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ – מְבִיאִין שִׁבְעָה פָּרִים, וּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ – מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר, שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵי חוֹטְאִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁמוֹנָה פָּרִים, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה – שְׁמוֹנָה פָּרִים וּשְׁמוֹנָה שְׂעִירִים, פַּר וְשָׂעִיר לְכׇל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, פַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.

הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים, וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶן – אוֹתוֹ שֵׁבֶט הוּא חַיָּיב, וּשְׁאָר כׇּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הוֹרָיוֹת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ״, וְלֹא עֲדַת אוֹתוֹ שֵׁבֶט.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: יָדְעוּ שֶׁהוֹרוּ, וְטָעוּ מָה הוֹרוּ, יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת״, וְלֹא שֶׁיִּוָּדְעוּ הַחוֹטְאִין.

״אֲשֶׁר חָטְאוּ״, חָטְאוּ שְׁנֵי שְׁבָטִים – מְבִיאִין שְׁנֵי פָרִים, חָטְאוּ שְׁלֹשָׁה – מְבִיאִין שְׁלֹשָׁה, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא חָטְאוּ שְׁנֵי יְחִידִים – מְבִיאִין שְׁנֵי פָרִים, חָטְאוּ שְׁלֹשָׁה – מְבִיאִין שְׁלֹשָׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַקָּהָל״, הַקָּהָל חַיָּיב, וְכׇל קָהָל וְקָהָל חַיָּיב, כֵּיצַד? חָטְאוּ שְׁנֵי שְׁבָטִים – מְבִיאִין שְׁנֵי פָרִים, חָטְאוּ שִׁבְעָה – מְבִיאִין שִׁבְעָה, וּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ – מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר פַּר, שֶׁאֲפִילּוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִין, לְכָךְ נֶאֱמַר ״קָהָל״ לְחַיֵּיב עַל כׇּל קָהָל וְקָהָל. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ – מְבִיאִין שִׁבְעָה פָּרִים, וּבֵית דִּין מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר, שֶׁנֶּאֱמַר לְמַטָּה ״קָהָל״ וְנֶאֱמַר לְמַעְלָה ״קָהָל״. מָה ״קָהָל״ הָאָמוּר לְמַעְלָה – בֵּית דִּין עִם הַקָּהָל, אַף ״קָהָל״ הָאָמוּר לְמַטָּה – בֵּית דִּין עִם הַקָּהָל.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ – בֵּית דִּין מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶם פַּר, וְהֵן פְּטוּרִין, נֶאֱמַר ״קָהָל״ לְמַטָּה וְנֶאֱמַר ״קָהָל״ לְמַעְלָה, מָה ״קָהָל״ הָאָמוּר לְמַעְלָה – בֵּית דִּין וְלֹא צִבּוּר, אַף ״קָהָל״ הָאָמוּר לְמַטָּה – בֵּית דִּין וְלֹא צִבּוּר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: חָטְאוּ שִׁשָּׁה שְׁבָטִים וְהֵם רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל, אוֹ שִׁבְעָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל – מְבִיאִין פַּר.

אָמַר מָר: ״וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת״ – וְלֹא שֶׁיִּוָּדְעוּ הַחוֹטְאִין. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רָבָא: דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. דִּתְנַן,

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה נַפְשָׁךְ? אִם חֵלֶב אָכַל – חַיָּיב, נוֹתָר אָכַל – חַיָּיב.

רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שָׁאנֵי הָכָא, דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ״. הָתָם נָמֵי הָכְתִיב: ״אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ״! הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ: פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק.

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? קָסָבַר: אַרְבָּעָה קְהָלֵי כְּתִיבִי – ״קָהָל״, ״הַקָּהָל״, ״קָהָל״, ״הַקָּהָל״.

חַד לְחַיֵּיב עַל כׇּל קָהָל וְקָהָל, וְחַד לְהוֹרָאָה תְּלוּיָה בְּבֵית דִּין וּמַעֲשֶׂה תָּלוּי בַּקָּהָל. וְחַד לִגְרִירָה. וְחַד לְשֵׁבֶט שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן תְּלָתָא קְהָלֵי כְּתִיבִי: ״הַקָּהָל״, ״קָהָל״, ״הַקָּהָל״. ״מֵעֵינֵי הַקָּהָל״ אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: מֵעֵינֵי דִּפְלָנְיָא.

חַד לְחַיֵּיב עַל כׇּל קָהָל וְקָהָל, וּתְרֵי אַחֲרִינֵי: נֶאֱמַר לְמַטָּה ״קָהָל״ וְנֶאֱמַר לְמַעְלָה ״קָהָל״, מָה לְהַלָּן בֵּית דִּין עִם הַקָּהָל – אַף כָּאן בֵּית דִּין עִם הַקָּהָל.

וְרַבִּי מֵאִיר, ״קָהָל״ ״הַקָּהָל״ לָא דָּרֵישׁ, הִלְכָּךְ תְּרֵי קְהָלֵי כְּתִיבִי. מִיבְּעֵי לֵיהּ: לְנֶאֱמַר לְמַטָּה ״קָהָל״ וְנֶאֱמַר לְמַעְלָה ״קָהָל״, מָה לְהַלָּן בֵּית דִּין וְלֹא צִבּוּר – אַף כָּאן בֵּית דִּין וְלֹא צִבּוּר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַאי טַעְמָא? כְּתִיב: ״וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה״ – אַלְמָא מִיעוּטָא, דִּכְתִיב: ״מֵעֵינֵי״. וּכְתִיב: ״כִּי לְכׇל הָעָם בִּשְׁגָגָה״, לְמֵימְרָא דְּרוּבָּא – אִין, מִיעוּטָא – לָא.

הָא כֵּיצַד? עָשׂוּ שִׁשָּׁה וְהֵן רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל, אוֹ שִׁבְעָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רוּבּוֹ שֶׁל קָהָל – חַיָּיבִין.