דף ביאור

מסכת הוריות דף י׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת הוריות דף י׳ עמוד א׳

מסכת הוריות דף י׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־619 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מה"מ דמשיח שעבר ואח"כ חטא דמביא פר:

מתני' חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות דרבנן בתר חטא אזלי:

ר"ש אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין דר"ש חטאה וידיעה בעי וה"ה דפליג ר"ש ברישא דקתני נשיא שחטא ואח"כ עבר מגדולתו מביא שעיר דר"ש קאמר נמי דאם נודע לו משעבר דאין מביא שעיר דחטאה וידיעה בעי כשהוא נשיא:

גמ' אם הכהן המשיח יחטא חטא במשיחות הוא דמביא פר:

פרט לקודמות לשחטא ואח"כ נתמנה דהרי הוא כהדיוט ואין מביא פר:

ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה אין מביא על הקודמות כדאמר לקמן אשר נשיא יחטא כשיחטא והרי הוא נשיא ולא כשיחטא והרי הוא הדיוט:

שאין מביא חטאתו משעבר כדתנן וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואח"כ חטא הנשיא כהדיוט:

יכול גזרה דגזרת מלך היא שנשיא יחטא מדלא כתיב ואם נשיא יחטא:

ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Horayot 10a · Sefaria

מאירי

בהרת שהיתה באדם קודם מתן תורה לא טמאה באותו הדור אף לאחר מתן תורה וכן לעולם בגוי שהיתה לו בהרת ונתגייר וכן יראה לענין זיבה הואיל ואין טומאת זיבה בגוי אלא מדברי סופרים שאין מצרפין ראיה ראשונה שבגיותו לראיה שניה שמשנתגייר לדונו בזב מן התורה:

הזב אינו מיטמאה באונס כלומר שכל שאנו משערים שזיבתו באה מחמת סבה טהור שנאמר מזובו ולא מחמת אונס ובשבעה דרכים בודקין את הזב במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי במראה בהרהור כמו שהתבאר במסכת נזיר ס"ה ב' אבל הנדה מיטמאה אף כשרואה מחמת סבה כמו שיתבאר במקומו:

הבהרת אף היא מיטמאה אף בבאה מחמת סבה כזו שבאה מחמת הכאה או מחמת האור והן הן דיני שחין ומכוה כמו שהתבאר במקומו ומ"מ כל שעל ידי כשפים אינה מטמאה:

נשיא שנצטרע עבר נשיאותו מאליו וחזר לו כהדיוט וכל שחטא אח"כ מביא קרבן הדיוט ואם חטא מקודם מביא קרבנו כנשיא שאחר שעת החטא אנו דנים כמו שביארנו:

כל שאדם מתמנה על הצבור הן מלכות הן שאר מינויים צריך להזהר שלא יתגאה בעצמו ולא יטיל אימה יתרה שלא לשום שמים ויעלה בדעתו תמיד שאינו מלך או נשיא אלא עבד ממונה לראות בעסקי העם להציל העשוק מיד עושקו דרך צחות דרשו רבותינו ז"ל בעוזיהו כשנתנגע שכתוב בו וישב בבית החפשית שענינו שעד עכשו היה עבד ונסתלק לו מאותו עבדות ואף על דרך הפשט יש לפרשו כן שהיה למלכים בית מיוחד לעמוד שם לפעמים דרך טיול כשרוצים לסלק עצמם מעסקי בני אדם שבוע או שבועים או חדש לפי מה שרוצים וכשנתנגע עמד לו לשם ולא השתדל בעניני מלכות כלל ועל שנסתלק מעסקי המלכות קראוה בית החפשית וכן הוא אומר ברחבעם אם היום תהיה עבד לעם הזה ומעשה הוזכר בכאן שמשם אתה למד גם כן דבר זה וזהו נסחו רבן גמליאל ור' יהושע הוו אזלי בספינתא הוה פיתא בהדי רבן גמליאל ובהדי ר' יהושוע הוי פיתא וסלתא שלים פיתא דרבן גמליאל סמך אסולתא דר' יהושע אמר ליה מי הוי ידעת דהוי לן עכובא דסלתא קא מייתית אמר ליה כוכב אחד יוצא אחת לשבעים שנה ומתעה את הספנים אמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו אמר לו כל כך בידך ואתה יורד לספינה אמר לו ועד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה ר' יוחנן בן גודגודא ור' אליעזר בן חסמא שיודעין לשער כל טיפין שבים ואין להם לא פת לאכול ולא בגד ללבוש נתן בדעתו למנותן בראש כשעלה ליבשה שלח להם ולא באו חזר ושלח להם ובאו אמר להם כסבורים אתם שררה אני נותן לכם עד שמתוך ענוה הייתם נמנעים מלבא לא כי אלא עבדות אני נותן לכם שנאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה:

Meiri on Horayot 10a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא אהכי תנא גבי משיח חטא ואח"כ עבר כו' ותניא נמי גבי נשיא כה"ג כו' שאתה תמה עלי תמה על כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה השתא י"ל כו' ומה שכתוב בספרים תנא כו' ובד"ה ומתעה את כו' נותן עיניו בצפון והכוכב מהלך לדרום ורואהו כו' מתעה את הספנים עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Horayot 10a · Sefaria

בן יהוידע

הָכָא נָמִי אֵימָא גְּזֵרָה הִיא קשא בשלמא נגעים אית בהו טעמא כמו שכתב הרמב"ן ז"ל דענין נגעי בתים מורה על מעלת ישראל ששלח להם הקדוש ברוך הוא סימן על חטאם בנגעי הבתים כדי שישובו, אי נמי כמו שכתב הרב אהל יעקב ז"ל להורות כי ישראל וארץ הקדושה גוף אחד הם, אבל חטא הנשיא מה טעם יש בגזרה? ויש לומר כדי שיקחו העולם מוסר מזה וכדאיתא לקמן ואף על גב דאין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך היינו דוקא במזיד אבל בשוגג לא אתמר האי כללא.

אָמַר לֵיה כּוֹכָב אֶחָד יֵשׁ שֶׁעוֹלֶה לַשִּׁבְעִים שָׁנָה פירוש כי הקדוש ברוך הוא ברא שני כוכבים בעולם שהם קבועים ואין זזים ממקומם והם אחד בקוטב הצפוני ואחד בקוטב הדרומי ונקראים בלשון ערבי בשם ג'ידי וכל מהלך עוברי דרכים הן בים הן ביבשה בלילה הכל הוא על ידי הכוכב הזה ובלתי כוכב זה היו תועים במהלכם בלילה ורק על ידי כוכב זה הם הולכים ובאין בלילות והיושבים בצד צפון אינם רואין אלא כוכב הצפוני, וכן אנחנו יושבי עיר בגדאד אין רואין אלא כוכב הצפוני ועליו הוא מהלך עוברי דרכים בלילות וכן היושבים בצד דרום אינם רואין אלא כוכב הדרומי דוקא ועליו הם הולכים ובאים בלילות בים וביבשה ורק אותם שהם יושבים תחת קו המשוה של מהלך השמש ותקופתו הם רואין את שני הכוכבים הנזכר האחד בשפולי השמים לצד דרום והאחד בשפולי השמים לצד צפון כנודע זה לכל. והנה רבי יהושע היה חכם גדול גם בחכמת התכונה והיה יודע לפי חשבון התוכנים שיש כוכב אחד אשר כמותו ואיכות זיוו והדרו דומה ממש לצורת כוכב הנזכר לעיל שעליו הולכים כל עוברי דרכים בלילות בים וביבשה וזה הכוכב נראה במקום אחד מכוון ממש כנגד הכוכב הנזכר לעיל הנקרא בערבי ג'ידי וזה מתעה את עוברי דרכים כי דרך משל הספן רוצה לילך למקום אחד בים באופן שצריך להיות הכוכב הנזכר הנקרא ג'ידי בימין הספינה וכשרואה הכוכב הדומה לכוכב ג'ידי בשמאל הספינה חושב שזה הכוכב הוא הכוכב הנקרא ג'ידי ודן בדעתו שנהפכה הספינה והולכת בחזרה על כן מחזיר הספינה לאחור בידים ונמצא הוא תועה ומחמת כן יסתבב שיתעכב בדרך הים כמה ימים ולילות על חנם כי מתבלבל מחמת כוכב הדומה הזה. ואמר שהכוכב הזה הדומה לכוכב הנזכר לעיל דרכו להתראות פעם אחת בכל שבעים שנה אך אינו ידוע באיזה חודש באותה השנה עולה וחש רבי יהושע פן יעלה באותו הזמן שהם בספינה ויטעה הספן בו ויתעה וממילא יסבב להם עכבה כמה ימים בים, לכך הביא סולת שמתקיים ימים הרבה ורבן גמליאל תמה כיון שיש לו חכמה גדולה בחכמות הטבע איך לא מצא לו פרנסה במקומו להיות נשכר ללמד ולהורות לבעלי העסקים שצריך להם דברים אלו וכיוצא בהן והשיב לו שכל זה תלוי במזל דהראיה יש פלוני ופלוני שהם חכמים גדולים בחכמות הטבע ותכונה והנדסה ואין להם לחם לאכול ואז נתן רבן גמליאל עיניו בהם להושיבם בראש כדי שיהיה להם פרנסה מן השררה שלהם.

אָמַר לֵיה כָּל כָּךְ בְּיָדֶךָ וְאַתָּה עוֹלֶה בַּסְּפִינָה מקשים וכי אם הוא חכם גדול בחכמות העולם ויש לו עסק בעיר אחרת בכרכי הים אינו יורד לספינה אלא יפרח באויר או יעזוב העסק שלו ולא ילך לשם? ונראה לי בס"ד דדרכם של הולכי הים בספינה אם הם מתפחדים מן הים וגליו העצומים יורדים לירכתי הספינה כדי שלא יראו בעיניהם תוקף הים וגליו ואפשר שראה רבן גמליאל את רבי יהושע שירד לירכתי הספינה ולא עמד למעלה עם בני הספינה ואמר לו מזה מוכח שאתה מפחד הרבה מן הים וגליו ובאמת מי שהוא חכם בכל מיני חכמות לא יפחד מן הים כי יודע המקרים הטבעיים אשר תהיינה.

נָתַן עֵינָיו לְהוֹשִׁיבָם בָּרֹאשׁ מקשים מאי פרנסה יש לראש ישיבה טפי משאר חכמים? ונראה לי דאיכא הרווחה לראש ישיבה יותר בהיכא דאם אחד נדר ממון ואמר זה יהיה מתנה לראש ישיבה וחביריו וכמו שאמרו בגמרא (עבודה זרה יח.) על קטיעא בר שלום שאמר כל נכסיו לרבי עקיבה וחביריו ונפק רבי עקיבה ודרש ממה שנאמר 'לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו' (שמות כט, כח) ודרשינן מחצה לאהרן ומחצה לבניו והכא נמי מחצה לו ומחצה לחביריו וכאן נמי מחצה לו מחצה לחביריו. ומה שאמר להם ' עַבְדוּת אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם ' שנאמר 'אִם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה' (מלכים א יב, ז) הקשה בשער יוסף ז"ל אמאי לא הוכיח להם מדכתיב 'בֵּית הַחָפְשִׁית' (מלכים ב' טו, ה)? עיין שם. ונראה לי לא רצה להוכיח להם מפסוק המדבר בצרעת אף על גב דמשם הוי הוכחה טפי.

Ben Yehoyada on Horayot 10a · Sefaria

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

וְאַחַר כָּךְ חָטָא מֵבִיא פַּר, חָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ צְרִיכָא לְמֵימַר? מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי גַּבֵּי נָשִׂיא, דְּכִי עָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא – כְּהֶדְיוֹט מַיְיתֵי, אַהָכִי תָּנֵי גַּבֵּי מָשִׁיחַ [חָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר] מֵבִיא פַּר.

קטע 2

מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ״, מְלַמֵּד שֶׁמֵּבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר,

קטע 3

שֶׁיָּכוֹל, וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה נָשִׂיא שֶׁמֵּבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה – אֵין מֵבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר, מָשִׁיחַ שֶׁאֵין מֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה – [לֹא] כׇּל שֶׁכֵּן! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ״, מְלַמֵּד שֶׁמֵּבִיא עַל חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר.

קטע 4

וְנַיְיתֵי נָמֵי נָשִׂיא מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה מָשִׁיחַ שֶׁאֵין מֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה – מֵבִיא חַטָּאת מִשֶּׁעָבַר, נָשִׂיא שֶׁמֵּבִיא חַטָּאת בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה – אֵינוֹ דִּין שֶׁמֵּבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא״, כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא – אִין, כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט – לָא.

קטע 5

מַתְנִי׳ חָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ, וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנּוּ – הֲרֵי אֵלּוּ כְּהֶדְיוֹטוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם נוֹדַע לָהֶם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ – חַיָּיבִים, וּמִשֶּׁנִּתְמַנּוּ – פְּטוּרִים.

קטע 6

אֵיזֶהוּ נָשִׂיא? זֶה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִכׇּל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהָיו״, שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו.

קטע 7

גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא (לְאַשְׁמַת)״ – פְּרָט לַקּוֹדְמוֹת,

קטע 8

שֶׁיָּכוֹל, וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה נָשִׂיא שֶׁמֵּבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה – אֵין מֵבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת, מָשִׁיחַ שֶׁאֵין מֵבִיא אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יָבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת!

קטע 9

לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּנָשִׂיא – שֶׁכֵּן אֵין מֵבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר, תֹּאמַר בְּמָשִׁיחַ – שֶׁמֵּבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר, הוֹאִיל וּמֵבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר – יָבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא״, חָטָא כְּשֶׁהוּא מָשִׁיחַ – מֵבִיא, כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט – אֵינוֹ מֵבִיא.

קטע 10

וְתַנְיָא נָמֵי גַּבֵּי נָשִׂיא כְּהַאי גַּוְונָא: ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא״ – פְּרָט לַקּוֹדְמוֹת,

קטע 11

שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה מָשִׁיחַ שֶׁמֵּבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר – אֵינוֹ מֵבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת, נָשִׂיא שֶׁאֵין מֵבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יָבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת?

קטע 12

מָה לְמָשִׁיחַ שֶׁכֵּן אֵין מֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה, תֹּאמַר בְּנָשִׂיא שֶׁמֵּבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה? הוֹאִיל וּמֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה – יָבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא״ – שֶׁחָטָא וַהֲרֵי הוּא נָשִׂיא, וְלֹא שֶׁחָטָא וְעוֹדֵהוּ הֶדְיוֹט.

קטע 13

תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא״, יָכוֹל גְּזֵרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא״, מָה לְהַלָּן לִכְשֶׁיֶּחֱטָא – אַף כָּאן לִכְשֶׁיֶּחֱטָא.

קטע 14

אָמַר מָר: יָכוֹל גְּזֵרָה, גְּזֵרָה מֵהֵיכָא תֵּיתֵי?

קטע 15

אָמְרִי אִין, אַשְׁכְּחַן, דִּכְתִיב: ״וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם״, בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: פְּרָט לְנִגְעֵי אוֹנָסִין. לָאו אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשׂוֹרָה? הָכָא נָמֵי אֵימָא גְּזֵרָה הִיא! הִלְכָּךְ כְּתִיב: ״אִם״.

קטע 16

וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן, נִגְעֵי אוֹנָסִין מִי לָא מְטַמּוּ? וְהָא תַּנְיָא: ״אָדָם כִּי יִהְיֶה״ – מִן הַדִּבּוּר וְאֵילָךְ. וַהֲלֹא דִּין הוּא: טָמֵא בְּזָב וְטָמֵא בִּנְגָעִים, מָה זָב – מִן הַדִּבּוּר וְאֵילָךְ, אַף נְגָעִים – מִן הַדִּבּוּר וְאֵילָךְ?

קטע 17

לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּזָב שֶׁכֵּן אֵין מְטַמֵּא בְּאוֹנֶס, תֹּאמַר בִּנְגָעִים שֶׁמְּטַמְּאִין בְּאוֹנֶס? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אָדָם כִּי יִהְיֶה״, מִן הַדִּבּוּר וְאֵילָךְ. רָבָא אָמַר: פְּרָט לְנִגְעֵי רוּחוֹת. רַב פָּפָּא אָמַר: פְּרָט לְנִגְעֵי כְשָׁפִים.

קטע 18

תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא״ – פְּרָט לְחוֹלֶה. מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ חוֹלֶה, אִידְּחִי לֵיהּ מִנְּשִׂיאוּתֵיהּ? אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא: פְּרָט לְנָשִׂיא שֶׁנִּצְטָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְנַגַּע ה׳ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחׇפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת״. מִדְּקָאָמַר ״בְּבֵית הַחׇפְשִׁית״, מִכְּלָל דְּעַד הַשְׁתָּא עֶבֶד הֲוָה.

קטע 19

כִּי הָא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֲווֹ אָזְלִי בִּסְפִינְתָּא, בַּהֲדֵי דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֲוָה פִּיתָּא, בַּהֲדֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֲוָה פִּיתָּא וְסוּלְתָּא. שְׁלִים פִּיתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, סְמַךְ אַסּוּלְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אֲמַר לֵיהּ: מִי הֲוָה יָדְעַתְּ דְּהָוֵה לַן עִכּוּבָא כּוּלֵּי הַאי דְּאַיְתֵית סוּלְתָּא? אֲמַר לֵיהּ: כּוֹכָב אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה עוֹלֶה וּמַתְעֶה אֶת (הַסְּפִינוֹת) [הַסַּפָּנִים], וְאָמַרְתִּי: שֶׁמָּא יַעֲלֶה וְיַתְעֶה [אוֹתָנוּ].

קטע 20

אֲמַר לֵיהּ: כׇּל כָּךְ בְּיָדְךָ, וְאַתָּה עוֹלֶה בִּסְפִינָה? אֲמַר לֵיהּ: עַד שֶׁאַתָּה תָּמֵהַּ עָלַי, תְּמַהּ עַל שְׁנֵי תַּלְמִידִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ בַּיַּבָּשָׁה, רַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא, שֶׁיּוֹדְעִין לְשַׁעֵר כַּמָּה טִפּוֹת יֵשׁ בַּיָּם, וְאֵין לָהֶם פַּת לֶאֱכוֹל וְלֹא בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ! נָתַן דַּעְתּוֹ לְהוֹשִׁיבָם בָּרֹאשׁ.

קטע 21

כְּשֶׁעָלָה, שָׁלַח לָהֶם וְלֹא בָּאוּ, חָזַר וְשָׁלַח וּבָאוּ. אָמַר לָהֶם: כִּמְדוּמִּין אַתֶּם שֶׁשְּׂרָרָה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם?

מסכת הוריות דף י׳ עמוד א׳

מסכת הוריות דף י׳ עמוד א׳

רש"י

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

בן יהוידע

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור